עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רמז

פירושם דחוק ותמהני שהעלימו עיניהם מדברי הרשב"א בחי' ברכות (ל"ט א') שהביא נוסחת הירושלמי שהכל טפלה לירק וע"ש מ"ש בביאור דברי הירושלמי על נכון ומצאתי בבעל ס' חרדים שהביא דברי הרשב"א הללו

שם הלכה ה' כהדין דשתי קונדיטון כו' כהדין דשתי חמר בתר בילני. ע' מה שפי' בו הרא"פ. אולם בא"ז ה' סעודה (סי' קס"ב) כ' הטעם דעל אלו מברכין שהנ"ב ושם גרס דשתי חמר בלני ולא גרס בתר בלני ע"ש

שם ה"ו בשבוע הבן הוא מתניתא. ע' ברא"פ שפי' בברית מילה כו'. ותמהני שלא ראה בתר"י וברא"ש וכ"ה בתוס' ר' יהודא חסיד לברכות (מ"ב ב') ובתוס' הרא"ש שם וכ"ה בא"ז ה' ברכת המוציא (סי' ק"נ) בשבוע' הוא מתניא באורחים אבל בבעה"ב כו' ופירשו שנשבע שהמשנה שמצריך הסיבה הוא דוקא באורחים ולא בבעה"ב והוא פי' נכון. ושוב נדפס פי' הפ"מ והביא דברי תר"י והרא"ש ע"ש וכ' דהם הוסיפו תיבת באורחין. אולם כ"ה גירסתם כמבואר בתוס' דמ"ג א' ד"ה ה"מ יעו"ש

שם אהן דעטיש גו מיכלא אסור למימר ייס כו' בטוא"ח (סי' ק"ע) הגירסא אסותא. וע' בפרי מגדים שם שכ' דאסור לומר אסותא כיון שהוא בתוך אכילה משמע דאם אינו אוכל מותר לומר אסותא. אולם הטיו"ד סי' קט"ז בהגב"י (ס"ק נ"ג) כ' דאפי' אם אינו אוכל אסור דדרך העולם שהוא יחזור ויאמר אליו הודאה עבור זה והוא אוכל ויבא לידי סכנה יע"ש

פ"ז ה"א אמר ר' שמעון אחו' דר' ברכי'. נשכח במסורת הש"ס לציין לערלה פ"ב היא. וע' סה"ד (ח"ב אות ש') שכ' שט"ס הוא וצ"ל ר' שמואל אחו' כו' וכ"ה בערלה שם

שם ה"ב ר' אבונא בעי מחצה למחצה מהו אמר ר' זעירא עד דאנא תמן מצרכת לי מיצרי לי מינך לא שאלתי' כו' ע' מה שפי' בזה הרא"פ אמנם ראיתי בא"ז (ה' סעודה סי' קצ"ז) שגרס אמר לי' מזמנין (רב שמואל השיב לו דמזמנין) עד דאנא תמן אצרכתא (רב אבינא השיב לו דכשהי' בא"י הי' מסופק בזה) א"ל מי צריך לי מינך לא שאלת (רב שמואל השיב לו שאם הי' מסופק בזה בודאי הי' שואל לו כו' ע"ש וע' בב"י סי' קצ"ז שהביא בשם האגור שכ' בשם הא"ז שפסק דמחצה על מחצה מזמנין וכ' הב"י שנראה שהא"ז פוסק כרש"י ובאמת מבואר כן בא"ז רק מה שדחק הב"י לפרש ואיהו סבר להנך פוסקים מבואר בא"ז דהם הי' גורסים אלא הוא כו' ע"ש וא"ש

שם ה"ד שכח ולא הזכיר של שבת כו' ע' בא"ז ה' סעודה (סי' ר') שהביא שם לשון הירושלמי הזה בזה"ל אשר נתן מנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית בא"י מקדש השבת טעה ולא הזכיר יו"ט כו' טעה ולא הזכיר בר"ח אומר ברוך שנתן ר"ח לעמו ישראל בא"י מקדש ישראל ור"ח ולפנינו ליתא

שם וכל שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים כו' ע' במרדכי פ' במה מדליקין שהביא הירושלמי הזה והובא ג"כ בתה"ד (סי' ל"ח) והי' לו הגירסא דבפורים וחנוכה מחזירין אותו וע"כ פסק כן וע"ש בתה"ד שכ' שיש מפרשים הירושלמי בשבת דחנוכה ופורים ע"ש ועשו"ת רש"ל (סי' מ"ח) וא"ח סי' תרצ"ג בב"ח וט"ז שם עה שהאריכו בזה אולם במרדכי לפנינו איתא הנוסחא בירושלמי כמו שהוא לפנינו רק שכ' בשם הראבי"ה דשויא עלי' חיבה כמ"ש הבה"ג לענין תפלת ערבית וע"כ נפלאות הוא בעיני על החיי אדם (כלל קנ"ה סי' ל"ב) שפסק דאין מחזירין אותו וכ' וכן נ"ל דכן מצאתי בפ' ג' שאכלו ה"ד. מבואר מדברי' דהראבי"ה לא ידע מהירושלמי ושגה בזה דבאמת הראבי"ה הביא הירושלמי והי' לו נוסחא אחרת או שכ' ששויא עלי' חובה

שם ה"ה אילן בית נשיא מה את עביד להון כבית א' או כב' בתים לכאורה אין לזה ביאור כלל וראיתי בחי' הרמב"ן לפסחים (דכ"ה) שכ' שלא נתברר פ' הירושלמי ומ"ש הרא"פ לא נהירא כלל. ולענ"ד הי' נראה לפרשו עפ"י מה דפליגי באו"ח ח סי' קצ"ה דמה דאיתא בירושלמי דבעינן נכנסו מתחלה אדעתא דהכי אי בעינן אותו אפי' בבית א' או דוקא בב' בתים ע"ש. וא"כ יש להוכיח מהירושלמי הזה דבבית א' לא בעינן נכנסו מתחלה אדעתא דהכי ושפיר מקשה מה את עביד להון כנ"ל לפרש דברי הירושלמי ושוב זכני ד' ומצאתי בא"ז ה' סעודה (סי' ר"ד) שפי' כן ונתתי. ועכ"פ מבואר דמה דבעינן נכנסי מתחלה אדעתא דהכי הוא משום קביעות ולכן אם רה"ר מפסיק לא הוי קביעות ולכן לא ידעתי מדוע העלה בצ"ע בשו"ת הלק"ט (ח"ב סי' קמ"ח) דמ"ש דבעדות מצטרפין כו' יעו"ש והדבר פשוט דלא דמי לאהדדי דכאן בעינן קביעותא

פ"ח ה"א מדברי שניהם יין כו' הנה בשו"ת בארות המים (סי' י"א) שנשאל למה בקידוש מקדימין ברכת בפה"ג ובבהמ"ז מאחרין וע"ש מ"ש בזה דדבריו ליתנייהו דברכת היין אינו אלא מדרבנן ונעלם ממנו שהוא שאלת ראשונים הובא בתר"י ריש פרקין בשם חכמי צרפת ועמ"ש הרא"פ ובשירי קרבן פסחים (פ"י ה"א) יעו"ש

שם נהגין תמן במקום שאין יין ש"ץ יאמר לפני התיבה ואימר ברכה א' מעין שבע והוא ג"כ בפסחים (פ"י ה"ב) והשירי קרבן נתקשה בזה דמאי מהני ברכת מעין שבע ע"ש אולם מצאתי בא"ז בח"א בתשובותי' (סי' תשנ"ב) שהעתיק ש"ץ עובר לפני התיבה ואומר ויכולו כו' ואומר ברכה אחת מעין שבע כו' וכ' הא למדת דוקא היכא דליכא יין הי' אומר הש"ץ ויכולו אבל היכא דאיכא יין הי' אומר קידוש על הכוס במקום ויכלו ואחר הקידוש ברכת מעין שבע אבל ויכלו לא הי' אומר הש"ץ בקול רם אלא בלחש בתפלה לבד כו' אבל מעיקרא לא תקנו לומר ויכולו אלא היכא דליכא יין מפני שקידוש היין שתקנו היינו לכבוד שבת ולקבלות שבת והיכא דליכא יין דליכא קידוש תקנו ויכלו לומר במקום הקידוש כו' ע"ש באורך שחידש דבר נפלא דקידוש של הש"ץ בביהכ"נ הי' לקדש היום ברבים וע' בהגמי"י בפכ"ט מה' שבת שהעתיק הירו' כגרסתינו

שם ה"א באמצע המזון מתחילין מן הגדול ע' בהליכות עולם (בחי' לברכות דמ"ו ובחי' ליו"ד סי' פ"ט) שכ' וז"ל ואין מברכין בנט"י שבין תבשיל לתבשיל תר"י פ' ג' שאכלו ולכאורה הוא נגד ירושלמי דפ' אלו דברים דאיתא שם באמצע המזון מתחילין מן הגדול ע"ש עכ"ל. ולפי מה שפי' הפני משה דקאי על מזיגת הכוס וכתב דכן איתא בתוספתא סדר למזיגת הכוס בתוך המזון מתחיל מן הגדול כו' ע"ש לק"מ על התר"י וז"פ

ה"ז עד מתי הוא מברך ר' חייא בשם שמואל עד שיתעכל המזון במעיו וחכ"א כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה ר' יוחנן אמר עד שירעב כ"ה הנוסחא בירושלמי עם פני משה. ואינו מובן כלל דמה מוסיף שמואל על המשנה וגם איך פליג על החכמים ועיקר הגירסא שמואל אמר עד שיתעכל המזון במעיו כל זמן שהוא צמא מחמת אותו סעודה כו' והיינו דשמואל ס"ל כר"ל וכן הגיה בס' חרדים וכ"ה הנוסחא בירושלמי דפוס אמשטרדם וכן כ"ל מתוך דברי הא"ז (ה' סעודה סי' רי"ב) שכ' אע"ג דשמואל סבר בירושלמי כרשב"ל אפ"ה קיי"ל כר' יוחנן כו' עכ"ל מבואר דהי' גירסתו דשמואל ס"ל כר"ל והיינו כהגירסא דדפוס אמשטרדם ולא כמו שהוא לפנינו

פ ט ה"ב רב אמר צריך להזכיר בה זמן כ' הרא"פ כמו במועד וצ"ע לפ"ז מהא דאיתא בעירובין (ד"מ ע"ב) רב ושמואל דאמרו תרווייהו אין אומר זמן אלא בשלש רגלים וא"כ איך יוכל לומר זמן בר"ח וע"כ נראה כמו שפי' הפני משה דהאי זמן הוא ותתן לנו את יום ר"ח הזה. ומה דאי' בירו' שמואל אומר צריך לומר והשיאנו ופי' המפרשים דעל ר"ח קאי ותקשה מזה על הרא"ש פ"ד דר"ה ובס' הפרדס הגדול (סי' קס"ו וקס"ח) שכ' שצריך לומר בר"ה ויה"כ והשיאנו והביאו ראי' מירושלמי הזה ואם נאמר דעל ר"ח קאי איך מוכח מזה. ונהי דעל ר"ה י"ל דלא גרע מר"ח אולם על יה"כ תקשה מנ"ל ללמוד מכאן. ויש לומר דהם באו לדחות סברת החולקים דאין לומר והשיאנו אלא בג' רגלים דכתיב יראה יראה וע"ז הביאו ראי' דלא כן הוא דהא בר"ח צ"ל והשיאנו אע"ג דלית בי' חיובא דראיה וא"כ גם ביה"כ י"ל והשיאנו ובא"ז ה' ר"ח (סי' תנ"ז) הי' לו הנוסחא בירושלמי בשינוי בזה"ל בתפלה כיצד ר' יוסי בר נהוראי אומר כי בישראל עמך בחרת מכל העמים וחוקי ר"ח להם קבעת בא"י מקדש ישראל ור"ח ר"ח בר' אשי אומר מקדש ישראל ור"ח רבי אומר צריך להזכיר זמן והשיאנו ד' אלקינו את ברכת מועדיך כו' ע"ש ולפנינו ליתא. ולפי הגירסא רבי אומר לא קשיא מההוא דעירובין

שם ה"ג התורם כו' המכסה כו' בא"ז ה' שחיטת חולין סי' שס"ז אי' הגירסא המפריש חלה לעצמו כו' ונשמט לפנינו. ובה' כיסוי הדם סי' ת"ד) העתיק הירו' גבי כיסוי שמברך על כיסוי דם בעפר נתקלקלה השחיטה פטור מלכסות מן הדא דתנינן השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות ולפנינו ליתא

שם ה"ה כל כדביא בישין וכדביא דאורייתא טבין ע' בפני משה ובחרדים מה שפירשו. ותמהני שלא הביא מ"ש בערוך (ערך ברך ז') שגרס כל ברכיא טבין וברכיא דאורייתא בישין. ופירושו ענין סיפוק שאין אדם רשאי לומר יש לי סיפוק בלימודי כי' ע"ש

פ"ד ה"ה הדא אמרה שאין זה כלל עמ"ש הרא"פ. אולם בס' הפרדס הגדול (סי' קע"ד) ראיתי שהביא הירושלמי הדא אמרה שאין זה בכלל ופי' דאלו שכתוב בברייתא אינו בכלל אלו שבכל מקום שאלו באו למעט וכאן אינו ממעט

(תיקון טעות. בד' ב' ע"א קודם ציין הלכה א' צ"ל פרק ג'

) מס' פאה

פ א ה"א בשעה שאינו לא יום ולא לילה. ביפה מראה הניח בצ"ע דברי רשב"י אהדדי דבברכות (ל"ה ב') אמר תורה עה תהא עלי' ובמנחות (צ"ט ב') אמר דבק"ש קיים לא ימוש ע"ש. וע' בברכ"י יו"ד (סי' רמ"ו סק"א) ובסדר משנה (הת"ת פ"א ה"ח) שהקשו כן. אולם הוא שאלת הראשונים בתוס' ר' יהודא חסיד ובתוס' הרא"ש וכתבו דלאו חובה קאמר אלא מצוה בעלמא ע"ש וע' בזית רענן פ' בשלח שהקשה על מה דאיתא במכילתא שם בשם רשב"י דלא נתנה תורה אלא לאוכלי המן דבזה"ז צריך לעסוק במלאכה כדי שיהי' לו במה להתפרנס וכ' הזית רענן דצ"ע ד דהא בפ"ג דברכות אמר רשב"י אפשר אדם חורש כו' ולפמ"ש רי"ח והרא"ש יש ליישב קצת

שם ארטבין שלח לרבינו הקדוש כו' הפני משה כ' יהודי חשוב אחד. וע' ביד המלך (פ"ה מה' מזוזה הי"א) שכ' שממשמעות עובדא דהירושלמי נראה דהי' עכו"ם וא"כ קשה דהא אסור להניח מזוזה ביד עכו"ם וכן המה בהגהות מרדכי שעל ס' כו"פ ה' ריבית ולא ראו בבאר שבע בשו"ת שלו (דק"ב ע"ב) שכ' שרבי חשב לאחשבינהו לישראל בעיניו שמאמינים ביחוד השם ולכן שלח לו מזוזה ועוד דרבי ידע דלא פלח לע"ז וע' בשאלתות דרב אחאי (סי' קמ"ה) שהביא דברי הירושלמי הללו ויש שם