עמודי אש פ

אחרי כל זה ראיתי להעין זוכר מערכת ה' שכ' בכלל הזה והביא שגם היד מלאכי כתב בזה ואינו לפני וראיתי להעין זוכר שם (אות מ"ד) שכתב להקשות על הסמ"ג שהוכיח מהסוגיא דס"פ פסולי המוקדשין דהלכה כר' יוסי רק מחבירו. וע"ז הקשה דהא התם בבכורות לרב קיימינן דהוא לית לי' להני כללא דכיילי בעירובין יעו"ש ולפי זה תקשה ג"כ על הא"ז שכתבתי משמו דגם הוא הוכיח כהסמ"ג מהש"ס דבכורות הנ"ל אמנם לפי דעתי יש ליישב דבריהם והוא דס"ל דאף דמסקינן בעירובין (דף מ"ז) דרב לית לי' להני כללא עכ"ז הך כללא דהלכה כר' יוסי גם רב מודה בזה דהא בגיטין (ס"ז א') הוא ברייתא דתני איסי בן יהודא דר' יוסי נימוקו עמו ובזה גם רב מודה. וראי' לזה מירושלמי ברכות (פ"ב ה"ד) דאיתא התם רב אמר הלכה כדברי שניהם להקל דלכן מה כן אמרון סתמא ור' יוסי הלכה כסתמא ר' יוסי ור' יהודא הלכה כר' יוסי ומה צריכה רב למימר הלכה כדברי שניהם להקל אלא בגין שמע דתני לה ר' חייא בשם ר"מ לפום כן צריך למימרא הלכה כדברי שניהם להקל ע"כ והנה מדמקשה בפשיטות לרב למה צריך למיפסק הלכה כדברי שניהם להקל דר' יוסי ור' יהודא הלכה כר' יוסי וגם דמשני דר' חייא תני לה בתוספתא הת"ק בשם ר"מ ור"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי וקשה הא רב לית להני כללא אע"כ דבהאי כללא דר' יוסי גם רב מודה דהוא ברייתא בגיטין דנימוקו עמו ואם מה דנימוקו עמו מועיל דיהי' הלכה כמותו גם נגד רבים הי' גם רב סובר כן וע"כ הכריחו הסמ"ג והא"ז דזה אינו מועיל רק לגבי יחיד וא"ש. וראיתי בפירוש ספר חרדים בירושלמי שם שפי' דברי הירושלמי וז"ל ומשני לפי ששמע רב דר' חייא רבו הי' גורס במשנה בפלוגתא דלא דקדק ר"מ במקום ר' יוסי וקיי"ל בכל מקום ר' מאיר ור' יהודא הלכה כר' יהודא לכך אמר הלכה כדברי שניהם להקל בין תשנה ר' מאיר או ר' יוסי עכ"ל ומלבד מה שדברי' דחוקים בביאור הירושלמי עוד אני תמ' עלי' דהא מבואר בעירובין דרב לית לי' ר' מאיר ור' יהודא הלכה כר' יהודא והוא מהתימה עלי' ומזה יש לי להעיר גם על השיטה ההובא בשיטה מקובצת לב"ק (דנ"ט ע"ב) דאיתא התם דן רב כר"ע ופסק הלכה כר"ש וז"ל קשה מה ענין זה לזה ושמא י"ל משום דקיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י ור"ש ור"י הלכה כר"י ומשמע בזה לרב לפסוק בזה כר"מ ור"ש נגד הכלל הלכך נקטיניהו ביחד יעו"ש והוא מהתימה דהא רב לית לי' כלל להנך כללא וצ"ע. הדרן למלתא קמייתא דתמיהת החי' הרז"ה אינו קושיא כלל דיש כמה גאונים הפוסקים דהלכה כר' יוסי אף נגד רבים וכמ"ש שכ"ה דעת ר"ח ורש"י וכ"כ התוס' בתענית (כ"ח א') וז"ל ונ"ל דלהכי מוקי לה כר' יוסי משום דר' יוסי נימוקו עמו ומסתברא כותי' בכל מקום ואפי' מחביריו עכ"ל וגם בא"ז הביא דעת הגאונים ור"ש בן נוטראי כן. ע"כ פסק הרמ"א דיכסה בלא ברכה ולק"מ

(כלל יג) יש לחקור בהא דאמרינן בכל מקום משנת ראב"י קב ונקי אם הוא גם נגד רבים והנה נ"ל דדעת הרמב"ם דנגד רבים אין הלכה כמותו כאשר אבאר בפ"ד מה' כלאים ה"ז פסק דמותר לעשות בשדהו תשעה קרחת דלא כראב"י שס"ל שרק קרחת אחת מותר לעשות (בפ"ב מכלאים מ"ט) וכ' הכ"מ גם זה שם וכחכמים. מבואר דפסק כחכמים נגד ראב"י ועתיו"ט שם שכ' דהכא לא אתפרש טעמא דראב"י ואין צורך לזה. ובפ"א מה' שמיטה ויובל ה"ט פסק דמוליכין המים מאילן לאילן וכ' הכ"מ ואע"פ שמשנת ראב"י קב ונקי פסק רבינו כחכמים דרבים נינהו ובה' תרומות פ"ג פ"ח פסק דלא כראב"י בתרומות פ"ג מ"ה דהאומר עשור מעשר זה עשוי תרומת מעשר עלי' דקרא שם וכ' הכ"מ וכחכמים ובפ"ב מ"ה מעשה הקרבנות מ"ח פסק דמודד בלוג ולא כראב"י במנחות ד' פ"ז וע' בתפארת ישראל שם (פ"ט דמנחות ציון כ') שהקשה דהא קיי"ל דהלכה כראב"י אפי' נגד רבים וליתא דדעת הר"מ דנגד רבים אין הלכה כמותו ובפי"ז מה' כלים ה"ו פסק דלא כראב"י גבי כירה וחצר במשנה כלים (פ"ז מ"ג) ובה' כלים בפכ"ג ה"ג פסק דלא כראב"י בכלים פכ"ח מ"ט גבי העושה בגד מן החרס ובה' טומאת צרעת פ"ז ה"ד פסק דלא כראב"י בנגעים פ"ז ע"א גבי שחין ומכוה שנעשו צרבת וחי' וע"ש בפכ"ג ה"ה. ובה' פרה אדומה פ"ט ה"ה פסק דהדירה והכינה שבתבואה פוסלין ולא כראב"י בפרה פ"ט מ"א וכ' הכ"מ דאתי לאפוקי מר"ש וראב"י. הנה מבואר מכל זה דהר"מ פוסק בכל מקום כהת"ק נגד ראב"י וע"כ צל"ע על הכ"מ בה' כלאים (פ"ז ה"ג) שפסק דלא כראב"י בפ"ד בכלאים וכ' וז"ל ואע"ג דראב"י סבר הכי לא קיי"ל כותי' ואע"ג דמשנתו קב ונקי איכא למימר שאני הכי כו' ע"ש מ"ש בזה. והרי שפתי הר"מ ברור מללו שפוסק בכל מקום כת"ק נגד ראב"י וכמו זה תמצא במקומות אחרים זולת היכא דאיכא טעמא ער"ן כתובות ד"ע שר' יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה דהרי"ף פסק כת"ק והר"מ פי"ג מה' אישות פסק כר' יוסי משום דשקלו וטרו אליבי' אבל היכא דליכא טעמא פוסק הר"מ כת"ק נגד ראב"י (אך צל"ע על מה שפסק בה' שאר אה"ט פט"ז ה"ד כראב"י פ"ג דטהרות מ"ח דבכלב טהור שאין דרכו של כלב להניח המזון ולילך למים אף דהת"ק פליג וצע"ג) ולפיכך אני תמ' על המגיה ברמב"ם ה' קרבן פסח (פ"ה ה"ד) שהביא שם התוספתא דפסחים דאיתא התם פלוגתא דת"ק וראב"י וכ' וז"ל ורבינו פסק כת"ק ואם דעת הראב"ד ז"ל להשיגו על שהי' לו לפסוק כראב"י דמשנתו קב ונקי אינו השגה דהיינו במשנה דוקא ולא בתוספתא כדאמרינן בכמה דוכתי עכ"ל והנה מה שהחליט דהך כללא הוא דוקא במשנה ולא בתוספתא איכא בזה כמה עיקולי ופשורי אם לדעת הרמב"ם כן הוא וכבר האריכו האחרונים בזה וע' בה"ה ה' שבת (פ"ו הכ"ד) שכ' שהר"מ פסק כראב"י אף שהוא בברייתא (וצל"ע מ"ש ה"ה דלהכי פסק הר"מ כראב"י לפי שגם ר' נחמי' סובר כמותו והוי רבים נגד הת"ק וקשה על זה מפ"ט מה' פרה אדומה שהבאתי שאף שר"ש סובר כראב"י עכ"ז פסק כהת"ק וצ"ע) וראיתי להא"ז ה' תפלה (סי' ק"ח) שכ' משנת ראב"י קב ונקי פירש"י וקיי"ל פ' החולץ משנת ראב"י קב ונקי כלומר במקומות מועטים נזכר במשנה אבל נקי דהלכה כמותו בכל מקום עכ"ל רש"י משמע מלשון רש"י דוקא במשנתינו הלכה כמותו לאפוקי ברייתא וכ"ש שמעתתא עכ"ל ואם נימא דדעת רש"י כן דמשנת ראב"י הוא רק במשנה ולא בברייתא הי' א"ש מה שפסק רש"י בכמה דוכתי דמין במינו לא בטיל והתוס' בזבחים דע"ט כ' דמדברי ראב"י שם דס"ל דשלישי אע"פ שלא נתן לתוכו מים טהור ראי' לר"ת דמין במינו בטיל דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי וכן כתבו בחולין (דצ"ז ע"ב) ובספר הישר לר"ת (סי' שצ"ב) יעו"ש. אמנם אם נימא דרש"י ס"ל דבברייתא לית הלכתא כותי' א"ש. אמנם קשיא לי על הא"ז דהא ברש"י יבמות (מ"ט ב') כ' וז"ל משנת ראב"י קב ונקי מדה קטנה כלומר במקומות מועטים הוא נזכר במשנה או בברייתא עכ"ל מבואר דגם בברייתא ס"ל דמשנת ראב"י קב ונקי ואם נימא דלפני הא"ז לא הי' כתובים הנך ב' תיבות או בברייתא וכמו שהמה מוסגרים לפנינו אמנם אני תמ' מה יענה ביום שידובר בו דברי רש"י קידושין (ס"ז ב') שכ' וכראב"י קיי"ל דמשנתו קב ונקי אף דהתם הוא בברייתא וא"כ עכצ"ל לרש"י דקרא גם למשנה ברייתא ומ"ש במשנתינו כולל גם ברייתא וכמ"ש הא"ז אח"כ לאידך מפרשים וצ"ע. וצריך לומר דהא"ז ס"ל בדעת רש"י כמו דס"ל להרשב"א דבמשנה בודאי הלכה כמותו ובברייתא רק היכא דמסתבר והוא דחוק וע' בס' יראים סי' קצ"ח וסי' שי"ז שס"ל דהלכה כראב"י אף בברייתא ע"ש ולחלק בין תוספתא לברייתא לא ידעתי המקום לחלק. אמנם תמה אני על המגיה מדוע לא יישב להר"מ כפי פשוטו דהר"מ פוסק גם במשנתינו כת"ק נגד ראב"י ולא קשה קושיות הראב"ד

והנה הר"מ (בפ"ד מה' תמידין ומוספין ה"ח) כ' הפייס הרביעי מתקבצין כולן ומפיסין לידע מי מעלה איברים מן הכבש למזבח ופסק כסתם משנה ביומא (כ"ו א') ולא כראב"י ההובא בש"ס שם שס"ל דהמעלה אותן לכבש הוא מעלה אותן למזבח וכן פסק הרע"ב בתמיד (פ"ה מ"ב). וראיתי למהרי"ל בדין קריאת ס"ת שכ' וז"ל ואמר דבא"ח הביא תשובה אחת דמטעם ברוב עם הדרת מלך נוהגים ביש מקומות לקנות הוצאות התורה והכנסה והקשה דבמס' יומא פ' בראשונה אליבא דראב"י מר סבר במקום שכינה לאו אורח ארעא פרש"י דמתחזי כמאן דטריחא לי' מלתא ולית לי' האי סברא דברוב עם הדרת מלך ובכל מקום דברי ראב"י קב ונקי ר"ל דבריו מועטים אבל נקיים הם דהלכתא כותי' נמצא דנוהגים נגד ההלכתא ותירץ דלא קשה כל כך דהא דקאמר ראב"י לאו אורח ארעא ברייתא הוא ולשם לית הלכתא כותי' נגד מתני' דתנא הוא דאמר ברוב עם הדרת מלך עכ"ל ואני לא זכיתי להבין כל דברי קדשו מ"ש דבא"ח איתא דנוהגין לקנות כו' לא נמצא כלל בטוא"ח מהוצאה והכנסה רק בסי' קמ"ז איתא דנוהגין לקנות גלילה בדמים יקרים ואולי ט"ס הוא וכוונתו על ע"ש המרדכי במגילה (סי' תתל"ג) שכתב דיש למכור ההוצאה לאיש א' מבלעדי הש"ץ משום ברוב עם הדרת מלך ומה שהקשה ע"ז מדברי ראב"י ותירץ דהוא ברייתא ובברייתא לית הלכתא כמותו. הוא תימה נפלאה דהא באמת דברי ראב"י המה במשנה בתמיד (דל"ב ע"ב) וגם מהתימה שלא ראה שבאמת הרמב"ם והרע"ב פסקו דלא כראב"י והיינו משום דפסקו בכ"מ כשרבים חולקים עליו כהרבים. וא"כ המנהג מיוסד עפ"י ההלכה ודברי מהרי"ל צע"ג וע' בא"ר סי' קמ"ז סק"ב שהביא דברי מהרי"ל בקצרה ולא העיר כלל עליהם וראיתי להמקראי קדש (שער ב' סק"א) שתמה ע"ד המרדכי האלו מהש"ס דיומא מראב"י הנ"ל יע"ש שהוליד מזה דין חדש דבימים שמוציאים שני ס"ת דמוטל על המוציא השני לאחוז הס"ת עד שיגיע זמן לקרות מתוכה וע"ש בס"ק י"ב וי"ג שהאריך בזה ומהתימה ממנו שלא ראה דההיא דראב"י לאו דהלכתא הוא כמו שפסק הר"מ והרע"ב וא"כ לק"מ על המרדכי ודינו שהוליד ליתא והנה הפר"ח בא"ח סי' קמ"ז הקשה על המרדכי וז"ל ומיהו משמע דהולכת ס"ת שייכה לחזנים דאהא דתנן חזן הכנסת נוטל הס"ת ונותנו לראש הכנסת כו' פרכינן בירושלמי בכל אתר את אמרת הולכין אחר התורה והכא את אומרת מוליכין התורה אצלו אלמא שראוי שהחזן יטול ויוליך הס"ת בעצמו עכ"ל הפר"ח אולם באמת לק"מ על המרדכי דהמרדכי הביא דברי' בשם הר"י מוינ"א שהוא הא"ז והמרדכי הביא דבריו בקצרה. אולם התשובה הזאת מצאתיה באורך בא"ז (ח"א סי' קט"ו) ושם הרגיש הא"ז בעצמו מדברי הירושלמי האלו וכ' וז"ל לא הוא דדוקא ע"ז קפיד תלמודא שהוא יושב במקומו ומוליכין ס"ת אצלו אבל הכא שהחזן עומד לפני אה"ק ומצפה שיושיטו לו על כן כה"ג שייך לומר ברב עם הדרת מלך ומצוה מן המובחר לעשות כן עכ"ל הא"ז מבואר דהוא הרגיש בקושיות הפר"ח ויישבה (גם מה שהביא המקראי קודש ראי' להמרדכי מהא דאמרינן בסוטה ד"מ ע"ב החזן נוטל ס"ת ונותנה לראש הכנסת כו' גם זה מבואר בא"ז שם שהרגיש בזה ואין כל חדש) ועכ"פ מבואר מזה דשיטות הרמב"ם דהלכה כראב"י רק נגד יחיד ולא נגד רבים וא"ש דברי הרמב"ם בה' שבת (פט"ו הי"ח) גבי ביב וצינור שפסק דלא ישפוך בימות החמה כחכמים בעירובין (פ"ח א') ולא כראב"י במשנה שם והיינו דאזיל לשיטתו שפסק בכל מקום כת"ק נגד ראב"י (ומה שנרשם בעין משפט שכן פסק הר"מ ליתא דהר"מ פסק כחכמים. וראיתי בביאורי הגר"א בא"ח (סי' שנ"ז ס"ק כ') שכ' ע"ד הרמב"ם הללו וז"ל וצ"ע הא קיי"ל משנת ראב"י קב ונקי ואפי' בברייתא כמ"ש ביבמות ל"ז א' ושם ס"א פריך גמ' והא קיי"ל משנת כו' ושאר מקומות וצע"ג עכ"ל והיא מהתימה דהא דעת הר"מ בכל מקום לפסוק כחכמים נגד ראב"י ומה לו כי יזעק עליו. והנה הר"ן בפ"ד דשבועות כ' דלא קיי"ל כראב"י רק נגד יחיד ולא נגד רבים.