עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רנו

ואח"כ הביא. ר' יוסי בר בון מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמו שהוא שם לעולם עכ"ל והדברים תמוהים דמה טעם צריכים שהבטיחן שיכניסם לארץ ולכן הוא כמו לעולם אדרבה א"כ בכאן אינו קביעות ועוד דא"כ למה צריך ר' ירמי' ללמוד קושר מתופר יריעות והאמת שבדברי ר' יוסי בר בון צ"ל כמו שהוא לשעה והיינו דר' יוסי בר בון מקשה על ר' יוסי דאמר שהוא כמו לעולם דאדרבה כיון שהבטיחן להכניסן לא"י א"כ בכאן לא הוי קביעות והוי כמו לשעה וע"כ הצריך ר' ירמי' ליתן טעם אחר וכ"ה הנוסחא לפנינו בכאן ובפ' אלו קשרים ה"א ובעירובין (פ"ה ה"א) הגירסא נתחלף וצ"ל כמו שהוא בב' המקומות ומוכרח הוא בכאן לגרוס כן דהוא לשעה דהא סיים לר' יוסי בר בון הדא אמרת בנין שעה הוי בנין מוכח דצ"ל לשעה וז"ב

שם דנים שסחטן כו' בא"ז ה' שבת (סי' נ"ח) כ' ואמרינן בירושלמי פכ"ג ר' חייא בשם ר"י דגים שסחטן אם לגופן מותר ואם למימהן אסור משמע איסורא בעלמא מדרבנן מיהו לעיל בהך שמעתתא גופי' מסיק ר"ח בשם ר"י דגים שסחטן אם לגופן ה"ז פטור ואם להוציא ציר חייב ולא נוכל לעמוד לגמרי על שיטות הירושלמי עכ"ל ותמהני דהא ע"כ ט"ס הוא וצ"ל גם כאן חייב ולא אסור (וכמו שכ"ה בירושלמי שלפנינו) דהא מסיק עלה רב אמר כבשים שסחטן אם לגופן מותר ואם למימהן אסור כו' אמר ר' חזקי' הדא דרב פליגא על ר' יוחנן אמר לי' ר' מנא מה דתהן אמר אסור ומותר וההן אמר חייב ופטור מבואר דר' יוחנן ס"ל חייב ובזה פליג על רב א"כ מבואר דצ"ל בירושלמי חייב. וע' בא"ז בדף השני שהביא בעצמו סיום הירושלמי ולא ידעתי לפי גירסתו איך יפרש הירושלמי וצ"ע

שם לית כאן שחיטה כו' ולמה לא תניתה עמהון כו' ע' מה שפי' הקה"ע והוא דחוק למאד. ונראה דט"ס תיבת לא וצ"ל ולמה תניתה כו' היינו דקאי על שחיטה ומצאתי בשו"ת ברכת אברהם לבנו של הרמב"ם בדברי ר' דניאל הבבלי שהעתיק דברי הירושלמי הללו (בסי' י"ח) וליתא שם תיבת לא ע"ש

פ"ח ה"א מהו לשתותן מפוסקין כו' הרא"פ והקה"ע פירשו דצריך לשתותן מפוסקין. אולם בב"י בא"ח (סי' תע"ז) בשם הרוקח כ' דאסור לשתותן מפוסקין. ועשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' כ"ח) שבנו של הג' בעל שער אפרים פי' שם פי' נפלא בדברי הירושלמי הללו

שם מהו לצאת ביין של שביעית הקה"ע כ' דס"ד דבעינן לכם בד' כוסות כמו במצה וכ"כ בפסחים (פ"י ה"א) ושקלים (פ"נ ה"ב) וקשה לי דהא במצה הטעם דכתיב לכם וא"כ מה ענין זה לד' כוסות והי' נראה לפמ"ש הר"מ פ"ד מה' שמיטה דיש לו להביא כמו עניים וכ' שאף השיעור של ט"ו כדי יין וה' כדי שמן אם הביא יותר מותר ונ"ל שלמד כן מהמשנה דמס' שביעית (פאה מ"ז) אם הביא יותר מכאן מותר ומסולק בזה תמיהת התיו"ט למה השמיט הר"מ הך דינא. ושוב ראיתי שכ"כ המל"מ והפני משה וא"כ כיון דהביא לביתו בהיתר מדוע לא יצא בזה ד' כוסות. וכן נראה מהמשנה דסוכה (ל"ט א') דהלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה לפי שאין רשאין ללקחו בשביעית מבואר דיוצאין באתרוג משביעית והי' נראה לפ"מ דאיתא בר"מ (פ"ו מה' שמיטה ה"ט) דאין פורעין משביעית חיב ואין פוסקין מהן צדקה א"כ הי' ס"ד דכיון דהוא מחויב ה"ל כפורע חובו ולפיכך אסור ופשיט לי' דמותר כיון דהוא רק מצוה דרבנן לא הוי כפורע חובו והי' יכול למיבעי ג"כ במע"ש דשם ג"כ הדין כן כמבואר בדמאי (פ"ג מ"א) וכמ"ש הר"מ (בפ"ג ממע"ש הכ"א) ולפ"ז תקשה על מה דאיתא בסוכה (ל"ה א') דיוצאין באתרוג של מע"ש ולא אמרינן דהוי כפורע חובו וע' מה שפי' הפ"מ וצ"ע בכל זה

ה"ו ה' דברים נאמר בקרומות של קנה כו' מפני שרוח רעה שורה עליהן הנה הדבר הזה הובא ג"כ בב"ר פנ"ו וראיתי להיפה תואר שם שכ' דלא גרסינן מפני רוח רעה דבש"ס חולין (ט"ז ב') מבואר הטעם מפני שקסמין נתזין ואיכא סכנתא ואי משום רוח רעה מ"ש סימונא דאגמא מקרומות של קנה ועוד דאמר התם ר"פ מחתך בה קרבי דגים דזיגי רבה בר רב הונא מחתך בה עופא דרכיך מוכח דאין הטעם משום רוח רעה וע"כ מחק שם לתיבות מפני שר"ר שורה עליהן עכ"ד ותמהני דהא מבואר גם בירושלמי כאן דהטעם משום רוח רעה וכ"ה בערוך (ערך קרם) ה' דברים נאמרו כו' מפני שר"ר שורה עליהן ותו נעלם ממנו מ"ש הבעה"ע הובא בב"י (יו"ד סי' ו') דלהירושלמי הטעם שאין שוחטין בקנים הוא מפני רוח רעה ומ"ש היפ"ת דבש"ס דילן מוכח דאין הטעם משום ר"ר לא מוכח מידי. דמה שהקשה דמ"ש סימונא דאגמא משאר קנים אם הטעם משום רוח רעה הוא תמוה דאטו אנן טעמא דרוח רעה ניקום ונדרוש אולי כך הוא סגולת הרוח רעה רק באלו הקנים ומ"ש ראי' מרב פפא דמחתך בה קרבי דגים כו' כבר כתב הב"ח כן ביו"ד להוכיח כן מהש"ס הזה ודחאו. וע' הב"ש שם שכ' די"ל דש"ס דילן ס"ל דהר"ר הוא רק כשאוכל הקנים ג"כ ולכן בקרבי דגים דזיגי ניכר בהן הקנים וישליכו אותם וליכא הר"ר והנה השירי קרבן פי' הירושלמי דקאי רק אקינוח דבזה הטעם משום רוח רעה והוכחתו אינו מוכח כלל כאשר יראה המעיין ומ"ש דבזה יהי' שוים ב' התלמודים לדינא משמע מדברי' דלדעת בעה"ע חולקים ב' התלמודים זה עם זה. ליתא דלבעה"ע גם ש"ס דילן סיברת הטעם משום רוח רעה דז"ל הבעה"ע (ה' שחיטה ד"ט ע"ב) ה' דברים אמרו כו' ירושלמי מפני שר"ר שורה בהן והלכך אם שחט שחיטתו כשירה וי"מ מפני שהקרומות חדין ונוקבין ודיעבד נמי פסולה עכ"ל הרי שכ' שרק י"מ כן דהטעם משום קרומות ולדידי' יש לפרש גם ש"ס דילן משום ר"ר וכמ"ש בשם התב"ש וז"ב

פ"ט ה"א עכו"ם כנדה ומשמשיה כנדה מבואר דלר"ע משמשי ע"ז מטמאין. וע' בירושלמי (פ' כל הצלמים ה"ז) ומדברי הר"מ פ"ו מ"ה אה"ט ומדברי הרע"ב פ"ג דע"ז נראה דסוברים כן גם לש"ס דילן וע' בפנ"י ויד דוד שבת (פ"ז ב') ובחידושי הרב המאירי בחי' לשבת (פ"ב ב') כ' שדברי הר"מ מבוארים בירושלמי. וע"כ לא ידעתי מ"ש הגט מקושר למהר"י נבון (דקל"א ע"א וע"ב) דמה דמבואר בתוספתא פ"ה דזבים דר"ע סובר דמשמשי עכו"ם המה כנדה היינו שלא לטמא לאיברים אבל שיהי' טמאים לית מאן דסובר כן ע"ש והוא מהתימה דהרי מבואר כן בירושלמי ובר"מ ורע"ב [ומה שדחק שם לתרץ דברי הרא"ם שהקשה דאיך טיהרו השמן הא מטמא בהיסט אליבא דר"ע דהא לא קיי"ל כר"ע לק"מ די"ל דהרא"ם רוצה לתרץ גם לשיטות ספר המקצעות דסובר דהלכה כר"ע וכמ"ש בשמו הראב"ד בביאורו למס' תעיד יעו"ש. ובשו"ת ח"ס חא"ח ח (סי' כ"ג) שהאריך לבאר דברי' דהראב"ד סובר כר"ע ואפי' באהל מטמא ומה שהקשה דאם אפי' באהל מטמא לית הלכתא כן דהא קיי"ל כרבנן דריב"ב דתקרובות עכו"ם אינו מטמא באהל לק"מ דריב"ב סובר דע"ז אינו מטמא אף דתקרובות מטמא כמ"ש התיו"ט (פ"ג מ"ח דע"ז) וא"כ י"ל דה"ה להיפוך דלא תלי כלל זה בזה]. וראיתי בלחם שמים פ"ג דע"ז מ"ה שכ' ע"ד הר"מ בפתיחה לטהרות וז"ל דתימה גדולה דהא תנן ור"ע אומר כו' ואי איירי במשמשין מי איכא למ"ד דמטמאין כנדה כו' ע"ש ובמח"כ לא ראה הירושלמי והתוספתא ודברי הר"מ בע"ז שס"ל דגם משמשין מטמאין כנדה

ה"ז טהור בין חי בין מה כגרוגרת. ע' שירי קרבן שכ' ע"ד המהרש"א חולין (ס"ז ע"ב) דספק הוא אם הלויתן הוא דג או עוף אבל לכ"ע הוא טהור דא"כ איך יאכלו הצדיקים לע"ל וע"ז הקשה השירי קרבן דהא בכאן מבואר דהוא דג טמא ע"ש ולפי מה שפי' הפני משה בירושלמי לא קשה מידי. ומ"ש הש"ק וכן משמע בויקרא רבה פ' אחרי ר' מנחם ור' ביבי כו' בשם ר' יונתן אמרין כל מה שאסרתי לך התרתי לך תחת דגים טמאים לויתן משמע שהוא דג טמא אע"ג דפריך התם לויתן דג טהור הוא מ"מ ר' יונתן ס"ל דדג טמא הוא כסוגיין עכ"ל הוא תמוה דבמדרש שם הגירסא תחת איסור דגים לויתן דג טהור וכ"ה בילקוט תהלים (רמז תתפ"ח) וכ"כ המ"כ שם וא"כ מבואר דס"ל דדג טהור הוא וכ"ה בת"כ פ' שמיני (פ"ג ה"ה) וע"ש בהגהות מהרי"ד שכ' דבירושלמי בפ"ט משבת איכא מ"ד דס"ל דדג טמא הוא. אולם לפמ"ש ליכא ע"ד דיסבור כן וע"כ נראה דצדקו דברי המהרש"א דבודאי דג טהור הוא וחס להו להצדיקים לאכול בסעודה המובחרת מאכלים טמאים וז"פ וברור

פי"ב ה"ג מהו בכל לשון אפי' אלף אלפ"א. ע' בקה"ע ובמראה הפנים שפירשו שאם כ' אלפ"א במקום אלף שהוא בלה"ק וכ' אלפ"א שהוא בלשון יון וי"ל שכ' אלפא וביתא בלשון יונית חייב. והן נסתר מזה מ"ש התפארת ישראל פי"ב דשבת בחידושים סי' ב' להוכיח דלא כהר"מ שס"ל בא' א' שהוא פטור וכ' דכן מוכח בירושלמי הכא דאיתא התם בכל לשון אפי' אלף אלפא משמע ודאי דכ"ש א' א' דחייב והיינו דפי' דברי הירושלמי שכ' אלף ואלפא אולם אינו מוכח כלל די"ל דפירושו דכתב במקום א' כתב אלפ"א שהוא בלשון יונית וכן במקום בית כ' בית"א וא"כ לא מוכח עידי והבן

פי"ג א"ר אבוהו כל שנותנין לתוכה ביצה והוא שוקעת כו' ע' בחי' הר"ן שכ' שנ"ל דלא אתי כגמרא דילן דסוברת דהיינו הילמי והיינו מי מלח אלא דלמרובין קרי הילמי ולמועטין קרי מי מלח אולם להלכה גם ש"ס דילן סוברת כהירושלמי כמבואר (דק"ח ע"ב) דאם אינה שוקעת אסור

ה"ג מצה גזולה אינו יוצא בה י"ח בפסח כו' תמן גופי' עבירה כו' ע' בקה"ע מה שמפרש בזה ובשירי קרבן תמה על התוס' ורשב"א שחילקו כן ולא הביאו דברי הש"ס הנ"ל ובפרט שהרשב"א מביא הירו' כאן בחידושיו ע"ש (הנה חי' הרשב"א סוכה המה מהריטב"א כנודע) ויש ליישב זה עפ"י מ"ש בס' מכתב לחזקי' (דפ"ט ע"ב) שכ' בשם שה"ל פי' הירו' דר"י חילק בין גזל לקריעה דגזל גופי' עבירה אך חבריא פליגי והשיבו לו כך אנו אומרים כו' כלומר מה שחלקת לא שמיעא לן משום דמוסכם לנו דמוציא מצה אינו יוצא בה וא"כ נסתרו דבריך ומוכרחים אנו לחלק בין עבירה דאורייתא לעבירה דרבנן עכת"ד ולפ"ז לא הי' יכולים התוס' והריטב"א להביא ראי' לחילוקם מהירושלמי הזה דאדרבה לפי המסקנא לא אתי חילוק הזה לפ"ד החברייא אך התוס' ס"ל לחלק כן לדעת ש"ס דילן וא"ש. ומה שחקר שם במכתב לחזקי' אם הירו' ס"ל כר"ש במשאצ"ל דלפ"ז יהי' קורע רק מדרבנן לא ראה בגוף הירושלמי דמבואר להדיא דמוקי לה כר"ש ולא הי' צריך לכל האריכות שלו

פי"ד ה"ג לוחשין לעין כו' עשו"ת מהר"ם מרויטינבורג (סי' כ"ה) דר' יחיאל פי' דדוקא מפני עין הרע דסכנה גדולה היא מותר ולא מפני כאב העין אולם ר' אבגדור פי' דגם מפני כאב העין מותר ולכאורה מריהטא דירושלמי שהביא אח"ז הא דרב ור' חייא דצ"ט מתים בעין משמע דהאי עין דאיירי הכא הוא עין הרע. אולם לפ"מ שנפסק בש"ע (סי' שכ"ח) דמלתא דלא שייך בה בישול סמנים מותר לעשותו בשבת נראה דגם בכאב העין מותר ועט"ז שם. ובדרך אגב אעיר עמ"ש בתפארת ישראל (סנהדרין פ"י מ"א) וז"ל וכמו כן אסור להניח ס"ת או תפילין על אדם