עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רנ

כתיב עפר שריפה ובלא"ה הי' פשיטא להם דאפר ועפר חדא הוא וכמ"ש רש"י בתענית (ט"ו א' ד"ה אפר) וגם הא כתיב וישרוף אותו בנחל קדרון וידק אותו לעפר הרי דנקרא עפר וע' חי' ריטב"א בחולין שם ובתוס' ביצה (ח' א') ובחולין שכתבו שמה שני תירוצים לתירוץ א' שב"ש מודו דממתכות וש"ד נקרא עפר רק מאוכלין לא ס"ל דנקרא עפר ולתירוץ השני גם מתכות ועצים לא ס"ל דנקרא עפר (והוא מחלוקת ר"ת ור' שמואל בספר הישר סי' שע"ו ושע"ז) ולתירוץ השני צ"ע מהקרא דוידק אותו לעפר ובש"מ בביצה שם כ' בשם הריטב"א רק תירוץ השני אבל בשאר דוכתי כל שיש לו שם לויי לא נכלל בשם סתמיי וע"כ דברי מהרי"ק צל"ע ושוב ראיתי ביעיר אזן (מערכת ש' אות כ"ג) שרמז לדברי המוצל מאש כנראה שנרגש בדברי המהרי"ק האלו ואינו תחת ידי

שם אילין פליגין עלי' דרב ולית להון קיום. השערי דעה ביו"ד (סי' ה' סק"א) הקשה על הר"ת שפוסק כרב בכל מקום כו' דזה נגד הירושלמי הזה דמקשה עלי' דרב וסיים דלית להון קיום ותירץ דהר"מ פי' דברי הירושלמי ולית להון קיום היינו דהמשניות לית להון קיום נגד רב דהלכה כמותו ולא הועיל כלום בתירוצו דהא הר"מ פוסק גם כאותן משניות כדמקשה ממתני' דבשוק לא יעשה כן שהוא מחקה את המינים ופסקה הר"מ פ"ב מה' שחיטה וכן שאר המשניות ולפי פירושו א"כ המשניות האלו המה נגד רב וכיון שפסק לההוא דרב למה פסק כהמשניות האלו. גם הלום ראיתי להשירי קרבן בירושלמי עירובין (פ"ח ה"ט) שתמה על הפוסקים שלא הביאו דברי הירושלמי הללו שמוכח מזה דלא כרב האומנם נעלם מהשערי דעה ומהשירי קרבן דברי התוס' חולין (מ"א א') שהביאו דברי הירושלמי וכתבו שהש"ס דילן חולקת על הירושלמי. וע"כ א"ש שהר"מ והפוסקים לא השגיחו בדברי הירו' שהוא נגד ש"ס דילן. ומצאתי בבעה"ע בעשרת הדברות ה' שחיטה שפסק באמת דלא כרב מההוא דירושלמי הזה והביא כן ג"כ בשמו הר"ן בחי' לשבת (דס"ד) וכ"ה בא"ז ה' שחיטה (סי' שפ"ה) וה' שבת (סי' מ"ח) ופסק דלא כרב. האומנם שאר הפוסקים נגררו אחרי ש"ס דילן ופסקו כרב וכמתני' האלו ושוב נדפס גליון הש"ס וראיתי שגם הוא פי' ולית להון קיום כמו השירי קרבן ולא הועיל כלום וכמ"ש וגם ממנו נעלמו דברי התוס' חולין האלו והנה הב"ח ביו"ד (סי' ס"ו) כ' דבדרבנן לא אסרו בחדרי חדרים. וראיתי להדמשק אליעזר בחולין (פ"ח ססמ"א) שכ' עלי' דלא דק דאפי' באיסור דרבנן אסור כו' ע"ש ולא ידענא מאי קושיא דשיטות הב"ח הוא כשיטות התוס' כתובות ד"ס ובשאר דוכתי שחילקו כן וכן כתב הבאר שבע והאחרונים ועמ"א (סי' ש"א סק"ג) וגם הדמשק אליעזר בעצמו בחולין (פ"ב ססי"ח) העתיק לדברי התוס' האלו והנה הצל"ח ביצה (ח' ב') כ' שהתוס' לא כתבו לחלק בין דאורייתא לדרבנן רק להלכה אבל לרב גם המה מודים דסובר דגם בדרבנן אסור ע"ש. ובזה י"ל מה שהקשה בציון ירושלים בעירובין שם דהא ממה שמקשה בירושלמי על רב מצינורת מקלחין מוכח דגם בדרבנן ס"ל דאסור ולהנ"ל א"ש דרב בעצמו ס"ל דגם בדרבנן אסור ורק להלכה כתבו כן אולם תמה אני על הצל"ח שלא ראה תוס' חולין (מ"א א') שכתבו כן להדיא לחלק בין דאורייתא לדרבנן גם לרב וי"ל בזה מה שהקשו תוס' ע"ק (ח' ב') על ההוא דמנסרן בצינעא שהקשו מההוא דכ"מ שאסרו כו' ולהנ"ל א"ש עפ"י מה שכתבו התוס' חגיגה (י"ח א') דמלאכת חוה"מ דרבנן. וראיתי להעיר על מ"ש בשו"ת בר לואי (חא"ח סי' כ"ד) על דינא דפסחים דנ"ג דאם אמר בשר זה לפסח דאסור דפירשו התוס' דמחיים אקדיש דמבואר בע"ז די"ג דמוסר להטיל מום בזה"ז בקדשים כיון דלא חזו לא לדמי ולא לגופו א"כ בזה"ז דאינו מחויב בפסח כלל איך יחול קדושת הפסח באמירתו עכ"ד ולק"מ דהא כ' הכפתור ופרח פ"ו כי אמר הר"ר ברוך להר"י מפרי"ש שיבא לירושלים להקריב קרבנות ע"ש ופי' בשאילת יעבץ (ח"א סי' צ"ט) שרצה להקריב קרבן פסח. וא"כ שפיר יוכל לחול עלי' ההקדש גם מש"ש דלהכי השמיע הר"מ הך דינא כיון דעיקר האיסור אינו אלא מדרבנן וא"כ כיון דהוא משום מ"ע ובדרבנן לא חיישינן למראית העין כמ"ש התוס' כתובות ד"ס עכ"ד ליתא דבאמת גם בדרבנן חיישינן למראית העין והתוס' לא כתבו רק דבדרבנן לא חיישינן בחדרי חדרים למ"ע וכמו שהאריך בזה הש"כ ביו"ד (סי' פ"ז סק"ו) ואדרבה הש"כ הביא מדברי התוס' האלו דבדרבנן חיישינן למ"ע. וע' בבני דוד ה' שבת (פ"ו הט"ו) שכ' וז"ל ומ"ש ר"ת דמלאכת חוה"מ הוא דרבנן אמאי אסור להשכיר שדהו לעכו"ם משום חשדא הא דרבנן הוא ולא חיישינן לחשדא כההוא דפ' אע"פ עכ"ד ולא ידענא מאי קושיא הא התם הטעם משום דהוי חדרי חדרים אבל בלא זה גם בדרבנן חיישינן למ"ע וכמ"ש למעלה

מס' תרומות

פ"ד מ"ז ואע"ג דבר פדי' אמר אין בלילה אלא ליין ושמן בלבד כו' הפר"ח ביו"ד (סי' ק"ט סק"ג) כ' ומיהו בירו' פ"ד דתרומות משמע דהא דאמרינן לכל אין בילה חוץ כו' לאו דוקא דגרסינן התם כו' מודה הוא הכא שהן נבללות עכ"ל ולא מוכח מידי דהא הכא קאי על דברי ר' יהושע דתאנים שחורות מעלות את הלבכות וע"ז אמרו דאע"ג דאין בילה מ"מ הכא שרי והיינו כיון שא"צ רק שיהי' מעורבים ולא יהי' ניכרים וגם כיון דדמוע מדרבנן א"כ מוכח אדרבה דבשאר דוכתא אין בילה. ודע דדברי רב פדא מקורם בירושלמי דמאי (פ"ה ה"ה) ואע"ג דלפנינו לא נזכר שם בר פדא הוא לפי שחסר לפנינו וכצ"ל שם ר' יוסי בשם ר' פדי' ר' יונה בשם חזקי' וכן מצאתי שהעתיק המל"מ ה' מעשר (פי"ד ה"ח) ולפנינו חסר זה

שם אפי' חיטין בחיטין טוחנן ומתיר בספר זכרון אברהם ביו"ד (סי' ק"ט) כ' וז"ל ולא הבנתי מאי טוחן ומתיר על מה קאי אם על תערובות הראשון הא קמח בקמח נמי מאה בעי גם אם מקרי לח דבדבר לח נמי תרומה במאה ואי על תערובות השני נמי לא מועיל כיון דנפל מקופה מדומעת שאינה נבלל ויש לתלות דתרומה נפלה כו' ע"ש. אולם הדברים הם ברורים דקאי על מה דאמר ר' יהושע דתאנים שחורות מעלות את הלבנות וע"ז אמרו דה"ה חיטין וחיטין שהן שתי מינים לבנות ואדומות הוא מבטל אותם וטוחן ומתיר ומיירי בדאיכא כשיעור וזה פשוט וברור

פ"ה ה"א ר' אליעזר כדעתי' כו' ע' מה שפי' הרא"פ ופני משה אולם ראיתי בשיטה מקובצת לבכורות (דכ"ב ע"ב ד"ה ומי פירות) שהאריך הרבה בשם תוס' חיצוניות לבאר הסוגיא כולה יע"ש שביארה בדרך יפה

פ"ו ה"ב הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שהוא חייב להעמיד לו מקחו ע' פני משה שכ' ע"ד הר"ש שכתב דפ"ק דמציעא משמע שאינו חייב להעמיד מקחו ויש לחלק בין מקרקעי למטלטלי וע"ז תמה הפ"מ וז"ל והרבה יש לתמוה ע"ז דהא קיי"ל אף במטלטלין אם מכר לו אפי' דבר שאינו גזול אצלו אלא שאינו ברשותו אין המקח כלום כו' אבל לא שייך כל זה להא דקאמר הכא חייב להעמיד לו מקחו דמשמע דמדינא המקח קיים עכ"ל ואני בעניי לא ידענא מה קשה לו על הר"ש וכי ליכא דעת ר' ניסים גאון שס"ל באמת הדין דמטלטלין חייב להעמיד לו ולמד כן מהירושלמי הזה וכאשר הועתקה תשובתו בהגמי"י לה' קנין (סי' כ"ד) וכ"ה בבעה"ע (אות מ' מכירות קרקעות) והביא שם כן בשם תוספתא. וע' בשיטה מקובצת לב"ב (דס"ט ע"ב) שהרשב"א הביא דברי ר' ניסים אלו והאריך ליישבם וסיים וז"ל אלא שבדקתי אחר נוסחאות שבתוספתא ירושלמי הוא פ' האוכל תרומה ע"ש ולא מצאתי כן עכ"ל. (נראה דמתיבת ירושלמי עד ע"ש הוא הג"ה מר' בצלאל אשכנזי דהרשב"א כ' דבדק בתוספתא ולא מצא וע"ז כ' ר"ב אשכנזי דהוא ירושלמי) וכן דעת הראב"ד בהשגות (פכ"ד מה' מכירה הי"ב) וכתב שכן דעת הרי"ף והיינו שהי' בנוסחו כן ברי"ף. וע' בתה"ד (סי' ש"כ) שכ' שכ"ד ראבי"ה וכ"ה בשמו במרדכי פ' המוכר את הבית וא"כ מה תמי' הוא אם הר"ש ג"כ ס"ל כן. וע' בתשו' הר"י ן' מיגא"ש ההובא בש"ע לב"מ (דמ"ז ע"ב) שחולק ע"ד ר' ניסים וכ' וכן הדברים שהביא בשם הירושלמי אין לנו לסמוך עלי' כיון שהבבלי חולק עלי' מבואר מזה שאף שהר"י ן' מיגא"ש חולק על ר"כ גאון עכ"ז בפי' הירו' הסכים עמו רק שסובר שאין הלכה כמותו מבואר מזה דכל הראשונים פי' הירו' דלא כפי' הפ"ע. והנה בחו"מ (סי' ר"ט) כ' דהבעה"ע ס"ל דחייב להעמיד מקחו והרא"ש חולק על זה וע"ש בב"י שהעתיק דברי בעה"ע במאמר קנין שכ' ומסתברא כו' וכ"כ ה"ה בשמו ע"ש ובדרישה (ולפנינו חסר בבעה"ע הך ומסתברא ומבואר מזה דלא כהר"ד ערמא"ה בחי' להר"מ (דע"ח ע"ד) שכ' דבעה"ע סברתו דלא קנה ומ"ש הה"מ בשמו הוא שכ"כ בשם ר"נ ולי' לא ס"ל כן ואמנם הא ליתא דבעה"ע ס"ל כן להלכה. וראיתי בדרישה (בסימן ר"ט סק"ו) שכ' ע"ד הב"י שכ' בשם הרא"ש פ' המוכר דחולק על בעה"ע וכתב דהוכחתו מדכתב שם הרא"ש דלא מיחייב להעמיד לו דקלים מוכח דגם בלא ידע אינו מחויב להעמיד לו דאל"כ לוקי הס"ס בלא ידע וע"ז כ' הדרישה אלא לפ"ז קשה דהא גם בעה"ע מוקי להאי ארעא ודקלי כו' דאינו מחויב לקנות וכמ"ש בעל המ"מ בשמו בפכ"ד דמכירה וא"כ מוכח דלא ס"ל חילוקא דר"כ וצ"ע עכ"ל והוא תמוה דהא אדרבה הבעה"ע הביא שרב אלפסי פי' הש"ס דאינו מחויב לקנות רק שאם רצה שיהי' ממכרו קיים מחויב לקנות לו ב' דקלים ור"נ חולק ע"ז ולפ"ז אתיא הש"ס כפשוטו וא"כ מאי קשה לי' על בעה"ע וכפי הנראה הבין הדרישה דהאי ויש חולקין ופירשו השמועה כדרכי המחבר כו' הוא מדברי בעה"ע וליתא דהם דברי ה"ה וז"ב. גם הלום ראיתי בשו"ת ר' עקיבא איגר (סי' קל"ד) שכ' וז"ל ע"ד הב"י שכתב שהרא"ש חולק על בעה"ע דלפ"ז גם הרי"ף והרמב"ם חולקים על בעה"ע וע"ז כ' דאינו מוכרח דהא הר"ש פ"ז דתרומות הקשה על התוספתא דבפ"ק דמציעא לא משמע כן וחילק בין מטלטלין לקרקע וא"כ אין קיום להעיטור לפסוק כהתוספתא רק כחילוקו של הר"ש לחלק בין מטלטלין לקרקע וא"כ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שכ"כ גבי דקלים דהוא קרקע אינו מוכרח דיחלקו על העיטור במטלטלין עכ"ד ולפענ"ד דבריו תמוהים דהא העיטור שהביא דברי ר"כ גאון שחולק על הרי"ף גבי דקלים מוכרח דס"ל דגם בדקלים שהוא קרקע מחויב להעמיד מקחו (וע' במרדכי פ' המוכר שהעתיק התוספתא מי שמכר בית לחבירו דהוא קרקע) ומה שהכריח מקושיותו של הר"ש במח"כ לא ראה דברי הרשב"א ההובא בש"מ לב"ב שהבאתי למעלה שהקשה כן על התוספתא מפ"ק דמציעא וכ' וז"ל ואולי נאמר דשאני התם דכיון דהושבה אצל נגזל א"א לומר לו עכ"פ אותה קח לי דשמא לא יתרצה הנגזל למכרה לו ואף בכפלים מדמיה וכיון שכן כל שהוציאה הנגזל מיד הלוקח כבר נסתלק הלוקח ממנה ולפיכך גם כשהגזלן חוזר ולוקחה מנגזל אינו חייב להעמידה בפני הלוקח עכ"ל הרשב"א. א"כ אינו מוכח שהבעה"ע יחלק ג"כ בין קרקע למטלטלין וצדקו דברי הב"י ועשו"ת רשד"ם (חח"מ סי' קכ"ג) שנראה שפוסק כבעה"ע ובש"כ סי' ר"ט סק"ט הביאו והש"כ כוונתו דנ"ע לאוקים בהימנותא וכמ"ש הנה"מ שם אך הרשד"ם נראה שחושש לדעת בעה"ע ומבואר מכל זה דתמיהת הפני עשה על הר"ש אינו תמי' כלל: