עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רנד

ה"ה ונעשית ביו"ט מתני' דרשב"א הוא כו'. ע' ב"י א"ח (סי' תקי"ב) שפסק כהירושלמי הזה ובד"מ שם הוכיח דש"ס דילן לא ס"ל הכי וע"ש בט"ז שכתב ג"כ כן ולא ידעתי מדוע לא הביא דברי הד"מ

פ"ב ה"א אין עשה דוחה ל"ת אא"כ כתובה בצידה. עשו"ת שאגת ארי' שהקשה על מה שפי' הר"ש דכתובה בצידה היינו אחר מתן תורה דזה הוא היפוך הסוגיא דפ"ק דיבמות. וע' בא"ז ה' פסחים ( סי' רל"ג) שהקשה כן וע"ש מה שתירץ. וע' בשער המלך וטעם המלך (פ"ג ה"ו) וה' נדרים מה שכתבו שם. וע' בא"ז שם ודו"ק

ה"ב מתניתא בלימודה להיות מפרשת א' ממ"ח כו' הר"ש והרא"פ והפ"מ גרסו א' מכ"ד. אולם בא"ז (ה' חלה סי' רכ"ט) גרס כמו שהוא לפנינו ופי' דאמר ר' מנא בלימוד' להיות מפרשת א' ממ"ח אבל בלימודה להיות מפרשת א' מכ"ד אפי' כי נטמאת בשוגג מפריש א' מכ"ד כדי שלא יהא חוטא נשכר

מס' ביכורים

פ"א ה"ד רבי שמע לאלין דבי בר אשתור דאינון גרים בני גרים כו' עמ"ש המפרשים. אולם ברוקח (סי' של"א) העתיק הנוסחא הורה שמעון חסידא לאילן דבי בר אשתער דאינון גרים בני גרים ואומרים אלקי אבותינו והתנינן אם היתה אמו מישראל מביא וקורא הא גרים ובני גרים לא ודכותי' היתה אמו מישראל אומר אלקי אבותינו הא גרים ובני גרים לא אמר ר' יוסי קמי' בנימין בר עיסור קומי ר' חייא בר אבא שבא בעבירה על בת ישראל הוא מתניא וע"ש מה שפירש בזה

סליק נדר זרעים בע"ה

מס' שבת פ"א ה"א אין תימר פי' ופי' כו' ע' מה שתירשו הקה"ע והפ"מ. וע' חי' הר"ן שבת (ד"ה ע"א) שפי' הירושלמי באופן אחר יעו"ש

ה"ב הדא אמרה אפי' חשיכה ע' בשירי קרבן שכ' בשם ש"ג בשם צפנת פענח דמדקרי למנחה חשיכה קרינן ק"ש בזמן מנחה והוא מראב"ן סי' קכ"ב). וראיתי להפני יהושע בק"א לברכות שכ' דכיון דהאי סמוך למנחה מוקמינן בתלמודא דידן דמיירי במנחה גדולה א"כ מוכח דגם בזמן מנחה גדולה קרינן ק"ש ע"ש ואיני יודע מניין לו להפנ"י שהירושלמי מוקי למתני' דמיירי במנחה גדולה אדרבה לפי השני טעמים שנתנו בירושלמי וכך עמה דאמרו הא ר"י והא רבנן משמע להדיא דמוקים להמשנה במנחה קטנה וכמ"ש ג"כ המראה הפנים ותלמודא דילן דמוקי במנחה גדולה אינו מבואר דקרינן למנחה סמוך לחשיכה וא"כ דברי הרב פני יהושע אינם מוכרחים כלל וז"ב

ה"ג תני רשב"ג אומר התינוקת מתקינן להם ראשי פסוקיהן כו' ואילן לא בעיי דיטפי בוצינא. ע' בפני משה שפי' שיש מחלוקת בין התינוקת שאלו רוצים שיכבה הנר מאלי' ולא יטו ואלו רוצים דלא יכבה וא"כ מסתמא מוחין זה בזה והוא דחוק דמאן יימר שינצחו אלו את אלו ומצאתי לרבינו ניסים גאון בספר המפתח (דכ"ט א') שהביא הירושלמי הזה וכ' וז"ל ופי' דבריהם כי התינוקת יתרחקו מן הקריאה ויאהבו שיכבה הנר ואנו בטוחים בהם כי הם לא יטו את הנר ולפיכך הותר להם לקרות לאור הנר דליכא למיחש שמא יטו אבל החזן לא יקרא דחיישינן שמא יטה לפי שלא ירצה שיכבה הנר לפיכך מבטלין התינוקת מן הקריאה עכ"ל והקה"ע כיון לפי' הזה מדעתו

ה"ד על פיתן ועל גבינתן בספר העתים גרס ועל חמאותיהן כאשר כ' בשמו הסמ"ג הובא בב"י יו"ד (סי' קט"ו) וכן ראיתי באגיר בה' בישולי עכו"ם. אך הפוסקים כתבו שלא נמצא כן בירושלמי וע' בתשב"ץ ח"ב סי' י') שכ' שגם גבינתן הוא ט"ס דלא גזרו בי"ח דבר על הגבינה ע"ש. ומה שמבואר בירושלמי על כבושיהן כו' ועל מלוחיהן. כ' הקה"ע כבושיהן דגים וירק הכבושים במים דחיישינן שמא נתן הדגים בחומץ כו' מלוחיהן שמלחו העכו"ם עכ"ל. והנה צ"ל דס"ל להירושלמי דגם מלוח עכו"ם אסרו כמו מבושל וכר' יוחנן בש"ס ע"ז (ל"ח ב') וא"כ למה הוצרך לומר דכבוש אסור שמא נתן הדגים בחומץ ולפ"ז היכא דידעינן דלא עירב חומץ מותר ובאמת לפי שיטת הירושלמי אסור כבוש דהוי כמבשל וכ"ש הוא ממלוח וע' בפר"ח ביו"ד (סי' קי"ג ס"ק כ"א). ומה דאיתא בירושלמי עדותן כ' הקה"ע וז"ל וקשה הא מה"ת עכו"ם פסול לעדות כדכתיב עד שקר העד כו' ועכו"ם לאו אחי' הוא ואפי' במסל"ת פסול מדאורייתא אלא דרבנן הקילו בעדות אשה להכשיר מסל"ת א"כ גזירתן למה עכ"ל. ונוכל ליישב זה לא מיבעיא לפי שיטת חכמי הצרפתים ההובא בתשב"ץ (ח"א סי' ע"ח) דמה"ת כשרים עכו"ם לעדות שלא מצינו רמז בשום מקום לפסול אותן רק מדרבנן פסולים משום דמסתמא משקרי פשיטא דא"ש דברי הירו' ואפי' לפ"מ שהתשב"ץ השיג עליהם וס"ל דמה"ת פסולים מ"מ במלתא דעבידא לגלויי מהימנא מה"ת וכמ"ש בתשב"ץ (ח"א סי' פ"ב) דלהכי בעדות אשה מהימנא מה"ת (וי"ל דהסוברים ורק מדרבנן מהימנא בעדות אשה היינו לפי שחשבו זה ללא עבידא לגלויי בודאי. עשי"ת ריב"ש סי' קנ"ה ושיבת ציון סי' ל"ח אבל במילתא דבודאי עבידא לגלויי מהימן מה"ת) ומ"מ לשאר דברים פסולים אף דעבידא לגלויי כמו לענין קידוש החודש ע' ברמב"ם פ"ג מהקה"ח והיינו מדרבנן ולזה כיון הירושלמי דבאותו יום גזרו עליהן. ושוב נדפס גליון הש"ס וע"ש מ"ש בזה והנה מבואר כאן דפיתן הוא מגזירת י"ח דבר וכן בישולי עכו"ם והוא מדרבנן והוא פשוט בש"ס ובפוסקים ע"כ מאד נפלאתי על ספר קב הישר (פרק ע"ה) שכ' שם וז"ל דראיתי מכשילה גדולה דראיתי ששולחין לצלות בשר לא"י ושתים רעות עושין פדא דעוברים על האיסור יחוד שגזרו שמואל ודוד ועוד דכיון דאין הישראל מסייע לאופה הוא אסור מדאורייתא כו' ואוכלין איסור דאורייתא וכן כפל שם עוד הפעם דהוא איסור דאורייתא והוא מן התימה דהוא רק מגזירת י"ח דבר גם מ"ש דאיסור יחוד עם עכו"ם שמואל ודוד גזרו הוא ג"כ תמוה דדוד ושמואל גזרו רק יחוד ישראלית ועם עכו"ם הוא מגזירת שמאי והלל וז"פ

ה"ה עמדו להן מלמטה והי' הורגין בתלמידי הלל כ' הקה"ע אלו הי' רוצין לעלות אבל ח"ו לא הי' הורגין אותן נ"ל עכ"ל. ונ"ל סער לדברי' מדברי ר' סעדי' גאון שכתב ע"ד הקראים שכתבו שהי' הריגה בין ב"ש וב"ה ור' סעדי' כתב שלא נמצא כן בתלמוד וע"ז השיבו הקראים דמבואר כן בירושלמי אולם לפי פי' הקה"ע א"ש דברי ר' סעדי'

ה"ח בשבת ובאבל ובע"ז הלכה כרשב"א כ' הקה"ע בשבת הא דאמרן ולא ראה דברי הבה"ג והרמב"ן בתורת האדם ובמלחמות ד' פ"ג דמ"ק ובנמ"י שהעתיקו הירושלמי בכלל גדול ובלפני אידיהן ובאבל מבואר דלא כפירושו וביאור הירושלמי ע' ביד מלאכי כלל ב' וראיתי ביד דוד בשבת (י"ז ב') שכ' בשם היד מלאכי דפי' שבת הוא הך דקיבולת והא ליתא דזה הוא פי' לפני אידיהן דשם מוזכר דינא דקיבולת

שם הדא דתימא במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה אפי' בשבת כו' ע' ביפה מראה שנתקשה דמנ"ל שהי' בשבת דלמא לא הי' הז' ימים רצופין ע"ש מה שדחק בזה ולק"מ דהא יהושיע החרים השלל לפי שהי' בשבת כמבואר במדרש במדבר פי"ד וא"כ מוכח דהוי בשבת והכתוב הוא כפשוטו וע"ש ביפ"מ. שכ' ואין להקשות מאי אריא משום דיריחו הוי מלחמת חובה אפי' במלחמת הרשות אם התחילה ג' ימים קודם השבת אין מפסיקין דהקפת העיר לאו התחלת מלחמה הוי אלא ביום השבת שנכנסו לעיר התחילו במלחמה עכ"ל ומזה יש להעיר על מה שהניח הוא בצ"ע ביפ"ת בב"ר (פרשה ע') על מה שאמרו שם בבני רחל ולאה מלחמת בנה של זו דוחה שבת כו' וכ' היפה מראה דהכוונה על יריחו והקשה דהא ביום א' התחילו וקיי"ל אם התחילו ג' ימים קודם השבת אין מפסיקין ואפי' במלחמת הרשות עכ"ל דמאי קושיא הא הוא בעצמו כ' דההיקף לא הוי התחלה תו יש להעיר עלי' על מה דנראה מדברי' בד"ה עד רדתה דמוקמי לי' במלחמת חובה וכ"כ ביפ"ת והוא תמוה דהא האי פרשה דכי תצור במלחמת הרשות הכתוב מדבר כמבואר בספרי שם וכ"ה להדיא בבבלי שבת (די"ט ע"א) אין צרין על עיירות של עכו"ם פחות מג' ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין וכן הי' שמאי אומר עד רדתה אפי' בשבת מבואר דהאי רדתה מיירי במלחמת הרשות דקודם ג' ימים מותר להלחם וממילא נדע דלדבר מצוה מותר אפי' בשבת כמו במפליגין בספינה דלדבר מצוה מותר אפי' בשבת וכן בירושלמי הפי' דעד רדתה קאי על הרישא דמיירי במלחמת הרשות וכן פי' הפני משה והוא ברור דלא כהיפ"ת. וראיתי להרב חידושי הלכות דברים תמוהים בעיני שבע"ז (דכ"ה ע"א) הקשה דמאי חילול הי' במלחמת עי כיון דהוי מלחמת חובה וכ' וז"ל דאיתא בירושלמי דיריחו נמי הוראת שעה היתה והכי אמרינן התם אם יאמר לך אדם למה חלל יהושע את השבת אמר הקב"ה אני אמרתי לו וסבות את העיר ז"פ כה תעשון ז' ימים ואין ז' ימים בלא שבת והא דדרשינן עד רדתה ואפי' בשבת היינו בהתחילו במלחמה ג' ימים קודם שבת עכ"ל והוא תמוה דהא להדיא אמרינן כאן הדא דתימא במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה אפי' בשבת מבואר דבמלחמת מצוה אפי' בשבת מותר וע' ברמב"ם פ"ב מה' שבת הכ"ה וה' מלכים פ"ו הי"א ובכ"מ ולח"מ שם. וע' במ"כ במדרש רבה (פי"ד) על מה דאיתא התם דחללו את השבת כ' המ"כ וכ"ה בירושלמי פ"ק דשבת ויליף לי' התם מדכתיב עד רדתה אפי' בשבת ושגה בזה דעד רדתה לא אתיא לאוריי אלא דמלחמת הרשות מותר אפי' בשבת ומה ענין זה לדברי המדרש דהתם. וצל"ע ע"ד שו"ת רדב"ז (ח"ד סי' ע"ז) שכ' שם להקשות על הרז"ה שסובר שמותר לצאת בשיירא למדבר ג' ימים קודם השבת אפי' ביודע בודאי שיחלל השבת וכ' וז"ל ותו קשיא לן דא"כ צריך לפרש האי דאין צרין על עיירות של עכו"ם במלחמת הרשות דוקא ואע"ג דבהכי איירי קרא דכתיב עד רדתה מ"מ ה"ל לפרושי דבמלחמת מצוה מותר כדפירשו בהך ברייתא בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי עכ"ל ונפלאתי ע"ז דהא באמת כן אמר בירושלמי דדוקא לרשות ולמצוה מותר אפי' בשבת ובש"ס דילן לא הוצרכו לפרש דממילא נדע כמו בספינה וצע"ג

פ"ב ה"ה מכיון שהוא רוצה באוכלן כמבשל הוא ע' במראה הפנים שהקשה אמאי לא משני כן בבבלי יבמות (דל"ג) ע"ש שדחק דמשמע זר ששימש אפי' כ"ש ובאמת אין צורך לזה דלש"ס דילן באמת אינו מחייב משום מבשל וכדמוכח ממ"ש רש"י שבת (דע"ז) שכ' דשדא סכתא כו' לייבשו מוכח דאם מניחו שישרוף אינו מחייב משום מבשל ולהכי לא משני כן בש"ס דילן וע' בנשמת אדם ה' שבת כלל כ' סק"ב

פ"ג ה"ג נחשדו להיות מעלין אותן עצים כו' כ' השירי קרבן ק"ק מאי איסורא איכא ואפשר כו' ע"ש ובמח"כ נעלם ממנו דברי הרשב"א שבת (ד"מ ע"א) שכ' דכיון דנקבי' פתוחין והוא דולק והולך בעודו רוחץ בו ודאי אתי לחתויי ולפיכך אסור בדולק בשבת ולק"מ: