עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רנח

פ"ה ה"א דמר רשב"י יכול אני לעשות שיהי' מהלכין מצור לצידון מטברי' לציפורן ע"י מערות וע"י בורגינון כו' מזה קשה לי על שו"ת מהר"י ץ' מיגא"ש (סי' מ"ה) שכ' דטברי' וציפורן בתוך התחום הוו קיימו וכאן מבואר דהי' יותר מד' אלפים אמות מזה לזה. וע' ירושלמי סנהדרין (פ"ג ה"ב) זה אומר בטברי' וזה אומר בציפורי באינון דהוין יתבין בחדא משכנא מן הכא להכא ז' מיל מן הכא להכא ט' מילין ומשם אין ראי' כל כך. אולם מכאן קשה. וע' מדרש איכה (סי' ב') וכ"ה בירושלמי תענית (פ"ד ה"ה) וכרם גדול הי' לו לאנדריאנוס י"ח מיל על י"ח מיל כמן טברי' לציפורי מבואר שהי' י"ח מיל ביניהם. ומזה קשה לי על הריטב"א בחי' לב"מ (כ"ג ב') שכ' ואפשר לומר דהכא בין טברי' לציפורי כאשפה שבבית דמי דטעמא אמרינן אין אדם עשוי להטיל נבילתו מפני שמסרחת לו בבית הכי נמי בין טברי' לציפורי דליכא אלא מיל ושכיחו עוברי דרכים טובא ואין אדם עשוי להטיל נבילה מפני הסירחון עכ"ל דהא מבואר דהי' ח"י מיל ביניהם ולא מיל. וע' חי' הרשב"א שבת (דק"ד) מ"ש בשם ר' האי בפי' כתב אות א' בטברי' ואות א' בציפורי כי טברי' וציפורי סמוכין זו לזו ורמז לזו ה"ה ה' שבת ( פי"א ה"ב) והוא סותר לדברי הירושלמי והמדרש וצ"ע [ודרך אגב אעיר על מ"ש בס' תבואות הארץ פ"ג להוכיח דהי' עיר ציפורי בבבל ממס' תענית (דף כ"ד) דאתי מטרא עד דשפיך מרזבי בציפורי כו' ע"ש. ונעלם ממני ששם צ"ל מחוזא וכמו שהוא בעין יעקב שם ולא מוכח מידי] וע' בבעל העיטור (אות גט חליצה) שכ' בתשו' ר' משולם בר קלונימוס מדגרסינן בירושלמי זה אומר בטברי' וזה אומר בציפורי כו' נראין הדברים שי"ח מילין מטברי' לציפורי עכ"ל

שם אויר חצר כו'. ע' שירי קרבן מ"ש. אולם מדברי המגדול עוז פכ"ח מה' שבת ה"ג משמע שלא פי' כן וכמ"ש בשי"ת ח"ס (חא"ח סי' צ"ה) ע"ש

ה"ה הדא אמרת בני המבוי כו' ע' קרבן העדה שפי' דהוא מלתא בפני עצמו כו' ע"ש. אמנם מדברי התשב"ץ (ח"ב סי' ל"ה) למדתי דאתי לתרץ דברי ר' יהודא אהדדי דאם נתנו באמצע אלו מותרים ואלו אסורים וא"כ מערבין החצי ומה דאמר ר' יהודא דאין מערבין לחצאין היינו שאלו יתנו ואלו יתנו אין מערבין כן נ"ל לפרש להתשב"ץ

פ"ו ה"ג עשרה עכו"ם שהי' דרים בבית א' כו' ברוקח (סי' קנ"ה) סיים אחר שהביא דברי הירושלמי ואם אין עכו"ם רוצה להשכיר הולך אצל א' מעבדיו כו' שוכר כמערב דמי הנה הסיום ברוקח הוא מדברי הרוקח בעצמו שלא נזכר כלל זה בירושלמי והצרכתי לכתוב כן לפי שראיתי להב"ח בא"ח (סי' שפ"ב ס"ד) שהבין שהרוקח כתב כן בשם הירושלמי והוכיח מזה דצריך לכתחלה לשכור מהאדון וסיים דהכי נקטינן כהרוקח בשם הירושלמי ע"ש ובאמת אין זה כלל מדברי הירושלמי

פ"ד ה"ב כל כובשי כבשים כו' ע' קה"ע מה שהגיה. וע' בערוך (ערך כבש) שהביא הגירסא שגובה המזבח עשרה אמות וכבשו ל"ב אמות וכל תל המתלקט עשרה טפחים מתוך חמש אמות הן שליש וכן נכון. והעיר בזה בשו"ת בית אפרים ה' טריפות יעו"ש

פ"ח ה"ח והיא שתהא מחיצה משוקעת במים. כ' בגליון הש"ס דקאי על אמת המים דלעיל. וליתא דהא בירושלמי סוכה (פ"א ה"א) איתא על ההוא משנה דכציצטרא והיא שתהא משוקעת כו' מבואר דקאי על המשנה הזאת (ולפי שלא ראה דברי הירושלמי שם ע"כ לא רשם אותו במסורת הש"ס) ומה שהניח בצ"ע בגליון הש"ס שם על הלח"מ ( פט"ו מה' שבת) ע' במראה הפנים כאן

פ"י ה"א אשתו של יונה כו' עמ"ש המפרשים. וע' ר"ן ר"פ הישן שכ' דלמאן דלית לי' נשים סומכת רשות אסורה לעלות לרגל לפי שמקרבת שלמי חגיגה שלא במקום מצוה ע"ש. וראיתי בשי"ת שואל ומשיב (ח"א סי' ס"א) שכ' וז"ל והיא תימה גדולה דהיכן כזכר שהיתה מקרבת שלמי חגיגה ולא נזכר רק שהיתה עולה לרגל ולדבריו היתה מקרבת עולת ראי' ג"כ והרי לא נזכר כלל כו' ודברי הר"ן צע"ג עכ"ל ודבריו תמוהים ודברי הר"ן צידקים דהר"ן ס"ל דהעלי' לרגל לא הי' בה איסור כלל ומדוע מבואר בירושלמי שמיחו בה חכמים והושבה וע"כ משום דהיתה מקרבת שלמי ראיה ואה"נ דהיתה מקרבת עולת ראיה נ"כ וחדא מינייהו נקט הר"ן וכ"כ להדיא ר"ת בס' הישר ( בענינים שונים ד"פ ע"ב) וז"ל ועל אשתו של יונה טעית וכי תעלה על דעתך שעליית רגל אסור כו' דבעליית רגל היתה מביאה עולת ראיה בלא תנאי עכ"ל. וכן מצאתי בראב"ן (סי' פ"ז) שכ' אשתו של יונה היתה עולה לרגל ולא מחו בה חכמים ומוקמינן לה כר' יוסי דאמר נשים סומכת רשות ובעלייתה היתה מביאה עולת ראיה דהיא מ"ע מכלל לאו דלא יראו פני ריקם עכ"ל ועמ"ש ר' אפרים בס' הישר לר"ת (דפ"א ע"א) וז"ל ה"ט דר' יוסי משום פסי ביראות שהותרה לעולי רגלים ואשתו של יונה היתה שובתת בשבתות כו' ע"ש וע' בהגמי"י פ"ג מה' ציצית ובא"ז ה' ר"ה (סי' ר"א) שכ' דאשתו של יונה היתה מביאה עולת נדבה ולא חשו חכמים שמא תביא עולת ראי' דכהנים זריזין הן אבל עכ"פ אין לתמוה על הר"ן אם ס"ל כשיטות ר"ת והראב"ן

שם הלל הזקן אומר אלו מאבי אבא הן. הנה במכילתא (פ' בא פי"ז) איתא שמאי הזקן אומר אלו תפילין של אבי אמא והובא בתוס' מנחות (דמ"ג) ובאגודה מנחות (סי' כ"ה) וראיתי להמעשה רוקח פ"ב מה' תפילין הי"א שהבין שדברי המכילתא סותרים לדברי הירושלמי דמהירושלמי נראה שהלל סובר דתפילין א"צ בדיקה ובמכילתא סובר הלל דצריך בדיקה ע"ש מה שדחק בזה וכן נראה שהרגיש בזה במלא הרועים אות ה'. והי' מקום ליישב זה לפמ"ש השירי קרבן בירושלמי סוטה (פי"א הי"ג) על מה דאמרינן שם דיצתה בת קול ואמרה יש ביניכם אדם א' ראוי לרוח הקודש כו' ונתנו עיניהם בהלל הזקן כו' תלמידו של עזרא. וכ' הש"ק וז"ל כראה שאין זה הלל חבירו של שמאי הזקן כו' ולא ראה עזרא מעולם ואיך אמרו עליו תלמידו של עזרא אלא דהלל הזקן אין זה חבירו של שמאי ודלא כמ"ש היוחסין אות ה' עכ"ל וא"כ י"ל דהלל הזקן זה הוא תלמידו של עזרא ואינו חבירו של שמאי ולק"מ. אך דברי השירי קרבן לא נהירין דלא מצינו שהי' שני הלל ומה שאמרו עליו הוי עניו הוי חסיד תלמידו של עזרא היינו שהוא מתנהג בחסידותו כמו עזרא וע' סוכה (ד"כ ע"א) שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא מבבל ויסדה חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה. אולם באמת בלא"ה לק"מ ואין כאן סתירה כלל דלא אמר הלל רק שאלו תפילין המה מאבי אבא ויוכל להיות שבדק אותם כמה פעמים וראה שלא נתקלקלו. וכן מצאתי בחי' הר"ד ערמאה (ד"כ ע"ד) שכ' ע"ד הלל נלע"ד שהוא ראי' שאין מתקלקלין כאומרו הלל הזקן כו' אבל אין מכאן ראי' שלא בדקן כו' ע"ש. וכן ראיתי בברוך שאמר (דט"ז ע"ב) שכ' ואין לסמוך על מה שנמצא בשם הלל הזקן כו' כי אני יכול לומר שבדקם פעמים רבות ועשה להם בתים חדשים כו' ע"ש וא"כ יוכל להיות דשני הדברים הם אמת דהלל אמר שהי' לו תפילי' מאבי אבא ושמאי אמר שתפילי' המה משל אבי אמא. ועכ"ז סוברים בזה שצריך בדיקה שאף שהתפילין של הלל לא נתקלקלו יוכל להיות דתפילין אחרים יתקלקלו וע"כ צריכים בדיקה וגם הלל בדק אותם. וב"ש סוברים שא"צ בדיקה ומביאין ראי' לדבריהם מתפילין של שמאי שלא נתקלקלו מוכח דאינם עלולים להתקלקל וא"ש והבן. ושוב נדפס שו"ת בנין ציון. וראיתי שם (סי' ל"ט) והעיר שם על הסתירה שממכילתא להירושלמי וכ' דט"ס הוא ע"ש ולא ראה מ"ש בשם הברוך שאמר והרד"ע

ה"ה ר' יהודא אומר אף מי שנתלש רוקו כו'. ע' פני משה שכ' ואין הלכה כר' יהודא וכ"כ התפארת ישראל ותמהני על מה שכתבו בפשיטות כן ולא זכרו ממה דמבואר בטוש"ע א"ח (סי' ש"נ) דינו של ר' יהודא. וע' בא"ר שהביא דכן דעת הפוסקים הראשונים יעו"ש

פ"א ה"י כהדא דתני אהלים שבמחנה צריכין עירוב אהלים שבשיירא אינן צריכין עירוב. בקה"ע כ' ה"ג כהדא דתני אהלים שבמחנה אינן צריכין עירוב ואהלים שבשיירא צריכין עירוב לא ידעתי מדוע שיבש הגירסא בפשיטות והלא הר"מ בה' עירובין (פ"א ה"ג) העתיק כגרסתינו ובה"ה כ' שיש משבשין דברי הירושלמי ודברי רבינו עיקר. וכ"ה בטוא"ח סי' שס"ו) ואשתמיט זה מהקה"ע

מס' פסחים

פ"א ה"א ויתחיל אור לי"ג כו' אפי' מר"ח כו' ע' בקה"ע שפי' דפריך דיתחיל אור לי"ג לבדוק הנר וקס"ד דאם בדק ליל י"ב צריך לבדוק עוד הפעם בליל י"ד ומשני דאה"נ אפי' מר"ח סגי אם בדק וקשה לי ע"ז דא"כ איך כ' הראב"ן והובא במרדכי פ"ק דפסחים דאם בדק קודם י"ד יבדוק בי"ד והביא ראי' מהירושלמי דהא בכאן מבואר להיפוך ושוב ראיתי להפר"ח (סי' תל"ג) שהקשה כן. אולם לדעתי לק"מ די"ל דהרמב"ן פי' הירו' כמו שפי' השדה יהושע וז"ל ויתחיל יום י"ג והוי היום והלילה משומרים וגם בדיקת הנר יפה בלילה ומשני שזה רחוק מאד דא"כ תימא שיבדוק מר"ח והוי רחוק טובא עכ"ל. וא"כ מסקנת הירושלמי דלא מהני בדיקת י"ג וכן פי' הראב"ן. ושבתי וראיתי להברכ"י (סי' תל"ג ס"ק י"ג) שהאריך על הראב"ן מהירושלמי ולפמ"ש א"ש בפשיטות

שם חורי הבית העליונים ותחתונים והיציע כו' ע' בשירי קרבן עה שהקשה שם על פירש"י בש"ס (ד"ח ע"א) דהגגים הי' משופעים דא"כ פשיטא וגם דהא איתא אח"כ בירושלמי ובאותו שלא נשתמש בו חמץ כו' משמע דנוכל להשתמש שם. ע"כ כ' דאם שימש במגדל גם הגג צריך בדיקה והוא תמוה דאם מסיק בירושלמי דלנפילה לא חיישינן מכ"ש דלא נימא גוד אסיק והחמץ יעלה מהמגדל על הגג ולהדיא כ' רש"י שם גג המגדל שנותנין לתוכו כלים ואוכלים תוכו צריך בדיקה ולא גגו עכ"ל מבואר דהגג א"צ בדיקה אף ששימש בתוכו וכ"ה בש"ס (ד"י ע"ב) הכא ודאי דלא עבידא דסלקה מנפשה וע"כ צ"ל לפירש"י דמ"מ יכול להשתמש בהגג ע"י הדחק וקמ"ל דלא חיישינן שמא שימש ע"י הדחק עלי' וכן בירושלמי אח"כ מיירי בששימש ע"י הדחק ולפמ"ש השדה יהושע לפרש דברי הירושלמי דהאי גבוה ג' היינו השיפוע ע"ש א"כ מבואר להדיא בירושלמי כפירש"י דמיירי במשופע

שם לית כאן אפי' נשים כו' בשירי קרבן כ' דהרא"ש כ' ובירושלמי פליגי איכא מ"ד לא תתני נשים לפי שהן עצלניות כו' והקשה דהא האי מ"ד לא תתני נשים סיים שהן עצמן נאמנות וצ"ל שהי' לו גירסא אחרת כו' יעו"ש. אולם כבר ביאר הרדב"ז והשדה יהושע (ד"ב ע"ב) דהרא"ש פי' סיום הירושלמי מפני שהן עצלניות כו' פליג על הע"ד הא' וסובר דנשים אין נאמנות כלל דה' עצלניות יע"ש

שם שואלין בה' פסח ה' עצרת כו' הקה"ע כ' דה"ג ה' פסח בפסח. וע' בס' תורת אבגדור (סי' תכ"ט) שפי' פי' זר בירושלמי ולא גרס בה' פסח יעו"ש ולא ראה ברוקח (סי' רמ"ד) שהעתיק הירושלמי ה'