עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רמד

בגמ' ואסיקנא כו' ואינו נראה בעיני כלל מיהו בירושלמי משמע כפיר"ח ולקמן גבי צואת כלבים אפרשנו עכ"ל וכוונתו על הירושלמי הזה שהביאו בסי' קל"א מבואר דהא"ז פי' הירושלמי כפי' הפני משה. וראיתי בשו"ת עמק הלכה (חא"ח סי' ל') שהביא דברי הב"י שהבאתי למעלה וכ' ע"ז וז"ל ובפי' המשנה כ' הרמב"ם ז"ל להדיא דאינו חוזר על מים הרעים ומי המשרה ע"כ תימה על מה שתלה הדבר בנראה לי וכן מ"ש אח"כ ואולי הוא בכלל נבילה מסרחת שזכר הרמב"ם ואיך יסתור דברי' שבפי' המשנה עוד תימה על מה שלא זכר שרש"י ז"ל כ' ג"כ להדיא במתני' וכמה ירחיק מהן אמי רגלים כו' ועכ"פ צ"ע על הרב"י למה לא הביא דהרמב"ם בפי' המשנה ורש"י חולקים על הטור עכ"ל. והנה מה שתמה על הב"י מדברי הרמב"ם בפי' המשנה שכ' שם להדיא דלא קאי רק אמי רגלים שגה בזה דהר"מ בפי' המשנה כ' וז"ל ומה שאמר עד שיטיל לתוכן מים איכו חוזר על המים רעים ועל מי משרה אבל הוא חוזר על מי רגלים כו' עכ"ל הנה שלא כ' הר"מ רק שמה שמבואר במשנה דמהני כשמטיל לתוכן מים זה לא קאי רק אמי רגלים וזה באמת כן הוא כמבואר בש"ס (כ"ה ב') אבל לענין הרחקה אינו מיירי כלל הר"מ ומ"ש הב"י שכ"כ מדברי הר"מ הוא מסיום דברי' שסיים וכמה ירחיק מהן אם לא הטיל לתוכן מים ומן הצואה ד' אמות ומדלא פרט ג"כ מי המשרה ומים הרעים משמע לי' להב"י דסובר דבזה לא צריך הרחקה ובאמת אינו מוכרח כל כך וע"כ כ' הב"י רק שכן נראה מדבריו בפי' המשנה ומ"ש העמק הלכה שברש"י מבואר כן. הנה באמת כן כתב הב"ח שמבואר כן ברש"י. אולם לפ"ז תקשה על הא"ז שלא הביא ראי' לדבריו מדברי רש"י שנודע שהולך בביאורי' ובפסקי' כדעת רש"י אולם מצאתי בברכ"י (סי' פ"ו סק"א) שכ' על הב"ח שבפרש"י שלפנינו לא מצא כן וע"כ שלא הי' בגירסתו כן ברש"י וי"ל דכ"ה בגירסת הב"י וראיתי שם בשיורי ברכה שכ' בשם הכנה"ג לתמוה על הב"י שבר"מ בפי' המשנה לא משמע כלל כו' ע"ש מבואר דצדקו דברינו ולא כהעמק הלכה. וראיתי בספר שם ישראל (די"ז ע"ב) שהקשה על דעת הר"מ וז"ל וקשה לי הא לפי הס"ד דגמ' פריך כמה מיא רמי ואזיל ע"כ לא קאי אלא אמי משרה רק דקשה כמה מיא רמיא הוצרך לתירוץ חסורא מחסרא א"כ מנ"ל דלהמסקנא נשתנה הדין עכ"ל ולק"מ די"ל דגם לפי הס"ד לא קאי רק הא דמהני הטלת המים הוא גם במי המשרה ובמים סרוחים אבל הא דצריך להרחיק גם להס"ד לא קאי אמי המשרה ומים סרוחים וז"פ. ולהלכה הנה ראיתי בתר"י ס"פ מי שמתו שכ' שצריך להרחיק ממים הרעים וכן הביא הא"ז בשם ר"ח והכי קיי"ל

שם מנעריו כתיב משעה שהוא ננער ויוצא לעולם ע' ביפה תואר שכ' וז"ל משעה שהוא ננער ומ"מ קודם שאוכל כזית דגן אין בו דעת לחשוב ברע ואין יצה"ר שבו יכול להרע כלל עכ"ל. ובזה א"ש דברי המ"א (סי' פ"א סק"א) שכ' דטוב להרחיק מצואת קטן אפילו בן ח'. וראיתי להחוקי חיים (אות צ' ס"ק ל"ג) שתמה עליו מדברי הירושלמי האלו דיצה"ר נכנס במעי אמו וא"כ הוי מדינא ואפי' פחות מבן ח'. וכן ראיתי להחיי עולם (דפ"ה א') שתמה כן על המ"א אולם לפי דברי מהר"ש יפה האלו א"ש דברי המ"א וע"כ כ' דאינו אלא חומרא בעלמא

שם אמר ר' אמי מסוף ריח רע ד' אמות כו'. ע' בס' המפתח לר"כ גאון במס' ברכות (די"ז ע"ב) דגרס כאן אמר ר' חסדא וזה כדעת רב חסדא בש"ס דילן (כ"ה א') אולם לפי נוסחת הר"מ ההובא במגדל עוז ה' ק"ש (פ"ג הי"ב) דמפיך הגירסא בבבלי מר"ה לרב חסדא ומר"ח לר"ה מכצ"ל דלא גריס כאן רב חסדא רק ר' אמי כגירסא דילן ובסיום הירושלמי בהדיא ר' לייא וחברייא כו' איתא בס' המפתח ר' בא וחברי' אולם בחי' הרשב"א בברכות (כ"ה א') איתא כנוסחתינו

שם רשב"ג אומר של אחר המטה כו' ע' ברא"פ בתוספותי' שהקשה למה פסק ר' חנינא דלא כרשב"ג דס"ל דלפני המטה לא נקרא בתוך ד' אמות אבל לאחר ד' אמות מותר הא בכ"מ הלכה כרשב"ג ותירץ דהוא דוקא במשנה ולא בברייתא. והנה בכלל הזה אי הלכה כרשב"ג בברייתא חקרו בזה האחרונים והי' קשיא לי עליהם מירושלמי ב"ב (פ"י ה"ח) דאיתא התם ובלבד במשנתינו משמע דבברייתא לא. ושוב ראיתי להיעיר אזן (מערכת כ' אות א') שהעיר בזה. אולם י"ל דאין ראי' מהירושלמי דהוא קורא גם לברייתא משנה. ע' בירושלמי הוריות (פ"ג ה"ה) וע' בא"ז ה' תפלה (סי' ק"ח) ושם כ' דדוקא במשנה הלכה כמותו ולא בברייתא וכ"ה בשו"ת מהר"ם מרוטינבורג (סי' קל"ו) ואין כאן מקומו. אולם בכאן י"ל דאולי רבי חנינא גרס להיפוך דמחליף דברי רשב"ג לרשב"א וכמבואר בבבלי ברכות (כ"ה ב') דיש סתירה בברייתא בזה והוא ס"ל דאיפוך קמייתא ובלא"ה אין למדין מהכללות וכן בבבלי פסק רבא דלא כרשב"ג רק כרשב"א ולק"מ: שם כמין ימא לטיגנא. ע' בראב"ד ה' ק"ש (פ"ג הי"א) שכ' וז"ל בירושלמי דוקא לאלתר שהרוק עומד בעבי' אבל לאחר שעה שהרוק נימק הצואה מתגלית עכ"ל וראיתי בספר חוזק יד (דף נ' ע"ב) שכ' ולענד"נ שהראב"ד הוצא זה מהירושלמי דקאמר כו' מן ימא לטיגנא וסובר הראב"ד ז"ל מן ימא לטיגנא פירושו כאדם המוציא דג מן הים ומטגנו לאלתר וזהו מה שאמר דוקא לאלתר עכ"ל וכמה רחוק פירושו ואין להאריך והברור דהראב"ד פי' כמו שפירשו הר"ח והרא"ש דכוונתו כמו שמן ימא לטיגנא שהמה ב' מקומות הקרובים זה לזה וזהו כוונתו לאלתר וז"פ. ומ"ש החוזק יד לפרש לדעת הר"מ הירושלמי אין מן הצורך לדחותו והוא בעצמו הרגיש בזרות פירושו ומ"ש שהקשה לפי' הראב"ד בהירושלמי כו' לא נמצא שם כלל מה שהקשה וגם לפי מה שפרשתי לדעת הראב"ד לא קשיא כלל. ומ"ש דהא מלבד פי' הראב"ד יש פירוש אחר. לפי מ"ש אין כאן פי' אחר והמה שפה אחת ודברים אחדים

שם כל עמא מודיי בההין דרקיק אצטליין דהוא אסור בש"ע א"ח (סי' צ"א) מבואר דאם צריך לרוק בתפלה דמבליעו בכסותו בענין שאין נראה וכ' הא"ר שלא ירוק בבגד העליון שנראה בו הרוק וקשה לכאורה דהא בש"ס ברכות דכ"ד איתא דמבליעו בטליתו. וכ"ה ברמב"ם פי"א מה' תפלה דמבליעו בטליתו או בבגדו ומדכ' או בבגדו משמע דטליתו ממש והוא הוי בגד העליון. אולם נראה דהא"ר הוציא זה מדברי הירושלמי בכאן וכמבואר בתר"י דבאיצטלא דהוא בגד העליון אסור אולם מצאתי בחי' הרשב"א בברכות (כ"ד א') שגרס בשם הראב"ד בירושלמי מותר א"כ מבואר דגם בבגד העליון מותר וכמשמעות ש"ס דילן ועמ"א וא"א בסי' צ"ז. והמפרשים לא הערו

שם ריב"ל אמר הרוקק בביהכ"נ כרוקק בבת עינו. ע' במראה הפנים שכ' ומאי דאמר ריב"ל הרוקק בביהכ"נ ליתא דהא אמר רבא בפ' הרואה שהוא מותר עכ"ל ואשתמיטתי' מ"ש הר"ר מנוח והובא בכ"מ (פי"א מה' תפלה ה"י) דההיא דירושלמי דמותר לרוק בביהכ"נ לא פליג אגמרא דידן דהתם בשעת תפלה דוקא עכ"ל. א"כ לא נדחה מימרא דריב"ל מהלכה. ותו נעלם ממנו דתר"י פ' מי שמתו גרסו כאן כל הרוקק בביהמ"ק כו' ע"ש וא"כ לק"מ. וראיתי להברכ"י בא"ח (סי' קנ"א סק"ח) שהביא תשובת הר"ש בן הרשב"ץ דרקיקה אסור בביהכ"נ ולמד מזה למנעל ע"ש מ"ש ע"ז ונראה שגם הוא לא ראה דברי הר"ר מנוח הנ"ל

פ"ד ה"א ולעבדו בכל לבבכם כו' ואיזו זו תפלה. ע' באבודרהם שער ב') שכ' ואומר ולעבדו בכל לבבכם ומפרש בספרי ובירושלמי דברכות פ' תפלת השחר איזהו עבודה שבלב זו תפלה ותמהני שלא כתב שכן מפורש ג"כ בבבלי תענית (ד"ב ע"א) יעו"ש

שם ר' יונה כד הוי כו' מצלי בלחישה כו' מצלי בקלא כו' עד דיילפון בני בייתא צלותא מיני'. ע' במרדכי ביומא שגרס כי היכא דילפי כו' דלהכי הי' מצלי בקול בכדי שילמדו ממנו אנשי ביתו וע' בב"י סי' ק"א מ"ש בשם הר"י אבוהב ומ"ש הוא עלי' ונ"ל סעד לדברי המרדכי דהנה ביש"ש ב"ק בסופו בחילוקים שבין א"י לבבל (סי' מ"ג) איתא התם בני בבל אוסרין שיתפלל אלא בלחש בני א"י בקול גדול בשביל להרגיל את הציבור והיינו דבני א"י סוברים כהירושלמי דבשביל שילמד מותר ובני בבל אוסרים וע"כ צל"ע דלמדו הפוסקים היתר מהירושלמי הזה ולבני בבל אסור

שם ריב"ל אמר תפלות מאבות למדום כו'. ע' במראה הפנים שכ' דפלוגתא דתפילת ערבית רשות או חובה תליא בזה אם מאבות למדום אזי גם תפלת ערבית חובה שיעקב תיקן ואי מתמידין למדום א"כ תפלת ערבית רשות ע"ש. אמנם ראיתי להפני יהושע ( בברכות דכ"ו ע"ב ד"ה יעקב תיקן) שכ' דגם אם מאבות למדום יוכל להיות דת"ע רשות דיעקב בעצמו התפלל דרך נדבה יעו"ש באורך ונ"ל להביא ראי' לדברי' מרש"י תענית (כ"ח א') שכ' הללו ד"ת דיצחק תיקן תפלת מנחה ע"ש. וראיתי בשו"ת משכנ"י (חא"ח סי' פ"ד) שהניח בצ"ע דהא התם לר' יהושע קיימינן דהוא ס"ל תפלת ערבית רשות וע"כ דלמדו מתמידין ואיך כ' רש"י אליבי' דיצחק תיקן כו' ע"ש אמנם לפי מ"ש הפנ"י א"ש דאף דס"ל דמאבות למדום עכ"ז יוכל לסבור דתפלת ערבית רשות. וע' בשו"ת אור נעלם באור לו בציון (סי' קכ"ח) שגם הוא כ' דמאן דס"ל דאבות תקנו ס"ל ת"ע חוב ואינו מוכרח ומש"ש וז"ל בפ' אין עומדין דאמר ר"ג לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים ודקדקתי למה לא תיקן שום א' מהתנאים ברכת המינים ולמה תיקן ר"ג דוקא עכ"ל לא ראה מ"ש הכ"מ ה' תפלה (פ"ב ה"א) וז"ל ואין ספק שמה שהוצרך ר"ג לתקנה הי' לפי שבימי' נתרבו האיפקורסים ולק"מ

שם האיר הקב"ה עיניהם ומצאו טלאים מבוקרים בלישכת הטלאים כו' הנה התוס' בסוכה (מ"ב א' ד"ה שאינו) כתבו דתמיד שאינו מבוקר אפילו אם מצאו אותו שהוא תם פסול ואם שחטוהו בשבת חייב חטאת ע"ש וראיתי בחי' הג' ר' ישעי' פי"ק בחי' ש"ס שלו (ד"ד ע"א) שהאריך לתמוה על התוס' דמניין להם זה דדלמא מיירי כשמצאוהו בעלת מום וגם הא בעינן שינה עליו הכתוב לעכב והכא ליכא רק הג"ש דפסחים (צ"ו א') וגם מסוגיא דב"ק (דפ"ב) דאיתא התם ובכל יום ויום הי' משלשין דינר בקופה מוכח קצת דהי' מקריבין בלא ביקור עכ"ד בקצרה ולדעתי צדקו דברי התוס' והגרי"פ נעלם ממנו התוספתא דפסחים פ' ר"א ששם מבואר המימרא הזאת. ומסיים שם שנאמר תמימים יהי' וא"כ הוי שינה הכתוב עלי' לעכב גם י"ל דיהי' עיכובא משמע. וע' בא"ז ה' פסחים (סי' רט"ז) שהאריך בזה והוכיח מהתוספתא הזאת דביקור מעכב אף בדיעבד והביא הראי' שהביא הגרי"פ מסוגיא דב"ק די"ל דהי' מבוקרין. וכ"נ קצת ממה דאיתא בירושלמי כאן דמצאו טלאים מבוקרים. משמע דאל"כ לא הי' מקריבים אותם. אך י"ל דמעשה שהי' כך הי'. וגם בא"ז ה' תפלה (סי' פ"ה) העתיק דברי הירושלמי הללו ואינו כתוב שם שהי' מבוקרין ועכ"פ מהתוספתא הנ"ל מוכח דגם בדיעבד מעכב ביקור וכמו שהוכיח הא"ז. וע' בת"כ פ' ויקרא (פ"ג פ"ג) דר' יוסי למד מיקריבנו יבקרנו והשוחט בשבת שאינו מבוקר חייב חטאת וב' הראב"ד בביאורו שם ואשמעינן הכא שאם שחטו שאינו מבוקר פסול דלא תימא שלמצוה בעי ביקור אלא דיעבד