עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רנב

כסך ששווה הסחורה יש לומר דשוב הוי דרך מקח וא"ש דברי הר"ן

פ"ח ה"ב אין מפטמין שמן של שביעית אבל לוקח הוא שמן ערב שביעית ואינו חושש כו' כ' הרא"פ אבל שמן של ערב שביעית ולא חיישינן שמא יאמרו של שביעית הוא עכ"ל וקשה לי ע"ז דאם פירושו כן א"כ מפני מה אמרו אח"ז ר' אמא סבר מימר אפי' מן החשוד דאמאי הוי ס"ל דמותר לקנות מן החשוד דהא בחשוד בודאי הי' לן למיחש שמא יכשילנו ע"כ נלע"ד הפי' כך עפ"י מה שראיתי בתוספתא דשביעית פ"ה אין מפטמין שמן של שביעית אבל לוקחין שמן ערב לסיכה ע"כ והיינו דלא חיישינן שמא פיטם אותו בשביעית דתלינן דפיטם אותו מקודם וכ"ה הפי' בירושלמי דאין מפטמין שמן של שביעית אבל לוקחין שמן ערב בשביעית ואינו חושש היינו דלא חיישינן שמא פטמו בשביעית דתלינן דפיטמו אותו מקודם וע"ז הי' ס"ד דר' אמא דגם מן החשוד מותר ליקח וע"ז השיבו דדוקא מי שאין אנו יודעין בבירור שהוא חשוד תלינן דפיטמו מקודם אבל בחשוד חיישינן שמא פיטמו בשביעית. ונ"ל דכן פי' הירושלמי הפר"ח ביו"ד (סי' קל"ט סק"א) שעל מה שהביא הש"כ שם ראי' מדברי הירושלמי האלו דמותר ליקח דבר מסתם אדם כ' הפר"ח וז"ל מ"מ הראי' שהביא הש"כ לזה מירושלמי פ"ח דשביעית אינו כלום דהתם לקנות שמן ערב בשביעית עיירי ואין לו ענין בדינים אלו ע"ש עכ"ל. וראיתי להשערי דעה שם סק"א שכ' וז"ל וט"ס יש בדבריו וצ"ל לקנות שמן של ערב שביעית בשביעית כי כן הוא בירושלמי אבל לא ידענא מאי קאמר דהא ע"ז אנו דנין אם נאמינו שהוא של ערב שביעית והרי גם כאן עיירי שהוא מוכר בחזקת כשרות עכ"ל. והנה מ"ש דט"ס הוא בפר"ח ליתא דהפר"ח פי' דברי הירושלמי כמו שכתבתי ולפ"ז א"ש דברי הש"כ דכיון דחזינן דקל איסורו דתלינן דנעשה מקודם שביעית ולהכי הוי ס"ד דירושלמי דגם בחשוד נאמין על זה ולהמסקנא לסתם בני אדם מאמינין ואין מזה ראי' לשאר דוכתי וע' ירושלמי שבת (פ"ה ה"ה) ושוב נדפס פי' הפני משה וראיתי שגם הוא פי' הירו' כמ"ש ונהנתי

פ"ט ה"ד ר"ג אומר כל שכלה מינו בשדה כו' תני והלכה כדבריו כן היתה ג"כ גירסת הר"מ ע' בה' שמיטה ויובל (פ"ז ה"ו) וע"ש בכ"מ ומהתימה על המגיה שם שכתב שלא נמצא כן בירושלמי ולהדיא מבואר כן דפסקו הלכה כמותו

פ"י ה"ב ר' חזקי' בשם ר' ירמי' ואפי' נתונים ברומי המראה הפנים פי' דאפי' אם הוא במקום רחוק מוסר לב"ד ע"י כתב. אולם ע' בר"ן פ' השולח שנראה שהוא מפרש שאפי' השטרות הן ברומי עכ"ז יש לו למסור תביעותיו לב"ד אבל המלוה צריך להיות אצל הב"ד וע' מ"ש בתומים (סי' ס"ז ס"ק כ"א) ע"ש

ה"ג רב אמר והוא שיהי' קרקע למלוה וללוה ע' פני משה מה שדחק בזה והרא"פ כ' דאפשר דחד מינייהו מהני ובמח"כ אשתמיט מהם דברי הב"י בח"מ (סי' ס"ז) בשם בעה"ת דטעמו של רב שצריך להקנות השטר אגב קרקע ולכן צריך שיהי' לו קרקע. וע' בתומים שם שכ' שלכן לא פסק בעה"ת כר' יוחנן אף דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן משום דר' יוחנן אזיל לשיטתו שס"ל שעל שטר בלא"ה אין כותבין פרוזבל לדידן דאחריות ט"ס וצע"ק דהא ר' יוחנן בעצמו לא ס"ל כן כמבואר לעיל בהלכה א' ובבלי גיטין דל"ו ע"ש וצ"ע

שם מי מידע כו' ע' ברא"פ שפי' דקאי על פרוזבל ע"ש. אולם בכל הראשונים מבואר דפירשו דקאי על שטרות ועל מה דאיתא בירושלמי ר' יוחנן אמר פסולין ממש ע' ביאורו באורך בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' ג' וסי' ד') ולפי המבואר בחי' הריטב"א ר"ה (ד"ב ע"א) ובחי' הר"ן בב"מ דע"ב מבואר דכן הי' גירסתם גם במס' ר"ה בירושלמי פרק קמא ולפנינו ליתא שם וע' בשיטה מקובצת ב"מ שם שכ' בשם הרמ"כ ירושלמי ולא הביאו הרי"ף ז"ל כו' ע"ש ולענ"ד י"ל דעה שהשמיט הרי"ף הירושלמי הוא עפ"י מ"ש התומים (סי' מ"ג ס"ק ז') יעו"ש ודו"ק

פ"ח ה"ח א"ר יוסי זאת אומרת שאסור ליקח אשה מדמי שביעית. ע' תוס' ע"ז (ס"ב א' ד"ה נמצא זה) שכ' דמשום פרי' ורבי' הקילו לקדש אשה לכתחלה מפירות שביעית והניח הגרע"א בצ"ע מהירושלמי הזה דמבואר דאסור. ונראה שאין ראי' מזה דבירושלמי בקידושין (פ"ב ה"ו) איתא התם את ש"מ חמש כו' ומקדשין בפירות עבירה כו' וכ' הפני משה דהירו' סובר דגם לכתחלה מקדשין ופליג על הסוגיא דשביעית וע' במראה הפנים שם וברפ"ק דמעשר וא"כ אין קושיא על התוס' והם אזלי בשיטות הבבלי ויש לפרשו דלכתחלה מותר ויש לפרשו רק בדיעבד ועתוס' קידושין (כ"ב א') ששם כ' דוקא בדיעבד ושוב ראיתי במל"מ ה' אישות (פ"ה ה"ג) שגם הוא הקשה על התוס' מהירושלמי ולק"מ ועמ"ש בנחל איתן בה' אישות שם

מעשר שני

פ"א ה"ג מה הפרט מפורש שהוא וולד וולדות הארץ כו' וכ"ה בפסחים פ"ג ה"א) הנה בת"כ בתחלתו בי"ג מדות הובאו ג"כ זה והתם ר' ישמעאל דרש כן ושם סיים ג"כ וגדולי קרקע והקה"ע מחק זה ובתוס' העזרה כתב שאין זה נכון בעיניו אולם לא ראה בירושלמי כאן ובפסחים שמבואר כגירסת הק"א וכן כתבו הראב"ד והר"ש בת"כ שם כגירסת הק"א. וראיתי להיד דוד (דס"ח ע"ב) שכ' שהר"א פי' וולדות הארץ היינו שגדל מאחר ותמה עליו ע"ש. ואני לא ראיתי זה כלל בר"א שהרי כתב וולד וולדות מן הארץ דבר שנברא מו' ימי בראשית מן הארץ כו' ואח"כ כ' אבל ר' ישמעאל בעי שיהי' דומה לפרט אף בוולדות הארץ וממעט לדגים הרי שר' ישמעאל ממעט מוולדות הארץ דגים ומוכח שלא פי' כהיד דוד. ומה שתמה עוד עלי' על מה שפי' דכמהין לא הוי פירי מפירי הנה כן פירשו ג"כ הראב"ד והרא"ש בת"כ והוא כשיטות רש"י בכמה דוכתי וע' בבאר שבע (דצ"א א') שהאריך לתמוה על הר"מ ה' מעשר שני (פ"ז ה"ד) שכ' דכמהין ופטריות אין נקחין בכסף מעשר לפי שאין גידוליהן מן הארץ דהא בש"ס ברכות ונדרים (נ"ה ב') מבואר דהם גדלים מן הארץ ואין יונקים מן הארץ ולק"מ דהא כ' הר"מ ה' נדרים (פ"ט הי"א) ואם אמר כל גדולי קרקע עלי אסור אף בכמהין ופטריות אע"פ שאין יונקין מן הקרקע גדלין הן בקרקע עכ"ל מבואר דגדולי קרקע נקראין ולא גדולן מן הארץ וע"כ שפיר כ' הר"מ דכמהין ופטריות אין גידולן מן הארץ והאי תנא דקאמר בש"ס אינו משבש הגירסא אלא ה"ק כל דבר שאינו יורק מן הארץ לאו גידולו מן הארץ מקרי וכמ"ש הלח"מ שם. וכן מבואר להדיא ברש"י סוכה (י"א ב') על בהמות וז"ל דנהי דגידולי הארץ מקרי על שם שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה אבל גידולים מן הארץ לא אקרי אלא דבר הצומח מן הקרקע ולא בהמות דתניא בהשוכר את הפועלים כו' מה דיש מיוחד דברי' שגידולי' מן הארץ יצא החולב והמחבץ והמגבן אלמא לאו גידולין מן הארץ קרי להו תנא עכ"ל מבואר כחילוק שחלקתי וכ"כ הריטב"א בעירובין דכ"ז ע"ב ע"ש ועתוס' סוכה שם מ"ש מקידושין גבי הענקה ודברי התוס' האלו הי' בהעלם עין מהיד שאול סי' רי"ז ביד יוסף ס"ק ל"א ע"ש

שם ר' יונה בעי נפל כיסו לבור כו'. ע' בכ"מ פ"ד מה' מעשר שני שכ' שלא הי' בגירסת הר"מ ר' יונה בעי אך לפשיטות וע' מ"ש המגיה שם: פ"ד ה"ו עד כדון חדשות כו' הפני עשה מהפך הגירסא וצ"ל עד כאן ישינות כו' וקאי אדברי ר' יוסי דאמר אשתקד היתה מלאה תרומה ופינה דזה הוא רק באותיות ישינות דאיכא למיתלי באשתקד חדשות מאי איכא למימר וקאמר דאפי' כן אני אומר אתמול היתה מלאה תרומה ופינה עכ"ד וא"כ מבואר דאף ביום א' אמרינן שהי' שם תרומה ופינוהו ומזה יש לתמוה על התפארת ישראל פ"ד ממעשר שני שכ' וז"ל והא דקאמר אשתקד היינו משום דלתשמיש זמן מועט לא הי' כותב עליו תרומה אלא אמרינן אשתקד דלשנה שלימה זימן אותה לתת לתוכה תרומה עכ"ל והוא תמוה דהא מבואר להדיא בירושלמי דאפי' ליום א' אמרינן שפינה התרומה והניח החולין. אולם י"ל דהתפארת ישראל פי' הירושלמי כמו שפי' הרא"פ ובמעשה אורג במעש' שם והגירסא היא כפשוטה עד כאן חדשות דהיינו דהתבואה היא חדשה אבל אם התבואה ישינה א"כ לא שייך לומר שפינה וקאמר דאעפ"כ אמרינן שפינה התבואה הישינה מתרומה והניח חולין ישנים וא"כ אין מזה סתירה להתפארת ישראל. אולם בלא"ה אין דבריו מסתברים כלל וכמו שיראה המעיין ואין חילוק בין זמן מרובה לזמן מועט

שם כהדא דר' יונה ור' יוסי כ' הפני עשה ר' יונה ור' יוסי גרסינן כו'. הנה כן הוא הגירסא בתוס' יבמות (קט"ו ב' ד"ה אימר) ובשו"ת הרא"ש (כלל פ"ו סי' א' וכלל ק"ג סי' ג') אולם בשו"ת מהרי"ק (שורש קס"א ענף ד') הגירסא ר' יונה ור' אסי. והנה הפני משה סיים ע"ז וזהו כר' יוסי התנא דמתני' וכן פי' הרא"פ דזהו כר' יוסי ואישתמט מינייהו דברי ר' ירוחם ההובא בב"י ח"מ (סי' קע"ו) ונפסקה שם בש"ע בלא שום חולק דבשותפין שיש סימן בחביות אמרינן דהוא משל אשתקד ועתה היא של השני והיינו דבממון מודו רבנן לר' יוסי. וכן נראה מפי' ר"ח שהביאו התוס' ביבמות שם שהביא דברי הירו' להלכה אף דפסקינן כרבנן דהם מודו לר' יוסי בממון. ועשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' רל"ב) שכ"כ בפשיטות וא"כ זהו אינו דוקא כר' יוסי דאתיא אפי' כרבנן. וראיתי להעיר ע"ד הח"ס שם שכ' וז"ל ובפ' המפקיד גבי שנים שהפקידו אצל א' כ' הרי"ף ופסק רבא הא דקתני רישא נותן לזה מנה ולזה מנה משום פשיעותא דהו"ל למיכתב שמא דגברא דמפקיד גבי' כו' ע"ש אע"ג דאפי' אי כתב שמא עדיין י"ל אשתלאי או לפנחא שבקי' ז"א בודאי אי הנפקד המוחזק או יורשיו אחרי' אומרים דלמא שלנו הם והאי שמא אישתלוי או לפנחא לא הי' מוציאים מיד המוחזק אבל היכא דהנפקד יודע שאינו שלו אלא של א' משני אלו אז בודאי כתבו מוכיח וז"פ. ולפ"ז ע"ש רמ"א ביו"ד ססי' רנ"ט מי שמצא כיס של מעות בתיבתו וכתב עליו צדקה סמכינן אכתיבה והרי הן צדקה נמי איירי בכה"ג שיודע שיש לו כיס צדקה ואינו יודע איזהו וס"ל להרמ"א דבצדקה לעניים הוי ספק וסמכינן אכתיבה כיון שודאי שיש לצדקה כיס כאן אבל אי לא ידע כלל שיש לו שום כיס אז לא ברירא אם מוציאין מהמוחזק ע"י כתיבה ותליא בפלוגתא אי ספק צדקה דומה לאיסורא או לממונא עכ"ד הח"ס. ולענ"ד לא נהירא כן וראי' מתשו' הרא"ש ( כלל פ"ו סי' א') שמבואר שם שיש לסמוך אכתיבה והביא ההוא דפנחא וכ' וז"ל דלא דמי דהתם דרך הוא דבני ביתו אוכלים פירות הנמצאים בבית ואין איסור בדבר הלכך מניח הסימן עליו כדי למנעם מלאכול אבל הכא כך יש איסור לגזול ולגנוב ממון אבי' או אשה ממון בעלה כמו ממון אחר ואם אינם נמנעים מליקח ממון אבותם או אשה ממון בעלה גם לא ימנעו ליקח ממון אחרים וע"ש שכ' שרק גבי ההוא דר' יונה דהוא בשותפין דסתם דרך השותפין לרשום כ"א שלו אחר שחלקו ואחרי שכבר נעשה אין מקפידין להסירן כי כ"א מכיר בשלו אבל בסתם בני אדם שאין דרכו לרשום אין לנו לומר שעשה לפנחא בממון ע"ש ולפ"ז