עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רנט

הפסח בפסח כו'. ותו אשתמיטתי' שהירושלמי הזה נובע מדברי התוספתא פ"ג דמגילה ושם הגירסא שואלין ה' הפסח בפסח וגם מ"ש על החק יעקב שהעתיק ובבית הועד שהגירסא הוא בית הועד ע"ש מ"ש בזה לא ראה בחי' הריטב"א לר"ה (ד"ז א') דגם הוא העתיק ובבית הועד ונפלו כל דבריו

ה"ג כפה עליו כלי ולא מצאו אני אומר יד נטלתו. לכאורה קשה מהא דאמרינן בחולין (ד"י ע"א) דדרכן של שרצים לגלות א"כ ניחוש שמא גילו השרצים הכלים וראיתי במ"א (סי' תל"ד סק"ד) שכ' ונ"ל דאסור ליתן הכלי בחמץ ולכסותו מפני שדרכן של שרצים לגלות כדאי' בחולין ד"י אבל כשכפה עלי' כלי רחב אין יכולים לגלות עכ"ל ומצאתי למהר"ם חלאו"ה בחי' לפסחים (ד"ו ע"ב) שהביא הירושלמי הזה וכ' וז"ל ומסתברא לי בשמצא הכלי כפוי' או לא מצא כלל אבל אם מצא הכלי בלתי כפויה ולא מצא החמץ חיישינן לחולדה כו' א"נ התם בצליחות שהכיסוי תלוי ועומד כו' אבל כאן בכפי' ע"ג קרקע כו' יע"ש

פ"ב ה"ב גגו של עכו"ם שהי' סמוך לגגו של ישראל כו' ראיתי בחי' מהר"ם הלאו"ה לפסחים (ד"ו ע"ב) שהביא ראי' מהירושלמי הזה דגם כשלא ביטל עכ"ז אסור כשמצא חמץ ביו"ט לטלטלו דהא הכא מה דהוצרך הירושלמי שידחפנו בקנה הוא בכדי שלא יעבור על בל יראה ומשמע דהאי חמץ הוא במקום שאין היד שולטת בו ומה דהוצרך דחיפה הוא דאל"כ תזכה לו חצירו ועכ"ז אסור בשבת ויו"ט לדחפו בקנה ש"מ דגם כשלא ביטל אסור ביו"ט ושבת לטלטלו עכת"ד ובאמת לא מוכח מידי מזה דמה דמצריך דחיפה בקנה ולא ביד הוא משום דחיישינן דלמא אתי למיכל. ועשו"ת ריב"ש (סי' ת"א) ובש"ע סי' תמ"ו ס"ב וט"ז ומ"א ואחרונים שם מבואר כן ולא מוכח מידי ולא ידעתי למה הביא הריב"ש הדין הזה בשם ר"י ן' גיאות והוא ירושלמי

ה"ד מה פליגן במחמץ במימיו כו' כ"ה הגירסא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' של"ג) ותוס' מנחות דנ"ד. אולם הסמ"ג (ה' חמץ לאוין ע"ט) גרס הדא דאמרת במחמץ בגופו של תפוח אבל במחמץ במימי' ד"ה מותר וע"ש ביאורו

ה"ז ר' חנינא ברי' דר' בחיי הוי לי' דבש מזויף בסלת שאל לר' מנא א"ל צריך את לבער כ' הפני משה מזויף בסלת שאל לר' מנא משום דהי' סבור הואיל ומי פירות אין מחמיצין אפשר דאין בכך כלום וא"ל ר' מנא צריך אתה לבער שאע"פ כשהסלת מעורב בו ונשתהה הרבה בא לידי חימוץ והוא תמוה דמעולם לא שמענו חילוק בין נשתהה במי פירות ללא נשתהה ובודאי מה דמי פירות אין מחמיצין הוא אפי' בנשתהה הרבה ובמראה הפנים הקשה על ההגמי"י שכתבו דמהירושלמי ס"פ כל שעה משמע דס"ל מי פירות מחמיצין דא"כ יהי' ר' מנא סותר א"ע דבר"פ אלו עוברין בירושלמי ס"ל דכולהון ע"י מוי כו' יע"ש ובמחכ"ת נעלמו ממנו דברי הב"י בסי' תס"ז שעל מה שהביא שם בשם ראבי"ה והמרדכי דדבש אסור לאכלו משום שמערבין בו סלת הקשה הב"י דמה בכך הא הוי מי פירות וע"ז כ' וז"ל ומיהו שמא עירב בו סלת אפשר דחיישינן שהסלת אנו מחזיקין בו חמץ גמור משום שלותתין את החיטים במים קודם טחינה וכמ"ש בתה"ד סי' ק"מ עכ"ל. וא"כ הכא מה דאסר לו ר' מנא הוא משום הסלת שהי' חמץ שלתתו אותו מקודם ומה דלמד בהגמי"י דהירושלמי סובר דמי פירות מחמיצין הוא משאר עובדי דהירושלמי דמייתי כאן אבל הך עובדא דדבש היתה משום הסלת וא"ש ועשו"ת דברי נחמי' (חא"ח דל"א) ע"ש

פ"ג ה"ב כאן בתלוש וכאן במחובר בפר"ח סי' תמ"ב כ' כלומר דאי הבצק דבוק ומחובר בעריבה הכלי מצרפו ומתני' דקתני דאי ליכא כזית במקום א' אע"ג דאיכא ב' חצאי זתים בטלי מיירי בתלושים ואינם דבוקים בעריבה עכ"ל והוא תמוה דבתלוש לא יהי' מצורף. ובאמת הוא להיפוך דבמחובר אינו מצטרף ובתלוש מצטרף וכן פי' הפ"מ והקה"ע ומצאתי להפחד יצחק אות ב' ערך בצק שתמה כן על הפר"ח ואין להאריך

פ"ד ה"א ר' אמא מיקל להון שהן ממעטין משמחת יו"ט. בשירי קרבן הביא מה שהקשה המ"א בסי' תקל"ג על דברי הרמ"א שהתיר לצוד דגים בפרהסיא וכ' הוא דיצא לו להרמ"א מדברי הירושלמי ע"ש. ולדעתי לא הועיל כלל בתירוצו דביאור דברי הירושלמי נראה דלפי שמבואר במשנה דמ"ק (פ"ב ה"ה) דמותר לצוד בצינעא וחכמי טברי' קבלו עליהן שלא לצוד אף בצינעא וע"ז מיקל להון שהם מונעים משמחת יו"ט ולא הניח להם שהחמירו מה שהוא מותר מצד הדין וא"כ מניין לנו להתיר בדגים בפרהסיא טפי מעופות וחיות ואם המשנה לא התירה בדגים רק בצינעא גם ר' אמי התיר כן ואם נימא דהמשנה לא מיירי מדגים דלמא ר' אמי ג"כ לא התיר בדגים וצ"ל דכוונת הש"ק עפ"י מ"ש בביאורי הגר"א (סי' תקל"ג ס"ק י"ב) ע"ד המרדכי והרמ"א שמתירים בדגים דהמשנה לא מיירי בדגים וכ' וז"ל ובירו' רפ"ב קבלו עליהן כו' צד הוא בחכה צד הוא במכמורת כו' אלמא מתני' בציידי דגים מיירי מדאמר בחכה וכמ"ש ותעש אדם כדגי הים כלה בחכה העלה ויאספהו במכמרתו עכ"ל. וא"כ כיון דחכה ומכמורת המה בדגים ש"מ שר' אמי מתיר גם בדגים. והן אמת שקושיות הגר"א על המרדכי לא הבנתי דהא יש לפרש להירושלמי דהמשנה לא מיירי מדגים דבדגים מותר גם בפרהסיא והציידים החמירו על עצמן אף שמותר דהא בין כך ובין כך נצרך לומר דהן החמירו על עצמן מה שמותר מן הדין וא"כ לא קשה כלל על המרדכי ורמ"א. גם מה שהכריח הגר"א דר' אמי מיירי בדגים מדנקט חכה ומכמורת אין זה הכרח כלל ונוכל לפרש דמיירי בחיות ועופות ולא התירו רק בצינעא דבחכה ומכמורת צדין גם חיות ועופות ע' פכ"ג מכלים מ"ה הרשתות והמכמרות וכ' הרע"ב שם מיני מצודות שצדין בהן חיות ועופות ודגים והר"ש כ' שם מכמורות מיני חכה וכ"ה בערוך ערך מכמר ורשתות ומכמורת פי' מיני חכין הן. מבואר דבמכמורת וחכה צדין בהם חיות ועופות ודגים וא"כ לא הועיל כלום הש"ק בתירוצו והנכון כמ"ש הגר"א שם שכא הי' גורסים בגמרא ודגים. וראיתי בספר הפרדס (סי' קנ"ד) שכ' וז"ל וצדין חיות ועופות ודגים במכמורת ובחכה כדי שלא ימעט בשמחת יו"ט מבואר ג"כ מדברי' דצדין במכמורת ובחכה חיות ועופות אולם צ"ע שלא פסק כר' אמי דמיקל להון וגם אמאי לא התנה שיהי' בצינעא ואולי דזה נכלל במ"ש במכמורת וחכה שהוא בצינעא ובחרם הוא בפרהסיא ובזה נוכל ליישב קצת דברי השירי קרבן אבל אין זה מוכרח

ה"ד אפי' בשר עגל כו' הקשה בש"ק בפ' כיצד צולין (ה"א) דאיתא שם מכניסים עגל מקולס כו' וזה היפוך ממה דמבואר כאן ובגליון הש"ס כתב דהכא מיירי במקום שנהגו לאכול צלי ובפ' כיצד צולין מיירי במקום שלא נהגו לאכול צלי. ובאמת שכבר כ"כ הפר"ח סי' תע"ו והוא מוכרח ומזה קשיא לי על רש"י פסחים (ע"ד א') שעל מה דאיתא שם איזהו גדי מקולס דתנן פ' מקים שנהגו שאסור לאכול צלי בע"פ בזה"ז במקום שלא נהגו והיינו דהוא סובר דגדי מקולס אינו אסור רק במקום שנהגו ואף במקום הזה אינו אסור רק בגדי מקולס ובמקום שלא נהגו גם גדי מקולס מותר וכן פי' הא"ז ה' פסחים (סי' ר"ל) דבריו. והוא מהתימה דהא מהירושלמי כאן מוכח דגדי מקולס אסור אף במקום שלא נהגו ותו קשיא עליו ממשנה דביצה (כ"ב ב') ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרים מבואר דחכמים דהלכתא כותייהו אוסרין ולא תליא במנהגא. וראיתי במחוקק יהודא (סי' תע"ו סק"א) שכ' שכל הפוסקים כתבו שלא כדברי רש"י ע"ש. והנה זה אמת שהפוסקים כ' היפוך דברי' כמבואר בר"מ (פ"ח מהחו"מ) ובטוש"ע (סי' תע"ו) וכן ראיתי בחי' הר"ח לפסחים וכ"ה בשאר פוסקים אולם יותר הו"ל להעיר דמבואר במשנה ובירושלמי דלא כותי'. וע' בא"ז שהביא פרש"י והביא לשון הירושלמי דביצה מותר לפי שאינו ממין השחיטה והקשה דאיך אפשר בביצה מקולס וכ' דאפשר לפרש דבמקולס אסור אף במקום שלא נהגו וגם עליו תקשה שלא הקשה על רש"י מהמשנה והירושלמי הנ"ל. וראיתי להצל"ח פסחים שם שכ' שדברי רש"י תמוהין מאד דמה ענין מקולס למקום שנהגו. מקולס בכל המקומות אסור ובמקום שלא נהגו אפי' אינו מקולס אין אוכלין צלי עכ"ל וזה לא קשיא על רש"י דרש"י ס"ל מקולס במקום שנהגו ואינו מקולס מותר אף במקום שנהגו וכמ"ש הא"ז. עוד כ' הצל"ח וז"ל ועוד שרש"י כ' דתנן בפ' מקים שנהגו אסור לאכול צלי ואומר אני לרש"י תנא תני מנהגא ורש"י קאמר איסורא והרי לא נזכר במשנה שם כלל לשון איסור וגם זה לא קשיא לרש"י דהוא אזיל לשיטתו בפסחים (ד"ב ע"ב) שכ' מאימתי י"ד אסור בעשיית מלאכה דמיירי במקום שנהגו והתוס' הקשו שם תנא תני איסורא ואת אמרת מנהגא וכ' במגיני שלמה שם באורך דשייך מנהג גם במקום איסור כו' ע"ש וא"ש גם דבריו בכאן. וע' במהרש"א פסחים דכ"ה ע"א ובפנ"י שם שכ' דאוסרין שייך במנהגא. ובזה י"ל ג"כ דברי רש"י מהמשנה דביצה שהבאתי דאיתא וחכמים אוסרין דלרש"י י"ל דאוסרין במקום שנהגו ולר"ג אף במקום שנהגו מותר דלית לי' כלל המנהג הזה אך מדברי הירושלמי הללו מוכח שלא כפירש"י

ה"ט אלא שלא הי' מפסיקין בין אחד לברוך. עתיו"ט פסחים (פ"ד מ"ח) שכ' שרש"י הי' גירסתו בירושלמי בין אחד לואהבת וכ' דמ"מ אין למחוק הגירסא דנ"ל דהרוקח גירסתו כך היתה שכ' ב"י בסי' פ"א בשמו להפסיק בין אחד לברוך ונ"ל שע"פ הירושלמי כתב כן עכ"ל. והנה ברוקח סי' ש"כ כ' בפסיקתא פ' מקום שנהגו משמע שצריך להפסיק בין ד' א' לבשכמל"ו נ"ל דט"ס ברוקח מ"ש בפסיקתא וצ"ל בירושלמי וזה כדברי התיו"ט (או שצ"ל בפסיקתא ובירושלמי כו') ועתוס' מנחות (ע"א א') שכתבו ובירושלמי אמרינן שלא הי' מפסיקין בין תיבה לתיבה ויש מי שאומר שלא הי' מפסיקין בין אחד לברוך הנה הך ויש מי שאומר הוא ג"כ מהירושלמי ומבואר שהי' גירסתם כך בין אחד לברוך

פ"ה ה"א ריב"ל אמר תפלות מאבות למדו כו'. ע' בקרבן העדה שכ' ולא אסמכוה רבנן אקרבנות כו' וקשה דהא בבלי ברכות (כ"ו ב') איתא דריב"ל ס"ל דתפלות כנגד תמידין תקנוהו ולפ"ד הקה"ע יהי' דברי ריב"ל סותרים זה את זה. ותו דהא מסקינן התם דגם ר"י בר חנינא דס"ל דאבות תקנום עכ"ז מודה דגם אקרבנות סמכוהו דאל"כ תפלת מוסף מאן תיקן ואיך כ' הקה"ע דלא סמכוהו אקרבנות. ונראה דריב"ל ס"ל דסמכוה אשניהם אקרבנות ומאבות תקנום ואין סותר א"ע. ואח"כ ראיתי להפני משה ברכות (פ"ט הי"ג) כ' שם דמוחלפת השיטה דריב"ל מבבלי לירושלמי ואין צורך. ומצאתי להפנ"י בחי' לברכות (דכ"ו ע"ב) שכתב כמו שכתבתי

פ"ו ה"א דר' אליעזר בן עזרי' תנאי הוי כו' היפה מראה והקה"ע בפי' א' פירשו שהי' תנאי אצלו שבאם שיעלו לר"ג יחזירוהו וצ"ע שא"כ איך אמרו בש"ס ברכות (כ"ח א') נעברי גמירי מעלין בקדש ואין מורידין הא תנאי מועיל בדבר שבקדושה שיוכלו להורידו כמבואר בטוש"ע א"ח (סי' מ"ב) ובכמה דוכתי. וראיתי בחי' המאירי למס' אבות בפתיחה שהביא הירושלמי הזה וכ' וז"ל א"ר שילא יונתן בן שאול אפי' נשים יודעות שדוד עתיד למלוך ראב"ע אישתייר לי' תנין לר"ג כלומר שנשאר לו שני לר"ג