עמודי אש פא

ולפ"ז קשה לי על מ"ש הר"ן בחידושיו לשבת (ד"כ ע"א) שכ' ומ"מ קיי"ל כראב"י דמשנתו קב ונקי. והוא סותר דברי' שבכאן דהא החכמים המה הרבים. ותו תמוה שכ' דהאי ר' אליעזר הוא ראב"י ובאמת הא ליתא דהא במשנה נשנית סתם ר' אליעזר דהוא אינו ראב"י דהוא ר' אליעזר בן הורקנוס ולדעת רש"י הוא ר"א בן שמוע וא"כ דברי הר"ן צע"ג (ואמת אגיד ולא אכחד דחוכך אני אם ספר הזה הוא מאת רבינו הר"ן דמצאתי בו דברים זרים שבודאי לא יצאו מפי הר"ן. כמו בדף ק"ב א' כ' שם וז"ל זר טמא שאכל והוא נותר מן המוקדשין ביה"כ פי' כזית א' וחייב ד' חטאות משום חלב משום טומאת הגוף משום אכילת קודש ומשום אכילת יה"כ ונ"ל דמשום נותר לא דהא אין בנותר חיוב חטאת שהרי אין באכילתו מזיד לא מיתה ולא כרת וקשה לי א"כ אמאי נקט נותר וצ"ע עכ"ל והדברים האלו המה תמוהים מאד דמ"ש דנותר לא נחשב בכלל הד' חטאות הוא תמוה דבש"ס כריתות (י"ד א') מבואר להדיא דנותר הוא מהד' חטאות דאמרינן שם מגו דניתוסף איסור לגבוה לכן קא חייל וע' בחי' הר"י ן' מיגאש שבועות (כ"ד א') וס' הישר לר"ת בענינים שונים (סי' תקמ"ו) גם מ"ש דבנותר אין במזיד חיוב כרת הוא תמוה והוא היפוך משנה מפורשת כריתות (ב' א') דקחשיב נותר בתוך הל"ו כריתות ויליף בגמ' שם בג"ש וכן פסק הר"מ (פי"ח מ"ה פה"מ ה"י) גם מה שגרס בגמ' זר טמא ליתא כן בשום נוסחא וגם אין ענין לזה דלגבי אימורים הכל זרים אצלם אפי' הכהן ולהכי חייב אשם ערש"י יבמות (ל"ד א') וע"כ הדברים המה מתלמוד טועה (ואולי הי' לרבינו המהרש"א הגירסא של המחבר הזה. שכ' בקידושין (כ"ו ב') דבנותר פקע שם קודש מיני' ובאור חדש שם תמה מהמשנה הנ"ל דחשוב נותר וקודש. ולפי הגירסא הזאת ניחא. אך חלילה לרבינו המהרש"א שיגרוס כן) ובדף כ"ד ע"א כ' בשם ר' יונתן וז"ל וחנוכה לא אקרי מועד שיהי' אסור להתענות בו מה"ת כמו ר"ח שחייב לקבוע סעודתו על הפת ולברך בהמ"ז עכ"ל והוא נגד גמרא מפורשת בברכות (מ"ט א') ברכת מזונא דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל כו' דמבואר דאינו חייב לאכול פת בר"ח. ורק להתענות אסור כמבואר בר"ה (ומזה צל"ע על בה"ע שכ' בה' מגילה אי בעי לא אכיל פי' מתענה דהא אסור להתענות בר"ח. ושוב ראיתי להבית יוסף סי' תי"ח שכ"כ בשם ר' ירוחם דאחר שבטלה מגילת תענית מותר להתענות בר"ח והב"ח כ' שם שכל הפוסקים חולקים עלי'. וכעת מצינו פוסק גדול דמסייע לר' ירוחם) ובדף י"ד ע"א כ' זמנין דאכיל אוכלין טמאין כו' י"מ משום דאין אוכל מטמא אוכל וקשיא לי דהיינו דוקא מדאורייתא אבל מדרבנן אפשר דאוכל מטמא אוכל עכ"ל. ותמהני מה מספקא לי' דבודאי אוכל מטמא אוכל מדרבנן וכמבואר בש"ס פסחים (דף י"ד) גם מש"ש וז"ל וא"ת והא אין משקין ראוין לטמא אחרים אלא אם יש בהם רביעית וכיון שכן א"א שתהא בפיו רביעית ויוכל לכנוס לשם אוכלין ונ"מ דבמעי' נמצאים זה עם זה כו' וצ"ע עכ"ל והקושיא איננה קושיא כלל דהא משקין מטמאין אוכל בכל שהו ודוקא לפסול את הגייה בעינן רביעית וכמ"ש התוס' פסחים די"ד ובר"מ ה' טומאת אוכלין פ"ד ה"ב וא"כ שפיר חיישינן שיקח משהו מהמשקין לתוך פיו ויקח אח"כ אוכלין ויטמאו מהמשקין והאוכלין יטמאו את הגוף וע"כ נראה שהספר הזה אינו מהר"ן)

(כלל י"ד) יש לחקור אם כללא דקיי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכדומה אם הוא נוהג גם בירושלמי או רק בש"ס בבלי. וראיתי בשו"ת נ"ב מה"ת חאה"ע (סי' נ"ו) שנסתפק בזה וכ' מי יודע אם כלל זה נאמר אם פליגי רב ור' יוחנן בירושלמי עכ"ל. ובזה א"ש מש"ש בחא"ח (סי' צ"ד) דלכן השמיט הרמב"ם דין דמי שאין לו קרקע דאינו חייב ברגל המבואר בש"ס פסחים (ד"ח ע"ב) וכ' הנ"ב שם דמשמע בש"ס שם דרב לית לי' הך דינא. וקשיא לי עלה דהא בירושלמי פאה (פ"ג ה"ז) איתא ר' יוסי בשם ר' יוחנן מי שאין לו קרקע פטור מהראיון. וא"כ אם גם רב פליג על הך דינא הו"ל רב ור' יוחנן והלכה כר' יוחנן וא"כ לא הועיל הנ"ב כלום בתירוצו. אולם אם נימא דבירושלמי ליתא להך כללא א"ש. והנה אם כנים אנחנו בזה בהך כללא הי' א"ש מה שהניח בקושיא המשנה למלך ה' ביאת המקדש (פ"ט ה"ב) דאין הזר חייב מיתה אלא על ד' עבודות בלבד דבירושלמי פ"ב דיומא הוא מחלוקת ר"י ור"ל וה"ל להרמב"ם לפסוק כר' יוחנן יעו"ש אולם עם האמור א"ש דאין הכלל הזה נוהג בירושלמי ובזה א"ש ג"כ נה שהקשם בדרושי ר' חיים כהן (דף מ"ו א') להקשות על מ"ש הר"מ בה' מעה"ק (פי"ג ה"ב) דמקדש וחוצהו וזה פלוגתא בירושלמי שקלים פ"ז בין ר"ל לר' יוחנן והר"מ פסק כר"ל וה"ל לפסוק כר' יוחנן ולהנ"ל א"ש ובזה סרה ג"כ התמי' שתמהו בהגמי"י והכ"מ בה' יסה"ת (פ"ה ה"ד) דלמה פסק כר"ל ולא כר' יוחנן בירושלמי תרומות פ"ח לגבי יחדהו יעו"ש ועם האמור א"ש. ובזה י"ל ג"כ דברי בעל התרומות ההובאו בב"י ח"מ (סי' ס"ז) שפסק לענין פרוזבול שצריך שיהי' קרקע למלוה וללוה ותמה הב"י דזה הוא פלוגתא בירושלמי פ"י דשביעית בין רב ור' יוחנן והי' לו לפסוק כר' יוחנן אמנם עם האמור א"ש וע' בכ"מ ה' מלכים שכ' עמש"ש הר"מ (פ"ח ה"ב) דביאה הראשונה מותרת מיד דזה הוא פלוגתא בין רב ור' יוחנן דר' יוחנן ס"ל ירושלמי מכות (פ"ב ה"ו) דאינה מותרת וה"ל לפסוק כר' יוחנן עיי"ש מ"ש בזה ובברכ"י אה"ע סי' י"ג סק"ד. אמנם לפי הכלל הזה א"ש ובזה מיושבים ג"כ דברי התוס' כתובות (ד"ל ע"ב ד"ה זר) שלא תקשה עליהם מה שהקשה המהריט"א אלגזי בה' חלה (סי' י"א) וע' ברא"ש פ"ק דפסחים (סי' י"ב) שפסק שם כרב לגבי שמואל וראיתי להשירי קרבן בירושלמי פסחים (פ"א ה"א) שהקשה דכיון דבירושלמי שם ס"ל לר' יוחנן כשמואל ה"ל למיפסק כשמואל דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ע"ש אבל אם נימא דבירושלמי אינו נוהג הכלל הזה א"ש ובזה א"ש ג"כ מ"ש הרע"ב במס' תרומות (פ"ו מ"ה) על מה דאיתא שם במשנה וחכמים מתירין באלו במעשר שני והקדש שנפדו ובמעשה אורג שם תמה ע"ז דכן פי' ר"ל בירושלמי שם אבל ר' יוחנן פי' דהאי באלו קאי על כל השנויים במשנה א"כ למה שנה הרע"ב משנתו כר"ל לגבי ר' יוחנן יעו"ש שהניח בתימה אבל לפי הנ"ל א"ש (ולהרע"ב נראה פשטות דברי המשנה דדייק באלו כדברי ר"ל) ובזה א"ש ג"כ מה דקשה לי ע"ד הראב"ד ההובא בשיטה מקובצת לב"ק (דקט"ז ע"א) שכ' וז"ל וכי אפקרא אדעתא לאצולי אידך חמרא הוא דאפקרה ולאו אדעתא דכ"ע אפקרה ואי בעי אינש אחרינא למזכי בי' לא מצי זכי בי' עכ"ל וקשה לי ע"ז דזה כדעת ר"ל בירושלמי ב"ק (פ"י (ה"ה) ולא כר' יוחנן שם דס"ל דהוי הפקר ועם האמור א"ש דבירושלמי אינו נוהג הכלל הזה ובזה א"ש מה דאיתא בירושלמי (פ' החולץ ה"א) פלוגתא דרב ור' יוחנן דרב ס"ל דמונין משעת נתינה ור"י ס"ל משעת כתיבה וסיימו בירושלמי דהלכה משעת כתיבה וראיתי בשו"ת מהרלנ"ח (סי' י"א) דנתקשה בזה דלמה הוצרך לפסוק דהלכה משעת כתיבה הלא בלא"ה רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ע"ש ובשו"ת בעי חיי בעץ הדר (סי' ח') אמנם לפי האמור א"ש דאל"כ לא היינו פוסקים כר' יוחנן בהחלט דבירושלמי אינו נוהג כללא הדין. אולם כאשר התבוננתי בזה ראיתי שגם בירושלמי סברי הפוסקים דנוהג הכלל הזה. הנה בה' ביכורים (פ"ו הי"ט) הביא שם הכ"מ פלוגתת ר"י ור"ל בפ"ק דחלה והראב"ד פסק כר"ל ונסתייע לזה מעובדא דבירושלמי וכ' הכ"מ וז"ל וי"ל לדעת רבינו שאין לנו לדחות הכלל שבידינו שהלכה כר"י לגבי ר"ל עכ"ל מבואר שסובר בפשיטות דגם בירושלמי נוהג כלל הזה וע' ה' תרומות (פט"ו ה"ב) שכ' הראב"ד בהשגות שם ור"ל הוא דאמר הכי בירושלמי ור' יוחנן פליג עליו והלכה כר"י ובכ"מ פ"י מה' תרומות הי"ח כ' משנה שם ובירושלמי אמר ר' יוחנן דחכמים אכלהו קיימי ור"ל פליג וידוע דהלכה כר' יוחנן עכ"ל. וע' חי' הרשב"א ברכות (מ"א ב') שכ' ונראה שהוא פלוגתא בירושלמי דגרסינן התם ר' חלבא כו' ורב הונא בשם רב כו' ר' יוחנן פליג כו' ונראה דהלכה כר' יוחנן דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וע' בא"ז ה' סוכה (סי' רפ"ט) שהביא פלוגתא דרב ושמואל בש"ס דילן דרב שרי בלא נענע ושמואל סובר צריך לנענע דאע"ג דרב ושמואל הלכה כרב הכא הלכה כשמואל דר' יוחנן קאי כותי' בירושלמי ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. ובה' ברכות (סימן כ"ה) כ' על מה דאי' בירושלמי ברכות (פ"ט ה"ג) מצות אימתי מברך עליהן ר' יוחנן אמר עובר לעשייתן רב הונא אמר בשעת עשייתן וקיי"ל כר' יוחנן דפליג על רב הונא התם בירושלמי דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן פ"ק דביצה וכש"כ לגבי ר"ה תלמידו. ובה' חלה (סי' רכ"א) כ' דהלכה כר' יוחנן לגבי ר"ל גם בירושלמי ע"ש ובה' כלאים (סי' רנ"ו) כ' דקיי"ל בירושלמי כריב"ל לגבי רב דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כ"ש ריב"ל ורב דהלכה כריב"ל דהא ר' יוחנן וריב"ל הלכה כריב"ל וכ"ה בשו"ת מהר"י מברונא (סי' רנ"ט) וכ"כ הא"ז בסי' רכ"ה ובשו"ת שלו (סי' תשס"ח) ובשו"ת הרא"ש כלל ב' (סי' י"ד) ובשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תמ"ד) וע' במ"א (סי' רל"ט סק"ב) שכ' דמה דפליגי ריב"ל ור' זעירא בפ"ק דברכות אם אומרים פסוקים אחר ק"ש הלכה כריב"ל כמ"ש הרי"ף פרק בני העיר וראיתי להברכת דוד (דנ"א ע"ב) שכ' וז"ל לא מצאתי זה ברי"ף עכ"ל אבל כוונת המ"א על מ"ש הרי"ף פ' בני העיר והלכתא כרב פפי דאמר ריב"ל ביהכ"נ מותר לעשותו ביהמ"ד ומזה מוכח דס"ל דגם נגד ר' יוחנן הלכה כריב"ל וכמ"ש הר"ן שם וע' ברא"ש פ"ק דעירובין (סי' י"ד) דבש"ס שם (די"א ע"ב) ס"ל לרב הונא דצורת הפתח בעי היכר ציר וכ' הרא"ש דמהר"ם תמה על הרי"ף דהשמיט זה ותירץ הרא"ש דהרי"ף ס"ל כיון דבירושלמי פליג ר' יוחנן עליו הלכה כר' יוחנן ובהגמ"י פ"ג מה' תפלה כ' דאע"ג דרב אית לי' בסוף יומא דנעילה היא בערב לית הלכתא כותי' דר' יוחנן בירושלמי פ' תפלת השחר אית לי' דנעילה היא ביום ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ובזה י"ל מה שהקשה בשו"ת שאגת ארי' (סימן א') על הפוסקים דק"ש דאורייתא דהא שמואל ס"ל דק"ש דרבנן וכ' ואין בידו שום סעד וראי' לדבריהם אלא מהא דאמרינן בסוטה דמ"ב דר' יוחנן אמר משום רשב"י דאפי' לא קיים אלא ק"ש שחרית וערבית כו' ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ע"ש. והמעיין יראה כמה חלוש הדיוק הזה. גם דלמא ר"י אמר כן משום רשב"י והוא לא ס"ל. אולם לפי דעתי י"ל לפי מה דאיתא בירושלמי ברכות (פ"א ה"ג) המן תנינן מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה אמר ר' יוחנן (לפנינו איתא הגירסא אמר ר' אחא אך בספר הפרדס הגדול (סימן נ"ט) איתא הנוסחא ר' יוחנן וי"ל דכן היתה גירסת הראשונים) ק"ש ד"ת ותפלה אינה ד"ת מבואר דס"ל דק"ש דאורייתא ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וע' ר"מ ה' עכו"ם (פ"א) שכ' דאברהם בן ארבעים שנה הכיר את בוראו אע"ג דבנדרים (ל"ב א') ס"ל לר"ל דבן ג' שנה הכיר מ"מ כיון דר' יוחנן ס"ל (בב"ר פ' ל') דבן מ' שנה פסק כמותו. ע' הגמי"י וכ"מ שם. מכל זה נראה דגם בירושלמי נוהג הכלל הזה. ובפלוגתת ר"ל ור' יוחנן דבירושלמי קידושין (פ"ג ה"ב) אם אונסא כמאן דעביד פסק הסמ"ג במ"ע (סימן נ"ז) ושאר פוסקים דהלכה כר' יוחנן נגד ר"ל וראיתי להקצות החשן (סימן ר"א סק"א) שכ' להקשות ע"ד ר"ל דס"ל דאונסא כמאן דעבד וע"ז הקשה מגיטין (ס"ו ב') דכולכם חתומו מת א' מהם הגט בטל ותירץ דר"ל לשיטתי בגיטין (ל"ח ב') דכולכם משום עדים ולא משום תנאי ומזה מבואר דעיקר הגירסא בירושלמי אינו כמאן דעבר וכמ"ש הש"כ בשם י"מ אלא ר"ל ס"ל דאונסא כמאן דעבד דאי לגירסא של הי"מ שהביא הש"כ דאונסא כמאן דעבר א"כ ס"ל לר' יוחנן אונסא כמאן דלא עבר ונתקיים התנאי ע"י אונס א"כ תקשי לי' מתני' דס"פ