עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רמו

בודאי מותר להפסיק וא"כ לשיטות הרא"ש על כרחך מה דהוצרך לומר כאן דמפני מלכי אה"ע פוסק ע"כ דאפילו שמא יהרגנו אין כאן דאינו ספק השקול. וכ"כ הט"ז להדיא (בסי' ס"ו סק"א) ע"ש וכ"ז דלא כהרא"פ אולם עיקר קושיתו לק"מ דבודאי במלכי א"ה מוכרח הי' להפסיק בדיבור דזה הוא הסכנה מה שהוא אינו משיב לו לכן מוכרח הוא להפסיק תפלתו משא"כ כאן שהוא יכול להסתיר א"ע לכן צריך להסתיר ולא להפסיק תפלתו ואין ה"נ במלכי א"ה כשיוכל להסתיר א"ע ולילך שלא להפסיק מוכרח הוא לעשות כן וכ"ה להדיא ברא"ש פ' אין עומרין וז"ל היכא שיכול להנצל כשיתרחק לצד אחר אין לו להפסיק ולדבר אבל מלכי עכו"ם צריך להפסיק כדי להשיב להם שלום ואם מתחלה הי' יכול להתרחק לצד אחר וינצל בזה יתרחק כדי שלא יצטרך להפסיק בדיבור עכ"ל וכן בנחש שהתריע כנגדו אם הי' מוכרח להפסיק בדיבור ולומר לאחרים בודאי מותר לו להפסיק כשא"א לו באופן אחר וכ"ה בש"ע סי' ק"ד ס"ג ע"ש ומ"ש בירושלמי ובלבד שלא יפסיק היינו בסתמא שיוכל להסתיר א"ע אבל בלא"ה בודאי מותר שבמקום ס"נ בודאי מותר להפסיק תפלתו וכמ"ש הסמ"ג הובא במ"א סי' צ"ב סק"ב. מיהו דברי ר' יונה צל"ע שכ' בהמשנה דמפני נחש לא יפסיק היינו בדיבור אבל בהליכה מותר שישליכנה מעליו וא"כ כשאמרו בירושלמי אבל אם הי' מרתיע ובא כנגדו כו' משמע לכאורה דבזה מותר גם לדבר וא"כ איך סיים ה"ז מסתיר מלפניו דהא זה מותר בלא"ה (ור' יונה בעצמו הביא אח"כ הירושלמי הזה) גם בהי' נחש כרוך עליו ומדסיים בירושלמי דבזה ה"ז מסתיר משמע דבנחש כרוך אסור גם להפסיק בהילוך ועט"ז סי' ק"ד סק"א שהשיג ע"ד ר' יונה מטעם אחר ע"ש אבל כל האחרונים קיימו דברי ר' יונה וצ"ע. וצ"ל דבנוסחת ר' יונה לא הי' כתוב אבל כו' וכ"נ מדברי' שהביא הירושלמי הי' מרתיע כו' והיינו דבנחש כשאינו מרתיע אז כשהוא כנגדו אסור גם להפסיק בהילוך ורק כשהוא כבר כרוך על עקיבו אז מותר להפסיק בהילוך אבל בהי' מרתיע אז אף שהוא אינו עדיין עליו מותר ג"כ להפסיק בהילוך מסתמא. ושוב נדפס פי' פני משה וראיתי שהרגיש קצת בזה ע"ש. וראיתי בספר זכר יהוסף (דט"ו א') שכ' וז"ל וע' בחי' הרשב"א דאפילו בעקרב אינו פוסק כי אם בכרוך ולפ"ז מיושב כו' ע"ש ושגה בזה דז"ל הרשב"א אמר רב יוסף לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק ירושלמי למה דהוא מחיא והדר מחיא לא אמרו אלא כרוך אבל אם הי' מרתיע ובא כנגדו ה"ז מסתיר מלפניו שלא יפסיק תפלתו עכ"ל מבואר דדעת הרשב"א כדעת הראשונים דבעקרב אין חילוק כלל בין כרוך לאינו כרוך ודברי הרשב"א הם על מ"ש במשנה בנחש כרוך על עקיבו לא אמרו אלא כרוך אבל אם הי' מרתיע ה"ז מסתיר וז"פ וברור ובחנם עשה הזכר יהוסף מחלוקת בין הרשב"א לשאר פוסקים

שם ה"ב אם לא הבדיל במ"ש מבדיל והולך אפי' בחמישי כו' ע' בפי' מבעל חרדים ששיבש הגירסא דצ"ל אפי בשלישי בשבת אולם לפמ"ש הרמב"ם בה' שבת (פכ"ט ה"ד) דמבדיל עד סוף יום ד' והיינו דמפרש הירושלמי דחמישי אינו בכלל ולמד זה מהירושלמי הזה וכמש"ש המעשה רוקח בשם הכנה"ג א"כ אין לשבש הגירסא. וע' במעשה רוקח שם שכ' דהירושלמי ס"ל דבכל השבוע מותר דהוא שייך לשבת העבר וכן פי' הרא"פ ונ"ל ראי' לדבריהם מירושלמי גיטין (פ"ז ה"ח) דאמרינן שם קונם יין שאני טועם במ"ש אמר לי' במ"ש אסור בע"ש מותר ימים שבנתיים צריכה ע"כ והיינו שנסתפק לו אם כל השבוע בכלל ע"ש. וראיתי להשירי קרבן שם שתמה על הפוסקים שלא ביארו דין דנודר במ"ש מהו הדין אם אסור בכל השבוע ואף שגם דין דבבבלי דעד יום ג' שייך לשבת שעבר לא ביארו בזה י"ל שסמכו על מ"ש בה' גיטין ע"ש שהניח בקושיא ולהנ"ל י"ל דהפוסקים דחו הירושלמי הזה מהלכה דהוא אזיל לשיטתו דמותר להבדיל בכל השבוע דכל השבוע שייך לשבת שלפניו משא"כ לפי מה דקיי"ל דרק עד יום ג' שייך לשבת שלפניו ה"ה במ"ש הדין כן וכמ"ש בה' גיטין וז"ב

שם האב ואלין דמתרגמינן עמי בני ישראל כו' ע' במעשה רוקח (ה' תפלה פ"ט ה"ז) שהאריך לתמוה דאיך יחלוקו האמוראים על תרגום יונתן שהוא תנא ע"ש ולק"מ דאין זה תרגום יונתן התנא וכמו שהארכתי בזה במקום אחר. ומה שהאריך שם להוכיח ממ"ר פ' תצא ומדברי הקליר ההובא בתוס' ברכות (כ"ה א') שהם ס"ל כדברי הר"מ ה' תפלה שם שדוקא כשאומר זה בתחנונים אז אין לומר כן אבל דרך פירוש בפסוק נוכל לומר כן (עם שמדברי' במ"נ ח"ג סמ"ח לא נראה כן דאל"כ לא הי' לו להוציא המשנה הזאת מהלכה. אולם בלא"ה סותרים שם דברי' לחיבורו וע"ש בשם טוב ובתיו"ט פ"ה דברכות מ"ג) א"ש בזה מ"ש בפענח רזא (פ' ראה) וז"ל לא תבשל גדי וכו' דדלמא שהבהמה שהחלב הזאת יוצאה ממנה הוא אמו ואין דרך אכזריות גדול לבשל הוולד בחלב אם וכ' ע"ז הר"ר יצחק בר' שמשון בהגה שם ותמה אני אם מפה קדוש יצאו הדברים האלה דלמה לא יאסר לומר טעם בזה כמו האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך עכ"ל אמנם לפי האמור א"ש דלומר הטעם בהפסוק מותר רק דרך תחנונים אסור

שם הדא דתימא בציבור אבל ביחיד תחנונים הן ע' ברא"פ שכ' לא קאי אלא לב' הראשונים אבל במודים אפי' ביחיד אסור ונעלם ממנו שהתוס' ברכות (ל"ד א' ד"ה אמר) הביאו הירושלמי הזה על ההוא דאמר מודים מודים וכ"ה בתוס' ר' יהודא לברכות (ל"ג ב') וע' בסמ"ג (ע"ע ח') שהביא זה גם על שמע שמע ע"ש

שם תני לא יהי' שנים קורין בתורה כו' ע' מקראי קודש ( שער כ"ב ס"ק כ"ו) שכ' וז"ל ובזה י"ל דברי הירושלמי ברכות פ"ה שכ' וז"ל לא יהי' ב' קורין בתורה אמר ר' זירא מפני הברכה עכ"ל דכוונת הירושלמי הוי דמש"ה אין קורין לשנים ע"י שכל א' ירצה לברך לזאת לא הי' באפשר דאם יברכו ביחד הוי תרי קלא ולא משתמע ולברך כאו"א בפ"ע אסור דבמקום ששניהם קורין כא' אסורים שניהם לברך בפני עצמו כו' עכ"ל ושגה בפשט הירושלמי דלפי פירושו איך סיים בירושלמי והתני לא יהי' ב' מתרגמין וא' קורא אית לך מימר מפני הברכה אלא משום שאין שני קולות נכנסין לתוך אזן אחת ע"כ. א"כ מבואר דבס"ד מפני הברכה לא הי' יודע הטעם שאין ב' קולות כו' דא"כ גם באין מתרגמין שנים ג"כ הטעם כך אע"כ דס"ד מפני הברכה אין הטעם משום שאין ב' קולות רק דס"ל סאין לשנים לברך על קריאה אחת וז"ב

שם אמר לי' עלך לא כעסית כו' ע' בהליכות עולם ברכות ( בנתיבות החיים ד"ט ע"ב) שכ' על הדין דצריך לסרב דצ"ע על הרמב"ם שהשמיט זאת ואפשר לומר שבירושלמי מבואר דכעס על הדין דאטרח ופליג על הך דינא ע"ש ושגה בזה ולחנם עשה פלוגתא בין הבבלי להירושלמי דשם בירושלמי מבואר דכעס על האיש שהטריח להש"ץ שילך להתפלל דלמה הטריח עלי' כל כך ומאי ענין זה להש"ץ שלא יסרב וז"פ וברור

שתצילני משעות החצופות כו' ע' באבודרהם ה' ברכות (שער ח') שהי' לפניו הנוסחא כאן ר' חזקי' בשם ר' יוחנן ור' אבוהו. יהי רצון מיאו"א שתצילני משעות הקשות המתרגשות לבוא בעולם ר' יסא בשם ר' אבוהו יר"מ יאו"א שתצילני משעות החצופות היוצאות המתרגשות לבוא בעולם

פ"ו ה"א מלתא דר' יוחנן אמרה שכן אפי' אכל פרידה א' של ענב או פרידה א' של רימון שהוא טעון ברכה לפניה ולאחריה ראיתי להעטרת תפארת (בח"א דכ"ז ע"א) שכ' דהוא תימה גדולה דהא פרידה א' של רימון הוא גדול מזית דרימון בכ"מ גדול מזית וא"כ בלא"ה טעון ברכה דאיכא שיעורא ע"ש שהניח בצ"ע ולא ידענא מאי קושיא דהא מבואר במס' כלים (פי"ז מ"ה) הרימון שאמרו לא קטון ולא גדול אלא בינוני א"כ מבואר דאיכא רימונים קטנים ומה שאמרו בכל מקום דרימון הוא גדול מזית היינו ברימון בינוני אבל הכא בירושלמי מיירי ברימון קטן והוא קטן מזית דבודאי איכא רימונים קטנים וא"כ מעיקרא לק"מ

שם אהן דנסב פוגלא כו' עמ"ש המפרש מהרא"פ והוא מדברי הרא"ש אולם מתוך דברי ר' יוסף ן' פלא"ט בתשובתו שבספר פרדס הגדול (סי' ל"ט) הבנתי דפירש דברי הירושלמי דמי שבירך על הצנון שסבר שהוא מתוקן לאכילה ואח"כ הצריכו לתקנו מברך עליו פעם אחרת כשמתקנו ומייתי ראי' מהא דאין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס ומדלא תני דמברך על הפת בשעה שהיא פורס ותני אין מברכין כו' אלא כו' משמע דאם בירך קודם הפריסה אין ברכתו ברכה וצריך לברך פעם אחרת. כן נ"ל מתוך דבריו שפי' כן

שם עד כמה יברך כו' עד כזית כו'. ע' במראה הפנים ובגליון הש"ס. ובכל בו (סי' כ"ד) הביא הירושלמי הזה בזה הלשון עד כמה יפרוס פי' כמה ירצה לאכול ר' חנניא ור' מונא חד אמר כזית וחד אמר פחות מכזית הלכך משמע דברכת המוציא כשאר ברכת הנהנין היא ואמרינן אסור לאדם שיהנה מן העולם בלא ברכה ומברך על פחות מכזית המוציא עכ"ל. והובא בא"ר (סי' קס"ז סק"ב) ודחה בשביל זה מה דהביא בשם מהרי"ל שצריך לאכול מהמוציא כזית ולפי הפי' הזה אינו מוכרח כל כך אמנם ראיתי בא"ז ה' ברכת המוציא (סי' קמ"ב) שכ' ותו אמר בירושלמי עד כמה יפרוס (והמגיה מחק שם תיבת ופרס והגיה במקומו תיבת יברך ושגה בזה דכן היתה גירסת הראשונים בירושלמי ר' חנינא כו' מכאן נראה למורי ר' יהודא בר' יצחק דפליגי בפלוגתא דאמוראי דלעיל גבי חביצא דלמר הוי תורייתא דנהמא בכזית ולמר אפי' בפחות מכזית וגבי חביצא קיי"ל כרב ששת דאפי' פירורין שאין בהם כזית מברך עליהן המוציא. וכ"ה בתוס' רי"ח לברכות (דל"ט א') ולפ"ז אין זה ענין לאכילת המוציא כמה שיעורא ונ"ל ראי' למהרי"ל שהמוציא צריך לאכול כזית מרש"י חולין (ד"ז ע"ב) על מה דאיתא התם ר' פנחס בן יאיר מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו וז"ל בצע ברכת המוציא שלא רצה לאכול כזית משל אחרים עכ"ל. משמע מזה דהמוציא צריך לאכול כזית

שם אם הי' משקין פולטן. ע' בשערי ירושלמי (ד"י ע"א) שהביא דברי הראב"ד (פ"ח מה' ברכות הי"ב) שחילק דכשאין לו עוד משקין והוא דחוק לשתי' בולען ובשיש לו עוד משקין פולטן ולפ"ז לא יסתרו דברי הירושלמי לבבלי ברכות ד"כ ע"ב וכ' השערי ירושלמי ופלא שלא העיר א' מהאחרונים להביא דברי הירושלמי לסייע לדברי הראב"ד עכ"ל ותמהני עליו שבמח"כ נעלם ממנו חי' הרשב"א ברכות ד"נ שהביא שהראב"ד באמת הביא ראי' לחילוקו מהירושלמי הלז וכ"ה בשיטה מקובצת שם בברכות. וע' בב"י א"ח סי' קע"ב שהביאו וע' ב"ח שם. וכ"ז נעלם מהשערי ירושלמי וצל"ע על הרא"ש שבתוספותי' הסכים לדברי הר"ח שלא לברך כלל ובפסקי' פסק להיפוך

שם ולא פליגי מאן דמר בורא מיני מזונות בההיא דעביד בול. ע' בשערי ירושלמי (ד"י ע"ב) שכ' על המ"א סי' ר"ח שסובר דלא כהרמ"א דבאורז בלא נתמעך מברך בפה"א דהא מבואר כן כאן בירושלמי ע"ש ולפי מה שפי' הפני משה לא מוכח מידי ודו"ק

שם ה"ב מסתברא מברך על הקפולטא שהנ"ב כו'. ע' מה שפירשו בו הרא"פ והפני משה והפני יהושע בברכות (ל"ט א' ד"ה נימא) וכל