עמודי אש צא

איסורא דרבנן ומפני כבוד המלכות התירו לו עכ"ל מבואר ג"כ דס"ל כשיטות הט"ז דאין בו אלא איסורא דרבנן אך גם דבריו צ"ע דמבואר להיפוך בראב"ד ובסמ"ג ובריטב"א וכמ"ש (גם מ"ש דגבי ראובן בר אבטילוס התירו לספר בתער וכוונתו על ש"ס ב"ק (פ"ג א') ושם איתא דהתירו לו לספר קומי ופרש"י בלורית ולא הזכירו שם תער) וראיתי להעיר ע"ד הארעא דרבנן (אות פ') שכתב ע"ד ההגמי"י שהביא דברי הסמ"ג דאמאי לא ידחה גילוח ע"י עכו"ם להקפה וכ' וז"ל ונוראות נפלאתי ע"ד הסמ"ג דהא בפ' שילוח הקן ד' קמ"א אמרינן דעשה דמצורע דוחה עשה דשילוח הקן משום שלום בין איש לאשתו ואי עשה דוחה ל"ת ידחה שבות דרבנן דהא הגילוח מעכב לטהרתו עכ"ל. והנה מ"ש דהוי שבות דרבנן כבר כתבתי דהסמ"ג ס"ל דהוי איסור דאורייתא. אך עכ"ז קושיתו במקומה עומדת דהא עשה דשילוח הוא ג"כ דאורייתא אך אנכי נפלאתי על הארעא דרבנן בקושיתו דהא הסמ"ג בא להכריח דגם ע"י עכו"ם חייב דאל"כ למה ידחה במצורע את הל"ת דהקפה הא אפשר לעשותו ע"י עכו"ם ולא יצטרכו כלל להדחי' דהיכא דאפשר לקיים שניהם לא אמרינן דעשה דוחה ל"ת וא"כ מה יושיענו מה דהוי שבות דרבנן עכ"ז היכא שאפשר לקיים שניהם לא אמרינן דידחה כו' וא"כ קושיתו של הארעא דרבנן לק"מ. ומה שהקשה הבריכות המים דלמה השמיט הר"מ הך מימרא דרבא י"ל דזה לא הצריך ללמדינו דאינו רבותא כלל וגם רב אשי מודה בזה וכמו שמצינו לרב אשי כה"ג בסנהדרין (דף נ"ה) דהמערה בעצמו חייב אשוכב ואנשכב ועמ"ש הפר"ח במים חיים די"ד ע"ב ע"ש

(כד) הנה בשמים שנתנו העכו"ם ביין שלהם אסור להבדיל עליהם משום הקריבהו נא לפחתך כ"ה בת"ח כלל ל"ה. וראיתי בספר ויכוח מים חיים. שכתב ע"ז וז"ל ק"ק דלשון זה לא שייך רק בדבר מאוס כמו עכבר שנפל לשומן דכ' לעיל בכלל כ"ב דין י' שאין להדליקו בביהכ"נ משום הקריבהו לפחתך אבל כאן אינו משום מיאוס רק שאינו רשאי לעשות מצות הבדלה על בשמים של יי"נ משום זה אלי ואנוהו או משום דהוי מהב"ע עכ"ל. והנה מ"ש דהוי מצוה הבאה בעבירה הוא תמוה דהא באמת מותרין הפילפולין באכילה כמבואר ברשב"א שם וכ"ה ביו"ד (סי' ק"ח ס"ו) וא"ח (סי' רצ"ג ס"ג) גם מ"ש דהקריבהו נא לפחתך לא הוי רק בעכבר שנפל לשומן דהוא מאוס ליתא דהא כ' הר"מ ה' איסורי מזבח (פ"ב ה"י) ובפי' המשנה ספ"ז דזבחים שהקדשים אם נמצא בהן דבר טריפה אסור משום הקריבהו כו' וכ"כ רש"י זבחים (ס"ח ב') ע"ש ובתוס' ובחולין (כ"ג א') ובאמת היא משנה מפורשת בסוכה (מ"ח ב') שהיין ומים מגולין פסולין לגבי מזבח ומסיק בגמרא (דנ"א) דאף דמותר בשתי' עכ"ז אסור משום הקריבהו כו'. וע' רש"י מנחות (ס"ד א') דבהבאת חטאת כחושה שייך הקריבהו כו' וע' בש"ס סוטה (מ"ד ב') ורש"י שם ובש"ס חולין (ד"צ ע"ב) ומכל אלו המקומות מבואר דצדקו דברי הרשב"א דגם בזה שייך הקריבהו כו' ולא כהויכוח מים חיים וע' בפרמ"ג ביו"ד (סי' ק"ח) שנתקשה מדוע הוצרך הרשב"א להטעם שאין המריח נתכוון להריח היין אלא התבלין הלא בלא"ה בבת תיהא מותר ע"ש אולם כאשר התבוננתי בדברי הרשב"א (בח"ג סי' רל"ד) מבואר שכתב זה דאפי' לאביי דאיסר לכתחלה בבת תיהא בזה גם לדידי' מותר אפי' לכתחלה ולא קשה מה שהקשה הפרמ"ג. ובאמת לדידן לא נצרך הטעם הזה וע' ברשב"א שם שנשאל שמשימין שק מלא פלפלון וזנגביל בתוך קנקני היין. ומזה מבואר דעכ"פ זנגביל מותר להבדלה דאף אם תפרש מה שסיים הרשב"א דאסור להבדלה קאי על זנגביל ולא על פילפלין מוכח דעכ"פ זנגביל מבדילין עלי'. וע' בא"ר שדחה זה דאפשר דקאי על שאר בשמים. והוא כתב כן משום דבש"ע כתב שק של בשמים אולם לפי מה דמבואר ברשב"א שק מלא פלפלין וזנגביל מוכח דעכ"פ זנגביל מותר להבדלה ודע דלפלא בעיני על הט"ז והנה"כ והא"ר שהאריכו בזה לדעת הרמב"ם אם פלפלין בכלל תבלין מדוע לא הערו מדברי הר"מ בפי' המשנה בפ"ט ממס' שבת שכ' וז"ל ותבלין בשמים כמו הפילפלין והזנגביל וקידה ודומיהן כו' ע"ש שמבואר שתבלין הם א' עם בשמים ופלפלין וזנגביל נקראים בשמים ותבלין וע"כ נראה שיש להבדיל ולברך עליהן וראיתי להעיר ע"ד הר"מ פח"י מה' שבת שהעתיק המשנה דמצטרפין זה עם זה ולא כתב דמיירי במיני מתיקה כמו שאוקמי כן בש"ס שם והמ"מ כ' שם שיש להר"מ פי' אחר בזה והפר"ח ביו"ד (סי' צ"ח סק"ז) כ' דלא ידע הפי' מה היא ועשו"ת מעיל צדקה (סי' ס"ד) אמנם מצאתי בחי' המאירי לשבת (פ"ט ע"ב) כשהעתיק הסוגיא דשם סיים וז"ל ולא סוף דבר כשכולן באין למתק כגון תבלין של מתיקה הבאים ליתן ערבות לתבשיל אלא אפי' זה בא למתק וזה בא לחדד מצטרפין ויש בענין זה חילוף גירסאות וביאורים וכבר ביארנו באחרון של ע"ז עכ"ל מבואר שהי' להם גירסא אחרת בש"ס שם

והנה הב"י בא"ח סי' תרנ"ג כ' בשם הרשב"א דהדס של מצוה מותר להריח בו כמו שאומר להבדלה. וראיתי להמור וקציעה (דע"ג ע"ב) כ' וז"ל נראה שאומר אני בודל ממנו כל ביה"ש ופירושו בצידו כגון שהתנה עליו או שמא כוונתו אם רשאין להריח בו להבדלה דמ"ש ויהי' ע"י תנאי בין כך וכך הלשון מגומגם ולא מצאתי זה בתשובת הרשב"א שבידינו עכ"ל המו"ק. והנה דברי הרשב"א המה בתשובה ח"א סי' קס"ט) ומבואר דמה דאיתא כמו שאומר הוא טעות סופר דצ"ל במ"ש והכוונה במוצאי שבת ונדפס בטעות כמו שאומר. ומה שפי' המו"ק דפי' שאומר איני בודל כל ביה"ש ליתא דהא כ' הרשב"א לא דמי לעצי סוכה כו' ובעצי סוכה מהני תנאי כשאומר איני בודל כל ביה"ש מוכח דכאן מועיל תנאי גרידא. הן אמת שלפי מה שנראה מרש"י סוכה (ל"ז ב') דאיסורא דהדס ילפינן מסוכה ונראה דגם בהדס הוא מה"ת וכמ"ש הלבוש (סי' תרנ"ג) א"כ הי' מהראוי שלא יועיל תנאי בהדס כמו בסוכה אך לא קיי"ל כרש"י ע' כפות תמרים שם ובש"כ ופרמ"ג ביו"ד (סי' ק"ח) וע' בירושלמי ברכות (פ"ח ה"ו) אין מברכין על הנר כו' ובא"ז ה' חנוכה (סי' שכ"ח) העתיק בשם הירושלמי בזה"ל ר' אבוהו בשם ר' יוחנן ר' יוסי בר' חנינא אין מברכין על הנר ועל הבשמים של מצוה מאי מצוה אמר ר"י בשם שמואל נר כגון נר של חנוכה במ"ש אין מבדילין עליו בשמים כגון אסא דהושענא בסוכות במ"ש אין מברכין עליהם עכ"ל ולפנינו חסר כל זה ובטוא"ח סי' תרפ"א וש"ע שם הביאו כן בשם הירושלמי והאחרונים לא רשמו המקום אולם היתה הנוסחא לפני הטור כמו הא"ז. וע' באבודרהם (בסדר מצ"ש) שכתב בשם הר"ר גרשום בר' שלמה ששאל א' מחכמי הדור אם יכול להריח בהדס של לולב בהבדלה מי אמרינן מצות לאו להנות ניתנו או דלמא כיון דעיקר מצות בשמים משום הנאה הוי כו' ומסתברא דאסור דהא אין מחזירין על האור כדרך שמחזירין על המצוות וה"ה לבשמים עכ"ל. מבואר מכל זה דר' גרשום לא ראה דברי הירושלמי דאל"כ מאי מספקא לי' הא מבואר בירושלמי דאסור (וע' באבודרהם בסדר תפלת חנוכה שכ' ואמרינן בירושלמי במ"ש אין מבדילין בנר חנוכה מפני שאין נהנין לאורו כו' אך שם העתיק דברי הטור והיא לא ראה הירושלמי) וראיתי בשו"ת מחנה חיים (סי' צ"ג) שנסתפק במצוה דלאו חובה אם אמרינן בי' ג"כ מצוות לאו ליהנות ניתנו אף דאיכא הנאת הגוף להרשב"א בנדרים די"א ע"ש והי' מקום לפשוט מדברי הירושלמי הללו דאוסר באסא של הושענא ולא אמרינן דמצות לאו ליהנות ניתנו וצ"ל כיון שהוא מצוה שאינה של חובה. וכמ"ש האבודרהם. ובמצוה כזה לא אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו. ולכאורה הי' מקום להוכיח דהרי"ף ס"ל דבמצוה כזאת אמרינן ג"כ מצות לאו להנות ניתנו דהנה בכרו"פ ביו"ד סי' ו' כ' דהא דהשמיט הרי"ף דין דשוחט בסכין של עכו"ם משום דשחיטה הוי מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו. וראיתי בנחלת צבי שם שתמה ע"ז דהא הכא איכא ג"כ הנאת הגוף דהבהמה היתה מתה בלא"ה כו' יעו"ש באורך ולפמ"ש א"ש דהרי"ף ס"ל כהרשב"א ומוכח דאמרינן גם בשחיטה אף דלא הוי מצוה שבחובה וגם איכא הנאת הגוף עכ"ז אמרינן גם בהא מלצ"נ. אך דברי הנחלת צבי צ"ע דהא זה לא הוי הנאת הגוף רק אם נהנה אם לא הי' המצוה כלל כמו גבי מעיין שרוצה לקרר גם בלא המצוה משא"כ הכא אם גם תמות הבהמה אם לא הי' המצוה לא הי' נהנה כלל ושייך שפיר מלל"נ. וראיתי במראה הפנים בירושלמי פאה (פ"א ה"א) שכ' ע"מ דאי' בירו' שם דאם קצר חצי' ונשרף אם חייב בפאה ופשיט לי' מהקדיש חצי' והקדש לאו כשרוף היא וע"ז כ' הפני משה דמכאן ראי' דאמרינן גם במצוה שאינה חיובית מלל"נ דאל"כ הוי הנאה ההקדש ע"ש ואינה ראי' חותכת די"ל דעכ"פ פושט שאף שאינו הקציר שלו עכ"ז קרינן קצירך אף דאית לי' הנאה הא גם בשרוף יש לו הנאת האפר ודו"ק

(כה) בא"ח ססי' רס"ג נחלקו האחרונים אם מותר למי שלא הבדיל לאמר לחבירו שהבדיל לעשות לו מלאכה. וראיתי בשו"ת מים רבים (בא"ח סי' ל"ב ול"ג) שהאריך שם לתמוה עליהם שנעלם מהם הירושלמי שהביא הרשב"א בתשובה סי' תשל"ט שאיתא התם כשם שאסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל כך אסור לתבוע צרכיו קודם שיבדיל ע"ש באורך ובמח"כ לא קשיא ולא מידי דנראה שהוא פי' הירושלמי דאסור לתבוע צרכיו קודם שיבדיל היינו שיאמר לחבירו שיעשה לו צרכיו וע"כ תמה על האחרונים. אולם לא ראה דברי הירושלמי במקורן בברכות (פ"ה ה"ב) דמבואר שם הפי' דע"כ קבעו בתפלה הבדלה קודם אתה חונן משום דאין לתבוע צרכיו בתפלה קודם שיבדיל וע' במ"א (סי' רצ"ד סק"א) וראיתי להברכ"י שרמז לדברי המים רבים. וע' מ"ש ע"ז ומהתימה שגם ממנו נעלמ' הכוונה בירושלמי שאינו כמו שחשב המים רבים. וממה שאין לו להתפלל על צרכיו קודם שיבדיל בודאי אינו ראי' ממה שיצוה לחבירו לעשות לו מלאכה וז"פ

(כו) הנה במ"א סי' של"א סק"ט כ' בשם המהראנ"ח דלדברי התשב"ץ שסובר דתינוק שהי' חולה ונתרפא דלא ימולו אותו ביום ה' דנראה כמתנה לחלל שבת דה"ה ביום ד' אסור וכ' המ"א דלא ידע מדוע יהי' גם ביום ד' אסור. ואמנם ראיתי במהראנ"ח (ח"ב סי' ל"ח) שסובר דבעינן הג' ימים מעל"ע יעו"ש ולק"מ. וע' שו"ת ח"ס חיו"ד סי' ק"ץ שכ' וז"ל. ובזה יש לדחות מ"ש מ"א סי' של"א סק"ט בשם הראנ"ח דלתשב"ץ ביום ד' אסור למול דומיא דספינה וז"א דמילה אמרינן מקצת היום ככולו וביום ה' ו' אסור ותו לא עכ"ל. אולם המעיין במהראנ"ח יראה דהרגיש בכל מ"ש הח"ס והביא פלוגתת התוס' והרא"ש והעלה דבעינן מעל"ע וע' בס' דרך פיקודיך (דכ"ד ע"ב) שהביא ראי' דלא כתשב"ץ ממשנה דתינוק נמול לתשעה כו' ובאמת כבר הרגיש בזה הש"כ ביו"ד (סי' רס"ו) וע' שאילת יעבץ (ח"ב סי' צ"ה) וזכרון יוסף חיו"ד (סי' כ"ד) אולם לכאורה הי' נראה להביא ראי' דלא כהתשב"ץ מש"ס יבמות (דע"א ע"ב) בעשרה לא מהילו משום חולשא דאורחא כו' מבואר משם דנמהלו בי"א. ובש"ס קידושין (ל"ח א') מבואר דמרע"ה מת בז' באדר ולפי שיטות רב שלום גאון ההובא בתוס' מנחות ד"ל ע"א וברא"ש פ' ע"פ דמ"ר מת בשבת א"כ הי' ר"ח ניסן ביום ב' או ביום ג' וא"כ הי' י"א ניסן ביום ה' אי ביום ו' ואיך הי' יכולים למול הא הוי מילה שלא בזמנה משמע דלא כהתשב"ץ. אולם י"ל דמדרשות חלוקות הן עטוא"ח סי' רצ"ב ובא"ז ה' שבת סי' פ"ט (וע"ש שהוכיח מהסדר עולם וירושלמי פ' במה מדליקין שחומת יריחו נפלה בר"ח ניסן ולפ"ז ע"כ שר"ח ניסן הי' ביום א' ע"ש ולפנינו לא נמצא זה לא בס"ע ולא בירושלמי) וא"כ י"ל דהש"ס דילן לא ס"ל דמת בשבת. וא"ש דברי התשב"ץ: