עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רמח

תוספות דברים האלו מיד נכנס שד בבתו של ארטבן ולא הי' לו אלא בת אחת ובאו כל הרופאים ולא הועילו לה כיון שנטל ארטבון את המזוזה ושם לה על הפתח מיר ברחה אותה שדה ונטל רבינו הקדוש מרגליות לעצמו ולפנינו חסר זה

שם ר' יונתן ור' ינאי הוו יתבין כו'. ברא"ש פ"ק דקידושין (סי' נ') שהביא בשם ר"ח דס"ל דכופין את הבן לזון את האב וכ' ע"ז הרא"ש וז"ל ואין כל כך ראי' משם דהתם בכותב נכסיו לבניו איירי ואהכי מייתי לה בפ' נערה שנתפתתה עכ"ל. וראיתי להקרבן נתנאל שם שכ' בירושלמי שלפנינו לא נזכר בפרק זה לא מיני' ולא מקצתו עכ"ל ובמח"כ שנה בזה וכוונת הרא"ש לפ' נערה שנתפתתה בש"ס דילן (מ"ט ב') דאיתא התם דר' חנינא ור' יונתן הוו קיימו אתא ההוא גברא כו' א"ל כותב נכסיו לבניו הוא כו' ולזה כיון הרא"ש והוא ברור

שם גבי כנף אמרת בסירה הוערת חנית וצפחת בסירה הוערו מדברי הערוך (ערך בר) מבואר שהי' לפניו גירסא אחרת כאן שכתב בתלמוד ירושלמי פ"ק דפאה ובסוטה פ"א שרצה שאול להשיב את דוד מפני שאמר הנה בעת שלקח הצפחת והחנית והי' יכול להרגני וכיון שלא הרגני צדיק הוא ואין לרדפו אמר לו אבנר לא כי אלא הצפחת והחנית הנערים הלכו להביא מים מן הבור ושכחם שם ומצאם דוד ולקחתם מן הבור אמר לו הצפחת והחנית כבר נשארו בבור כנף מעילו מה תאמר בו אמר לו כנף מעילך בסירה הוערת כו' ע"ש מבואר שהי' לפניו הנוסחא משונה דלפנינו אדרבה בחנית וצפחת לא הי' לו מה להשיב עכ"ל מבואר שהי' לפניו גירסא אחרת וע"ש במעריך

פ"ג ה"ז כי בעיתון מקיימא מתניתא כו' ע' מה שפי' בו הרא"פ ולא ראה בתורת האדם להרמב"ן ( שער המיחוש) והובא בב"י יו"ד (סי' של"ה) שכ' וז"ל אמר להון בעיתון מקיימא מתניתא פי' בתמי' לומר שהחברים כקרובים ונכנסין אצלו מיד עכ"ל וכוונתו נראה שאמר בלשון בתמי' שאתם רציתם לקיים המתנית' דבלתי הקרובים אין הולכין לבקר עד אחר ג' ימים ובאמת לא קיימתם בזה המתניתא דהחכמים דינם כקרובים וא"כ הי' לכם לילך תוך ג' ימים והא שייר קרקע הוא מלתא אחריתא ולא כהרא"פ וע' בחי' הגהות בב"י שם מה שהניח בצ"ע על הב"י שם ולפמ"ש א"ש ונראה שלא ידע שהמה דברי הרמב"ן והנה הר"מ ה' אבל (פי"ד ה"ה) השמיט דין דהקרובים וחברים נכנסין מיד וכבר תמה עליו הכ"ע שם וי"ל דהר"מ גרס לא בעי מיקיימי מתניתא דשאל להם למה לא רצו לקיים המתניתא (וגם לפי גרסתינו יש לפרש כן) והם לא חשו להשיבו ע"ז מכלל דלא ס"ל כהברייתא הנ"ל וכיון שהם הרבים לכן פסק כמותן ועי"ל דמההוא דרבא בנדרים (מ"א) וברכות (נ"ה ב') דיומא קמאה אמר להו דלא תגלו כו' מכאן ואילך אמר להון פוקי ואכריזו ודרחים לי לבעי רחמנא משמע שגם האוהבים שהם החברים לא הניח אותם ביום א' וזה דלא כהברייתא הלז לכן פסק הר"מ כש"ס דילן. ושוב ראיתי בשירי קרבן גיטין (פ"ו ה"ה) שהשיג על הרא"פ

פ"ד ה"ב אמר ר' יוחנן זו בגיטין כו' עמ"ש הרא"פ ובתוספותי' שם הקשה ע"ז דלפמ"ש בירו' סובר ר' יוחנן דד' אמות נקנית במציאה ובש"ס דילן סובר דאין קונים והנה ביאורו בסוגיא אין לו מובן כלל והנה הירו' הזה הובא ג"כ בגיטין (פ"ח ה"ג) ועמש"ש הפני משה וגם פירושו אינו נראה כלל גם מ"ש דבמתנה מודה ר"ל לר' יוחנן דאינו קינה לו הד' אמות ובאמת אנן קיי"ל דבמתנה קונה לו ד' אמות כמבואר בח"מ (סי' ר') אמנם המה לא ראו דברי הרמב"ן והרשב"א ההובא בש"מ לב"מ (ד"י ע"ב) שכתבו שם בזה"ל ר"ל בשם אבא כהן בר דליי אדם זוכה במציאה בתוך ד' אמות ר' יוסי בשם ר' יוחנן זו במציאה משא"כ במתנה רובא דר' יוחנן רובא דר"ל רובא דר"ל מה אם במציאה שאיני זוכה בה מדעת אחר הרי הוא זוכה בתוך ד' אמות מתנה שהיא זוכה בה מדעת אחר אינו זוכה בה בתוך ד' אמות מציאה לא כ"ש עכ"ל. ולפ"ז א"ש הכל דהירושלמי סובר כש"ס דילן דר"ל סובר דאף במתנה מהני ד' אמות ור' יוחנן סובר דאף מציאה אינו זוכה בד' אמות והבן

פ"ד ה"א הבקיר לעניים וזכו בו עשירים כו' ראיתי בס' חי' הרז"ה בדיני מכירות חמץ שפי' דברי הירושלמי דלר"מ דיוצא תיכף מרשותו אף לב"ה תמיד הפקירו הפקר ומה שאמרו ב"ה עד שיפקיר אף לעשירים ה"פ דאינו הפקר לעניים לבד רק הוי הפקר אף לעשירים ולר"י אינו הפקר עכ"ד. ודברי לא האירו ולא ידעתי מה יועיל לב"ה מה דיוצא מרשותו תיכף כיון דלב"ה גזירת הכתוב הוא שאינו הפקר עד שיפקיר לעניים ולעשירים וגם כיון דאנן קיי"ל כר"מ כמבואר בר"מ וש"ע (ולא כמ"ש בחי' הרז"ה שם וז"ל ואני אומר עיקר דתלמודא דידן כר"י ס"ל דהלכה כמותו נגד ר"מ ונימוקו עמו עכ"ל נראה שסובר דהלכה כר"י וליתא דאנן קיי"ל כר"מ וכ"כ הרשב"א בתשובה ח"א סי' ע') דאף דאנן קיי"ל בכל מקום דהלכה כר"י נגד ר"מ מ"מ הכא סתם משנה כר"מ קיי"ל כמותו ומהחי' הרז"ה נעלמו דברי הרשב"א האלו ולכן קיהה שם הרבה לאיזה ר' מאיר כיוונו בירושלמי והדברים מבוארים בדברי הרשב"א וגם החו"י בתשובה סי' מ"ח לא ראה דברי הרשב"א האלו) וא"כ כיון דאנן קיי"ל כר' מאיר א"כ לפי פי' החי' הרז"ה בירושלמי יהי' הדין דרק כשיפקדנו רק לעניים יהי' הפקר ובאמת מבואר ההיפך בח"מ (סי' רע"ג) אולם נראה דהירושלמי קאי לב"ש דלר"מ יהי' גם לעשירים הפקר ולר"י לא ונ"מ לב"ה בהפקירו לאנשי אותו עיר ולא לעיר אחרת דלר"מ זכו גם עיר אחרת ולר"י לא. וצל"ע על מ"ש תוס' גיטין (מ"ז א') והר"ש פאה (פ"ו) דלאנשי עיר אחרת גם לר"מ אין רשאין לזכותו דהוי הפקר בטעות והוא נגד הירושלמי הזה ועוד דא"כ גם לב"ש נימא הכי דיהי' אסור לעשירים כיון דהפקירו בפירוש לעניים וי"ל דב"ש לשיטתם דהקדש בטעות הוי הקדש וה"ה הפקר. אך הר"ש שם ובתוס' שאנץ ב"ע (ד"ל ע"ב) מבואר שם דגם לב"ש הפקר בטעות לא הוי הפקר. וע' במפרש שם לירושלמי שפי' דנ"מ לב"ה שלא יוכל לחזור בו ע"ש. ודע דבפלוגתא ר"י ור"ל שם בירושלמי נראה דקיי"ל הלכה כר"ל. וכ"כ בשו"ת נ"ב מה"ק חאה"ע (סי' נ"ט) ומה שהקשה שם הא קי"ל כר"י לגבי ר"ל לק"מ דזה דוקא אי פליגו אליבא דנפשייהו ולא היכא דפליגי בפי' דברי ב"ה ועשו"ת חו"י (סי' צ"ד) הן אמת שראיתי להטורי אבן בר"ה (דט"ו ע"א ד"ה פטורה) שכ' דקיי"ל כר"י דהא קיי"ל כר"י לגבי ר"ל ועוד דמההוא דאמרינן יד הכל ממשמשין בה מוכח דהלכה כר"י ע"ש ובאמת אינו מוכרח כלל דמההיא דר"י ור"ל אינו ראי' וכמ"ש וגם מההוא דשביעית לא מוכח מידי דבאמת גם בשביעית נוהגת הפקר אף לעכו"ם ע' ק"א לט"א שם ובשערי ירושלמי (ר"כ ע"א). ובעיקר הדבר שהניח הטורי אבן בתימה דאמאי איצטרך קרא לשביעית דפטורין מן המעשר תיפוק לי' דהפקר הוא והניח בקושיא. אולם לק"מ והדברים מבוארים בשו"ת מהרימ"ט (ח"א סי' ע"ג) דשביעית אפקעתא דמלכא הוא ואפי' אם גדר שדהו ולא הכניס לתוכה פטור מן המעשר ואין ענין זה נוגע כלל להפקר. וראיתי בשו"ת פנ"י (ח"ב חא"ח סי' ה') שכ' וז"ל גם בהפקר גמור לא מצינו דצריך להפקירו אף לעכו"ם דהא הפקר אתיא דצריך להפקיר כשמיטה ושם עכו"ם לא יתחשבו חלילה עכ"ל והדברים הם תמוהים מאד דהם היפוך הירושלמי דמבואר דלר"ל דקיי"ל כותי' צריך להפקירו אף לעכו"ם וגם בשמיטה נראה דהוא גם לעכו"ם וכמ"ש למעלה

ה"ה אמר ר' אלעזר כתיב כי תקצור קצירך כו' בס' יין הרקח פאה (פ"ו מ"ו) כ' וז"ל פי' הרע"ב דכתיב לא תשוב לקחתה והיינו דרשא דספרי כמ"ש תיו"ט ור"ש הביא ירושלמי כי תקצור קצירך ושכחת עומר בשדה עומר שאתה יכול לפשוט וליטול כאחת. ונ"ל דלפי' הספרי מיירי בשכחת עומרים והוי שיעורא דיכול להגביה כאחת דהוי בתלוש משא"כ הירושלמי מיירי בשכחת קמה כמ"ש הרב במתני' דלקמן דבכל מקום ילפינן קמה מהך קרא דבשדה ולכך משערינן אם יכול לפשוט ידו משום דהוי במחובר כו' עכ"ל וליתנייהו לדבריו ולא עיין בירושלמי כאן דקאי על שכחת עומר וההוא דשכחת קמה איתא בהלכה ו' א"ר יונה כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה עומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה א"כ מבואר דהך דהכא הוא בשכחת עומר והוא פשוט וברור דלא כהיין הרקח. ועיקר קושיתו לק"מ דגם כוונת הירושלמי הוא על הך ולקחת וקיצר ולא הביא סוף הפסיק וכוונתו על ולקחת וכן דרך הירושלמי בכמה דוכתי וכ"כ הפני משה

פ"ז ה"ג מעשה בא' שקשר עז לתאנה כו'. ע' בחי' המאירי לביצה (כ"ג ב') שגירסתו היתה כאן מעשה בא' שקצר עז על תאנה ומצא כו' ופי' דבלשון הירושלמי על חולב אומר קוצר והכוונה שחלב העז ע"ג תאנה

ה"ד באותו שעה התיר רבי ליקח ירק במוצאי שביעית ע' ברע"ב שביעית (פ"ו מ"ד) שכ' על מה דאיתא שם במשנה דרבי התיר ליקח ירק במ"ש מיד דהטעם לפי שהי' מביאין ירק מח"ל והיא רבה על ירק שבא"י ואני שמעתי הטעם לפי שבשנים או בג' ימים עושה כיוצא בו והנה הטעם ששמע הוא מהירושלמי כאן וראיתי בספר הר המור בביאורו להמשנה שם שפי' דלרבי מותר בב' או בג' ימים אף בלא זמן הבאה ע"ש ומבואר מזה דלשון מיד שייך על ב' וג' ימים. ולפ"ז צ"ע על שו"ת צ"צ (סי' ק"ד) ושו"ת שבו"י (ח"א סי' ל"ד) שכ' דמיד שייך רק על יום א' וכ"כ הקהלת יעקב בלשון חכמים (סי' של"ה) והרי מבואר כאן דמיד שייך גם על ב' וג' ימים. אולם באמת נראה ששגג בזה ההר המור והכוונה דרבי התיר מיד במוצאי שביעית דכיון דהם גדלים בב' וג' ימים אחר שביעית לא חשידי ליזרע בשביעית ירק בשביל מוצאי שביעית כיון שיוכל שיהי' לו בהיתר בעוד ב' וג' ימים וכן פי' במעשה אורג בשביעית שם והוא פשוט וברור. ובזה מיושב מה שהקשה בהר המור דמאי חילוקא בין רבי לת"ק הלא גם להת"ק מותר במקום שעשה הבכיר ולפ"ז א"ש דלרבי מותר מיד והבן

פ"ה ה"ז אמר ר' חנינא צריך שיהי' לו ב' עטיפין א' לחול וא' לשבת. נ"ל דלזה המאמר כיון בשאלתות דרב אחאי פ' בראשית שכ' וז"ל אמר ר' יוחנן צריך האדם שיהי' לו ב' עטיפות א' של חול וא' של שבת ומקורו מהירו' הזה רק שבמקום ר' יוחנן צ"ל ר' חנינא וכדברי הירושלמי הזה הוא ג"כ במדרש רות פסיק ורחצת ובפסיקתא רבתא פס"ג רק ששם הגירסא רב חנן. ובא"ז ה' שבת (סי' י"ח) ובמנהיג דיני שבת (סי' נ"ח) הובא ג"כ הירו' הזה וגרסו ר' חנינא. ולכן תמהתי על השאילת שלום (שם סק"ב) שכ' ע"ד השאלתות הללו לא ידעתי מקומו בש"ס דילן גם נודע דר' יוחנן לא נזכר בשום ברייתא עכ"ל ואנחנו הראנו מקור נפתח לזה רק שט"ס בשאלתות וצ"ל ר' חנינא. ושוב ראיתי בשו"ת בית אפרים שכ"כ

ה"ח ר' חנינא בר פפא הוי מפליג מצוה בלילא כו' כ' הרא"פ דלילה הוא זמן של שדים ואין לילך בו וכן פי' ביפה מראה והקה"ע בירו' שקלים (פ"ה ה"ד). אולם הברכ"י בא"ח (סי' רל"ה) וביו"ד (סי' רמ"ז) כ' דלפמ"ש רבינו האר"י דאין ליתן צדקה בלילה לכן א"ל אל תסיג ע"ש.