עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רמה

נמי פסול. מבואר דגם הראב"ד ס"ל כשיטות התוס' וי"ל דשינה עליו הכתוב מיקרי. וע' במסורת התלמוד שם ובתוס' עזרה שם כ' דביקור אינו אלא למצוה ולא לעיכוב וליתא דא"כ עדיין טרוד במצוה אע"כ דהוי לעיכוב ודו"ק. וראיתי בתוס' יה"כ בסוכה שם שגם הוא הקשה ע"ד התוס' האלו ולק"מ. גם הלום ראיתי להטורי אבן במגילה (כ"ט ב') שכ' ג"כ דביקור אינו לעיכובא וליתא. ושוב נדפס ובא ספרו גבורת ארי' בתענית (כ"ט א') הקשה שם על התוס' דהא בעינן שינה עליו הכתוב לעכב ולק"מ. ומה שהקשה דהא תמיד ילפינן מפסח ושם גופי' אינו מעכב כדאיתא במכילתא וחסר שם הסיום לא ידעתי מניין לו זה מהמכילתא. ומה דאיתא התם בפ' בא פ"ג די"ג כשר ללקיחה י"ל דמיירי כשהי' מבוקרין וע' בבירורי המדות שם. ומה דאיתא התם בפ"ה דפסח דורות מקחו כל זמן כבר מחק זה באיפת צדק שם ואם גם ס"ל כן להמכילתא ש"ס דילן לא ס"ל כן בפסחים ע' פסחים דצ"א (וצע"ק מירושלמי ביצה פ"ב ה"ד דאיתא התם פעם א' נכנס לעזרה ביו"ט ומצא אותה שוממה אמר ישמו בתיהן של אלו שהשימו בית אלקינו מה עשה שלח והביא שלשת אלפים צאן מצאן קדר וביקרן ממומין והעמידן בהר הבית אמר להן שמעני אחים בית ישראל כל מי שהוא רוצה יביאו עולות מבואר שא"צ ביקור ד' ימים) וע' מ"ש בשו"ת מחנה חיים (סי' ז') וראיתי בספר תפארת ישראל בחומר בקודש (פ"ב סי' כ"ו) שגם הוא כ' בפשיטות דביקור מעכב אך המה שם דהא לא שינה עליו הכתוב וגם הוא לא ראה דברי התוספתא והת"כ האלו. וראיתי להקהלת יעקב (מ"ב א') שתמה עוד התוס' הללו מסוגיא דפסחים (מ"ז ב') הביא שה מאפר ושחטו תמיד מהו והיינו משום מוקצה ותיפוק לי' דלא הי' מבוקר דאין לומר דביקרו דא"כ לא הוי מוקצה דהוי כאומר מכאן אני נוטל למחר. ולא ידענא מאי קושיא די"ל דמיירי בביקרו מקודם בכל יום רק שהי' בדעתו לשחוט אותו אחר שבת ויו"ט וא"כ ה"ל שפיר מוקצה דאסח לדעתי' מיני' וז"ב. וראיתי להעיר על מ"ש בס' אבל אם (ד"ו ע"א) שכ' על מה דאיתא בפסחים (ד"ו ע"ב) מ"ט דרשב"ג שהרי עשה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח וז"ל וקשה דהא פסח מצרים הי' צריך ביקור ד' ימים וכמבואר במתני' דצ"ו מה בין פסח מצרים לפסח דורות וא"כ איך יליף רשב"ג ב' שבתות כיון דשם הי' צריך להזהיר להם משום יום עשירי שמקחו מבעשור כו' וצע"ג עכ"ל. ושגה בזה דמ"ש דפסח מצרים צריך ביקור ד' ימים וציין למשנה דצ"ו ושם מבואר בש"ס דגם פסח דורות טעון ביקור ד' ימים ושם הכוונה דהי' צריך לומר לשם פסח. וקושיתו מעיקרא לק"מ דנהי שהי' צריכין ליקח אותו מבעשור עכ"ז לא הי' צריך משה לומר להם מר"ח דהי' די שיאמר להם בתשיעי וגם שפיר ילפינן לדורות שצריך ביקור ד' ימים ודברי' אין להם שחר

שם ר' ירמי' בעי הכא את עביד כו' ע' בלח"מ ה' תפלה (פ"ג ה"ב) מ"ש בביאור דברי התוס' ברכות (כ"ו ב' ד"ה עד) דקטרת הי' צריך שיהה שעה ורביע עד פלג המנחה והקשה מדברי הירושלמי האלו ופי' דר' ירמי' בעי דכיון דבחול הי' ההקרבה בט' שעות ומחצה ובע"פ הי' מח' שעות ומחצה ובתפלת המנחה איך את עביד אם כחול או כע"פ ותירץ דהוקשה לקטרת דהי' שעה דמוכח דקטרת לא הי' עיסוקו רק שעה ע"ש מה שתירץ בדוחק אולם לפ"מ שפי' הפני משה ובעל החרדים דברי הירושלמי לק"מ כאשר יראת המעיין וגם דברי התוס' הכי מתפרשין. וע' בהליכות עולם בחי' לברכות (ד"ד ע"ב) ובביאורו למהרש"א (ד"ז ע"א) ודו"ק וע' במראה הפנים במה שהתפלא ע"ד הר"ח ההובאו בהגמי"י כאן דמתפללין תפלת המנחה עד הערב דהוקשה לקטרת דלפי פירושי לא מוכח מידי ע"ש באורך ולענד"נ דהר"ח פי' הירושלמי כהלח"מ דר' ירמי' בעי דכיון דבחול מקריבין התמיד בט' ומחצה ובע"פ בח' ומחצה ותפלת המנחה איך את עביד והשיבו דהוקשה לקטרת ולא לתמיד והקטרת התחילו להקטיר אחר התמיד והי' עד הלילה כן פי' ר"ח וא"ש והבן

שם מניין לנעילה כו' אמר ר' לוי כו' מיחלפא שיטתי' כו' ע' באבודרהם בסדר תפלה של חול (ד"ג ע"ב) שהביא בשם הירושלמי דפ' תפלת השחר הך מימרא דר' לוי וכ' ובירושלמי דתענית מקשה על הך מימרא דר' לוי מיחלפא שיטי' כו' ע"ש מבואר דלא הי' גורס כאן הך מיחלפא שיטתי' רק בתענית

שם במה קורין ר' יוסי אומר קורין ברכות וקללות אמר לי' ר' מנא בגין מודעתין כי תענית רביעין על מטוהין כו' ע' בר"ן ספ"ב דתענית שהוכיח מדברי הירושלמי הללו דנופלים על פניהם בר"ח. אמנם מצאתי בא"ז ה' ר"ח (סי' תס"ו) שהוכיח מהירושלמי הזה דאין נופלין על פניהם בר"ח שאינו של תענית וז"ל שם בשם מורו דה"ק וכי כדי להודיעם שהם שרוים בתענית הם נופלים בר"ח על פניהם וכי בלא כך אינם יודעים שהוא תענית א"ל להודיעם שהם קורין ברכות וקללות ואין קוראין בר"ח ולכן נופלין על פניהם להודיעם שאין תענית זה משונה משאר תעניות שחל להיות באמצע החודש הא לעדת שאין נופלין על פניהם בר"ח עכ"ל ומיושב. מנהגינו וע' במראה הפנים ובפי' מהחרדים

שם ימינו את ראב"ע בישיבה בן ט"ז שנה כו' הנה ראיתי בס' הפרדס הגדול (סי' קל"ד) שכ' אמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה דאהדריה ניהליה תליסר חיוורתא וצ"ע לכאורה דהא בש"ס ברכות (כ"ח א) איתא ההוא יומא בר סמני סרי שני הוה אתרחיש לי' ניסא ואהדרו לי' סמני סרי דר' חיוורתא ואיך כ' רש"י י"ג אמנם מצאתי להאבודרהם (בסדר הגדה ופירושה) שכ' ולא אמר בן שבעים שנה אלא שקפצה עלי' זקנה כדאמרינן בירושלמי ברכות שלא הי' כ"א בן י"ג שנה ובשביל שלא יבזוהו כשנתמנה נשיא ושמא לא יהי' דבריו מקובלים נעשה לו נס לכבודו מן השמים ובא לו י"ג שורות של שער לבן כמלוא שני' והי' דומה לאיש שיבה עכ"ל ומבואר שהי' גירסתו בירושלמי י"ג שנה וי"ג שורות וי"ל דכ"ה גירסת רש"י וא"ש. אולם צל"ע על האבודרהם שהביא זה מהירושלמי ולא הביא מה דמבואר בבבלי וכמו כן יש להעיר על שו"ת רשד"ם (חיו"ד סי' קל"ב) שכ' וז"ל או לא ידע מה שעשו ישראל לר"ג שהעבירוהו חבריו ולא נמנע ראב"ע מלקבל עלי' אחר שרצו בו ישראל שהיו בחור כמו שבא בירושלמי פ' תפלת השחר עכ"ל דאמאי לא הביא זה מהבבלי. אולם ראיתי ביוחסין שכ' המגיה שם שזה הוספה בבבלי ואינו מהש"ס וא"ש. וע' בשו"ת הרלנ"ח בסוף אגרת הסמיכה שכ' שלא חלקו ב' התלמודים כי בש"ס דילן מונה מעת שנולד ולהסכים עם מה דהי' לו תמני סרי דרי חיוורתא כמנין שנותי'. אמנם בירושלמי שלא דקדקו במנין השורות ואמרו סתם נתמלאו כל ראשו שיבות לא מנו כ"א מיום שנכנס לבית הספר כי בה' שנים התחיל לילך לבית הספר ע"ש וזה יוצדק לפי גרסתינו דאיתא ונתמלא ראשו שיבות. אמנם לא יוצדק זה לפי המבואר בספר הפרדס ובאבודרהם שגם בירושלמי איתא שהי' לו י"ג שורות א"כ שוב לא יתכן זה אך באמת בבבלי הוא הוספה והעיקר הוא כמו דאיתא בירושלמי ודע דהירושלמי הזה איתא ג"כ בתענית (פ"ד ה"א) ונשמט במסורת הש"ס לציין לשם. וביוחסין כ' שהוא ג"כ בירושלמי פ' תמיד נשחט ולפנינו לא נמצא שם וע"כ כ' המגיה שם דהוא ט"ס וכ"כ הסדר הדורות (ח"ב אות א') אולם נראה דכן הי' הגירסא לפני היוחסין בירושלמי שם דמצאתי בס' המפתח לר"נ גאון (ד"י ע"ב) שכ' דאיתא ג"כ בירו' פ' תמיד נשחט מבואר דכ"ה גירסתם

שם ה"ג אמר רחמנא רמז לת"ח שאדם צריך לומר לרבו תשמע תפלתך וכ"ה בירושלמי תענית (פ"ב ה"ב) והנה בהג"א מה' תענית בסופו כ' שתלמיד צריך לומר לרבו תשמע תפלתך וראיתי ביד שאול (סי' רס"ב ס"ק י"ב) שכ' ע"ז וז"ל לא ידעתי מקורו עכ"ל. ונעלם ממנו דברי הירושלמי האלו בב' המקומות שממנו מקור דברי ההג"א וראיתי להשירי קרבן בתענית שם שכ' שם שהגירסא משובשת וצ"ל תשמע תפלתך והיינו דאדם צריך לילך בעת צרה לת"ח שיתפלל עלי' ע"ש ולא ראה דברי ההג"א האלו שדברי הירושלמי הם כפשוטן שהתלמיד צריך לומר כן לרבו

שם איכן הוא אומרה בשם ר"ה כלילי שבת ויומו כו'. ע' שו"ת מהר"ם מרויטינבורג (ח"ג סי' שט"ו) שמוכח שם דהיתה גירסתו בלילי שבת ופירש דבשבת אומר ברכה חמישית כשמתענה והשיג מזה על הבה"ג יעו"ש ובהג"ה

שם ה"ד זה שעובר לפני התיבה אין אומר לו בא והתפלל אלא בוא וקרב כו' הרא"פ לא פי' בו כלל והוא מחוסר הבנה. ומצאתי בס' הפרדס הגדול (סימן קע"ג) שכ', ע"ד הירושלמי הללו וז"ל ש"ע אין ציבור צריכין סידור שבח שכל תפלה תביעת צרכיהן הוא דלשון תפלה היא סידור שבח דאמר מר מתפלל אדם ואח"כ תובע צרכי' ומדאמר מתפלל אדם אלמא לשון תפלה סידור שבח ומדאמר אין אומר לו בא והתפלל ש"ע אין ציבור צריכין שבח אלא כל התפלה תביעת צרכיהן וטעמא מאי משום דכתיב הן אל כביר לא ימאס עכ"ל. מבואר דלכן אין אומרים בא והתפלל משום דתפלה הוי סידור שבח וציבור א"צ זה. אולם בב"ר פרשה מ"ט איתא שם אין אומרים לו בו ועשה כו' אלא בא וקרב להתפלל מבואר ההיפוך. וצ"ל דהגירסא שם משובשת וע' ביפ"ת (דרנ"ו ע"ב) שכ' שם שהגירסא בכאן בירושלמי הוא משובשת. ולדברי הפרדס הגירסא שבב"ר משובשת

שם ה"ה דביר כו' שמשם דבר יוצא לעולם ע' תיו"ט מדות (פ"ד ק ע"א) שהעתיק בשם הראבי"ה שגרס כאן היכל שמשם כלכלה יוצאת לעולם בתפלה של כה"ג ביה"כ דביר על שם ודבר ד' מירושלים ואית דאמר למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך כו' ע"ש ולפנינו חסר כל זה

פ"ה ה"א כאן ביחיד כאן בציבור ע' בגליון הש"ס שתמה מזה על תר"י פ"ק דברכות ונפסק בש"ע סי' צ' שיש להתפלל בביהכ"נ אפי' שאין שם עשרה וכאן מבואר ההיפוך ע"ש ויש לחלק דזה דוקא בביהכ"נ שלהם שהי' בשדות וע"כ כשלא הי' שם עשרה יותר טוב להתפלל בביתו שיהי' בכוונת הלב משא"כ בביהכ"נ שלנו יותר טוב להתפלל בביהכ"נ שהוא מקום תפלה ועשו"ת משכנ"י חא"ח דף ס' ע"א

שם ר' אילא אומר לא אמרו אלא כרוך אבל אם הי' מרתיע ובא כנגדו ה"ז מסתיר מלפניו ובלבד שלא יפסיק את תפלתו וראיתי להרא"פ בתוספותי' שכ' וז"ל וא"ת לעיל במלכי אומות העולם למה אמר שמפסיק שהרי שם ג"כ אינו אלא ספק סכנות נפשות וי"ל הואיל והוא שואל בשלומו והוא אינו משיב דינו ליהרג והו"ל ודאי נפשות שמזלזל בכבודו עכ"ל. ודבריו לא נהירין כלל דנראה דגם במלכי א"ה אינו אלא ספק ס"נ דכשיאמר לו אח"כ שמפני שהי' עסוק בתפלתו לכן לא השיבו יוכל להיות שלא יהרגנו וכ"כ בשיטה מקובצת לברכות (דל"ב ע"ב) וז"ל אבל פורש פי' מספק חשש סכנה דאלו ודאי סכנה לא צריכה למימר עכ"ל וכ"ה ברמב"ם (פ"ו מה' תפלה ה"ט) שמא יהרגנו. וכן מוכח מדברי הרא"ש ברכות (די"ג א') שהשיג על מ"ש רש"י שם דמפני היראה הוא שירא שמא יהרגנו והקשה שם דפשיטא דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש. וצ"ל דאע"ג דרש"י כ' שמא יהרגנו והו"ל ספק גם זה פשיטא דאפילו מפני ספק סכנות נפשות