עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רנז

הנבעת או על החולה כמו שנוהגין בילד קודם המילה מרמב"ם פי"א מה' עכו"ם הי"ב וכ' הכ"מ שם דטעם הרמב"ם דיליף לה משבועות (די"א) דאסור להתרפאות בד"ת וקשה לי מדאמרינן בסנהדרין (צ"ד א') דמאן דבעית ליקרי ק"ש אלמא דמיבעת לא מקרי חולה וכ"כ מהרש"א שם ומה שתירץ שם דדוקא פסוק אסור אבל פרשה מותר אישתמיט מיני' מ"ש הרמב"ם בה' עכו"ם שם וז"ל אבל הדברים לקרוא פסוקים ומזמורי תהילים כדי שתגן עלי' זכות קריאתן וינצל מצרות וממזיקין ה"ז מותר עכ"ל ואס"ד דפרשה מותר אף לחולה א"כ למה נקט הרמב"ם מזמורי תהילים דמזמור דהוא פרשה זה מותר גם לחולה ולמה לא הותר רק להגן אע"כ דלא כהתפארת ישראל ולא שנא בין פסוק לפרשה אבל לפי דעתי מעיקרא לק"מ דעל גדול שלא יבעת באמת מותר ולא לחנם נקט הרמב"ם על תינוק שלא יבעת וכ' הכ"מ וסובר רבינו דכיון דקטנים מצויים להתבעת או שלא לישן ה"ל כחולים לענין זה ואסור להצילם מרעתם בד"ת עכ"ל. וא"כ דוקא בקטנים אסור דה"ל כחולה לענין זה אבל גדול שלא יבעת או אם נבעת מותר וא"ש

פט"ו ה"ב נשמטו רצועות מנעל וסנדל כו' וכ"ה בתוספתא פי"ג דשבת נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל כו' והובא הדין הזה בר"מ (פ"י מה' שבת ה"ד) ובטוש"ע שם (סי' שי"ז) וכ"ה במרדכי ההובא בב"י שם נשמטו לו רצועות כו' וע"כ תמהתי על הפני משה שפי' בפי' א' דהאי נשמטו שייך למעלה שני דפין נשמטו כו' והיא תמוה (ומה שרשם במסורת הש"ס שכ"ה בשבת דקי"ב ע"א הא ליתא דשם ליתא כלל להך דינא דנשמטו רצועות מנעל וסנדל רק היתר רצועות מנעל וסנדל ולא היכא שנשמטו וצריך להחזירם) ומ"ש בירושלמי חוטמו שנשמט פי' בקה"ע דהיינו רוב רגלו ואם כנים הדברים הי' תמי' על הט"ז בסי' שי"ז שכתב לתמוה על הש"ע שכ' דין דנשמט רוב הרגל דלא נזכר כלל בירושלמי זה הדין ע"ש ולפי פי' הקה"ע הא מבואר הדין הזה בירושלמי אמנם אשתמיט להקה"ע התוספתא פי"ג דשבת דאיתא התם או שנשמט רוב הרגל כו' נשמטה חוטמו כו' מבואר דנשמט חוטמו אינו רוב הרגל וצ"ל כמ"ש הא"ר בסי' שי"ז סק"ח דמנעלים שלהם הי' עשויים פרקים פרקים יעו"ש

ה"ג ההן דמקפל על סיפסלה ע' קה"ע מה שפי' ולא ראה באורחת חיים (דנ"ז ע"ב) שהביא הירושלמי הזה ופירשו דהמתקן על הספסל מותחו ומתפשט קמטין קמטין והוא תיקון גמור והובא ג"כ בברכ"י (סי' ש"ב סק"ב)

שם רשב"י כד הוי חמי לאמי' כו' בספר חסידים (סי' ק"י) הנוסחא אימי' דר' ישמעאל

פט"ז ה"א קכ"ג פעמים הללוי' כו'. כ' בשירי קרבן וז"ל מה שפרשתי בקונטרס קכ"ג פעמים הללוי' שישראל עונין על כל דבר כן פי' ביפה מראה כו' ודבריו תמוהים והלא בהלל יש יותר מן אלף תיבות והן עונין על כל דבר הללוי' כו' ע"ש. ובאמת צדקו דברי היפה מראה ומהש"ק נעלמו דברי הרמב"ם (פ"ג מה' חנוכה הי"ב) שכ' וחוזר ואומר הללוי' עבדי ד' וכל העם עונין הללוי' וחוזר ואומר יהי שם ד' מבורך מעתה ועד עולם וכל העם עונין הללוי' וכן על כל דבר עד שנמצא בכל ההלל הללוי' קכ"ג פעמים סימן להם שנותיו של אהרן עכ"ל וה"ה כ' שם דכן מבואר במדרש תהלים (ותמהני על התיו"ט סוכה (פ"ה מ"ב) שכ' והכ"מ לא הראה מקומו איה ואני מצאתיו במ"ס פט"ו עכ"ל והרי ה"ה הראה מקומו במדרש תהלים וגם מפני מה לא הביא מהירושלמי. וע' בבעה"ע בעשרת הדברות במצות ערבה הביא דברי המדרש והירושלמי) והן הן דברי הירו' הללו ומבואר דלא הי' עונין על כל תיבה רק על כל פיסקא ופיסקא שהם רק קכ"ג וז"ב. ובמה דאמרו בכאן קמ"ז מזמורים יש בספר תהלים כ' השירי קרבן דמזמור ל"ב ל"ג ל"ד אחד הם וקשיא לי ע"ז מש"ס ברכות (ט' ב') דאמר ר' יהודא ברי' דר' שמעון בן פזי ק"ג פרשיות אמר דוד כו' הני ק"ג ק"ד הוין כו' ולהשירי קרבן בצרי להו שנים והוי לי' למימר ק"א פרשיות כו'. וראיתי להנחלת יעקב בביאורו למס' סופרים (פרק ט"ז הי"א) שכ' דלא קחשיב הג' מאסף הימן ידותין כו' יעו"ש ושגה בזה דמזמורי אסף הרבה המה בתהלים ובצרי לי' טובא. וע"כ נ"ל דאשרי ולמה רגשו חדא הוא וכמ"ש בש"ס ברכות שם והתוס' כ' בפסחים (דקי"ז ע"א) שלא יתכן שיהי' המזמור ב' פסוקים וכ' המהרש"א שם דלפנינו יש מזמור קי"ז ב' פסוקים וע"כ דלפניהם הי' שייך לפרשה שלפניה או של אחריה וא"כ בציר להו מזמור א' (וכ"מ בזה לפי מ"ש הב"י בא"ח ( ששי' תרמ"ד) וכ"ה באבודרה"ם ה' ר"ח לענין להפסיק בהלל בין הפרקים וז"ל ומקום בין הפרקים פשוט הוא זולת מן המיצר שנראה שהוא תחלת פרשה והרד"ק כ' שאינו תחילת מזמור דתחלת מזמור הוא מהודו לד' כי טוב שקודם מן המיצר עכ"ל. וא"כ יש נ"מ אם הללו הוי בין הפרקים או באמצע הפרק לדעת התוס') וא"כ בציר לי' תרתי. ועוד יש מזמורים שנחשב אצלינו לב' ולפניהם הי' חדא. שוב הגיע לידי כסא רחמים על מ"ס וע"ש מ"ש בזה

(שייך לפ"ו ה"ד) כתיב וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים מלמד שהי' מזוינים בחמשה עשר מיני זיין. ע' בפני משה שדחק בביאורו דחמושים משמע עשרה [הרי פעמים חמשה] מיעוט רבים שנים [ בחמשה] וי"ו דחמושים מרבה עוד חמשה והוא דחוק וגם מה ענין זה למתניתין. ונעלם ממנו דברי הילקוט תורה (רמז רכ"ז) שהעתיק חמשה מיני זיין היינו הנך דמבוארין בהמשנה. וע' ביפ"מ ובקה"ע שפי' כן אך מ"ש היפ"מ שכ"ה במכילתא וכ"ה במסורת הש"ס ליתא דלא נמצא כן במכילתא

מס' עירובין

פ"א ה"א דוקרינן כשרים בסוכה ופסולין במבוי כו'. ע' בקרבן נתנאל בפ"ק דסוכה (סי' ח') שהגיה פסולין בסוכה וכשרין במבוי ולא נהירא כן דהא בירושלמי קחשיב מקודם דברים הכשרים בסוכה ופסולין במבוי וקחשיב דוקרנין ודפנות ורחב מעשר אמות ואח"כ קחשיב דברים הפסולין בסוכה וכשרים במבוי היינו הדלה עליה את הגפן וחמתה מרובה מצלתה וסוכה מקורה א"כ נראה להדיא דהך דדוקרינן הוא מהדברים הכשרים בסוכה ופסולין במבוי דאל"כ ה"ל לחשבינהו בסוף ע"כ נראה כפי' הקה"ע דמיירי בשפת הגג ועמ"ש הש"ק בסוכה (פ"א ה"א) ומזה ראי' להר"מ (פ"ד מה' סוכה הי"א) דבשפת הגג כשירה וע' בה"ה שם שכ' שלהר"מ לא הי' הגירסא בש"ס סוכה (ד"ד ע"ב) איבעיא להו כו'. אולם כאשר ראיתי בשו"ת ברכת אברהם סי' כ"ו) שנשאל שם ע"ד אבי' ומבואר שם דגם להר"מ הי' הגירסא איבעיא להו רק שהי' גירסתו בדברי ר' נחמן הסיום דבשפת הגג כ"ע כשירה והבני ישיבה איבעיא להו כן והר"מ פסק כרב נחמן

שם כהנא אמר הלכה כר' יהודה ע' בשירי קרבן שנסתפק אם הגירסא הלכה כר' יהודא או אין הלכה כר' יהודא וע' בחי' הרמב"ן עירובין (דמ"ו א') שמבואר שם שהיתה גירסתו אין הלכה כר' יהודא

שם דרב אמר שחיטה מחצה על מחצה כשירה כו' כ"ל דרב אזיל בזה לשיטתו דהנה בש"ס כריתות (י"ז ב') איתא דרב אית לי' דבעינן חתיכה א' מב' חתיכות. ובשו"ת מהרי"ט (חיו"ד סי' א') מבואר דלפ"ז ס' דאורייתא מדרבנן לחומרא ובפני יהושיע (סוכה ט"ו ב') כ' דמ"ד דס"ל ס' דאורייתא מדרבנן לחומרא ס"ל מחצה על מחצה כרוב ואף דמדרבנן מחמרינן עכ"ז כיון דטריחא מלתא טובא לא מחמרינן יעו"ש ולכן רב דס"ל דחתיכה א' מב' חתיכות וס"ל דס' דאורייתא מדרבנן לחומרא לכן סובר דמחצה על מחצה כרוב ומיושב בזה מה שהקשה בא"ז ה' שחיטה (סי' ש"ע) דקשה להירושלמי ההיא דחצי קנה שהוא פגום יעו"ש ולהנ"ל א"ש דכיון דכתבנו דעיקר טעם רב הוא משום דס"ל חתיכה א' מב' חתיכות ולכן כי היכא דבכריתות מקשינן לרב מכמה משניות והשיב דאתיין כר' אליעזר דלא בעי חתיכה א' מב' חתיכות כן אתי לדידי' המשנה דחצי קנה פגום כר' אליעזר וא"ש. וע' בא"ז שם שהיתה גירסתו בירושלמי בזה"ל ומפני מה אמרו עד שישחוט רובו שאם אתה אומר שישחוט מחצה על מחצה אף הוא שוחט פחות ממחצה ואם אתה אומר שישחוט רובו אינו בא לשחוט פחות ממחצה ולפנינו ליתא לזה

ה"ג אמר ר' בא כדי לקבל עלי' דימוס של ארחין כו' ע' מ"ש הקה"ע ובמח"כ לא ראה בחי' הריטב"א עירובין (י"ג ב') ששם הביא גירסת הירושלמי בנוסחא אחרינא בזה הלשון אמר ר' אבא כדי לקבל דימוס של ארחין לרחבן רשב"ג אומר כדי לקבל דימוס של ארחין לאורכן מה ביניהון על דעתן דרבנן ארבע ארחין על דעתין דרשב"ג עשרין ארחין ופי' דלרבנן דמשימין האריח לרחבו א"כ צריך לכל אמה ד' ארחין שיהי' ו' טפחים שהוא אמה וא"כ צריך ארבעה ארחין ולרשב"ג שמשים הארוחין לארכן שהוא ג' טפחים צריך עשרה ארכין לעשר אמות שהוא שיעור הקורה

פ"ג ה"א ר' אחא בשם ר' מיישא והוא שנתן לתוכו שמן ר' יוסי בעי מעתה לא יערב אלא לפי חשבון כו' מכאן קשה לי טובא על שיטות הסוברים דבעירוב לא בעינן שיערב לתוכו שמן וכמו שהביא דבריהם הב"י בסי' שפ"ו) ובא"ר שם כ' דכ"ה דעת הרשב"א ור' ירוחם וכן ראיתי בא"ז (ה' עירובין סי' ק"ל) שהשיג על רי שמשון בר' אברהם שס"ל שגם לענין עירוב צריך שיערוב בתוכו שמן דהא בירושלמי כאן מבואר להדיא דגם בעירוב בעינן שיערוב לתוכו שמן וצע"ג שוב ראיתי בחי' הריטב"א לעירובין (כ"ז ב') שגם הוא כ' דמהירושלמי נראה שצריך שיערוב לתוכו שמן ופסק כן ע"ש. וא"כ כיון שכן דעת התוס' והר"ר שמשון בן אברהם והריטב"א ובירושלמי מבואר כדבריהם יש לחוש לזה ולא כהא"ר שכ' שהעיקר דא"צ לערוב שמן לתוכו

ה"ה ההן אם לא כי לא חד הוא עמ"ש הקה"ע ופני משה קידושין פ"ג ה"ב) וע' ברמב"ן גיטין (ע"ה ב') ובמלחמות ד' פ"ב דביצה וברא"ש פ' מי שאחזו ובתשובה כלל ע"ו שצ"ל כלאחר שוב ראיתי בפני משה כאן ובשירי קרבן קידושין וגליון הש"ס שהרגישו בזה

ה"ח שירי פתילה כ' השירי קרבן קשה תינח שירי פתילה ושירי מדורה שייך בהו הכנה אבל מותר שמן שכבה מה הכנה שייך בהו ולא ראה בס' התרומה ( סי' רכ"ג) ושיבולי הלקט (סי' ע"ט) שהשמן צלול יותר כשכבה וא"ש

ה"י או ייבא כייא דמר ר' יעקב בר אחא כו'. ע' בשה"ל (כלל צ"ה) שכ' בשם ר' חננאל שהביא בשם הירושלמי דעירובין ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסי אומר העובר לפני התיבה ביו"ט של ר"ה א"צ להזכיר של ר"ח חד עבר קומא תיבותא ולא אדכר דריש ירחא וקלסיה עכ"ל ולפנינו ליתא להך סיומא. ומצאתי אותו בירושלמי שבועות (פ"א ה"ד) ובמסורת הש"ס נשמט לרשום לש"ס שביעית הנ"ל: