עמודי אש צד

עד מוצאי יו"ט האחרון וע"ז כ' הא"ז דהא ליתא דלפי המבואר בש"ס דילן דהוי משום היכר וא"כ לא הוי היכרא בין לרב' בין לרב אשי ולא כהרא"ש שסובר שזה הוי פלוגתא בין רבא לרב אשי ומ"מ כתב דבדיעבד סומכין על הירושלמי וא"כ מבואר דאף דלנוסחת הירושלמי אומר בשעת שמערב עד יו"ט ב' עכ"ז אינו סומך להא"ז אלא בדיעבד שלא עירב ביו"ט האחרון וז"ב דלא כהתפארת שמואל. והנה במג"א סי' תקכ"ח מבואר דאסור להניח ע"ת ביו"ט שחל להיות בע"ש והיא מדברי הר"ן פ"ב דביצה אך בהג"א כתב בביצה דמותר. וראיתי להישועות יעקב בסי' שצ"ג סק"א שכ' שהקשה לו חכם א' מהא דמבואר בירושלמי פ"ב דביצה אהא דאין מערבין ע"ח ביו"ט שחל להיות בע"ש כו' וכי ע"ת מתירין מחיצות א"כ כיון דבירושלמי מבואר דאסור אף שהניח ע"ת ובבבלי לא נמצא חולק על זה איך נדחה דברי הירושלמי ע"ש מ"ש ליישב זה בדוחק אולם בהגלות אלינו אור זרוע ראיתי בה' יו"ט (סי' של"ט) שהביא שם בעצמו דברי הירושלמי וסיים ע"ז מ"מ הואיל וריב"ב מתיר לגמרי כוותי' עבדינן א"נ אם לא נתיר לטלטל מחצר לחצר בהע"ח מ"מ בהא בודאי מודה לר"י שאם עירב ע"ת שמותר לערב ע"ח לצורך עכ"ד וא"ש דברי ההג"א

(לח) המחצית השקל בסי' תצ"ה סק"ג נסתפק אם בדיכת שקדים מועיל שינוי ע"ש ולכאורה הי' נ"ל לפשוט דמועיל מדברי הד"מ דעל מ"ש הב"י בשם הסמ"ג שכל מלאכת אוכל נפש מותר ע"י שינוי אפי' בדבר שאינו מפיג טעמו ואפשר לעשותו מעיו"ט כ' הד"מ וז"ל ובמהרי"ל מחמיר לעשות אוכל נפש שאפשר לעשותו מעיו"ט ולכן אוסר לעשות חלב שקדים ביו"ט ודעת הטור משמע כדעת הסמ"ג וכ"ד הר"ן אבל בא"ז כ' כדברי המהרי"ל שכל שאפשר לעשותו מעיו"ט אסור לעשותו ביו"ט עכ"ל. והנה הסמ"ג שמתיר הוא רק ע"י שינוי וא"כ המהרי"ל שפליג הוא אף ע"י שינוי וא"כ כש"כ הד"מ שלכן אסור לעשות חלב שקדים כו' הוא אפי' ע"י שינוי אולם באמת צל"ע דברי הד"מ חדא דמשוה דעת הר"ן להסמ"ג ובאמת הר"ן כ' בפ"ק דביצה (דקפ"ה) וז"ל ואי הכי קשיא לן שינוי זה למה דהא באוכל נפש עצמו לא חלקו בין אפשר ללא אפשר עכ"ל הרי שלדעתו באוכל נפש עצמו אפילו שאפשר לעשותן מעיו"ט לא משכחת שינוי כלל ואלו להסמ"ג בשאינו מפיג טעמו בעי שינוי (והר"ן הקשה למה לי שינוי במלח שאינו מפיג טעמו) ותו קשה לי על הד"מ שכ' שלכן אסר המהרי"ל לדוך שקדים שנראה שהוא מה"ט שאסור לעשות היכא שאינו מפיג טעם ובאמת במהרי"ל עצמו כ' שמפיג הטעם והטעם שאסור הוא לפי שדומה לסחיטה וכמ"ש היש"ש והמ"א. עוד קשה לי מניין לו להד"מ שמהרי"ל אוסר אף בשינוי הא הוא לא כ' רק כשאינו מפיג טעם אסור ואולי מיירי בלא שינוי וצע"ג. וראיתי במחה"ש שם סק"א שכ' בשם הסמ"ג דמה דבאוכל נפש שאינו מפיג טעם אסור הוא רק מדרבנן דאם הי' אסור מה"ת לא הי' מהני שינוי ובמח"כ שגג בזה דזה לא מבואר כלל בסמ"ג רק היש"ש כתב כן מדעת עצמו אך גם דברי היש"ש נפלאו בעיני דהא הסמ"ג כ' בשם הר"י בר' שמואל דאסור מה"ת ומ"ש היש"ש לחלק בין המלאכות שקודם לישה לאחר לישה במחכ"ת הקדושה לא ראה דברי הר"י בר' שמואל במקורן ההובאו באריכות בדברי הרי"ף בהגהותיו לסמ"ק סי' קצ"ד שכ' וז"ל ומה שהקשו בתוס' מההיא דמגילה דמחלק לר' יהודא גבי מכשירין בין אפשר ללא אפשר מכח הפסוק משמע הא גבי אוכל נפש ליכא חילוק בין אפשר ללא אפשר מדלא מוקי קרא שמחלקין בין אפשר ללא אפשר לענין אוכל נפש גופה יש לתרץ דלענין אוכל נפש גופה לא בעי קרא לחלק בין אפשר ללא אפשר דמסברא נפקא דלא קרינן בי' היתר אשר יאכל לכל נפש היכא דאפשר לעשות מעיו"ט בלא קלקול כלל דמשמע יעשה לכם דעשיית יו"ט צריכה לאוכל נפש דהיינו היכא דלא אפשר בלא קילקול קצת עכ"ל מבואר להדיא דגם באוכל נפש שלאחר לישה אסור מה"ת ולא כהיש"ש ומזה מבואר דמ"ש התוס' במגילה (ז' ב' ד"ה כאן) דאסור מה"ת כו' דעדיף טפי לאו דוקא וכמ"ש מהרש"א שם ולא כהפר"ח סי' תצ"ה ע"ש

(לט) הב"י סי' תקי"ב כ' וז"ל כ' בהגמי"י פ"א לשלוח לעכו"ם ע"י עכו"ם ביו"ט ב' כ' בא"ז דשרי פי' שאע"פ שאסור לעשות ביו"ט שום מלאכה לצורך עכו"ם מ"מ לשלוח לעכו"ם ע"י עכו"ם שרי עכ"ל וכ' הד"מ שם דמשמע דס"ל להב"י דהאי מותר לשלוח דקאמר ההגמי"י לא קאי אמידי דמאכל ולכן הוצרך לפרש אע"ג דאסור כו' דאי אמידי דמאכל קאי ה"ל לפרושי אע"ג דאסור להזמינו מ"מ לשלוח שרי אלא ש"מ דס"ל דבדברי מאכל אסור כו' ולא משמע כן מדברי ההגמי"י אלא משמע שם דאדבר מאכל קאי ואפ"ה שרי עכ"ל (ומזה מבואר דהאי פי' שאע"פ שאסור כו' הוא מדברי הב"י ולא מההגמי"י וכן בהגמי"י ליתא שם ופלא מהיש"ש פ"ק דביצה סי' ל"ו שמבואר שם שהי' סבור דהאי פי' כו' היא מדברי ההגמי"י והא ליתא) והנה בא"ז ה' שבת (סי' נ"ג) כ' וכבר הי' מעשה כשהייתי דר בריגנשבורק וחלה עכו"ם ושלח ליהודי ביו"ט לאמור שישלח לו מיינו ושידע שאם לא ישלח לו שימות והעכו"ם הי' מוחזק בעיר והתרתי אני לשלוח לו מפני דרכי שלום כו' עכ"ל וא"כ מבואר להדיא שהעובדא הי' ביין ולא במאכל ועיקר השאלה הי' משום הוצאה דביין לא שייך שמא ירבה בשבילו א"כ מבואר כהב"י ולא כהד"מ. אולם מצאתי במרדכי פ"ק דשבת ובהגהות שניות שם שהעתיקו בדברי הא"ז מאכל ולא יין וצ"ע והנה מכל זה מבואר שלא התיר רק מפני דרכי שלום וא"כ צ"ע על הרמ"א סי' תקי"ב שהתיר לשלוח לו ע"י עכו"ם והמ"א שם סק"ב כ' דאפי' דרך רה"ר מותר וכתבו כן בשם הא"ז והא"ז לא התיר רק מפני דרכי שלום וע' בא"ז שם שסיים מעתה יש לך לומר דה"ה בשבת שאם הי' הענין כך שהי' שייך דרכי שלום כגון שהי' העכו"ם אלם נראה שמותר לשלוח לו ע"י עכו"ם לדידן דלית לן השתא רה"ר דאורייתא עכ"ל מבואר שהשוה שבת ליו"ט ובש"ע ה' שבת (סי' שכ"ה ס"ב) התיר מפני דרכי שלום או בעכו"ם אלם א"כ מדוע בה' יו"ט לא הצריך שיהי' מפני דרכי שלום או אלם ולכאורה הי' מקום לומר דגם רמ"א לא התיר ברה"ר רק מפני דרכי שלום והכא לא מיירי רק מהאיסור שמא ירבה בשבילו ע"ז אמר דמותר ע"י עכו"ם כיון שאינו מזמנו בביתו אבל לא מיירי מאיסור הוצאה [וראי' דבסי' תקי"ח ס"ב כ' הרמ"א אבל מותר לשלוח לו ע"י עכו"ם כגון שצריך להחזיר משכון לעכו"ם אלם עכ"ל משמע דוקא אלם. אך י"ל דנקט אלם משום דאל"כ אסור להחזיר לו המשכון דמחזי כמו"מ] אך המ"א שכ' דה"ה בהוצאה ברה"ר מותר ולא הזכיר אלם או ד"ש צ"ע. אך גם זה תקשה על ההגמי"י שבפ"א מה' יו"ט כ' בסתם בשם הא"ז דמותר לשלוח לו ע"י עכו"ם ובפ"ו מה' שבת כ' בשם הא"ז דדוקא מפני דיש מותר (וע' ביש"ש שם ובפרמ"ג שהניחו בצ"ע למה באמת יהי' מותר ע"י עכו"ם הא כל דבר שאסור לעשותו אסור גם ע"י עכו"ם ולהא"ז לא תקשה זה דהיא לא התיר רק מפני ד"ש) וצ"ל דס"ל לההגמי"י דכיון דהא"ז שאל זה לרבינו שמחה ור' שמחה השיב לו בסתם מותר לשלוח לעכו"ם ע"י עכו"ם ביו"ט אם ישלח אחריו. וכ"ה בתשו' א"ז סי' תשע"ו א"כ משמע דהשיב לו דגם בסתמא מותר והא"ז למד מזה דבשבת דחמיר מותר עכ"פ מפני ד"ש אך זה דוחק ובפרט די"ל דזה כוונת ר' שמחה במותר לשלוח לו אם ישלח אחריו והיינו דאז יש מפני דרכי שלום ודרך אגב ראיתי להעיר על מ"ש המ"א (סי' שכ"ה סק"ח) דהא"ז שכ' דבזה"ז דליכא רה"ר מותר ליתן לעכו"ם בידים ר"ל שמותר לומר לו שיוציאם משום דהאידנא ליכא רה"ר אבל אסור ליתן לידו ממש ולענ"ד לא נהירא כן להמעיין בא"ז שכ' שיש רוצים לדקדק דאפי' ע"מ שלא לצאת דוקא להשים לפניו שרי והוא יקח מעצמו אבל בידו אסור מיהו י"ל דאפי' בידיו שרי כו' ומיהו י"ל דהנ"מ בימי חכמים שהי' להם רה"ר דאורייתא כו' אבל השתא דלית לן רה"ר דאורייתא מסתבר דשרי ליתן אפי' ביד עכו"ם ואפי' שיודע שרוצה להוליכו כו' עכ"ל מבואר להדיא שדעתו שאפי' ליתן לידו מותר וע' בב"ח שם שהשיג על הב"י במה שפי' דברי המרדכי פ"ק דשבת ותוס' כתבו כו' והב"ח גרס ותו כתב וקאי על הא"ז שמזה מוכח דהא"ז לא התיר אלא מפני דרכי שלום ע"ש באורך אולם בהגלות אלינו דברי הא"ז מבואר דצדקו דברי הב"י דלא נמצא זה כלל בהא"ז וגם מה לו לדייק מהא"ז דלא התיר רק מפני דרכי שלום הלא כפל ושנה ושלש בדבריו שלא התיר רק מפני דרכי שלום ע"כ העיקר הנוסחא והתוס' כתבו ומ"ש הב"ח דבמרדכי איתא ותו הוא ט"ס ובהגהות שניות שם איתא ותוס' כתבו כמ"ש הב"י

(מ) הנה בדין מילה שלא בזמנה ביו"ט ב' של גליות. מבואר ביו"ד סי' רס"ו להחמיר כהרא"ש. והש"כ כ' להקל כהרמב"ם והסמ"ג והרע"ב ולא ידעתי מדוע לא הביא שכ"ה ג"כ דעת ההגהת מרדכי בשבת פר"א דמילה ובתשב"ץ (ח"ג סי' רפ"ד) דעתו כהרא"ש ומאי דקתני ב' י"ט של ר"ה לאו דוקא דה"ה ב' י"ט של גליות ע"ש ובשו"ת ח"ס חיו"ד (סי' ר"נ). והנה האחרונים רצו להקל בזה לפי שלא ראו המחמיר כ"א הרא"ש וע"כ רצו לפסוק כהרמב"ם וסמ"ג. אולם לדעתי קשה להקל לפי שראיתי צבא רב מהראשונים שפסקו כהרא"ש. הנה ראיתי בספר המפתח לרבינו נסים גאון כתב במס' שבת (ד"ל ע"א) וז"ל והכין כתב אדונינו האי גאון בפירושיה מילה אינה דוחה יו"ט אלא בזמנה ומי שעבר שמיני שלו אינו נימול ביו"ט ותנן קטן נימול לח' לט' לי' לי"א לי"ב ותני בה יו"ט אחר שבת נימול לי"א ואפי' יו"ט שני אינו דוחה דקתני ב' י"ט של ר"ה נימול לי"ב עכ"ל והנה מבואר מדבריהם מדכתבו דאפי' יו"ט שני אינו דוחה ולא כתבו יו"ט שני של ר"ה דאפי' יו"ט שני של גליות של שאר י"ט אינו דוחה. וכ"ה להדיא בחי' הר"ן לשבת (קל"ז א') וז"ל כתב הר"ר יונתן ז"ל דה"ה לב' י"ט של גליות דשמא יו"ט ראשון הוא עיקר ומילה שלא בזמנה אינה דוחה לנו את השבת ולא את היו"ט או שמא יום שני היא עיקר והא דנקט שני י"ט של ר"ה לפי שכשנשנית משנה זו מימות משה רבינו לא הי' מסתפקים אלא בר"ה בלבד לפי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה הי' נוהגים אותו היום קודש ולמחר קודש עכ"ל וכן ראיתי בחידושי הרב המאירי לשם שכ' וז"ל ואם שני י"ט של ר"ה וה"ה לב' י"ט של גליות שהמשנה נשנית בזמן שלא הי' עושין ב' י"ט אלא בר"ה בלבד עכ"ל. הנה מבואר דדעת ר' האי ור' ניסים גאון ור' יונתן והר"ן (או לפמ"ש למעלה שאינו מהר"ן הוא גדול אחר) והמאירי כדעת הרא"ש והתשב"ץ וא"כ מי יבא להקל אחריהם. ואמת שראיתי בחי' הריטב"א ליבמות (מ"ה ע"ב) שכ' אבל הרמב"ן מתיר למול ביו"ט שני למי שלא הי' יכול למול קודם לכן משום שהוא מצוה עכ"ל. נראה דגם הרמב"ן היא מהמתירין אולם לא מצאתי להרמב"ן שיאמר כן ונראה שהיא ט"ס וצ"ל הרמב"ם ע"כ לדעתי יש להחמיר. ומצאתי בשו"ת תמים דעים (סי' ק"ך) בה' יו"ט מר' אשר בר' משולם שכ' שי"א שה"ה בכל יו"ט של גליות אין דוחין והוא כ' שיש לבעל דין לומר דדוקא ב' י"ט של ר"ה ע"ש נראה דעתו כהמקילין ולדינא צע"ג והאחרונים לא ראו כל זה

(מא) בשו"ת משיבת נפש (סי' י"ד) כ' דמ"ש בהג"א הובא במ"א (סי' תצ"ח ס"ק ט"ז) דבמקום ששכיח טריפות כמו כשירות אין לשחוט ביו"ט היינו לפי שהיא סובר דנאבדה הריאה אסורה אבל לדידן דס"ל נאבדה הריאה מותרת מותר לשחוט אף במקום ששכיח טריפות כמו כשירות ע"ש ולא נהירא כן מלבד שהמעיין בא"ז ה' טריפות (סי' תי"א) יראה דלא ברירא לי' ההלכה דנאבדה הריאה אסורה הנה המעיין בא"ז ה' יו"ט (סי' שס"ד) שממנו נובעים מקור דברי ההג"א יראה שכ' בשם