עמודי אש עח

רבים. ממה שכתב בביצה (כ"ז ב') דישראל מטפל בבכור ג' חדשים וזה פלוגתא בבכורות (כ"ו ב') והת"ק ס"ל דרק ל' יום מטפל ור' יוסי ס"ל ב' חדשים. וראיתי במעדני יו"ט ספ"ה דבכורות שכ' על רש"י וז"ל. אגב ריהטא לא דק דר"י קאמר הכי בדקה לעיל אבל ת"ק אמר בדקה ל' יום ובגסה נ' יום וידוע דהלכה כת"ק עכ"ל. אולם לפמ"ש דקדק שפיר דפסק כר' יוסי אפי' נגד רבים. ומצאתי בא"ז ה' בכורות (סי' תצ"ז) שכ' אחרי פלוגתת הת"ק ור' יוסי הלז וז"ל לקמן בפסולי המוקדשין מוכח דהלכה כר' יוסי אפי' במקום רבים דנימוקי עמו עכ"ל. מבואר ג"כ דפסק כר' יוסי נגד הת"ק וזה ג"כ דעת רש"י ובחנם כתב עליו המעיו"ט שלא דק. הן אמת שצל"ע על דברי הא"ז שכאן כתב בפשיטות דהלכה כר' יוסי אפי' נגד רבים והוכיח כן מפ' פסולי המוקדשין ואלו בה' כלאים (סי' רפ"ט) כ' בשם ר' חננאל דכוי מכסין דמו בלא ברכה ור' שמואל בר' נוטראי ס"ל דמברכין וכ' ע"ז וז"ל ואני המחבר אי לאו דמסתפינא מרבותי הגאונים ה"א דהלכה כרבנן והוה בהמה לכל דבר דאמר פ' מי שהוציאו כו' הלכה כר' יוסי מחבירו (כן היתה גירסת הא"ז בש"ס וכן גרס ג"כ בה' פסחים סי' ר"כ) והיינו משמע דהלכה כמותו מחבירו ולא מחביריו ותנן ס"פ פסולי המוקדשין בכור שנסמית כו' ור' יוסי אומר כו' ואמר רב חננאל אמר רב אין הלכה כר' יוסי פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא ר' יוסי נימוקו עמו פי' והלכה כמותו אפי' במקום רבים קמ"ל. הא למדת דבמקום רבים אין הלכה כמותו עכ"ל מבואר דאדרבה למד מהסוגיא דס"פ פסולי המוקדשין דהלכה כר' יוסי רק נגד יחיד ולא במקום רבים וכן הסמ"ג (במ"ע ע"ד) כ' דהרמב"ם ורש"י וריב"א גורסים בעירובין דהלכה כר' יוסי מחביריו וכ' וז"ל וקשה לי על אותה גירסא שהרי בפרק כל פסולי המוקדשין על מחלוקת ר' יוסי וחכמים פוסק שם שאין הלכה כר' יוסי ומקשה התם התלמוד פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים עכ"ל. הנה מבואר ג"כ דלמד מזאת הסוגיא דאין הלכה כר' יוסי במקום רבים וראיתי להתפארת ישראל ביומא (פ"ח ציון כ"א) דכתב דנראה לו ראי' מסוגיא דפרק פסולי המוקדשים דהלכה כר' יוסי אפי' נגד רבים מדלא קאמר סד"א ר"י נימוקו עמו אפי' נגד רבים קמ"ל ש"מ דבכל דוכתא קיי"ל כר"י אפי' נגד רבים רק התם לא קיי"ל כותי'. ותמוהים דברי התיו"ט פ"ה ממעשר שני וסוף ה' תרומות שכ' דרק נגד יחיד קיי"ל כותי' עכ"ל. ואולי כן היתה ג"כ הוכחת הא"ז בה' בכורות אולם תמיהת התפארת ישראל על התיו"ט אל חיקו תשוב ולא ראה דברי הסמ"ג דאדרבה הוכיח מהש"ס הזה להיפוך ומדברי הסמ"ג האלו צע"ק על מה שראיתי בחי' הג' מהר"י היילפירין כת"י (בה' קרבן פסח סק"ד) שכ' שלכן העתיק הסמ"ג (עשין רכ"ג ורכ"ד) דברי ר' יהודא ור' יוסי בפסחים (צ"א א') שנחלקו אם שוחטין הפסח על היחיד משום דבקידושין דף מ"א ס"ל לר' יונתן כר' יהודא ומספקא לי' להסמ"ג אם הלכה כר' יוסי נגד רבים ע"ש דהא כאן דחה מאן דס"ל דהלכה כר' יוסי מחביריו מהסוגיא דבכורות וצ"ל דעכ"ז אם דקשיא לי' לא דחה אותם לגמרי מהלכה. עכ"פ דברי הא"ז סותרים זה את זה. גם צ"ע ממ"ש בא"ז ה' שבת (סי' ע"ג) דהרושם בציפורן על הגליון בשבת אסור דר"י דנימוקו עמו אוסר בשבת (ק"ג א') אף דת"ק חולק עליו. וי"ל דהמעיין בא"ז שם יראה דעיקר טעם שלו דמסרט אסור בשבת וכמו שהאריך שם בזה והביא דר' יוסי אוסר וס"ל דחייב ועכ"פ לדידן אסור. ומזה נסתרו דברי הא"ר (בסי' ש"מ ס"ק י"ג) שכ' דהטור פוסק דלא כר' יוסי ע"כ הוא מתיר. ולהנ"ל עדיין הי' לו לאסור משום משרטט ומסרט שזה עיקר טעמו של הא"ז (ובאמת גם הר"מ בה' שבת (פי"א הי"ז) פוסק דלא כר' יוסי ע' ה"ה שם ותמהני על העין משפט שרשם ע"ד ר' יוסי דכן פסק הר"מ והא ליתא רק דהר"מ פי' הפלוגתא דר"י ות"ק אם רושם ב' אותיות הוי משום כותב או משום רושם) עוד צל"ע על מ"ש הא"ז בה' כיסוי (סי' ש"צ) דלר"ח מספקא לי' בבופל"י ופסק דיכסה בלא ברכה וכ' הא"ז דמספקא לי' אם הלכה כר' יוסי נגד רבים. או רק נגד יחיד. ואלו בשבועות (ל"ה א') כ' התוס' והרא"ש בשם ר"ח דגרסינן אמר שמואל אין הלכה כר' יוסי דס"ל דצבאות נמחק דהוצרך לפסוק כן דלא נימא דהלכה כר' יוסי דנימוקו עמו ש"מ שס"ל דר"י נימוקו עמו אפי' נגד רבים וגם קשה ממה שפסק ר"ח כר' יוסי בסוכה (ט"ז א') דגם מלמעלה למטה סגי בעשרה טפחים שהמחיצה תלויה מן הארץ אף שהת"ק פליג עלי' וכמ"ש בשם הר"ח בס' מאה שערים להר"י ן' גיאות בה' סוכה (דע"א) והרא"ש פ"ק דסוכה. ואי מספקא לי' להר"ח הי' לו להחמיר בשל תורה להצריך שיהי' רק ג' טפחים וצ"ע. גם על הרשב"א צל"ע דממ"ש בחי' לחולין ד"פ ובתשו' נראה שסובר דהלכה כר' יוסי אפי' נגד רבים ואלו בחי' לשבועות (דל"ה) כ' דלא אמרו נימוקו עמו נגד רבים וכן כתב בחידושיו למס' שבת (קל"ג ע"ב) וז"ל אלא אמרי נהרדעי רבנן דפליגי עליו דר' יוסי בלחם הפנים וסלקא בהכין וכיון שכן קיי"ל כהאי ברייתא דכל היכא דפי' אינו חוזר על ציצין שאין מעכבין דרבנן ור' יוסי הלכה כרבנן דרבים נינהו כו' ולפיכך פסקו הגאונים ורב אלפסי ז"ל כההיא ברייתא דליכא מאן דפליג עליו אלא ר' יוסי דלחם הפנים לבד ולית הלכתא כותי' אלא כרבנן דרבים נינהו עכ"ל מבואר דס"ל דר' יוסי ורבים הלכה כרבים היפוך מ"ש בחולין ובתשו'. וגם במ"ש בחי' לחולין להשיג על הרמב"ם דסובר דשור הבר מין בהמה. הנה בתהה"א שינה משנתו ופסק כהרמב"ם וכמ"ש מרן ביו"ד (סימן פ') הן אמת שראיתי להכנה"ג בהגב"י שם (ס"ק כ"ג) שכתב על מרן וז"ל אבל דעתי שאין בדברי הרשב"א דברים שיחיוב מהן שפוסק כהרמב"ם דמ"ש הרשב"א ז"ל בתורת הבית. ומיהו מקצת ספרים יש דלא גרסי כו' לאסבורי סברת הרמב"ם קאתי דלכאורה קשה דמסוגיות הגמרא מוכח דהלכה כר"י וע"ז כ' דאפשר דהרמב"ם לא הי' גורס כן בגמ' ולפ"ז אין הכרח מן התלמוד דהלכה כר"י וראה הרמב"ם לפסוק כרבנן דרבים נינהו כו' אבל הרשב"א ז"ל גופי' סברא דנפשי' אית לי' דהלכה כר"י כמו שכתב למעלה עכ"ל הכנה"ג אולם לדעתי צדקו דברי מרן הב"י דהרשב"א בת"ה הסכים להרמב"ם דהרי בתורת הבית הקצר בית שלישי שער ראשון) כ' וז"ל שור הבר מין בהמה היא וחלבו אסור עכ"ל הרי שפסק להלכה כהרמב"ם מבואר כהב"י ולא כהכנה"ג. ומ"ש הכנה"ג להוכיח שיטתו דאיך דחה הרשב"א בת"ה הטענה שטען בחידושיו דהרי ר' יוסי נימוקו עמו לק"מ דהרשב"א חזר בו וס"ל דר"י נימוקו עמו רק נגד יחיד ולא נגד רבים עכ"פ מבואר דדברי הרשב"א סתראי נינהו. שוב ראיתי להכסא רחמים במס' סופרים (פ"ד ה"ב) שהביא בשם ספר שביתת יו"ט שהקשה דהרשב"א סותר א"ע מחי' לחולין לשבועות וע"ז תירץ דבחולין הקשה רק לפי שיטות הרמב"ם דסובר דהלכה כר' יוסי אף נגד רבים ע"כ הקשה עליו אבל הוא בעצמו ס"ל דרק נגד יחיד הלכה כר"י עכ"ד. ולפ"ז הי' א"ש דאינו סותר מתהה"א למ"ש בחי' לחולין. אך תמי' לי על הכסא רחמים שהחליט דהר"מ ס"ל דהלכה כר' יוסי נגד רבים ועם כי גם מדברי הסמ"ג שהבאתי משמע ג"כ דס"ל כן לדעת הר"מ. וכן ראיתי להתבואות שור בחי' לשבת (דע"א ע"ב) שכ' דהר"מ שפסק בפ"ט מה' שגגות דאשם ודאי בעי ידיעה בתחלה הוא משום דר' יוסי ס"ל כן והר"מ פוסק כר"י אף נגד רבים. וכ"כ במעשה רוקח (פ"ג מה' תענית ה"ג) על מ"ש הלח"מ שם דר' ישמעאל בר' יוסי משם אביו אמרו וקי"ל דר' יוסי נימוקו עמו לכן פסק הר"מ כותי' והקשה המעשה רוקח דהא פליגי רבים עליו ותירץ דס"ל דגם נגד רבים הלכה כר' יוסי יעו"ש אמנם כאשר נביט בעין חודרת נראה ששיטות הר"מ דר"י נימוקו עמו רק נגד יחיד ולא נגד רבים אם אמנם אם הי' כנים הדברים דהר"מ פסק כר"י נגד רבים הי' א"ש מה שהניח בקושיא הב"ש (סי' פ' ס"ק ט"ו) על הר"מ פכ"א מה' אישות דהלכה כר"י בנדרים (פ"ב א') דכביסתן קודמת לחיי אחרים נגד רבנן ע"ש. וכן הי' א"ש מה שהניח בקושיא הלח"מ פ"א מה' עבדים (פ"א ה"ז) למה פסק כר"י נגד הת"ק בת"כ פ' בהר דאם הי' אומנתו בלן או ספר מותר לעשותו בלן או ספר יעו"ש ולהנ"ל הי' א"ש. אולם המעיין בדברי הר"מ יראה כי הוא פוסק בכל מקום כחכמים נגד ר' יוסי ומתחלה אמרתי לרשום כל המקומות אך ראיתי כי מחול ירבון. אך כאשר יראה המעיין יבין וישכיל כי בכל מקום פוסק הר"מ כת"ק נגד ר' יוסי (ומה שנרשם בעין משפט בדמאי פ"ב מ"ה דפסק כר' יוסי ליתא דגם שם פסק כת"ק בפי"א מה' מעשר ה"ד ע"ש) זולת היכא דאיכא טעמא. כמו שפסק בפ"ד מה' מתנות עניים כר' יוסי בפאה (פ"ז מ"ז) משום דאיתא בירושלמי דאורי כר' יוסי ומה שפסק בפי"א מה' טומאת אוכלין הי"ז) כר' יוסי בטהרות (פ"י מ"ח) משום דס"ל דר' יוסי אינו חולק רק מוסיף וע' בכ"מ (ה' מעשר פ"ט הי"א) שכ' ויש לתמוה למה פסק רבינו כר' יוסי ולא כת"ק כו' ע"ש מ"ש בזה. מבואר דבכל מקום פוסק הר"מ כת"ק. ועיין ר"מ פ"ו מהיסה"ת פ"ו ה"ו שכ' דשמות האמורים במיכה המה חול אף שם יו"ד ה"א והיא כת"ק בשבועות (דף ל"ה). וראיתי במגדול עוז באוצר הטוב (פינה ב' סימן מ') שכתב ע"ז דלא נהירא דאף דר"א פליג עליו ור"א שמותי הוא דלמא ר"א בן שמוע הוא וגם במ"ס נישנת בשם ר' יוסי דנימוקו עמו ע"ש. אולם באמת צדקו דברי הרמב"ם דאף אם נימא דהוא ר"א בן שמיע עכ"ז הלכה כת"ק דהוא רבים נגדו ומ"ש דבמ"ס הוא בשם ר"י גם נגד ר"י פסק הר"מ בכל מקום כהת"ק נגדו ועשו"ת רדב"ז (ח"א בלשונות הר"מ סי' ס"ז) שהאריך להשיג על הרד"ק שרצה לעשות ספק בשמות אלו יעו"ש וז"פ וגם הראב"ד ס"ל בהא כהר"מ דהלכה כהת"ק נגד ר' יוסי ע' ה' מתנות עניים (פ"ה הכ"ה) שהשיג על הר"מ וכ' שזה אינו אלא לדעת ר' יוסי ועכ"מ שם שס"ל שיש לפסוק כת"ק נגד ר' יוסי ובה' ברכות (פ"ו הי"ג) כ' דהיכא דחזינן בש"ס שפסקינן כר' יוסי ש"מ שידעו שהת"ק שפליג על ר' יוסי הוא יחידאה ע"ש וכ"ה דעת הרבה מהקדמונים ע' בבה"ג בה' קצובות אחר שכ' שהלכה כר' יוסי מחבירו כ' בר"א שנחלק עלי' א' אבל אם נחלקו עליו חכמים הלכה כחכמים וכן נראה מדברי השאלתות (פ' שמות סי' ל"ח) שכ' ברם צריך מהו לחתוך טבור בשבת בתרי וולדי לא קמבעיא לן כו' כי קא מבעיא לן בחד ולד כו' פליגי בה ר' יוסי ורבנן כו' הלכתא כמאן הלכה כרבנן דהא יחיד ורבים הלכה כרבים דכתיב אחרי רבים להטות [מזה נראה דלא כהתומים בקיצור ת"כ סי' קכ"ג דאחרי רבים לא נאמר רק היכא שנחלקו בשעת מעשה שצריך להוראה אבל לקבוע הלכה לדורות לא נאמר בזה אחרי רבים כו' וכ"ה דעת הג"פ בכללים כלל ה' וכאן מבואר להיפוך. וע' שו"ת דברי נחמי' חאה"ע (בכללים וספיקות סי' י"ג) יעו"ש] או דלמא הלכה כר' יוסי דמסתבר טעמי' עכ"ל מבואר דלולי דמסתבר טעמי' היינו אומרים דהלכה כרבנן גם נגד ר' יוסי. ואפשר לפרש דמסתבר טעמי' ר"ל דנימוקו עמו ויהי' מוכח להיפוך ומצאתי בירושלמי תרומות (פ"ג ה"א) דגריס הלכה כר' יוסי מחבירו. וכ"ה באגודה בעירובין (סי' נ') וברמב"ן פ' יתרו על פסוק לא יהי' לך. וכ"ה בהג"א ב"ב פ' יש נוחלין (סי' ל"ד) וברשב"ם פסחים (ד"ק ע"א) וב"ב (ד' קל"ג). וע' בתוס' עירובין (פ"ג ב' ד"ה שבעת) שכ' ולכאורה נראה דאין הלכה כר' יוסי כדאמרינן במי שהוציאו דהלכה כר' יוסי מחבירו ולא מחביריו וע' בהגהות מהרי"פ שציין לעיין בתוס' שם כוונתו דשם נראה דגרסי מחביריו אבל כוונתם נראה דהא אפי' לפי גירסא זו הא ר' יוחנן בודאי סובר שם דרק מחבירו ופסקו כמותו ע' תוחלת חכמה בכללים (כלל ס"ד) וכן מוכח מסוגיא דיבמות (מ"ו ב') אמר ר' חייא בר אבא