עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רנא

פ"ח ה"א הסוחט בהמה ומצא בה חזיר מותר באכילה ור' יונה אמר אסור באכילה עמ"ש הרא"פ בביאורו והוא דחוק ואשתמיט מיני' מ"ש בשו"ת מהר"ם מרוטינבורג (סי' תקי"ב) דגרס יונה אסור היינו אם מצא יונה אסור ועטיו"ד סי' י"ג ובתב"ש ( (שם סקכ"א) שכ' שכן העיקר

שם מ"ט דר"א כיון שהתחיל בהיתר כו' שהי' אומר הלעוס כבלוע ע' ברא"פ שכ' ולפ"ז אכלהו פליג ר"א וקשה דהא במשנה מבואר ההיפוך וצ"ל דר"נ פליג על רבי וכ"כ הר"ש. אולם מצאתי בתוס' רי"ד לנדה (י"ג א') שכ' לפרש דברי ר"כ דבהתחיל באיסור ס"ל לר"א דבודאי לא יגמור אולם גם אם התחיל בהיתר מ"מ אם הי' בעין הי' ס"ל לר"א דבודאי לא יגמור. אולם אם לעוס אז ס"ל דיגמור ע"ש ולפ"ז לא נצרך לומר דפליג על המשנה והבן

ה"ג יין שנתגלה אסור לשתותו ואם שיהוי והחמיץ מאלי' אסור. ע' בב"י יו"ד (סי' קט"ז) שכ' שם וז"ל וקאמר שם בירושלמי דה"ה ליין שנתגלה והחמיץ מותר עכ"ל מבואר שהי' גורס כאן מותר במקום שכתוב לפנינו אסור וע' פר"ח שם

שם הגילויין נוהגין בין בארץ בין בח"ל ע' פ"מ שכ' דמאי קמ"ל ודחק בזה ועפר"ח יו"ד (סי' קט"ז סק"א) שכ' דקמ"ל אע"ג דלא הזיק נחש בירושלים עכ"ז הגילוי נוהג ע"ש ועמ"ש הברכ"י שם

פ"ט ה"א בדישו ולא בדרכי כו' הרא"פ פי' בענבים שדורכן אותן וליתא ועיקר הפי' כמו שפי' הרמב"ן והריטב"א בב"מ (פ"ט ב') הובא בשיטה מקובצת שם דהן פרות המרכסות בתבואה וירט להן הדרך וכמ"ש ג"כ הרמב"ם בה' שכירות בסופו

פ"י ה"ה מהו טהור מלהכשיר הא לטמא אפי' כ"ש מטמא עמ"ש הרא"פ. וע' בראב"ד ה' טומאת אוכלין (פט"ז ה"ה) שכ' דהוא איבעיא דלא איפשטא אולם בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רפ"ו) מבואר דלא פירשו בלשון איבעיא ועמ"ש הראב"ד בביאורו לת"כ פ' שעיני (פ"ד סי' י'). וע' בהשגות הראב"ד המ"א (פ"ג הכ"ב) שכ' ציר חגבים טהור בירושלמי שאינו מכשיר עכ"ל והמפרשים לא פירשו בו כלל ונ"ל כוונתו שמשיג על הר"מ שסובר דציר חגבים מותר דז"א דרק לענין הכשר מתניא אבל הוא עצמו אסור ושוב ראיתי להפר"ח (סי' פ"ה סק"ה) שכתב כן

ה"ו ביצים שהקרימו אסורות ע' ברא"פ שהגיה ולא ראה ברוקח (סי' תמ"ו) שכ' ביצים שהקרימו מותרות ופי' בו שיש עליהן קרום אף בלא קליפה הקשה הן מותרות אבל בלא קרימה אסור וכ"ה דעת הראב"ן והרשב"א וכמו שהאריך בזה הפר"ח ביו"ד (סי' פיו ס"ק י"א) ע"ש ולפי פי' הרא"פ י"ל דברי הרשב"א גם לפי גרסתינו והבן

שם ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן העיד אדא חברינו לפניו בששים כו' הפני משה כ' בששים שהוא אסורה והוא דחוק דבכל הסוגיא היכא דאמר השיעור הוא להיתרא וע' בא"ז (ה' ג"ה סי' תנ"ד) דהביא הגירסא בששים ואחד וא"ש וע"ש שהעתיק כל הסוגיא בשינוים רבים ע"ש

פי"א ה"ה מהו להדליק שמן שריפה בחנוכה כו' עשו"ת נ"ב מה"ת (חא"ח סי' צ"ו) שהקשה דהא אין שורפין תרומה טמאה בלילה א"כ איך מותר להדליק בחנוכה הא הוי בלילה ע"ש וי"ל דהא בלא"ה הקשה ע"ד השער אפרים (סי' ל"ח) שנסתפק אם מותר להדליק באיסורי הנאה דנאמר כתותי מכתת שיעורא וא"כ אמאי מותר הכא להדליק ולא נימא דכתותי מיכתת שיעורא וכן הקשה בשו"ת גור ארי' יהודא ועכצ"ל כמ"ש בשו"ת שנות חיים (סי' ק"ל) דהירושלמי מיירי בעודנו ביד הישראל דאז לא חל עדיין מצות שריפה עד שיתנו ליד הכהן ע"ש וא"כ לפ"ז י"ל ג"כ קושיות הנודע ביהודא והוא דעד כאן לא אמרינן דצריך לשרפו דוקא ביום הוא רק הכהן שחל עליו לשרפו וילפינן מקודש דצריך לשרפו דוקא ביום אבל כשהוא עדיין ביד הישראל שלא חל עלי' עדיין עצות שריפה מותר לשרפו גם בלילה

מס' שביעית

פ ג ה"ז שאול לא זכה למלוכה אלא ע"י שהי' זקינו מדליק נר לרבים וקרא שמו נר כתוב א' אומר ונר הוליד את קיש וכתיב א' אומר וקיש בן אביאל והלא אביאל הי' שמו אלא ע"י שהי' זקינו מדליק נר כו' ב"ל דתיבת זקינו השני הוא ט"ס וצ"ל אלא ע"י שהי' מדליק נר ונשתרבב הטעות ממה שמבואר למעלה גבי שאול שהי' זקינו ע"כ נכתב גם כאן זקינו והוא ט"ס ותמהני מהיפה מראה והפ"מ שלא העירו בזה להגיה כן וראיתי להיפה מראה שכ' וז"ל אביאל הי' זקינו צ"ע במה שכתוב בשמואל ונר אבי אבנר בן אביאל דמשמע דאביאל אביו של נר הי' עכ"ל ולא ידענא מאי קושיא די"ל דאה"נ דאבי אבנר הי' נר וזה הי' שמו העצם ואביהם הי' אביאל שמו העצם ונקרא ג"כ נר לפי שהי' מדליק נירות לרבים וכ"כ רש"י בשמואל (י"ד נ') וז"ל אבינר בן נר ונר הי' דוד שאול אחיו של קיש ושניהם בני אביאל וגם אביאל נקרא נר בדברי הימים שהי' מדליק נרות לרבים עכ"ל מבואר כמ"ש

פ ד ה"ו או מאחר שהוא מכניסן לתוך הבית ע' מה שפי' הפני משה והוא דחוק והברור שהוא ט"ס וצ"ל או מאחר שאינו מכניסן לתוך הבית. ומצאתי בשו"ת מהרימ"ט (ח"א סי' פ"ג) שהעתיק כן וע"ש שכ' וז"ל ומסיק דהכל מודים בשביעית שאינו אוכל כלומר ושרי לעשותם מלוגמא כו' ומזה מבואר דס"ל דהאיבעיא נפשטה להקל דמותר לעשות מלוגמא יע"ש מה שהקשה ע"ז המהרי"ט ומה שתירץ שם ולא כהפני משה במראה הפנים שכתב דהאיבעיא נפשטה להחמיר וע' ברא"פ שפי' דאינו מטמא טומאת אוכלים יע"ש וגם ממנו נעלמו דברי מהרי"ט האלו

ה"ח תני ר' חנינא בר פפא חרובן של שולן הוא חנטן ע' פני משה שכ' לענין מעשרות קאמר דאמר רבנן באילן אזלינן בתר חנטה כו' אולם בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' פ"ג) הוכיח דכל אילנות משיוציאו לענין קציצת האילן הפי' הוא חניטת הפירות והביא ראי' מירושלמי הזה מבואר דפי' הירו' לענין שביעית. אולם מדברי רש"י שפי' משיוציאו העלין והמהרי"ט הקשה מהירו' הזה על רש"י ע"ש י"ל דרש"י פי' הירושלמי כהפני משה ולא קשיא עליו והבן

שם מאימתי קטני ישראל חיין כו' היפה מראה הקשה וז"ל וא"ת וכי מאי נ"מ וכי הלכתא למשיחא עכ"ל ונראה ליישב זה דהנה בירושלמי שם סיים תמן אמרין משימולו. וכ"ה בש"ס בבלי סנהדרין (ק"י ע"ב) לדעת רב נחמן בר יצחק (וגם שם הכוונה על תחיית המתים כמבואר בחידושי הר"ן שם) והנה בספר באר שבע (דע"ז ע"א) כ' ע"ז ומפני זה תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן ח' מלין על קברו כן נ"ל. וא"כ זה הנ"מ בין האמוראים דאותן שס"ל שמשעה שנימול ס"ל דצריך למולו ואינך לא ס"ל כן ולא צריך למולו וע' בא"ז ה' מילה (סי' ק"ד) שהעתיק תשובת הגאונים להוכיח דאותו מ"ד דס"ל משעה שנולד ס"ל דצריך למולו והיינו דרב נחמן בר יצחק ע"ש באורך ועכ"פ זאת הנ"מ ביניהם

פ"ה ה"ד וסתמא לאו כפירושו אני אומר יפה לספור בו מעות כו' ע' באור לישרים שעל ספר הישר (סי' ק"ג סק"א) שפי' בהירושלמי פי' חדש וז"ל לדעתי הכל הוא מדברי ר' מנא ובלשון בתמיה הוא אני אומר יפה לספור בו מעות בתמיה הא ודאי לא שכיח וממילא דהוי כמפרש ושפיר קם דינא דאפי' במפרש שרי עכ"ל ושגה בזה ונעלם ממני דבירושלמי סוטה (פ"ה ה"ו) איתא התם להדיא אמר לי' וסתמא לאו כפירוש הוא א"ל אני אומר יפה לספור בו מעות כו' ע"ש מבואר להדיא דהוא מדברי ר' זעירא ולא מדברי ר' מנא וע"כ הפי' כהתוס' וז"ב. וראיתי להשירי קרבן בסוטה שם שהביא דברי הרשב"א בחי' לגיטין (דס"א ע"א) שכ' דהיכא דלית לי' הנאה מיני' צריך דוקא דרכי שלום ואם לאו לא הו"ל לעיולא נפשי' לספיקא אבל במכירה כיון דאיכא למחלי התירו לצורך עצמו וכ' ע"ז השירי קרבן דקשה דהא ר' מנא דסבר דסתמא כפירושו ואפ"ה התירו משום דרכי שלום ובשביעית תנן דאין האומן רשאי למכור כו' וטעמא משום דליכא למיתלי ולא התירו מפני דרכי שלום וצ"ל דלר' מנא יש להתיר טפי בשאלה ממכירה א"כ סברא זו היפוך סברת הרשב"א יע"ש שהניח בקושיא ולא ידענא מאי קושיא דהא הרשב"א כ' שם להדיא דאף במכירה דליכא משום דרכי שלום מבואר דבמכירה לא שייך דרכי שלום והיינו כשיטות התוס' בגיטין (דס"א א') ור"ת בס' הישר (סי' ק"ג) ולא כשיטות הריטב"א בע"ז (דט"ו ע"ב) דגם במכירה שייך דרכי שלום וא"כ מעיקרא לק"מ קושית הקה"ע דלמה התירו כאן משום דרכי שלום להשאיל ובשביעית לא התירו לאומן למכור מפני דרכי שלום כו' דהא ליתא דבמכירה לא שייך דרכי שלום וצע"ק על הרשב"א בחי' שם בראש דבריו על המשנה דמשאלת אשה לחברתה כו' דק"ל מפ"ק דע"ז לא ימכור לו פרה החורשת כו' וב"ה מתירין מפני שיכול לומר כו' דאלמא אי ליכא למתלי אסור דאמאי לא משני דכאן מפני דרכי שלום התירו אף בליכא למתלי והתם במכירה דליכא דרכי שלום לשיטתו לכן הוצרך דוקא היכא דאיכא למתלי בהיתרא וצ"ל דקושטא דמלתא אמר דלפי המסקנא בירושלמי אינו מותר רק היכא דאיכא למתלי בהיתרא ואה"נ דלר' מנא מותר מפני דרכי שלום גם היכא דליכא למתלי ובזה פליגי ר' זעירא ור' מנא וז"ב

פ"ו ה"א וישב בארץ טוב זו סוסותא ולמה נקרא כו'. הנה בילקוט נביאים (רמז כ"ו) איתא וישב בארץ טוב אמר ריב"ל למה נקרא שמו טוב שהוא פטורה מן המעשרות כ' הזית רענן צ"ל שהי' ח"ל ומ"מ צ"ע עכ"ל ולא ידענא מאי מספקא לי' דנראה בודאי דהוא ח"ל דמבואר בירושלמי כאן דהוא סוסותא ובתוספתא דאהלות (פ"ז מ"ז) איתא כגון ססותא וחברותיה מובלעות בא"י אע"פ שפטורות מן המעשרות מן השביעית אין בהם משום ארץ העמים וא"כ מבואר דהן מח"ל ומובלעות בא"י ומה דאיתא בתוספתא פ"ד דמס' שביעית עיירות שחייבות במעשר בתחום ססותא כו' כבר תרגמה בכפתור ופרח פרק חמישי דמה דהיא בתחום ססותא חייב במעשר אבל ססותא עצמה פטורה ע"ש וא"כ ליכא ספיקא כלל. וע' מדרש איכה בפסוק צוה ד' ליעקב כגון כו' סוסותא לטברי' כו' משמע דססותא סמוכה לטברי'

פ"ז ה"א מהו לצבוע בטובת הכאה כו' הדא אמרה שאסור לצבוע בטובת הנאה בספר שערי צדק שער מצות הארץ (פי"ח בבינת אדם סק"ד) הניח בצ"ע מזה על הר"ן בפ"ד דע"ז שכ' דאם מוכר פירות שביעית בשביל טובת הנאה פורתא שרי דלאו סחורה מקרי שאין זה כעין מקח דהוא היפוך הירושלמי הזה ע"ש והנה הפני משה כ' דלהכי השמיט הר"מ הדין הזה משום דס"ל דהאי סוגיא ס"ל דטובת הנאה הוי ממון אבל הר"מ פסק דאינו עמון ולכן דחה דין זה מהלכה ע"ש. וא"כ היינו יכולים ליישב גם דברי הר"ן כן אך באמת נראה מהר"ן ס"פ האיש מקדש דס"ל דטובת הנאה הוי ממון והדרא קושיא לדוכתה אולם יש לחלק דדוקא כשלוקח קצת מעות עבור הסחורה זה לא מקרי דרך מקח שימכור בזול כל כך. אולם אם אינו לוקח כלל ורק הוא נותן לו בשביל הטובה שהי' לו ממנו או שעבור זה יהי' לו טובת הנאה ממנו ויוכל להיות שהי' לו טובת הנאה