עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רס

אחר שהחזירוהו לר"ג עכ"ל וזה כפי' הקה"ע בפי' השני וכן נכון

ה"ד הדין דאכיל חביץ ובדעתו מיכל קיפר צריך מבער פיסת. הפני משה פי' שצריך לבער חתיכת הגבינה מעל השלחן שמא יבא לאכול ממנה אחר הבשר וע"כ הקשה דמאי קמ"ל הלא מתני' הוא בחולין ר"פ כל הבשר ע"ש מה שדחק בזה. ותמהני שנעלם ממני מ"ש הטיו"ד (סי' צ"א) שפי' דברי הירושלמי שעי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכל עם הגבינה וכן פסק בש"ע (סי' פ"ט) וא"כ לא קשה קושית הפני משה דמהמשנה דר"פ כל הבשר אין ללמוד רק שהגבינה אין להעלות על השלחן שאוכל בשר וכאן קמ"ל דגם שיורי הפת צריך לבער. וע' בא"ז ה' בב"ח (סי' ת"ס) שכ' דראה בירושלמי זקן שהי' מנוקד תיבת לפיסתה ולא הי' כתוב אלא למיעברה והיינו שצריך לבער הכל מעל השלחן ע"ש ובה' פסחים (סי' רל"ו)

ה"ו שכן נצרכה לחלל כו' ע' בשירי קרבן מה שהאריך לתמוה אדברי תוס' פסחים (ע"ג א' ד"ה שחטו) אולם לפמ"ש בשו"ת נודע בשערים מה"ת חאה"ע (סי' ס"א) ובחידושיו לכתובות (דק"ח ב') ובשערי ירושלמי בחידושים (ד"ג ע"א) שט"ס בתוס' וצריך לציין על שחטו ונודע שמשכו בעלים א"ש דברי התוס'. הן אמת שמדברי המהרש"א נראה שהבין דהתוס' קאי על שחטו ונמצא טריפה אך האמת יורה דרכו דהצדק עם הנודע בשערים וע"ש שהאריך דהיכא דהי' יכול לבדוק אף שאינו מחויב מקרי שוגג ולא אונס. וכ"כ בשירי טהרה (סי' קפ"ז) ותמהני על השירי טהרה שלא ראה שעיקר השאלה שלו היא כתובה בשו"ת פמ"א (ח"ב סימן מ"א וח"ג סי' י"ט) יעו"ש

פ"ז ה"א אין תימא כירך עבה עביד לי' ר' יוסי הגלילי פסול כו' ע' בא"ז ה' פסחים (סי' רכ"ט) דבמקום שכתוב בנוסחתינו פסול כתוב שם כשר ובמקום כשר נכתב שם פסול וצ"ע בזה

ה"ו להוריה הלכו אחר כו' ע' בספר באר שבע בחי' להוריות (ד"ה ע"ב) שתמה דלמא האי קרא אתי לאוריי דבפסח בטומאה הלכו אחר רוב אנשי א"י ולא מצרפין אנשי ח"ל ומנ"ל דהולכין אחר רוב הנכנסין בעזרה ע"ש שהאריך והעלה בצ"ע ומזה הי' נ"ל לסייע לדעת התוס' פסחים ד"ג שכתבו דאנשי ח"ל פטורים מפסח ועמל"מ (ה' ק"פ פ"א) שהקשה על דבריהם מנ"ל זה וי"ל דילפי זה מש"ס הוריות (ד"ד ע"א) והירושלמי הזה דילפי מהך קרא להוריה וקשה דדלמא קאי לענין פסח דלא מצרפין אנשי ח"ל אע"כ דאנשי ח"ל בלא"ה פטורים מפסח. ומזה מוכח דצדקו דברי הקרבן העדה שגרס כאן דלהוריה הלכו מלבוא חמת כו' ולא כהפני משה שכתב בירושלמי הוריות פ"א דקאי לענין ראיה בעזרה דהא ליתא דהא אנשי ח"ל פטורים מראיה וכמ"ש התוס' שם והבן

הי"ג ולא שמעינן דא"ר הילא ר' איסי ר"א בשם ר' הושעי' בשו"ת ברכת אברהם לבנו של הרמב"ם (סי' ח') בשאלת ר' דניאל הבבלי שם איתא הגירסא דאמר ר' אלעא ור' יוסי בר' אלעזר בשם ר' הושעי' ע"ש

פ"ח ה"א ר' חייא בשם ר' יוחנן מי שחצי' עבד כו' ראיתי להמל"מ (פ"ב מה' קרבן פסח הי"ג) שתמה ע"ז דהאיך משכחת לה גירושין בלא קידושין ואין לומר דמיירי משליח להולכה דבירושלמי פ' השולח לא נראה כן ע"כ העלה דהא דאין חוששין לקידושין היינו ביום של רבו והא דמשכחת גירושין היינו שקידש ביום של עצמו עכ"ד וראיתי להקצה"ח בח"מ (סי' רמ"ט סק"ב) שתמה ע"ז דאדרבה מפ' השולח בירושלמי מבואר בהא דאמרינן ולא כן אמר ר' יוחנן כו' דאפי' ביום של עצמו אין חוששין לקידושין מדאמרינן ולא כן כו' ע"כ העלה דט"ס במל"מ וצ"ל איפכא דהי' סבור לפרש דיש חילוק בין יום של עצמו ליום של רבו רק מירושלמי פ' השולח לא נראה כן וע"כ נראה דמיירי בשליח להולכה עכת"ד הקצה"ח ולענ"ד דדברי המל"מ צודקים כמו מה דאיתא לפנינו והכוונה בירושלמי פ' השולח דמתחלה אמר בקידש ביום של עצמו חוששין לקידושיו וביום של רבו אין חוששין וע"ז אמר לא כן אמר ר' חייא בשם ר' יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושי' דכותי' גירש אין חוששין לגירושי' וא"כ איך משכחת לה גירושין בלא קידושין ע"כ דיש חילוק בין יום של עצמו ליום של רבו וא"כ מוכח כמו החילוק שחלקנו בין יום של עצמו ליום של רבו ודכותי' בירושלמי טובא דמייתי ולא כן לראי' למה שאמר לעיל וזה כוונת המל"מ דלפי' הראשון דמיירי בשליח להולכה מה ראי' הוא אע"כ דיש חילוק בין יום של עצמו ליום של רבו (דאל"כ יפרש דמיירי בשליח להולכה וביום של עצמו) ומצאתי להפני משה שפי' כן בירושלמי וא"כ חילוקו של המל"מ מבואר בירושלמי

פ"י ה"א רבי לא הי' אוכל לא חמץ ולא מצה כו'. ראיתי להישועת יעקב (סי' ת"ע סק"א) שכ' והב"י הביא בשם ספר התניא דבתענית בכורים בע"פ מותר לאכול מיני תרגומא ולא הביא ראי' ע"ז ונראה להביא ראי' מהירושלמי הלז דבמאי פליגי אם הי' הטעם משום ר' יהודא בן בתירא או הטעם משום בכור דהא אי הי' הטעם משום בכור אסור לאכול גם מיני תרגומא ואי הטעם משום ריב"ב מותר לאכול מיני תרגומא אע"כ דגם אם הטעם משום בכור מותר לאכול מיני תרגומא ובלא ספק יצא להחכניא זה מדברי הירושלמי הללו וכשהוא חלוש קצת יוכל לסמוך ע"ד התניא כי הי' גדול בדורו עכ"ד והנה מ"ש דהב"י כתב כן בשם ספר התניא ליתא דהרי ספר התניא לפנינו ושם (בסי' י"ד) העתיק רק דנהגו הבכורים להתענות ערב הפסח מההוא דמ"ס כו' ומשמעות דברי' אדרבה דהוא תענית גמור וגם הא הביא ראי' ממס' סופרים דשם איתא ואין מתענין עד שיצא ניסן אלא שהבכורות מתענין ערב פסח ושם הכוונה תענית גמור דומיא דיומי ניסן דאס"ד דבע"פ מותר לאכול מיני תרגומא במה נשתנה ע"פ מכל ימי ניסן דבהם בודאי אין החיוב לאכול פת דכי חמירי מר"ח דאינו מחויב לאכול פת ויוצא במיני תרגומא שלא יתענה וא"כ בע"פ גם מיני תרגומא אסור וא"כ הרי דדעת התניא להיפוך ממ"ש בשמו הישועות יעקב אולם הב"י כתב כן בשם ר' יחיאל שבמרדכי פ' ע"פ והוא אינו ר' יחיאל בעל התניא כנודע אולם הראי' שהביא הישועות יעקב מההיא דירושלמי אינו ראי' כלל דהא באמת אדחי לה האי טעמא דהוא משום ריב"ב א"כ י"ל דאה"נ הי' יכול לדחות דא"כ מדוע אכל רבי מיני תרגומא ועדיפא מיני' אמר דלית הלכתא כלל כריב"ב ואינו דומה להראי' שהביא התה"ד לענין אם חל פסח ביום א' אם יש להתענות ביום ה' והביא ראי' ממה דחקרו בירושלמי אם התענה מטעם בכור או מטעם איסטניס דאמאי לא איפשט להו מע"פ שחל בשבת (וע"ש בתה"ד שדחה זה משום שחל לעתים רחוקות וכן דחה בשו"ת מהרי"ל סי' קנ"ח. ונפלאות בעיני על המגן האלף (סי' ת"ע סק"א) שהקשה כן ודחק בזה ונעלם ממנו דברי התה"ד והמהרי"ל הללו) דאלו השני טעמים לא אידחי והשני מ"ד פליגי בזה וכמ"ש הברכ"י (סי' ת"ע סק"א) וע"כ הביא שפיר התה"ד ראי' מזה (א"כ דגירסתם הי' בירו' ר' מונא אמר אבא הי' בכור ולא הוי אכיל וכמו שהוא בר"ן ועמ"ש השדה יהושע. ומ"ש הברכ"י עליו דהא מקור דברי הר"ן המה מהרמב"ן איתא הנוסחא הוי אכיל הנה לפנינו הנוסחא ברמב"ן לא הוי אכיל) דאיך פליגי בזה הא ניקום ונחזי איך עשו בע"פ שחל בשבת משא"כ הישועות יעקב שהביא הראי' ממה שרצו לומר דמטעם של ריב"ב אינו מוכרח וכמ"ש דעדיפא מיני' מקשה דהאיך רצו לומר כן הא לית הלכתא כריב"ב וע"כ קשה לדעתי לסמוך ע"ז לאכול מיני תרגומא דאין ראי' מהירושלמי. שבתי וראיתי בשו"ת חוט השני (סי' כ"ה) שכ' ראי' לר' יחיאל מהירושלמי הזה אולם באופן אחר והוא דאיך פליגי השני ע"ד בירושלמי אם רבי לא אכיל מטעם בכור או מטעם איסטניס הא אי משום איסטניס הי' לו לאכול מיני תרגומא המושכים לבו של אדם לאכילה ואי משום בכור אסור גם במיני תרגומא יעו"ש (ותמהני על הישועות יעקב שלא הביאו אף שבסק"ג רמז לתשובה הזאת). אולם גם זה אינו מוכרח לפמ"ש בש"ע סי' ת"ע דאיסטניס מתענה לגמרי בע"פ ונראה מזה דלאיסטניס מזיק גם מיני תרגומא המושכים לבו של אדם לאכילה דזה אינו רק לאדם בריא ולא לאיסטניס ועמ"ש החוט השני שם בשם תוס' פע"פ בתירוצם השני והבן. וראיתי להעיר על דברי הישי"ע (סי' תע"א) שעל מ"ש הרמ"א (סי' תרל"ט ס"ג) דאסור לאכול בערב סוכות מחצות ולמעלה כדי שיאכל לתיאבון וז"ל אני תמה דבסוכה ל"ש כלל שיאכל לתיאבון ואם נאמר דבסוכה שייך כדי שיאכל לתיאבון א"כ מהראוי שאיסטניס יתענה ובאמת בש"ס קאמר רב ששת הוי יתיב בתעניתא מעלי יומא דפסחא ולמה לא הוי יתיב בתעניתא גם בערב סוכות כו' ואם נאמר דגם בערב סוכות יתענה האיסטניס הא דמסופק בירושלמי שם גבי רבי שהי' מתענה בע"פ ומסופק שם אם הטעם משום איסטניס או משום בכור ואם נאמר דגם בערב סוכות יתענה האיסטניס א"כ שפיר נוכל לידע כו' א"ו דבסוכה לא בעינן כלל שיאכל לתיאבון עכ"ד הישי"ע. ואני תמ' עלי' דנראה מדברי' דהרמ"א חידש מדעתו הך דינא דבעינן בסוכה שיאכל לתיאבון ובמח"כ אשתמיט עיני' דברי הירושלמי (פ"ב דסוכה ה"ז) חבריא בעו מה להלן עד שיכנס למצה בתאוה וכא עד שיכנס לסוכה בתאוה כו'. והירושלמי הזה הביאו ג"כ התוס' בסוכה (כ"ז א' ד"ה חשבו) והרא"ש שם. ובא"ז מס' סוכה (פ"ב סי' ש"א) סיים ע"ד הירושלמי והואיל ולא איפשטא אזלינן בה לחומרא. ובד"מ סי' תרל"ט כ' בשם מהרי"ל דאסור לאכול מו' שעות ולמעלה בערב סוכות דומיא דערב פסח וזהו נ"ל חומרא בלא טעם כו'. מיהו אחר שכתבתי זה מצאתי בא"ז כדברי מהרי"ל ומייתי לי' מירושלמי כו' יע"ש מבואר מכל זה דדברי הרמ"א יסודם בהררי קודש דבערב סוכות דמיא לערב פסח. ומה שהקשה הישי"ע מרב ששת שלא התענה בערב סוכות כמו שהתענה בערב פסח אינו ראי' כלל דהא בע"ש שבודאי מחויב לאכול בשבת לתיאבון וע"כ התענה ר' אבין בכל ע"ש וכמ"ש המ"א סי' רמ"ט סק"ז דר' אבין הי' איסטניס והתענה בכל ע"ש שיאכל בשבת לתיאבון א"כ מדוע לא התענה רב ששת בכל ע"ש. וע"כ צ"ל דבאמת התענה רב ששת בכל ע"ש ומה דלא חשיב רק ערב פסח דרבותא קמ"ל דגם בע"פ התענה אע"ג די"ל דיו"ט הוא כיון דהוא יום הקרבת קרבן ואין להתענות בו. וע' משנה למלך ה' כלי המקדש (פ"ו ה"י) ועכ"ז התענה וה"ה דהתענה ערב סוכות. גם עם שהביא מהירושלמי גבי רבי לא אכיל כו' לא מוכח מידי דאולי רבי ס"ל כר"א דחייב לאכול י"ד סעודות ולא ס"ל הג"ש דסוכה איתקש לחג וגם אם ס"ל כחכמים י"ל דהוא ס"ל דרק לזה הוקשה ולא לשאר הפרטים. אולם לדידן כיון דהאיבעיא לא נפשטה בירושלמי ס"ל להחמיר וכמ"ש הא"ז וצדקו דברי הרמ"א. גם מה שהקשה שם על הרמ"א דס"ל בערב סוכות דאסור אחר חצות דאם הטעם משום פסח א"כ הוי דוקא גבי פסח ולא גבי סוכה (מלבד די"ל דכיון דילפינן בג"ש ואין ג"ש למחצה ילפינן לי' בכל פרטיו) אך י"ל דהרמ"א פי' דברי הר"ן דס"ל מנחה גדולה וכמ"ש הרדב"ז ח"ג סי' תק"פ) דלאו דוקא הקרבת הפסח רק שטרוד במצות פסח שצריך להכין מצה ומרור כו' יעו"ש וא"כ גבי סוכה נמי טרוד להכין סוכה וד' עינים וא"ש גם מה שהקשה שם על החק יעקב שכ' שלהכי לא הגיה הרמ"א דבע"פ אסור ממנחה גדולה דליכא נ"מ דלמנהגינו אין