עמודי אש צח

דלא נימא דפטור מטעם עוסק במצוה ויעכבו זה את זה לזה אמר דאם ירצה מניחו ומקיים המצוה דשל ראש ומה שהביא השנות חיים ראי' מאבל קל לדחותו ובפרט לפמ"ש הט"ז ביו"ד (סי' שמ"ו) דאין חילוק כלל בין אונס דמצוה לשאר אונס בודאי חייב כאן

הנה חולה שאינו חולי מעים מבואר בש"ע (סימן ל"ח) בשם המרדכי דפטור מתפילין אם מצטער וראיתי במור וקציעה (דף ל' ע"ב) שכ' ע"ז ותמהני דהא להדיא איתא שלהי פ' א' דיני ממונות כשחלה ר"א הי' מניח תפילין וה"נ אשכחן באשכבתא דרבי דהוי מצטער טובא חלץ תפיליו ומנח להו כו' עכ"ד. ובאמת לק"מ דמה שהקשה מר"א י"ל כמ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' שע"ג) דהי' תפילין של בנו ע"ש ומה שהקשה מרבי הוא תמוה דהא הוא הוה חולי מעים. ובזה בודאי פטור מתפילין וכבר התעוררו בזה התוס' בכתובות (דק"ב ע"א) וכתבו דרבי הי' יכול להזהר בהם ע"ש. וא"כ שוב לא קשה גם מר"א די"ל דגם הוא הי' יכול להזהר והי' יכול לכוון דעתו גם כשמצטער וא"כ א"ש דברי המרדכי ושוב ראיתי באור זרוע (סי' תקל"ב) שגם הוא הקשה ערבי ומר"א וכ' דמחמירים על עצמן הי' מפני שנהגו בקדושה וטהרה ע"ש וא"ש דברי הש"ע

הנה בש"ע (סי' ל"ז ס"ב) איתא וי"א דהאי קטן הוא דוקא קטן שהוא בן י"ג שנה ויום א' וראיתי בשו"ת הג"ר עקיבא איגר סי' ז') שכ' ע"ז וז"ל לא הבנתי דהא מדאורייתא חייב ואף דבדקו ולא הביא ב' שערות הא בדאורייתא חיישינן שמא נשרו וא"כ איך שייך דאביו לוקח לו תפילין דמשמע דמטעם חינוך לבד הוא וצ"ע עכ"ד ולא קשיא ולא מידי דדברי הרמ"א המה מבעל העיטור ובבע"ה בה' תפילין (בחלק הפטור והחיוב) כ' דתפילין שאני משאר מצוות דכתיב ושמרתם. ובעינן מדאורייתא שיוכל לשמור תפיליו. וע"כ אף שהוא בן י"ג שנה והביא שערות עכ"ז אינו חייב מדאורייתא כל זמן שלא יוכל לשמור תפיליו וא"כ לק"מ קושיות הגרע"א דגם בבן י"ג שנה ויום א' הוא רק מטעם חינוך דעדיין אינו חייב מדאורייתא כל זמן שלא יוכל לשמור תפיליו. וראיתי למהר"ש הלוי בתשובה (חא"ח סי' א') שתמה על בעה"ע דהא בברייתא איתא ג"כ יודע לדבר אביו מלמדו תורה והוא מיירי בקטן שאינו בן י"ג וא"כ ה"ה הקטן בתפילין הוא גם שאינו בן י"ג ובשלמא רש"י שפי' בנושא כפיו דמיירי בבן י"ג שהי' לו הכרח משא"כ הבעה"ע שאמרה מסברא ע"ש. אולם המעיין בבעה"ע יראה שגם לו הי' הכרח מהמכילתא שהביא אם למדת על מזוזה שנוהגת בקטנים כבגדולים יכול אף תפילין כן כו' ומזוזה אינו נוהגת אלא בקטן בן י"ג ש"מ שתפילין אינו נוהגין אף בבן י"ג מה"ת אא"כ יכול לשמור תפיליו ועוד הביא דלא שוו לאהדדי כל הנך דחשיבין בברייתא דהא קטן נושא כפיו מיירי בבן י"ג וכאשר תעיין בדברי בעה"ע תראה שספו תמו כל השגות המהר"ש הלוי מעליו. וע' בברכ"י בסי' ל"ז סק"ו מה שהביא ראי' להבעה"ע ושזה ראיית הבעה"ע ע"ש וכתב כן לפי שלא ראה דברי בעה"ע בשורשן

והנה מי שיבש גפו אם מניח תפילין ראיתי בשו"ת קנאת סופרים (סי' נ"א) שחקר בזה. וכ' וז"ל ומה שהוכיח מדברי חי' הרשב"א קידושין דכ"ד ביבשה גפה אין מזה ראי' דבעוף דבעל מום פוסל בו ולכך כיון דעכ"פ יבשה גפה ואינו דומה לשאר העופות ולשאר הגוף לכך נקרא העוף גופי' בעל מום אבל בבעל מום אטו בעל מום אינו מניח תפילין הרי בעל מום מניח תפילין רק דנאמר כיון דיבשה אין זה יד זה אינו דמ"מ יד כהה מקרי עכ"ל ודבריו תמוהין דמ"ש דבעוף בעל מום היא פסול הוא תמוה דבש"ס קידושין שם ובשאר דוכתי דעוף בעל מום כשר להקרבה רק דיבשה גפה אסור וכ' הרשב"א דהוי כחסר ואין לה גף כלל וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה' איסורי מזבח וז"ל אין המומין פוסלין בעוף כו' אבל עוף שיבשה גפה כו' אסור לגבי המזבח שאין מקריבין חסר כלל א"כ מבואר להדיא דהוי כחסר א"כ הי' נראה לכאורה ששוב לא יניח תפילין. אך עכ"ז נ"ל דצריך להניח תפילין דאטו חסר יד פסול להניח תפילין ז"א אלא שאין לו על מה שיניח וא"כ הכא שיש לו על מה שיניח שפיר י"ל דצריך להניח והרי זה דומה לאם יש לו יתר יד להאומרים דכל יתר כנטול שניהם דמי האם נאמר דלא יניח תפילין כיון דהוי כחסר אע"כ כיון שיש לו יד צריך להניח וה"נ כן הוא אף שדינו כחסר עכ"ז כיון שיש לו על מה שיניח צריך להניח התפילין כן נ"ל

ויש לעיין אם נחסר שי"ן א' בתפילין אם המה כשרים. ראיתי בשו"ת שנות חיים בקונטרס פרט ועוללות (סי' ח') שכ' נראה שאם נחסר שי"ן א' לגמרי בתפילין כשרים דמ"ש ש' של תפילין הלמ"מ היינו רק ש' א' ובאחת לבדה די והשני' רק עפ"י הפוסקים ואינה מעכבת בדיעבד ובסוף הסימן. כ' הנה מלשון הרמב"ם בפ"ג מה' תפילין ה"א משמע דשני שיני"ן הלמ"מ ואפשר דהיא וי"ו מחלקת עכ"ל ולדעתי לא נהירא כן ומ"ש בלשון הרמב"ם דהוא וי"ו מחלקת לא ניתן להאמר. ומצאתי להדיא במדרשו של רשב"י בתיקוני הזוהר בהקדמה (די"ב ע"א) וז"ל ש' של תפילין הלמ"מ ש' דתלת ראשין וש' דד' ראשין לקבל ז' הנערות הראויות להנתן לה מבית המלך ואמרינן בשחר ב' לפניה וב' לאחריה כו' ע"ש מבואר להדיא דשניהם הלמ"מ. והן הן הדברים הנאמרים מפי רעיא מהימנא. בזוה"ק פ' פנחס (דרנ"ד ע"ב) ע"ש ואף אם שניהם הלמ"מ מ"מ כשר אם עשה של ימין ד' ראשין ושל שמאל ג' ראשין וכמ"ש המעשה רוקח (דצ"ז ע"א) ע"ש וא"כ סרה ראיות השנות חיים. וראי' דהא גם בתיקונים סובר דכשר ועכ"ז ס"ל דשניהם הלמ"מ. ואף דס' של ד' ראשין פסול כמ"ש הפר"ח באה"ע סי' קכ"ה עכ"ז כן היתה ההל"מ דכאן יהי' א' של ד' ראשין. וע' בא"ז ה' תפילין (סי' תקס"ג) שכ' בסם ר' שמחה דאפי' כתב הפסול לגבי גט כגון מתרץ חריץ עכ"ז כשר לגבי תפילין דהכי גמירא להו ע"ש א"כ כן י"ל לגבי השי"ן וע"כ נראה דאם נחסר שי"ן א' התפילין המה פסולין ומה שהביא השנות חיים ראי' ממה דאמר שי"ן של תפילין ולא אמרו שיני"ן במח"כ לא ראה מ"ש הברוך שאמר והובא בא"ר (סי' ל"ב ס"ק כ"ו) שכ' הא דאמר אביי ש' של תפילין הלמ"מ ולא אמר שיני"ן לפי שאמר הקב"ה למשה ש' שאני כותב לך כו' ע"ש א"כ אין ראי' מזה ולהלכה קיי"ל דשניהם הלמ"מ

ונשאלתי בתפילין שעשאו הקוץ השמאלי של היו"ד נמשך קצת אם המה פסולין וזה אשר השבתי. הנה בספר סתם (ה' תפילין סי' מ"ז) כ' דאם עשה ביו"ד קוץ השמאלי נמשך קצת שהוא פסול ודוקא כשעשאה כמו נקודה כשר אבל אם נמשך קצת אף שהימיני נמשך באורך יותר עכ"ז פסול ובקנאת סופרים (סי' ק"ה) כ' דבתפילין יגנוזו ע"ש. והנה מש"ש דאף אם נמשך ביותר הימיני פסול דהוי כמו צורת ח' דבח' אם נמשך ביותר רגל א' מחבירו הוא כשר יש להעיר ע"ז ממ"ש בחי' הרשב"א במנחות (כ"ט ב') שמקשה אהא דאמרינן שם בספרא דוקנא תלו לי' לכרעא דה' דפשיטא דצריך למיתליי' דאל"כ מאי נ"מ בין ה' לח' וכ' וז"ל וי"ל דאע"פ שיעתיקוהו לגגו מ"מ לא יעשו אותו רגל של שמאל שראוי להיות תלוי ארוך אלא קצר ויהי' מחובר לגג זה וזה יהי' ההבדל בין ח' לה' שהח' ב' רגליו ארוכין זה כזה וזה יהי' רגל א' ארוך וא' קצר עכ"ל משמע מזה דח' צריכ' להיות ב' צדדיו ארוכין שוין ולא יעדיף זה מזה ואם לא עשה כן פסול. אך יש לדחות עפ"י מ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' ק"ך) וכ"כ בשו"ת נחלת אבות (סי' א') דאף אם ההבדל בין האותיות הוא רק בדבר התליא במנהגא עכ"ז כיון שלפ"ז אינם שוים האותיות כשר וא"כ י"ל דגם מה שהח' ב' צדדיו שוים הוא ג"כ ממנהגא אך גם אם רק ממנהגא צריך להיות בח' ב' הצדדים שוים. בנ"ד אם עשה העוקץ ארוך והימיני ארוך יותר שוב לא תדמה לח' דבח' ממנהגא צריך להיות ב' הצדדים שוים א"כ יש להכשיר אם עשה עוקץ השמאלי ארוך קצת והנה עיקר ראיתו בספר סתם עמה שקראו הימנית רגל והשמאלית עוקץ משמע שהיא נקודה בעלמא. אולם במרדכי פ' הקומץ כ' וז"ל ופיר"ת דהיינו רגל שמאלי של יו"ד שהוא כפוף מעט כו' ע"ש וכ"כ בהגהת מרדכי לגיטין פ"ו בשם תוס' שאנץ מבואר שקרא אותו רגל א"כ שוב אין ראי' מזה. וכ"ל להכשיר ומצאתי בשו"ת זכרון יוסף (חא"ח סי' ב') שנשאל על סופר שהשוה קו השמאל לימין וכ' דמועיל כשיאריך רגל הימין יותר ע"ש וכ"כ בשו"ת טור האבן (סי' ט"ז) וקשה הא עכ"פ ישאר קו השמאלי כמו רגל מוכח דליתא וס"ל כמ"ש דכשר בזה וגם מבואר שם עוד תקנה לגרור קו השמאלי אפי' בתפילין א"כ גם לפי דעת הס' סתם לא הי' מהראוי בתפילין שיגנזו דהי' להם תקנה לגרור קו השמאל. וראיתי שם בס' סתם שכ' וז"ל וע' בלבוש סי' ל"ו מבואר דהשמאלי יהי' קטן מהתג שלמעלה מורה נמי כמ"ש. גם לא העתיק כלל שיהי' רגל הימיני עקום ובע"כ שאין זה דוקא כו' עכ"ל ואשתמיט מיני' מ"ש הלבוש בסי' ל"ו וז"ל יו"ד יהי' ראשה ופניה שוים ויהי' לה לצד ימין ירך קטן ועקום עכ"ל מבואר להדיא בלבוש שצריך להיות עקום. ולדינא כבר כתבתי דבנ"ד אם עשה רגל השמאלי ארוך קצת והרגל הימיני ארוך ביותר ולא נראה לעינים שתמונתה כעין ח' שהוא כשר ואם ירצה יגרור קו השמאלי

ומי שכתב תפילין בשיניו מבואר במ"א סי' ל"ב סק"ה בשם הרמ"ע דהמה פסולים. וראיתי במור וקציעה בסי' ל"ב שתמה ע"ז דמ"ש מגידצת דחולצת בשיניה וא"כ בתפילין המה ג"כ כשרים. האומנם להמעיין בשו"ת הרמ"ע (סי' ל"ח) מבואר דלק"מ דכתב דבחליצה מה דצריך יד היא מדרבנן אבל בתפילין מה דבעינן יד היא מדאורייתא וגרע משמאל דפסול דאין דרך כתיבה בכך ולא קשה קושית המור וקציעה. וראיתי להעיר עוד על מ"ש במו"ק שם ע"ד הסה"ת שכ' דאין סברא שיכתוב סת"ם כהלכתו בשבת ולא יהי' חייב דמשמע מזה דאלו פסול הי' ניחא מה דאינו חייב ויש להשיב תשובה נוצחת ע"ז משבת פ' הבונה. אם נטל לגגו של ח' ועשאה ב' זייני"ן חייב אף דהוי חק תוכות עכ"ד. ולדעתי לק"מ דהא הרשב"א בחי' לשבת הוכיח באמת מזה דלא הוי חק תוכות מדחייב לענין שבת דאם הי' פסול הי' פטור בשבת והר"ן שם חולק ע"ז א"כ נוכל לומר דהסה"ת ס"ל כהרשב"א. אך באמת בסה"ת סי' ר"ה מבואר כדברי הר"ן [ע' מעשה רוקח פי"א מה' שבת הי"ג שהביא דברי רשב"א הללו והקשה ע"ז דבא"ח משמע דזה נקרא חק תוכות ולא מצאתי במפרשים שדברו מזה ע"ש ונעלם ממנו דברי סה"ת והר"ן הללו] אך הדיוק שדייק המו"ק מסה"ת אינו דיוק ודברי סה"ת הכי מתפרשין דזה אינו סברא דאם הי' נכתב כהלכתו שיהי' פטור לענין שבת אבל אם אינו כתוב כהלכתו פעמים חייב ופעמים פטור וא"כ לק"מ. וע' שו"ת פמ"א (ח"א סי' ס"ו וח"ג סי' כ') ובית אפרים (חיו"ד סי' ס"א)

והנה בטוא"ח (סי' ל"ו) כ' בשם הר"מ דאם חסרו התגין כשר וראיתי בב"ח שם שכ' דאף הר"מ לא הכשיר רק בתגין גדולים אבל בשעטנ"ז ג"ץ פסולים ובהגהת מרדכי להג' ר' מרדכי בנעט (ד"ד ע"ב) כ' דבמזוזה גם הר"מ מודה דפסול דלהר"מ לא נשנה דין דתגין רק במזוזה ומאד נפלאתי עליהם שבמח"כ לא שמו עיונם בלשון הר"מ פ"ה מה' מזוזה ה"ב שכ' דאם לא עשה התגין או שהוסיף או שגרע מהן לא פסל מבואר דגם במזוזה כשר אם לא עשה התגין וגם בשעטנז ג"ץ כשר וכן מבואר בשו"ת פאר הדור להרמב"ם (סי' ס"ח) דבכל התגין כשרים אם לא עשאם דלא נאמר דין של התגין רק למצוה ולא לעיכוב מבואר דגם בשעטנ"ז ג"ץ כשרים אם לא עשאם ולא כהב"ח והגר"ע בנעט: