עמודי אש פט

בית אין משנין דאיכא נמי חשדא ובמראה הפנים שם כתב דהירושלמי מתפרש רק לפירש"י ולא לפי' ר"ת וא"כ תקשה לדבריו מדוע לא השיגו הפוסקים על פי' ר"ת מהירושלמי. ואדרבה הפוסקים הביאו ב' הפירושים. ע' ברבינו ירוחם ובשו"ת אבקת רוכל למרן סי' קכ"ב וגם פירושו בדיור ישן הוא פי' זר אינו מתקבל וגרם לו שלא ראה דברי המהראנ"ח ולפי פירושו אתיא הירושלמי בין לפירש"י ובין לפיר"ת גם הלום ראיתי להקרבן העדה בירושלמי עירובין (פ"ו פ"ז) שפי' דיור ישן כמו שפי' המהראנ"ח וכ' דטעמא שלא ליחשדי' שגנב וא"כ אם יצא משם אותו האיש שוב ליכא למיחש לגניבה ע"ש שנראה שפי' הירושלמי רק לפיר"ת ושוב ראיתי בשירי קרבן בגיטין שם שכתב להדיא כן דהירושלמי מתפרש רק לפיר"ת וגם כתב שם שמהראנ"ח שהביא המ"א לא ראה דברי הירושלמי יעו"ש. ובאמת הא ליתא דמהראנ"ח הביא הירושלמי ומשם הוציא דינו ופירשו בין לפירש"י ובין לפיר"ת וכן ראיתי להרב שדה יהושע בגיטין (צ"ד ע"ב) שפי' הירו' בין לרש"י ובין לר"ת ע"ש. וראיתי בא"ר (סי' קנ"ג ס"ק ל"א) שהביא בשם המהרי"ק (שורש קי"ג) דאפי' הי' להם טענה אין לשנותו וכ' ע"ז הא"ר אבל בע"ת הביא בשם מהראנ"ח דאם יש איזה טענה משנין וצ"ע עכ"ל. ובאמת אין כאן עיון כלל דאדרבה המהראנ"ח הביא ראי' ממהרי"ק דכתב דאפי' אם יש איזה טענה אין משנין משום חשדא וכ' ע"ז המהראנ"ח דאם לא נמצא איזה טענה נגדו אז אין משנין אפי' אי ליכא איזה טעם להקודם אבל אם יש טעם להנגד וליכא טעם להקודם אז משנין זולת אם יש טעם להקודם ג"כ כמו משום חשדא וכדומה. זה נ"ל ביאור דברי הראנ"ח וא"ש. וראיתי בשו"ת מהר"ש הלוי (חא"ח סי' ח') שדקדק בדברי המהרי"ק דמתחלת דבריו נראה שרוצה להכריח דאפי' דהבאים לשנות מקום ב"ה באים מכח טענה מ"מ אין לשנותו וממ"ש אח"כ דאין לשנות אם אין להם טענה כלל כו' משמע דבטענה יכול לשנות אולם לפמ"ש בביאור דברי המהרי"ק לשיטות המהראנ"ח א"ש והנה הפרמ"ג בא"א (סי' קנ"ג ס"ק מ') תמה על המ"א דבסי' שס"ו הביא פירש"י ובסי' קנ"ג העתיק דברי המהרי"ק והא לפירש"י משום אורחים לבד ליכא חשדא ע"ש ובמח"כ הא ליתא דלהדיא מבואר במהרי"ק דהוא קאי לפירש"י וכתב דכיון דאיתא במס' ב"מ (ק"ז א') דאדם רוצה שיהי' ביהכ"נ סמוך לביתו הוי טעם חשוב כמו חשדא ע"ש בשגם דבלא"ה לק"מ דהא מבואר בשו"ת מהר"ם די ביטין (סי' י"ט) דרש"י ותוס' לא פליגי כלל לענין דינא וראיתי בספר זכרון שמואל (כ"ז ב') שהקשה על מ"ש המ"א (סי' רמ"ד) דברבים לא שייך חשדא איך יחשדו את הבני חצר שהמה מטלטלין בלא עירוב דהא הוי רבים ע"ש ולפי דעתי נראה דבעירוב גם המ"א מודה דגם ברבים איכא חשדא דעירוב קל בעיני העולם והרי דעת האחרונים דבדרבנן חיישינן לחשדא גם ברבים ואף לרעת המ"א דאף באיסור דרבנן [לא] חיישינן לחשדא עכ"ז בעירוב שהוא קל בזה גם להמ"א חיישינן וראיתי בשו"ת פרי תבואה (סי' ס"ה) שכתב דהך דינא דאין משנין בית שהניחו בו עירוב לא שייך רק אם כיבדוהו הקהל ולא במוחזק מעצמו ע"ש אמנם מדברי הריב"ש בתשובותיו (סי' שע"ב) שכ' מ"מ כיון שהראשון הי' נוהג בשררה ההוא שקיבל מעצמו והחזיק בה זכה בה כו' ע"ש מבואר דגם היכא שהוחזק בעצמו ולא כבדוהו הקהל נמי שייך הך דינא וכן מבואר בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' י"א) דלא בעינן בזה חזקה שיש עמה טענה רק כיון שהוחזק בה זכה בה ועמ"ש בסמ"ע (סי' קמ"ט ס"ק מ"ט) ושו"ת דבר שמואל (סי' מ"ז) וצע"ק. וגם מ"ש הפרי תבואה לפרש דברי התוס' מנחות (דף נ') דהם מפרשים הא דאמרינן ביומא (דף כ"ו) האי שכיח דאע"ג דעולה מעתרת מ"מ כיון דשכיח יוכל כל אחד לזכות לכן יפייסו כו' ע"ש נעלם ממנו שהברכת הזבח במנחות שם רצה לפרש כן ודחאו בטוב טעם. וגם בעיקר הדבר דחדית לן הפרי תבואה דיין של קידוש מעשרת אפילו הקידוש שבביהכ"נ הוא תמוה בעיני דזה לא נאמר רק בקידוש שמקדש בביתו דהוא מחויב בו מה"ת או עכ"פ מדרבנן. אבל הקידוש שמקדשין בביהכ"נ שכבר ערערו ע"ז רבים ורצו לבטלו כמבואר בפוסקים ועשו"ת שב יעקב (חא"ח סי' י"ד) בודאי לא ע"ז נאמר דהיא מעשרת ושוב ראיתי בשו"ת שמלת בנימין חא"ח (די"ד ע"ב) שכתב כן וזה פשוט וברור

(יח) המ"א (בסי' ר"נ סק"א) כתב מחלוקת אם חייב לקנות הוצאות שבת ביום ה' או ביום ו' ונ"ל כאותן האומרים ביום ה' דהנה בת"כ (פ' בחקותי פ"א) איתא ונתתי גשמיכם בעתם ברבעיות אתה אומר ברבעיות או אינו אלא בערבי שבתות כו' והוא מחוסר ביאור ומה שפירשו היפ"ת ובאסיפות אמרים זמן הרביעה הוא דוחק אולם ראיתי להראב"ד שכתב שם בביאורו לת"כ ברביעיות פי' ברביעי לשבת כו' ויום רביעי לא ידענא מ"ט קא קרי לי' בעתו טפי מיום ראשון שני שלישי ואפשר דרבותא קאמר דאפי' ברביעי הוי עתו ולאפוקי חמישי וששי שמתבטל מהם עונג שבת עכ"ל וכ"כ הר"ש משאנץ בביאורו לת"כ שם וזה נ"ל גם דעת רש"י שבביאורו לתורה לא כתב על בעתם רק לילי שבתות וכבר עמד בזה הקרבן אהרן דאמאי לא נקט לילי רביעית וזה לפי דעתו דלילי רביעית ולילי שבתות הוא לפי שאז שכיחי מזיקין ולהכי שפיר קשיא להו דהא בש"ס תענית (ד"כ ע"ב) מדמה להו אהדדי משא"כ לפי פי' הראב"ד והר"ש משאנץ דבלילי רביעית הוא שאז א"צ עדיין לעונג שבת וכתבו אח"כ דבלילי שבתות הוא העונה יותר מכולם שהרי אף למחר אינו יום מלאכה ומאן דאמר לילי רביעית ולילי שבתות הוא דאז שכיחי מזיקין והכא לא משתעי בהאי ענינא עכ"ל א"כ א"ש דברי רש"י דהוא נקט לילי שבתות דהוא הזמן המובחר מכולם דבלילי רביעית למחר הוא זמן מלאכה משא"כ בערבי שבתות א"כ מבואר דהראב"ד והר"ש ורש"י פירשו דברי הת"כ דביום ה' מתבטל מעונג שבת ע"כ הטעם משום שצריך לקנות ביום ה' צרכי שבת (דאין לומר הטעם משום דאז מקרי קמי' שבתא דא"כ יום ד' נמי מקרי מקמי' שבתא כמבואר בש"ס גיטין דע"ז ע"א) ומוכח דהקני' על צרכי שבת הוא ביום ה' וכן מבואר במכילתא פרשה בשלח (פ"ב) דאיתא התם והי' ביום הששי והכינו מכאן שמערב אדם מע"ש לשבת והוא תמוה ומה שפי' בבירורי המדות דקאי על עירובי חצירות לא נהירא דהא עירובי חצירות ליכא בהו אפי' אסמכתא מקרא וכמ"ש רש"י ותוס' בשבת (ל"ד א') דעירובי תחומין יש להם סמך מקרא ועירובי חצירות אין להם אפי' אסמכתא מקרא וגם קשה האיך נלמד זה מהקרא ובאיפת צדק הגיה מיו"ט לשבת וגם זה דחוק אולם אחר המחילה מכ"ת לא ראו דברי הרוקח (סי' ל') שכ' וז"ל במס' שבת בפרק כ"כ הקודש אמר רב חסדא לעולם ישכים אדם בהוצאת שבת שנאמר והי' ביום הששי והכינו את אשר יביאו לאלתר במכילתא והכינו מכאן שיכין לע"ש עכ"ל ובודאי כיון לדברי המכילתא הללו וכן היתה גרסתו והכוונה והי' ביום הששי והכינו שיכין לע"ש דבע"ש יהי' הכל מוכן והיינו שיכין ביום ה' מבואר דהעיקר כדברי הפוסקים האלו שצריך להכין ביום ה' והנה בסי' ר"ן מבואר דצרכי שבת יקנה לבדו דמצוה בו יותר מבשלוחו והוא מש"ס קידושין (מ"א א') וראיתי להיד המלך (פ"ז ה"י) שכתב דדבר הזה דמצוה בו יותר מבשלוחו הוא רק בשבת ובקידושי אשה ולא בשאר דברים כמו עשיית המעקה ושאר מצוות וכן כתב בשו"ת שנות חיים (סי' ל"ג) ואם כנים אנחנו בזה איש מה שתמהו התוס' בקידושין (ל"ד א') שכתבו שם דמעקה כו' הוי מ"ע שלא הז"ג ונשים חייבות דתימה לר"י דבכל הני כתיבי לאוין כו' ע"ש וע"ז כ' הפנ"י דלולי דבריהם הי' נ"ל דבלא"ה הוי נפקותא אי שייך בהני מ"ע נשים לענין מצוה בה יותר מבשלוחה עכ"ל אמנם אם נימא דבעשיית המעקה ואינך מצוות לא שייך מצוה בו יותר מבשלוחו א"ש דברי התוס' אמנם רואה אני דאין הדבר כן רק דבכל מצוות שייך מצוה בו יותר מבשלוחו וכמ"ש המ"א בסי' ר"כ שם וכ"כ בסי' תל"ב סק"ה) וכ"כ בא"ר (סי' ק"ן) ובחק יעקב (סי' תל"ב) וכ"ה בדברי הרא"ש (שהובא בא"ר סי' ת"ס) וכ"כ המ"א שם וכ"ה בשו"ת מהר"י מברונא סי' כ"ו והרמ"ע מפאנו בהגה"ה ברמב"ם ה' שביתת יו"ט (פ"ח הי"ז) כמובא במעשה רוקח שם ונ"ל ראי' לזה מש"ס קידושין (ד"ע ע"א) דאשכח רב יהודא לרב נחמן דעביד מעקה ואמר לי' לא סבר לה מר להא דאמר רב הונא דכיון דנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור בעשיית מלאכה בפני ג' ואמר לי' פורתא דגונדרייתא קא עבידנא והיינו דרב יהודא לא ידע דעבד מעקה ולכן הקשה לו והוא השיב לו דעביד מעקה ובזה אף שהוא פרנס על הציבור מותר לו בעצמו לעשות ועמ"ש הבאר יעקב בח"מ (סי' ח') ואי ס"ד כהיד המלך והשנות חיים דבעשיית המעקה אין מצוה כלל בו יותר מבשלוחו א"כ למה התיר ר"נ לעשות בעצמו והא אסור לעשות מלאכה בפני ג' וע' במשנה כריתות (ט"ו א') אמר ר' עקיבא שאלתי את ר"ג ואת ר' יהושע באיטליס של עימעום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר' גמליאל וכ"ה במכות (י"ד א') ובתורת כהנים ויקרא (דיבורא דנדבה פרשתא א') וע"ש בתוס' מ"ש בזה ובהגהת רי"ד כ' שאשמעינן שלא הי' הולכין בשוק כ"א לדבר מצוה והיינו משום דמצוה בו יותר מבשלוחו וע' ברכות (ט"ז א') דר' אמי ור' אסי קא קטרי גננא לר' אלעזר כו' ופירש"י קושרין לו חופת נישואין כו' ומוכח דעשו בעצמן כו' ומכל זה מוכח דבכל המצוות הדין כן. ומ"ש היד המלך ראי' מדברי הרמב"ם ע' בק"א לש"ע מהרש"ז (סי' ר"נ סק"ב) ותראה דאינו ראי' כלל והקושיא של הפנ"י על התוס' בלא"ה לא הבנתי דנראה דגם אם ליכא עשה רק לאו ובעשיית המעקה מקיים הלאו הוי כאלו עושה מצוה ואמרינן בזה מצוה בו יותר מבשלוחו ושוב ראיתי להמחזיק ברכה בא"ח (סי' ר"ן) שהאריך בזה וגם מדבריו מבואר דלא כהיד המלך והשנות חיים

(יט) הנה שמנים ופתילות שאסרו חכמים להדליק בהן בשבת אם יש בהן צד היתר כשישב אצלו שומר וישמרנו שלא יטה. ראיתי בשו"ת גינת ורדים בגן המלך (סי' ע"א) שכתב דאסור דדוקא גבי קורא לאור הנר וחיישינן שמא יטה מועיל אם ישב אצלו חבירו כיון שחבירו אינו קורא אינו מקפיד אם אור הנר מרובה או מעט אבל כאן שרע לשניהם והאור אינו נח להם א"כ ערבך ערבא צריך עכ"ד. ונפלאתי ע"ז דהא בפ"ק דשבת (י"ב ב') ובטוש"ע א"ח (סי' ער"ה) מבואר דאפילו אם שניהם קורים עכ"ז אם הם בחד ענינא מ"מ מותר לקרות אף שזה צריך להאור כמו זה אעפ"כ מותר ובאמת בעיקר הקושיא כבר הרגיש בה הט"ז בא"ח (סי' תרע"ג ס"ק א') וכתב דבשמנים ופתילות א"א כלל להזהר דשמא יטה הוא גזירה קרובה ולכן לא התירו באחר משא"כ בשמנים כשרים דשמא יטה הוא גזירה רחוקה וע' במחוקק יהודא ה' פסח (סי' תל"א סק"ג) ועכ"פ מבואר גם בהט"ז דבשמנות הפסולים לא מהני אם יושיב אצלו אחר

(כ) יש לחקור אם מותר למכור לאחד חפץ ע"מ שיחול הקנין בשבת. וראיתי שנסתפק בזה הגרע"א בתשובותיו (סי' קנ"ט) ע"ש. וראיתי בשו"ת מהר"י מברונא (סי' קכ"א) שכ' וז"ל י"א דאין לפדות בשבת משום דאין פודין קדשים בשבת משום שדומה למקח וממכר ואפי' ליתן המעות לכהן ביום ל' בע"ש כדי שיחול הפדיון בשבת אפ"ה אסור דומיא דמו"מ דאסור ליתן מעות בע"ש ע"מ שלא יחול המקח אלא בשבת עכ"ל מבואר מדבריו דאסור בכה"ג דהוי כמו"מ. ולכאורה הי' נ"ל להוכיח מהירושלמי פ"ק דיומא דאסור דגרסינן התם ויקדשנה מאתמול ומשני אין שבות במקדש. והנה התוס' ביומא (די"ג) כתבו דהירושלמי סובר דרק הזמנה בעלמא עשו בעיו"כ ע"ש וקשיא לי דהא מבואר בירושלמי לעיל מזה וז"ל כשם שמתקנין כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול כך מקדשין לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו כו' ע"ש משמע מהירושלמי דהי' קידושין ולא הזמנה