עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רנה

ה"ז הני אם התנה מותר כו' בשירי קרבן הניח בצ"ע על הרמב"ן שהביא הר"ן ס"פ כירה דאיך יפרש הירושלמי אם לא שנאמר דלא הי' כתוב לפניו מן הא דעה חמית מימר כו' עד מאן תנא ומדברי' אין נראה כן וצ"ע עכ"ל. אולם בהגלות אלינו דברי הרמב"ן בחי' לשבת (מ"ה א') מבואר שם להדיא דלא הי' כתוב לפניו כן בירושלמי ואין כאן עיון כלל

פ"ו ה"ד לאתים לאטין ע' קה"ע ופ"מ ולא ראו בערוך (ערך אבויין) שכ' וכתתו חרבותם לאתים תרגומו לאבויין במה אשה ירושלמי עכ"ל נראה שצ"ל וכ"ה בבמה אשה ירושלמי וא"כ צ"ל הכא לאבויין

ה"ז תני רשב"ג לא שנו אלא מטבע ואבן כו' כ' הקה"ע כל דבר שהוא בר טילטול לעצמו הוא דמותר לטלטל לצורך גופו ומקומו כמו אגוז אבל אבן אפי' הקצהו לכך אסור דלאו בר טלטול הוא עכ"ל ולא ידענא מאין לו בפשיטות דלהירושלמי אפי' בהקצהו לכך ס"ל דאסור לכתחלה ולפ"ז יפלוג הירו' על הבבלי שבת (דכ"ה ע"ב) דאיתא התם דבאבן מותר לכתחלה בהקצהו לכך וכ"ה בטוש"ע (סי' ש"ג) הא י"ל דהירו' מיירי בלא הקצהו לכך ואינו פליג על הבבלי ומצאתי בא"ז ה' שבת סי' פ"ב שפי' להדיא כן בדברי הירושלמי דלא כהקה"ע

ה"ט אי דהכא גברא שקר דאיסטרולייגנו דידי' שקרין. ע' מה שפי' הקה"ע והוא דחוק וראיתי בחי' המאירי לשבת (דנ"ו ע"א) שהעתיק לשון הירושלמי או ההוא גברא שיקר או אצטרוגלינא דידי' שקר ולפ"ז נראה לפרש שאמר או שהוא בעצמו הוא שקרן שאינו יכול חכמת הכוכבים או שאצטרוגליניא דידי' שקר היינו הכלי שהוא מביט בה בכוכבים הוא שקר דאינו נעשה על מתכונתה וא"ש לשון הירושלמי

פ"ז ה"ב מניין לאבות מלאכות מה"ת רשב"נ בשם ר' יונתן כנגד ארבעים חסר א' מלאכה שכתוב בתורה כו' התיו"ט כ' דאם לא נחשוב המלאכה הכתוב בתורה וכתיב בהן אזהרה יהי' ארבעים דוק ותשכח. וראיתי במראה הפנים שכתב עלי' והנה הרואה יראה שאין החשבון שלו מכוון כלל וכלל וכ' שמלאכה הכתובה בתורה בלא אות השימוש הם כ"ד ובתוכם יש ט' אזהרות וד' עונשים בס"ה הם י"ג נשאר י"א ואותן הכתובים המלאכה והמלאכה למלאכה הם י' הרי כ"א ואותן שכתיב מלאכת ובמלאכת למלאכת מלבד האזהרות הם י' הרי ל"א ומלאכתו הם ד' הרי ל"ה ומלאכתך ב' הרי ל"ז וא' ממלאכתו הרי ל"ח והיכן היה הארבעים והיכן הוא הדוק ותשכח וע"כ לקח לו דרך אחר וכ' שהוא על קו האמת שלא קחשיב רק אותן שכתיב מלאכה ומלאכתו ומלאכתך המלאכה והמלאכה למלאכה מלאכתו מלאכתך אבל ממלאכתו אינו מן המנין יעו"ש שהאריך בזה. ובמח"כ שגגה גדולה יצתה מלפניו ובחנם השיג על התיו"ט והקורקונדייצ"ע הטעהו כי מה שחשב שמלאכה הם רק כ"ד. ובאמת המה כ"ה ולפי שראה בקורקינדייציע שחשב ובדעת ובכל מלאכה חשב אותו לא' ובאמת המה שנים שכ"ה בשמות (צ"א ג' ול"ה ל"א) ובקורקודאנציע בכדי לקצר כ' בחד שיטה ורשם בצידו שכ"ה בשמות בב' המקומות וא"כ כתיב מלאכה כ"ה פעמים. והשגיאה הזה הי' לו ג"כ במלאכת שחשב שנכתב פעם א' ובאמת נכתב ב' פעמים בשמות (כ"ז ז' וכ"ב י') וא"כ לפ"ז א"ש דברי התיו"ט שהמה מ' מלבד האזהרות והמראה התנים חשב שהן רק ל"ח לפי שנשמטו ממנו שני המקומות ולפ"ז מבואר שדרך של המראה הפנים לא יתכן דא"כ יהי' מ"א דהוא חשב מלאכה נכתב כ"ד פעמים ובאמת נכתבו כ"ה פעמים. וראיתי להעיר ע"ד ר' חננאל ההובא בחי' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בשבת דמ"ט שכ' וז"ל פיר"ח שכתובין בתורה מלאכה ומלאכות ס"א טול מהן שלשה מלאכות הכתובין בויכולו שאינן ציוו וד' שכתוב בהן ועשית ויעש תעשה ולרגל המלאכה אשר לפני וי"ד שכתוב בהן כל מלאכת עבודה הרי כ"א נשארו מ' ובכללם ששת ימים תאכלו מצות כו' עכ"ל ויש להעיר על דבריו מה שהוציא אותן ג' שכתוב בהן ויכולו ובאמת הוא כאן בירושלמי בעיא דלא איפשטא וצ"ל דגירסא אחרת הי' לו בירושלמי וגם מ"ס דאותן שכתוב בהן מלאכת עבודה הן י"ד וצ"ע דהא הן רק י"ב (ויקרא כ"ג ז' ח' כ"א כ"ה ל"ה ל"ו) במדבר (כ"ח י"ח כ"ה כ"ו כ"ט א' י"ב ל"ה) וצ"ל דגם הב' כתובים שמות (ל"ו א') ועשית את כל מלאכת עבודת הקודש ושם ג' למלאכת עבודת הקדש אותן ג"כ לא קחשיב דהוי כמו מלאכת עבודה ורק שצ"ע לפ"ז מדוע קחשיב הכתוב לכל מלאכת העבודה שמות (ל"ה כ"ד) דלפ"ז ג"כ לא הי' מהראוי להחשב) ומ"ש שנוציא ג' ועשית ויעש תעשה. יש להעיר דויעש לא נמצא כלל בתורה. ועשית נמצא ב' פעמים ( שמות כ' ט' דברים ה' י"ג) ותעשה נמצא ג' פעמים שמות (כ"ו י') ויקרא (כ"ג ל') דברים (ה' י"ד) מלבד מה שהוא בדברים (ט"ז ח') דאותו יש לחשוב כמ"ש הר"ח בשם הירושלמי. ולא נוציא תעשה מהמנין בשמות (ל"ה ב') ויקרא (כ"ג ג') א"כ צריך להוציא ה' כתובים והר"ח כ' רק ג' ועוד יש לתמוה מ"ש שבס"ה המה ס"א ובאמת המה ס"ה. מלאכה כתיב כ"ה פעמים. המלאכה ששה פעמים. למלאכה ב"פ והמלאכה א' למלאכה א' מלאכת תשעה עשר למלאכת ב' מלאכתך ב' מלאכתו ד' ממלאכתו א' במלאכת שתים ובס"ה המה ס"ה (וכאשר תראה כ"ז בקורקינדאציע זולת מה שהביא בערך מלאכה הכתוב שמות (ל"ה כ"ט) ושם כתיב המלאכה בכל הספרים והי' לו להביאו בערך המלאכה) ומהתימה מהרמב"ן והרשב"א והריטב"א שלא העירו ע"ד הר"ח הללו. עכ"פ מבואר מכל זה דדברי התיו"ט צודקים ולפי דרך של המראה הפנים יהי' מ"א. מיהו י"ל בדרכו של המראה הפנים ליישב מה שהקשה בשו"ת ראשית ביכורים (דס"ז ע"א) בהגה"ה וז"ל הא דאיתא בשבת מ"ט דל"ט מלאכות הם כנגד מלאכה ומלאכתו שבתורה כו' וא"כ לר' יהודא דמוסיף את השובט ומדקרק בשבת צ"ז והשתא לדידי' יהי' האבות מלאכות ארבעים וא' וכנגד מי הם עכ"ל ולפמ"ש י"ל דר"י קחשיב כשיטות המראה הפנים ולפי חשבון שכתבתי יהי' ארבעים ואחת וא"ש ודו"ק

שם אף אשת אחיו למדין מרודתו כו'. הנה בת"כ (פ' קדושים פי"ב) איתא אשר יקח את אשת אחיו באשת אחי' מאבי' הכתוב מדבר או אינו אלא אפי' באשת אחי' מאמו כו'. וראיתי בקרבן אהרן שם שכ' ולא ידעתי לענין מה אמר זה דאי לענין חיוב כרת הא אף אשת אח מן האם חייב עליו כרת ולא אמר זה לומר דאחר דאמר קרא בזו נדה הוא דמשמע דיש לה היתר אינו מדבר אלא באשת אח מן האב דאלו אשת אח מן האם אין לה היתר כלל אבל קושטא דמלתא דהא משבשתא היא כו' ע"ש ותמהני דבמח"כ לא ראה דברי התוס' יבמות (ד"ב ע"א) שהאריכו בזה ופירשו דאתי למעוטי מערירי דכתיב בהאי קרא ע"ש באורך. וע' ביד המלך (פ"ו מה' יבום וחליצה ה"ה) שבחר לו דרך אחר בביאור הת"כ ומהתימה ממנו אחרי שהתוס' רמזו שם לדברי הירושלמי הללו ומבואר כאן להדיא דממעטינן אשת אח מן האם כדאמרינן יצתה אשת אח מן האם שאין לה היתר לאחר איסורה ובירושלמי א"א לפרש כפירושו א"כ גם דברי הת"כ הכי מתפרשין וגם מהקרבן אהרן נעלמו דברי הירושלמי הללו. וע' בקרבן העדה שפי' מ"ש בירו' אף אשת אחיו למידה מדודתו וז"ל ופריך אף אשת אחי' נוכל למילף מדודתו דדוקא אשת אחי' מאבי' לא מאם עכ"ל ודברי' תמוהים דאדרבה הא לזה הוא עיקר הילפותא שפירש ר' יוסי כמבואר בדברי' שאמר דודתו יצתה למעט אשת אחי' מאמו וגם לפי דברי' מה זה שסיים בירושלמי דלר"ע ניחא ולפ"ז מאי ניחותא לר"ע. אולם בפשוטו נראה דכל זה סיום דברי ר' יוסי הוא ובניחותא הוא דאף אשת אחיו אין למדין מדודתו כו' ואח"כ מקשה דלר' ישמעאל דיליף מצדה א"כ א"צ הילפותא הוא מזה וז"ב וכ"נ מדברי התוס' שם. וע' בביאור הראב"ד לת"כ שנראה שהיתה בגירסתו עוד הוספה בת"כ שם ממה שהוא לפנינו

שם וכמה חורש כו'. ע' בשירי קרבן שכ' שאין א' מהפוסקים שיזכור בחרישה שיעור המבואר בירושלמי שם. אולם מצאתי בא"ז ה' שבת (סי' נ"ה) שכתב לדברי הירושלמי הללו וע"ש שהקשה קושית הש"ק ותירץ כתירוצו

שם מה חרישה היתה במשכן. ע' בתפארת ישראל ( בכלכלת שבת סי' א') שכ' וז"ל כגון זורע ונוטע שהי' במשכן כירושלמי בפרקין שכ' שהי' חורשין במשכן ליטע סממנין וזה דלא כהרמ"כ שכ' הכ"מ בפ"ז דשבת משמו דנוטע לא הי' במשכן וזה ג"כ דלא כרבינו הערוך ערך זמר שכ' ג"כ דנוטע אינו אב רק תולדות זורע א"כ לא הי' נוטע במשכן והרי בירו' הנ"ל מוכח דנוטע הי' במשכן עכ"ל. ולפ"ז תקשה ג"כ על התוס' שבת ע"ג ב' ד"ה משום זורע) שגם הם כתבו דנוטע הוי תולדה וכמו שהאריך בזה היד דור (דכ"ה ע"א) ותקשה עליהם מהירושלמי הנ"ל. אולם באמת לק"מ דכוונת הירושלמי ליטע סממנין אינו שנוטעים אילנות שיגרילו סממנין (שזה הוא נוטע באילנות) רק כוונתו שהי' זורעים סממנים בקרקע שזה מקרי זורע והירושלמי קרי לזה ג"כ נטיעה וראי' ממ"ש בירושלמי שם ובפ' הבונה ה"ב כמה יחרוש ויהי' חייב ר' מתני' אומר כדי ליטע כרישה ר' אחא בר רב כדי ליטע זכרותה של חיטה. הנה דלזריעת החיטה וכרשין קרי הירושלמי נטיעה וגם כאן כוונתו כן שהי' זורעים הסממנים ולק"מ

שם הנותן עציץ נקוב ע"ג עציץ נקובה חייב עליו משום קוצר ומשום זורע. ע' בקה"ע שכ' דע"י שנותן השני על הראשון א"א להתגדל הזרע שבראשון והשני יונק מן הארץ והו"ל בזורע. אולם הפני משה כ' חייב עליו משום קוצר מפני שנטלה ממקימה וה"ז קוצר וכשנתנה ע"ג עציץ נקוב אחרת ה"ז חייב משום זורע עכ"ל ואני מצאתי בחי' הרב המאירי לשבת שהביא ב' פירושים ודעתו כפי' הפ"מ וז"ל ובתלמוד המערב אמרו הנותן עציץ נקוב כו' וי"מ בזה שקוצר התחתון שעשבים שבו אינם יכולים ליגדל וזורע העליון שמוסיף לו יניקה מן התחתון ונמצא לדבריהם שאם אין הוסיף לו יניקה אלא שמשכוהו עמקים למקום פטור ולי נראה שמשהעתיקהו ממקומו נקרא קוצר וכשהניחוהו במקום יניקה אפי' אינו כיניקה ראשונה נעשה זורע ולמדת שאסור לשנותו ממקום יניקה כלל ומ"מ הניח עציץ נקוב על שאינו נקוב אינו נעשה קוצר מצד התחתון שהרי התולש מעציץ שאינו נקוב פטור ואם בתולש ביד אמרו כן כ"ש בזו עכ"ל. ומבואר מדברי המאירי דהך דירושלמי הלכתא היא ולא כהפני משה שדחה הירושלמי מהלכה

שם הדין דשחיק תומא כו' כד יהיב משקין משום דש ט"ס הוא וצ"ל משום לש וכמ"ש הקה"ע והפ"מ ובחי' הרב המאירי לשבת (ע"ג א') כתב כן משם הירושלמי דחייב משום לש והמגיה כ' דצ"ל משום דש והוא שגגה. וע' בס' יראים (סי' ק"ב) שכ' שמעתי שהירושלמי אומר הניתן לתוכו משקין חייב משום לש ואיני יודע לתת חילוק בין שומין לשחלים וחרדל ונראה שחולק על תלמוד שלנו ולא קיי"ל כותי' עכ"ל והעתיקו ג"כ בא"ז ה' שבת (סי' ס"א) ועל מה דאיתא כאן כד מפרך כרשייא משום דש. ע' בסמ"ג (מל"ת סי' ס"ה) שכ' כ"ל דמיירי ששוחקים עם קליפתו שדומה לדש בתבואה אבל שוחק שום קלוף הוי טוחן גמור ע"ש

שם מה קשירה היתה במשכן כו' ע' בא"ז ה' שבת (סי' ס"ז) שהביא דברי הירושלמי הללו בזה"ל מה קשירה היתה במשכן שהי' קושרים את המיתרים ולאו לשעה היתה אמר ר' יוסי מכאן שהי' חונים ונוסעים עפ"י הדיבור כמו שהוא לשעה וכ' דט"ס הוא וצ"ל כמו שאינה לשעה