עמודי אש עד

לי מדברי האבודרהם ופסקה במ"א (סי' קמ"ד) דאם התחילו לקרות בשבת שחל בו ר"ח וחנוכה תחלה בפרשת חנוכה דצריך להפסיק ולקרות בשל ר"ח דהוא תדיר ויש שרצו לומר שלא הי' מתחילה צריכין להפסיק משום אין מעבירין ע"ש והרמ"א סי' תקפ"ד פסק כהאבודרהם דצריך להפסיק ולקרות של ר"ח דהוא תדיר אף שמפסיק מהמצוה ומעביר ממנה ש"מ שתדיר עדיף מאין מעבירין ועכצ"ל דלא תקשה מסי' כ"ה דציצית לא הוי תדיר רק מצוי ואין מעבירין עדיף ממצוי אבל לא מתדיר ולכן קשה לי על השאגת ארי' (סי' כ') שפסק באם שכח בר"ח שחל בשבת והתחיל יעלה ויבא קודם רצה דיפסוק ויתחיל רצה דהיא תדירה. ותמהני דלפ"מ שהוא פסק בעצמו בסי' כ"ח דאין מעבירין עדיף מתדיר אמאי יפסיק באמצע י"ו והי' מקום ליישב זה עפ"י מ"ש רש"י מנחות (מ"ט ב') דשבת מקודש מיו"ט וכ"ש מר"ח וע' בטורי אבן מגילה (ו' ב') דמקודש עדיף מאין מעבירין ועכ"פ שווין המה וא"כ כיון דשבת מקודש ותדיר עדיף מאין מעבירין. אך השאגת ארי' מדויל ידי' משתלם דבסי' מ"ב השיג על רש"י וסובר דיו"ט ור"ח מקודש משבת וא"כ שבה הקושיא לאיתנה. ובלא"ה י"ל עפ"י מ"ש במנחות שם דלענין מקודש אהני שבת ליו"ט וע' טהרות הקודש בזבחים ומ"ש לעיל. ובלא"ה תמיה על השאגת ארי' שלא הזכיר כלל מדברי הרמ"א האלו דמשם הי' ראי' ברורה לדבריו דאף שהתחיל יפסיק. עכ"פ שמעינן דתדיר עדיף מאין מעבירין וצדקו דברי הנ"ב ובלא"ה קשה לי על השנות חיים מדוע יקרא זה אין מעבירין מה דצריך לילך לחוץ והראי' מרש"י יומא אינו ראי' כלל דבודאי כשעוסק בה זה נקרא אין מעבירין כשמפסיק ממנה והולך למצוה אחרת אבל מנ"ל שקודם שעוסק בה הי' בכלל אין מעבירין. ויש להביא ראי' משבת (דף כ"ד) דאמרינן דנר שבת קודם לנר של חנוכה משום שלום ביתו וקשה תיפוק לי' משום אין מעבירין דצריך לילך ולהניח על פתח ביתו מבחוץ ולהדליקו אע"כ דכיון שאינו עוסק בה לא נקרא אין מעבירין וכ"כ הטורי אבן במגילה דאין מעבירין לא נקרא רק כשעוסק בה או פוגע בה והולך לאחרת אבל בנ"ד כיון שהגיע זמן שניהם מגילה ולבנה והוי כמאן דשחיטו תרווייהו מה לי מה דצריך לילך לחוץ ואף שהראי' משבת יש לדחות לפי שיטות הסוברים דאין מעבירין הוא רק לקדם ולא לדחות ועמ"ש לקמן עכ"ז הסברא נותנת כן ובפרט לשיטות הרדב"ז שאביא לקמן דאין מעבירין הוא מדרבנן פשיטא דתדיר עדיף דהוא דאורייתא א"כ מבואר דצדקו דברי הנ"ב. ומ"ש השנות חיים דאם יש חשש ביטול הלבנה לגמרי מ"מ צריך להקדים המגילה לא נהירא וגם בעשה דוחה ל"ת אינו דוחה היכא דיכול לקיים שניהם והרי הפרמ"ג נסתפק אם מגילה של לילה דוחה כלל ואף לפי מה שאכתוב לקמן דדוחה לא מסתבר לדחות הלבנה לגמרי מפני הקדמת קריאת המגילה וכאשר הרצתי הדברים האלו להגאון המחבר השיב לי בזה בשו"ת קנאת סופרים סי' מ"ח. וכ' דהטעם באבודרהם משום דאין משגיחין בחנוכה כל עיקר. ואם אמת נכון הדבר הי' מקום ליישב מה שהניח בצ"ע בחוקי חיים (אות מ' ס"ק ס"ז) על מ"ש הב"י בא"ח סי' רפ"ב בשם הרשב"ץ דאם נמצא טעות בס"ת השני' דצריך להוציא אחרת דחובת היום הוא ממ"ש הש"ע סי' תרפ"ד ס"ב דבר"ח טבת שחל בשבת שא"צ להוציא אחרת כו' יעו"ש ולהנ"ל ע"ש דשאני חנוכה דאין משגיחין בחנוכה כל עיקר אולם המעיין באבודרה"ם ה' המוציא א"א לפרש כן יעו"ש ויש לבאר בדין אין מעבירין על המצות אם הוא רק לקדם או לדחות המצוה האחרת וראיתי להנשמת אדם (כלל כ"ח) שהקשה על מה דאמרינן בשבת (כ"ד ב') כר ביתו וקידוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו תיפוק לי' משום אין מעבירין והנה יש ליישב זה בפשיטות דכיון דמקודם לזה אמרינן נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו קודם משום שלום ביתו ושם אין שייך לומר משום אין מעבירין דזמניהם שוה ודעת כמה פוסקים בסי' תרע"ט דנ"ח קודם לכן אמרו גם כאן הטעם הזה וכן דרך הש"ס בכמה דוכתי ומ"ש עוד הנשמת אדם דכן תקשה עוד מכמה דברים דחשיב שם הנה מנ"ח וקידוש היום ג"כ לק"מ דכיון דרשאי לקדש קודם הלילה לא שייך אין מעבירין וע' לימודי ד' (לימוד כ"ב) שכ' דמיירי בעת הקני' איזה מהן יקנה קודם בודאי דלק"מ. ומה שהקשה ממגילה (ג' ב') דאמרינן שם בכמה דברים דזה קודם לזה ולא אמרו שם טעם דאין מעבירין אישתמיט מיני' שו"ת חוות יאיר (סי' ח') שכ' וז"ל מיירי באדם שהולך לכפר שלו ומגילתו בחיקו ביום י"ג סמוך לערב ובהיותו בשדה מצא מת מצוה עכ"ל וא"כ זמן שניהם שוה וכן כל אינך דקחשיב שם בקל נוכל למצוא דיהי' זמן שניהם שוה. ובלא"ה דברי הנשמת אדם המה תמוהים דאם קושיתו הוא קושיא א"כ גם אם נודה לו דאין מעבירין הוא רק לקדם ולא לדחות לא הועיל כלום דהא הוא פסק בכלל קנ"ד ס"ו כהפוסקים דכל הנך דקחשיב בפ"ק דמגילה הוא לקדם ומה שהקשה ממנחות (מ"ט ב') בציבור שהי' להם להקריב היום מוספין ולמחר לא יהי' להם תמידין דחקרו שם איזה מהן עדיף וקשה תיפוק לי' משום אין מעבירין וע"כ כמ"ש התוס' ביומא דאין מעבירין לא הוי רק לקדם ומזה הקשה על הרדב"ז וחכם צבי דמדבריהם לא נראה כן והנה מה שהקשה מתוס' יומא על הח"צ כן העיר עליו בשאילת יעבץ (ח"א סי' י"ט) והי' מקום ליישב זה עפ"י מ"ש המ"א סי' קמ"ז ס"ק א' ע"ד התוס' ואינו מוכרח כל כך ופי' המחצית השקל דהתוס' כתבו כן להס"ד אבל לבתר דגלי קרא פתח אהל מועד שוב אמרינן דאף לדחות מועיל אין מעבירין וא"ש דברי הח"צ. אך ראיתי ביד דוד ביומא שם שכ' שהברכ"י דחה פי' זה וע' במשנה למלך פ"א מה' מגילה שהעיר מש"ס מנחות הנ"ל וצ"ל דגם הוא פי' דברי התוס' כהמחצית השקל וראיתי בשאילת יעב"ץ שם שהקשה על השיטה הזאת מקידושין דף כ"ט דאם יש לו בן לפדות והוא צריך לעלות לרגל יפדה שנאמר כו' משמע דלולא הקרא היינו אומרים דיעלה לרגל ומשמע אף שהגיע הזמן לפדות וקשה הא אין מעבירין עכ"ד ולדעתי לק"מ. והוא דער כאן לא אמרינן דאף לדחות אמרינן אין מעבירין רק היכא שב' המצוות הם שוים דשניהם עוברים אבל היכא דהא' עוברות והשני' איננה עוברת פשיטא דגם הרדב"ז יודה דיעשה מצוה העוברת כיון דהאחרת יש לה זמן ע"כ הכא דהפדיון יש לה זמן אח"כ והעלי' לרגל הוא מצוה עוברת היינו אומרים דיעלה לרגל וע' במ"ש הג' מהרש"ז בק"א לה' פסח סי' תל"ג ע"ש וזה כוונת התה"ד (סי' רס"ו) דמגילה דוחה מילה לגמרי והכוונה כמ"ש המג"א (סי' תרפ"ז) כיון דיוכל למול בט' ואף שמצינו בכמה דוכתי דהיכא דהמצוה תדחה מזמנה הקבוע נקראת מצוה עוברת היינו לגבי מצוה שאין זמנה קביע כלל ומזה יש סעד למ"ש בשו"ת שאגת ארי' (סי' י"ט) דהיכא דלא התפלל מוסף ומנחה וליכא שהות ביום דיתפלל מוסף אף שמנחה תדירה ומסוגיא הזאת נראה כן ואף שמנחה יתפלל אח"כ רק תפלת תשלומין מ"מ כיון שמוסף עוברת לגמרי נדחה מנחה מפניה. ומיושב קושיות השאילת יעב"ץ [ודרך אגב אעיר על מ"ש השאילת יעב"ץ שם דקיי"ל שלוחי דידן נינהו הכהנים והוא תמי' דאדרבה קיי"ל דכהנים שלוחי דרחמנא הם וכמבואר בר"מ ותוס' ורא"ש פ"ק דקידושין] והנה ראיתי להמגיה במל"מ (פ"א מה' מגילה) שכתב שבחילוקו של המל"מ שכ' שם דכשיש ב' מצוות לא אמרינן אין מעבירין אבל במצוה א' ולא ידעינן אם היום או למחר אמרינן אין מעבירין מיושבים דברי הרדב"ז שלא יוקשה עליהם קושיות החכם צבי עכ"ד. ונפלאתי דהא מבואר ברדב"ז דמיירי במי שישב בבית האסורים ורוצים ליתן לו יום שיוכל לעשות בו מצוות איזה מהן שירצה וא"כ הא הוי כעין ב' מצוות וגם הא כ' שם או יבחר פורים שישמע מגילה כו' א"כ עדיין קושיות הח"צ במקומה עומדת. וראיתי להעיר ע"ד החו"י שם שכ' וז"ל וכתבנו בחידושינו דאף דנר ביתו עדיף מנר חנוכה היינו נ"ח דשבת משא"כ דליל ע"ש אע"פ שאין לו עוד מעות לנר שבת אין מעבירין על המצוות מלבד טעם דשמא ימות ואולי יהי' לו מעות ונ"ל דעל כן לא איבעיא לי' לש"ס מתנות לאביונים ונר שבת איזה עדיף שפירים לא יחול בשבת כי נ"ל פשוט דגם עני ואביון חייב במתנות לאביונים עכ"ל והנה מ"ש דחייב בנר חנוכה משום אין מעבירין קשה דהא הוא ס"ל דאין מעבירין הוא רק לקדם ולא לדחות ומ"ש דפן יעות יבואר לקמן דבזמן מועט לא חיישינן שמא ימות ומסולק בזה מה שהשיג החו"י בהשמטות על הרדב"ז ע"ש. ומ"ש פן יהי' לו מעות יש לפקפק דהא קיי"ל דלעתורי לא חיישינן וע' שו"ת עבודת הגרשוני (סי' י"ב) ושבות יעקב (ח"א סי' ל"ד) רק די"ל לדבר מיעוט אמרינן שישיג עוד ומ"ש דלכן לא איבעיא כו' דפורים לא יחול כו' עדיין קשה דלמה לא איבעיא לי' בכרכים המוקפין חומה מימות יהושע ב"נ וחל ט"ו בשבת ומתנות לאביונים בע"ש אם אין לו מעות אלא לא' מהן איזה עדיף ומ"ש דעני חייב במתנות לאביונים הנה כן דעת הב"ח והט"ז סי' תרצ"ד אך הפר"ח חולק עליהם ולשיטתו לק"מ. אך בלא"ה נ"ל דלא שייך לאבעיא זו דהא יכול להחליף עם אחר כמבואר כה"ג ביו"ד סי' רנ"א ס"ב ע"ש. ומה שהקשה הנשמת אדם על החוץ שהביא ראי' להרדב"ז מש"ס מ"ק (דף ט') כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים דהמהרש"א פי' להיפוך נלע"ד להצדיק פירש"י שהוא ג"כ פי' הערוך והר"ן דמה שהקשה מפ"ק דמגילה לק"מ חדא דשם הפי' לכמה פוסקים לקדם ולא לדחות ועוד דלפמ"ש למעלה דמיירי שזמן שניהם שוה ובזה גם הח"צ מודה דמקדים מצוה היותר גדולה וכמו שכתב במחוקק יהודא בסי' תמ"ד ע"ש. ויש להביא ראי' מש"ס סוכה (כ"ה ב') דקבורת מת מצוה דוחה פסח וע"ש ברש"י דלא דחינן מצוה קלה מפני חמורה ובשלמא אם נימא כפירש"י במ"ק ניחא די"ל דשניהם א"א לקיים ע"י אחרים ואף דמיירי בקבורת קרובים מ"מ כיון דהוא קודם פסח ואחרים לא שכיחא שירצו לטמאות עצמם ועליו רמיא למיקבר הוי כאלו א"א לקיים ע"י אחרים משא"כ לפי' מהרש"א קשה (ומבואר בש"ס גבי אשתו כיון דעלי' רמיא למיקבר כו' משמע דזה א"א להתקיים ע"י אחרים) ועכ"פ אין השגה על הח"צ אם תפס פירש"י והערוך והר"ן. ומה שהקשה הנשמת אדם על הח"צ שהקשה על הר"מ דבה' עיו"כ לא חייש למיתה ובה' תרומות חשש למיתה דלא ידע אמאי לא הקשה מסיכה ואישתמיט מיני' דברי הלח"מ ה' נזירות (פ"א) ששם הקשה על הר"מ מסיכה ותירץ שם ע"ש ולכן לא הקשה הח"צ משם. וע' כתונת פסים בדיני ברירה (י"ז ב') שנעלמו ממנו דברי הלח"מ הללו. והן אמת שקשה לי על הלח"מ שם שכ' שהר"מ חד משני טעמים נקט דהא יש נ"מ דלטעם ברירה זה רק בדאורייתא ועוד דלמה כ' טבל הטבול לתרומה מה"ת דלטעם בקיעת הנאד גם בדרבנן כן הוא. ועשו"ת שבו"י (ח"א סי' כ"ט). ולדעתי נראה לפמ"ש הר"מ בפי' המשנה פ"א דיומא דלפתע פתאום לא חיישינן שמא ימות והיינו כיון שהוא זמן מועט והוא סברת רבותינו בעלי התוס' בכמה דוכתי ועמ"א סי' תקס"ח ס"ק י"ב ומחצית השקל שם שגם המה חילקו כן ונ"ל שכן הוא דעת הראב"ד (פ"ג מה' מעשר שני ה"ז) שכ' וז"ל ועם כל זה אין דעתי נוחה היינו אלא במעות שהוא פיקדון זמן ארוך ויש לחוש שמא ימות ואין ידוע מי יעמוד אחריו אבל בפירות שאינו לזמן ארוך כולי האי לא חיישינן עכ"ל והרב בעל כסף משנה כ' שם וז"ל דאפי' לא להוי לזמן ארוך מי ליכא למיחש שמא ימות הנפקד ביום אשר הפקיד אותו או למחרתו עכ"ל ואין זה השגה כלל דדעת הראב"ד לחלק בין זמן מרובה למועט ולפ"ז דוקא יה"כ שהוא יום א' לא חיישינן למיתה וכן סוכת המה ימים מועטים ובלא"ה אם תמות בחוה"מ יעשה לו סוכה חדשה משא"כ בתרומה שהוא לזמן מרובה לכן אסרינן לי' מיד כיון דסוף סוף נצרך לאסור. ונ"ל ראי' לזה משו"ת הריב"ש סי' ס"ט יעו"ש ולפמ"ש הרשב"א והריטב"א בחידושיהם ליבמות דאף אם מן הדין חיישינן למיתה מ"מ כיון דאין לדבר סוף לא עשו תקנה כלל א"ש דברי הר"מ דה' עיו"כ בפשיטות. ומה