עמודי אש עט

אמר ר' יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מאן חכמים ר' יוסי כו' וקשה הא גם אם הוא ר' יוסי ג"כ פשיטא דהלכה כמותו אע"כ דנגד רבים אין הלכה כמותו וכ"ה דעת הריטב"א תענית (דט"ו) שכ' דהלכה כרבנן ואיני יודע טעם לדברי הרמב"ם שפסק כר' יוסי יעו"ש אמור מעתה דמ"ש החו"י (סי' צ"ד) הלכה כר' יוסי מחביריו עירובין שם ותמה על מ"ש התוי"ט במעשר שני פ"ה מ"ב ובסוף תרומות עכ"ל אינו תימה כלל דראינו להקת הראשונים דס"ל דאין הלכה כר' יוסי נגד רבים וע' בש"ס ב"ב (כ"ה ב') אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' יוסי מדהוצרך לפסוק ש"מ שבלא"ה הייתי אומר דהלכה כת"ק נגד ר' יוסי ומה דהוצרך בע"ק (י"ב א') למפסק כר' יוסי אף דהוא נגד ר' יהודא לבד כבר כתב שם הק"ן משום דבדף י"א א' אמרינן דהמשנה דסוטה (מ"ז) הי' מכה בפטיש דלא כר' יוסי ע"כ הוצרך לפסוק כמותו. וראיתי להתוס' במ"ק (כ"ו ב' ד"ה תניא) שכתבו ר' יוסי סובר כן ור' יוסי הלכה כמותו נגד ר"מ ור' יהודא התם לאו רבים המה דבתחילת קריעה פליג עלי' רק ר' יהודא ובתוספות פליג עלי' רק ר"מ. והנה בתוס' ר"ה (ל"ג א') כ' אומר ר"ת אע"ג דסתם מתני' כר' יהודא הלכה כר' יוסי דנימוקו עמו עכ"ל וראיתי להפני יהושע שם שכ' ולכאורה יש לתמוה טובא על שיטת ר"ת בזה דמ"ש דהלכה כר' יוסי דנימוקו עמו דאפ"ה סתם מתני' עדיף עכ"ל. הנה ראינו דר"ת ס"ל דגם נגד סתם מתני' הלכה כר' יוסי ולכאורה קשיא לי על שיטת ר"ת מירושלמי פ"א דמעשרות הלכה ה' אמר ר' אלעזר דר"מ הוא דלא תסבור מימר סתמא ור' יוסי היא הלכה כסתמא לפום כן צריך מימר דר"מ הוא דר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי מבואר להדיא דנגד סתם משנה אין הלכה כר' יוסי. וראיתי להתיו"ט שם שכתב שהרמב"ם שפסק בה' מעשר (פ"ג הט"ז) דלא כר' יוסי על כרחך דלא היתה גירסתו כן בירושלמי וא"כ נוכל לומר כן גם לר"ת. הן אמת שאינו מוכרח לומר דלהר"מ לא הי' הגירסא כן בירושלמי דגם לפי גרסתינו יש ליישב לפי מ"ש הרי"ף בשבת פ' כל הכלים בשם רב צמח גאון דהלכה כר"י דקיי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י והרי"ף השיג התם דכיון דבמשנה נשנית סתם אף דידעינן דהוא דברי ר"מ עכ"ז כיון דנשנית סתם ה"ל רבים. והלום ראיתי בשו"ת עדות ביהוסף (סי' ט' ענף א') שהניח על הרי"ף בתימה מדברי הירושלמי הללו דמבואר כרב צמח דכיון דידעינן דהוא מדברי ר"מ לא נחשב לרבים יעו"ש אולם לדעתי יש ליישב זה לפי מה שראיתי להקרבן נתנאל בפ' כל הכלים שם שכ' ע"ד רב צמח גאון וקשה לי דא"כ מה האי דקאמר בביצה דף ב' גבי שבת סתם לן תנא כר"ש הא קיי"ל בעירובין ר"ש ור"י הלכה כר"י ולרב צמח גאון לא חשיב הך לסתמא דהלכה כר"י דפליג על ת"ק ע"ש שהניח בקושיא. ולפ"ז י"ל דס"ל להרי"ף דאף דחזינן בירושלמי דלא קחשיב הך לסתמא עכ"ז כיון דחזינן בש"ס דילן בביצה דקחשיב לה סתמא הוי דבר הזה פלוגתת הבבלי והירושלמי והלכה כהבבלי וא"ש קושיות העדות ביהוסף. והנה הרמב"ם בה' שבת (פכ"ה הי"ב) פסק כהרי"ף ולא כרב צמח וע"כ פסק בה' מעשר דלא כר' יוסי כיון דבמשנה נשנית סתם כנגדו אף דהסתם ר' מאיר היא וע' ברי"ף פ"ג דפסחים שכ' הא דתנן וחכ"א זה וזה האוכלו חייב כרת תאני לה בתוספתא בשם ר"ע ואעפ"כ הלכתא כותייהו משום דתאני לה במשנה בלשון חכמים עכ"ל מבואר כשיטתו הנ"ל ובזה י"ל דברי הר"מ ה' יסה"ת (פ"ה ה"ה) דפסק דלא כר' יוחנן בירושלמי (פ"ח דתרומות) דס"ל דאפי' אינו חייב בדינא דמלכותא עכ"ז אם יחדהו צריכין למסור אותו ותמהו עליו בהגמ"יי ובכ"מ שם ונ"ל ליישב זה דהנה ראיתי להסדר משנה שם שהוכיח דמדלא הוזכר במשנה יחדוהו גבי נשים ש"מ שצריכין להיות חייב דוקא עפ"י הדין ואל"כ לא מהני מה שיחדוהו וע"כ דהמשנה אתיא כר' שמעון בתוספתא ור' יוחנן ס"ל דהלכה כר' יהודא ותמה ע"ז דהא ר' יוחנן ס"ל דהלכה כסתם משנה אף שיש מחלוקת יעו"ש מה שנדחק בזה. ונוכל לומר דר' יוחנן אזיל בזה לשיטתו בירושלמי תענית (פ"ב הי"ג) ומגילה (פ"א ה"ד) דאיתא התם דר' יוחנן עביד הלכה למעשה וגזר תענית בחמישי אף שנשנית במשנה בסתם משום דבברייתא תאני לה בשם ר"מ ואיתא התם לחד מ"ד דאדרבה דאם המחלוקת בברייתא מכ"ש דאין הלכה כסתם די"ל דרבי לא ידע מהמחלוקת יעו"ש ובשו"ת ח"ס (חאה"ע ח"ב סי' ע"ב) וא"כ ר' יוחנן אזיל בירושלמי תרומות לשיטתו דכיון דבתוספתא תאני לה בשם ר"ש לכן לא פסק כהסתם משא"כ לדידן דלא ס"ל כהירושלמי וגם ברמב"ם ה' תענית (פ"א ה"ה) פסק דלא כר' יוחנן שם לכן גם כאן פסק דלא כותי' ובזה מיושב מה שהקשה הכ"מ בה' בכורות (פ"ג הי"ג) על מ"ש הר"מ שם דגיזת בכור אפי' בעל מום שנתערב בגיזי חולין דמקדש בכ"ש וכ' הכ"מ דבספ"ג דבכורות איתא ואע"ג דר' יוסי פליג ואמרינן בגמ' מאן תנא ר' יהודא והו"ל למיפסק כר' יוסי לגבי ר' יהודא כו' יעו"ש. ולהנ"ל א"ש דאף דאמרינן בגמ' דהוא ר' יהודא עכ"ז לא פסקינן כר' יוסי כיון דנשנית במשנה לסתם הו"ל רבים ומזה צל"ע על מ"ש הכ"מ בה' עכו"ם (פ"י ה"י) על מ"ש הר"מ דאין מוכרין להם פירות אבל מוכר הוא ע"מ לקוץ וקוצץ דהוא פלוגתא בע"ז (די"ט) דת"ק ור' יהודא ופסק הר"מ כר' יהודא וכ' הכ"מ שם וז"ל וי"ל שפסק הר"מ כר' יהודא משום דמוכח בברייתא בגמרא דמאן דפליג עלי' דר' יהודא ר' מאיר עכ"ל. וכ"כ בה' מעילה (פ"ה ה"ו) דמועלין בגידולי הקדש כר' יוסי במעילה (י"ג א') וכ' הכ"מ בשם הר"י קורקוס משום דבמס' ב"ב אמרינן דהת"ק הוא ר' יהודא עכ"ל. וכ"כ בה' פרה אדומה (פ"א ה"א) על מ"ש הר"מ שם דפרה כשירה אפי' בכהן הדיוט שזה היפוך המשנה דפרה פ"ד דאי' התם שלא בכה"ג פסולה ר' יהודא מכשיר וכ' הכ"מ דבתוספתא איתא זו דברי ר' מאיר עכ"ל וזהו היפוך ממה שהוכחו בשיטות הר"מ בה' יסה"ת וה' שבת וה' מעשר וצע"ג. והי' נ"ל דפלוגתת רב צמח והרי"ף תליא בפירושי רש"י ותוס' בחולין (ע"ז א') דאיתא התם בלשון יחיד אני שונה אותה וכתב רש"י דר"ל דאתי כיחידאה והתוס' השיגו שם דמ"מ הוי רבים רק הפי' שהי' שונה במשנה דברי ר"ש יעו"ש ותליא בפלוגתא הנ"ל. והנה לכאורה יש להוכיח דאין הלכה כר' יוסי במקום שרבים פליגי עליו מש"ס תענית (ד"ו ע"א) איזהו רביעה ראשונה הבכירה בג' במרחשון בינונית בז' בו אפילה בי"ז בו דברי ר"ע ר"י אומר בז' ובי"ז ובכ"ג ר' יוסי אומר בי"ז ובכ"ג ובר"ח כסליו ואיתא התם אמר רב חסדא הלכה כר' יוסי. ולמה לו לפסוק הלכה כר' יוסי אע"כ משום דר"מ ור' יהודא פליגי על ר' יוסי ה"א דאין הלכה כמותו דהו"ל רבים נגדו אך צ"ע אם זה מקרי רבים כיון שכל אחד חולק עליו מטעם אחר ולא השוו שניהם יחד. והנה ראיתי לההשיב משה בתשובתו לח"מ (סי' פ"א) שהאריך בזה אם שנים אינם מסכימים לדעת אחת אם הו"ל כרבים והביא דברי המהרי"ק שורש מ"א שסובר שנמנין לשנים והביא ראי' מחולין דף ל"ו וע"כ תמה שם על הש"כ ביו"ד (סי' רמ"ב) שכ' היפוך זה מהראי' שהביא המהרי"ק יעו"ש ובאמת לק"מ על הש"כ דהראי' שהביא המהרי"ק איננה מוכרחת כלל וכמ"ש בשו"ת מהרי"ט (חיו"ד סי' ט') ועמ"ש הגט פשוט (סימן קכ"ב סק"ח) יעו"ש (וגם מה שהקשה ההשיב משה שם ע"ד הכ"מ פ"י מה' סנהדרין וכן הקשה התפארת ישראל בפ"ה דסנהדרין לא ראו שכבר העיר בזה הש"כ דח"מ סי' כ"ה ס"ק י"ט) אולם רואה אנכי דבדבר הזה יש פליגתא בין הרמב"ם להראב"ד דהנה ה"ה בה' אישות (פ"ז הי"ב) כ' דע"כ פסק הר"מ שם כרב בקידושין ד"ס אף דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן מ"מ כיון דשמואל פליג נמי על ר' יוחנן הו"ל תרי לגבי ר' יוחנן ואע"ג דפליג נמי עלי' דרב מ"מ ליכא תרי לגבי רב מחד טעמא אלא מתרי טעמי עכ"ד. מבואר דס"ל דכיון דמחולקים משני טעמים נמנין לא'. וכ"כ ה"ה שם בפי"ג ה"ז וז"ל ואני אתן טעם נכון לדברי רבינו ודאי אין הלכה כר' יוחנן משום דהו"ל שמואל ורב חסדא כנגדו בחד טעמא דלא בעינן זמן מרובה כולי האי והו"ל תרי לגבי חד וכן אין הלכה כרב חסדא משום דהו"ל שמואל ור' יוחנן כנגדו בחד טעמא דלא סגי זמן מועט כולי האי הלכך הלכתא כשמואל דבתרי טעמא פליגי עלי' כו' עכ"ל מבואר ג"כ כן דמשום ב' טעמים נחשבים לחד. ורק היכא דבחד טעמא פליגי הו"ל כרבים וכן נראה ממ"ש ה"ה בה' שבת (פי"ח הי"א) שכ' ג' מחלוקת ר"י ור"מ ור' יוסי דידוע שהלכה כמותו אצל כל אחד מאלו עכ"ל מבואר דכיון דר"י ור"מ פליגי על ר' יוסי מטעמים שונים לא נחשבו לרבים רק כ"א הוי בפ"ע ובזה א"ש מה שפסק הר"מ בה' שמיטה ויובל (פ"ג ה"ז) דנטיעה הוי האילן הקטן כל זמן שקוראין לו נטיעה וכ' הכ"מ שפסק הר"מ כר"ע במס' שביעית פ"א מ"ח וכ' התיו"ט שם ולא זכר הכ"מ טעם במ"ש הלכה כר"ע אולי משום דהלכה כר"ע מחבירו עכ"ל וקשה הא פליגי עלי' במשנה ר"ע ור' יהושיע ואין הלכה כר"ע מחביריו אע"כ כיון דאינו מטעם א' לכן פסק כמותו דנחשבים כל אחד כיחידים ולא כרבים וכ"כ הכ"מ בה' תפלה (פ"ב ה"כ) וז"ל משנה שם ר"ג אומר בכל יום יתפלל אדם י"ח ר' יהושע אומר מעין י"ח ר"ע אומר אם שגורה תפלתו בפי' יתפלל י"ח ואם לאו מעין י"ח וידוע דהלכה כר"ע מחבירו וכיון דר"ג ור"י אינן בסברא א' הלכה כר"ע עכ"ל מבואר דזה לא נקרא רבים. והלום ראיתי להחו"י בתשו' (סי' צ"ד) שכ' שמוכח מהתיו"ט בפ"א דשביעית שכ' דהלכה כר"ע מחבירו דס"ל דה"ה מחבריו יעו"ש ובמח"כ הא ליתא וכמבואר בתיו"ט פאה פ"ג מ"ו ובנגעים פ"א מ"ד רק דס"ל כיון דהוא מטעמים שונים הו"ל כיחידים. וע' בה' תמידין (פ"ח הט"ו) שפסק דהכבשים אין מעכבין הלחם והלחם מעכב הכבשים ובמנחות (מ"ה ב') פליגי בו ר"ש ובן ננס על ר"ע בזה וכ' שם הלח"מ דכיון דפליגי מטעמים שונים הדרינן לכללא דהלכה כר"ע מחבירו ובהלכות קרבן פסח (פ"ה ה"ב) כ' הכ"מ שם בשם הר"א בנו של הרמב"ם (והוא בתשובותיו ברכת אברהם סי' ד') דלכן פסק כרבי בפסחים דף צ"ג אף דר' נתן ור' חנינא פליגי עלי' וז"ל והנה רבי סבר שני רגל בפ"ע היא בא ר' נתן וחלק עלי' ואמר ב' תשלומין בא ר' חנינא וחלק עלי' חלוקה אחרת ואמר ב' תקנה היא הלכך הלכה כרבי לגבי כל חד מינייהו דהלכה כרבי מחבירו עכ"ל מבואר דס"ל דזה נחשב לא'. וע"כ צל"ע על הכ"מ פי"ג מה' טומאת צרעת ה"א שכ' ויש לתמוה איך פסק כר"ש נגד ר"י וי"ל משום דבצבוע בידי אדם ה"ל ר"מ ור"ש תרי נגד ר"י והלכה כרבים. וכ"כ בה' עבדים (פ"ג הי"ד) שכ' הכ"מ וכמה נותן לו שם פלוגתא דר"מ אימר ט"ו סלעים ור"ש אומר חמישים ור"י אומר שלשים ופסק כר"י דה"ל ר"ש ור"י תרי לגבי ר"מ דלתרווייהו בעי טפי מט"ו ולענין חמישים דאמר ר"ש ה"ל תרי לגבי ר"ש עכ"ל דמשמע דאף דהוא מטעמים שונים מ"מ ה"ל רבים והוא היפוך המבואר למעלה לדעת הר"מ וצ"ל דגם זה נחשב לטעם א' וכעין מ"ש ה"ה בפי"ג מה' אישות שהבאתי למעלה. וע"כ יש לתמוה על הכנה"ג שכ' על מ"ש הכ"מ בפ"ט מהלכות רוצח דהלכה כר"ע מחבירו ולא כראב"י וכ' הכנה"ג דמוכח מזה דס"ל דאפי' נגד רבים הלכה כמותו. והקהלת יעקב (אות רצ"ו) כ' עלי' דכיון דמחולקים מטעמים שונים הוי כיחיד ומוכח דס"ל להכנה"ג דגם מטעמים שונים הוי רבים והוא היפוך כל המבואר למעלה לדעת הר"מ והכ"מ. עכ"פ חזינן דהר"מ ס"ל דהיכא דנחלקו מב' טעמים ה"ל כיחיד. אולם מדברי הראב"ד שהשיג בפ"ח מה' תמידין ובפ"ה מה' קרבן פסח על הר"מ מבואר מדברי' דס"ל דגם זה הוי רבים. וא"כ הוי דבר זה פלוגתא בין הרמב"ם והראב"ד שוב ראיתי בנ"ב מה"ת (ח"מ סי' ג') שכ' ג"כ דהוא פלוגתא בין הרמב"ם והראב"ד יעו"ש מ"ש בזה אולם לא העיר מכל המקומות שהבאתי ומהש"ס דתענית שהבאתי דהוצרך לפסיק כר' יוסי מוכח לכאורה דגם מב' טעמים ה"ל רבים דאל"כ פשיטא דהלכה כר' יוסי