עמודי אש עג

עמהם ולא עונים כיון דהוא בתוך י' אמרו עמהם יעו"ש באורך הנה מבואר שלא קשה קושיות הט"א (ומ"ש הט"א שט"ס הוא ברש"י הנה הרשב"א והריטב"א העתיקו דברי רש"י כמו שהוא לפנינו ובריטב"א האריך לבארו דאינו ט"ס) ובחי' הרשב"א לברכות הניח זה בתימה ועכ"פ לכ"ע אינו אלא מדרבנן. וא"כ מה דמות תערוך למ"ע דונקדשתי. ולמי שעבר עבירה שביטל הע"ע דהוא מה"ת. לדבר שבקדושה דהוא אסמכתא. ועיקר הטעם משום דכל בי עשרה כו' וע"כ דברי הש"ך המה להלכה ולא כהאור נעלם

(כלל ח') לבאר בדין תדיר ומקודש ואין מעבירין על המצות. וראשונה יש לחקור בתדיר ומקודש איזה מהן עדיף. והנה הט"ז בא"ח (סי' תרפ"א ס"ק א') כ' דתדיר עדיף ממקודש דתדיר הוא כלל גדול בתורה. וראיתי בשו"ת שאגת ארי' (סי' כ"ח) שהשיג עליו דהא גם מקודש הוא כלל גדול בתורה ומקרא ילפינן לה בשלהי מס' הוריות עכ"ל ולכאורה הי' אפשר לסייע להט"ז ממה שמבואר בש"ע סי' קפ"ח דאם חל יו"ט בשבת אומר תחלה רצה ואח"כ יעלה ויבא ובזבחים דף צ"א מבואר דיו"ט מקודש משבת וכמו שהאריך בשו"ת שאגת ארי' (סי' ס"ב) וא"כ אמאי יוקדם שבת ליו"ט אע"כ משום דהוא תדיר וש"מ שתדיר עדיף ממקודש. וראיתי בש"ע הג' מהרש"ז שם שכ' ששבת תדיר ומקודש וכ"כ בקונטרס אחרון לסי' רע"א ע"ש. וצ"ע לכאורה מש"ס הנ"ל. ובאמת בדברי הכל בו ההובאו בב"י שם לא נזכר רק דשבת תדיר ומהרש"ז הוסיף מקודש וצ"ל דס"ל כמ"ש הטהרת הקודש בזבחים שם דהמקשן ידע דמהני שבת ליו"ט ולא יו"ט לשבת וא"כ לא מוכח כהש"א רק דשבת קדיש גם מיו"ט וכמ"ש רש"י במנחות (דמ"ט) וא"כ אין ראי' להט"ז. אולם מצאתי להרע"ב (פ"י דזבחים מ"ו) שגם הוא כ' דתדיר עדיף ממקודש וכ' התיו"ט דתדיר ילפינן מקרא משא"כ מקודש וזה כדעת הט"ז. אך לכאורה טעמא בעי דמ"ש התיו"ט דליכא קרא מיוחד צ"ע דהא בהוריות (י"ב ב') ילפינן לה מוקדשתו ויש קרא מיוחד לזה כמו דאיכא קרא לתדיר דילפינן לה מאשר לעולת התמיד. וראיתי להעיר ע"ד מהר"ם מלובלין בחידושיו לפסחים (נ"ט א') שהקשה דלמה לי קרא שלא יוקדם דבר לתמיד של שחר תיפוק לי' משים תדיר ותירץ דבאמת מהכא ילפינן דתדיר קודם יעו"ש ותירוצו תמוה מאד דהא במשנה זבחים (פ"ט א') ובהוריות שם ילפינן דתדיר קודם מקרא אסר לעולת התמיד. וקושיתו תמוה ג"כ שלא ראה שהתוס' בפסחים (נ"ח ב') ובזבחים שם הקשו כן ותירצו בישובים שונים ודברי מהר"ם תמוהים טובא. ונראה ליישב דברי הט"ז והרע"ב בהקדם דהנה הבאר שבע (דף כ"ח ע"א) תמה על ילפותא דוקדשתו דהא ביבמות ילפינן מוקדשתו דאם לא רצה דפנו בעל כרחו ע"ש שהניח בצ"ע [עוד הקשה שם על רש"י דיבמות שפי' דאם לא רצה הכהן להתקדש מטומאה ומנשים פסולות וע"ז הקשה דהא לטמאות למתים ילפינן מקדושים תהי' ובאמת לק"מ דדעת רש"י כמ"ש הרא"ם והקרבן אהרן דוקדשתו אתי לאוריי שניסרהו במכות ע"ש וא"כ לק"מ. ושוב ראיתי להבאר שבע בספרו צידה לדרך (דקמ"ו ע"א) שהרגיש בדברי הרא"ם הללו ודחה אותם דמה אולמא זה מזה וגם דהא מבואר בכתובות דבדברים לא יוסר עבד ולק"מ דעל קושיא א' י"ל דלשון וקדשתו אתו לצוות לב"ד שהם יכפהו וכמ"ש הק"א שם וקושיא הב' ג"כ לק"מ דבאמת מצינו בכמה דוכתי כפי' בדברים וכמ"ש ר"ת דעל מ"ע שמתן שכרה בצידה כופין בדברים וכן בשאר דוכתי] וראיתי להפרישה בא"ח סימן קל"ה שכתב דהאי וקדשתו שכתבו הפוסקים הוא לאו דוקא דהא בעל כרחו ילפינן מזה רק ילפינן זה מקדוש יהי' לך וכן הוא בהדיא בברייתא דת"כ והגמרא רישא דקרא נקט וכ"כ הפרישה ביו"ד סימן כ"ח וע' באדרת אלי' פ' אמור שכתב כן וכתב דהוא דבר חדש ולא ראה דברי הפרישה שקדמו. וכן נראה מרש"י גיטין (נ"ט ב') ע' הגהת מצפה איהן שם וע' שו"ת מהריט"ץ סימן ס"ה שכ' וז"ל קשה לרש"י ז"ל בחומש דדרים הך דרשא מסיפא דרא מקדוש יהי' לך ואמאי לא דרשו לי' מוקדשתו כדדרשינן הכא עכ"ל ולדברי הפרישה א"ש. אולם העי' לי ע"ז דהא בתורה כהנים פ' אמור פרשתא א' מרבינן מקדוש יהי' לך לרבות בעלי מומין. ומזה יש לי להעיר על הפרמ"ג בא"ח (סימן קל"ה סק"ח) שנסתפק בכהן בעל מום אם אנו מצוון להקדישו והביא דהמ"א סי' רפ"ב כתב דקטן לית בי' עשה דוקדשתו דלאו בר עבודה הוא ולפ"ז בעל מום נמי לאו בר עבודה הוא יעו"ש ולפ"ז יוקשה לן על מ"ש מרן הב"י בסי' קמ"א דסומא כהן קורא בתורה אע"ג דאיש אחר אינו קורא כשהוא סומא מ"מ כהן כיון דאית בי' עשה דוקדשתו כו' ע"ש דמשמע דגם סומא אית בי' עשה דוקדשתו ומ"ש סימא מקטן. אך באמת נפלאתי על הפרמ"ג איך אישתמט עיני' התורת כהנים דמרבינן בעלי מומים. הן אמת דלעיל בת"כ אמרינן והי' קודש לרבות בעלי מומים א"כ יש קרא לבעלי מומים ותרתי למה לי. וע' בס' המצוות להר"מ (מ"ע ל"ב) שכ' והי' קדש לרבית בעלי מומין שלא תאמר אחר שלא יאות להקריב לחם אלקי' למה זה נתן לו מעלת הקדימה וכבוד על כן אמרו והי' קדש כל הזרע הנכבד ההיא תמים ובעל מום. וכ"ה בספר החינוך (סימן רס"ט) וכן ראיתי בבה"ג ה' בכור שכ' וכהן סומא מותר לפדות את הבכור דכתיב בהו בכהנים והי' קדש בהויתן יהי'. מבואר שהביאו מהכתוב דוהי' קדש ונא מקדוש יהי' לך ועכ"פ מבואר מבה"ג ור"מ והחינוך דכהנים בעלי מומים צריכים לכבד אותם כמו שאר כהנים ומהתימה והפרמ"ג איך נעלם ממנו כ"ז. וכמו כן יש להעיר על בעל מקראי קדש (שער ז' סק"ג) שהאריך בזה אי סומא שייך בי' עשה דוקדשתו ולא ראה דברי הת"כ והר"מ וחינוך הנ"ל וההבדל שבין בעל מום לקטן י"ל דשאני בעלי מומין דכהן אחר כמותו הוא בעל עבודה משא"כ קטן. וביותר י"ל לפי מה שנסתפק הב"י סד קל"ה אי עשה דוקדשתו קאי על הישראל או על הכהן וא"כ י"ל דקאי על הכהן ולקטן א"א לצוותו. וע' בשו"ת מהרי"ט (ח"א סימן קמ"ה) שכתב דעשה דוקדשתו הוא דאנו מצוין לחלוק כבוד לכהן וקטן לאו בר חילוק כבוד הוא ע"ש א"כ י"ל דלסומא יש לחלוק כבוד עכ"פ לפי מה דמרבה בה"כ גם מקדוש יהי' לך לרבות בעלי מומין א"כ לא נשאר לנו קרא להקדים הכהן ולכבדו. אשר על כן נראה לפי מה דאיתא בירושלמי בגיטין (פ' הנזקין ה"ט) מלתא דרשב"י אמר שהוא מדברי תורה כו' מלתא דריב"ל שהוא מדבריהן כו' דמבואר דהוא פלוגתא אם מה דמקדמינן כהן הוא מה"ת אי מדרבנן ועמ"ש מהר"א המפרש לירושלמי ברכות פרק ה' ובשדה יהושע גיטין (רצ"ד ע"ב) והשירי קרבן שם. וא"כ י"ל דהש"ס דהוריות ס"ל דוקדשתו הוא דאורייתא ע"כ ילפינן למקודש דהוא ג"כ דאורייתא וא"כ לפמ"ש המהרי"ק שורש ט' דהתוס' והמרדכי פסקו כמ"ד דרבנן וכן ס"ל להעיו"ד (סי' כ"ח) כמ"ש המ"א סי' ר"א א"כ ליכא קרא מיוחד למקודש ותדיר עדיף ממקודש. ואין ראי' מהרמב"ם שפסק דאיזה שירצה יקדים. דמזה הוכיח הש"א דס"ל דלא נפשטה האיבעיא אי הדיר עדיף ממקודש דהוא ס"ל דיקדשתו הוי מה"ה וכמ"ש בס' המצוות (סי' ל"ב) וראיתי להב"ח ביו"ד (סי' כ"ח) שכ' דהרמב"ם ס"ל דוקדשתו הוי אסמכתא בעלמא לענין לפתוח ראשין ורק לענין קרבנות הוי ד"ת ותמהני דבספר המצוות כתב להדיא דגם לענין לפתוח ראשון הוי מה"ת וכ"כ בשו"ת הריב"ש (סי' צ"ה) דהר"מ ס"ל דהוא מה"ת ולכן לדידי' תדיר ומקודש לא נפשטה האיבעיא אבל לדידן דס"ל כמ"ש התוס' והמרדכי דהוי דרבנן שפיר כ' הט"ז דתדיר עדיף ממקודש. וראיתי להמור וקציעה בא"ח (סי' ל"ה) שכתב דלא מצא חבר לבעלי התוס' ולא שום הכרח תלמודיי דיהי' דרבנן יעו"ש ובמח"כ לא ראה בירושלמי בגיטין פ' הנזקין דריב"ל ור"ח סוברים דהוי מדרבנן ובמהרי"ק מ"ש בשם המרדכי. וע' בירושלמי נזיר (פ"ז ה"א) דנראה משם דנפשט האיבעיא דמקודש עדיף מתדיר וכמ"ש המראה הפנים שם אך אין ביאור כלל לדברי הירושלמי שם. ומצאתי בברכי יוסף (סי' צ' סק"ג) שכ' שט"ס היא בירושלמי וע' בזבחי שלמים להגלאנטי (סימן כ"ד) שכתב שהאיבעיא הזאת נפשטה ממס' יומא (ל"ג א') ע"ש. ולכאורה הי' נ"ל דנפשטה האיבעיא ממס' סוכה (נ"ה א') דאיתא שם כשחל שבת בא' מימי חוהמ"ס ימוטו נדחה. וראיתי בתפארת ישראל בסדר קרשים (בחומר בקדש פ"ו סי"א) שתמה ע"ז דאע"ג דשבת תדיר עכ"ז חוה"מ מקודש טפי מדאקרי מיעד וא"כ יהי' ספק איזה מהן קודם יעו"ש ולהנ"ל א"ש דתדיר עדיף ממקודש וכן הי' נראה דעת הנמוקי יוסף בהלכות קטנות שכ' דציצית קודם לתפילין דהם תדירים. וראיתי בבני חייא בא"ח בהגה"ט סי' כ"ה שהקשה דנהי דציצית תדירים תפילין הם מקודשים יעו"ש ולהנ"ל א"ש דס"ל ל דתדיר עדיף ממקודש. ובזה י"ל דברי הסדר היום שהביא המ"א (סי' רנ"א סק"ו) דאם בעת התפלה צריך לקנות על שבת דיקנה מקודם ואח"כ יתפלל דצרכי שבת דאורייתא ותפלה הוא דרבנן. וראיתי להחיי אדם (כלל מ' סי' ב') שהקשה ע"ז דהא שבת מקודש ישקול כק"ש דהוי תדיר יעו"ש ולהנ"ל א"ש דתדיר עדיף ממקודם. ובמ"ש יש לדחות מ"ש בשו"ת אור נעלם (סי' י"ג מחא"ח) במי שהי' מוחזק לקרותו ביום ז' של פסח וא' ביום ח' ואח"כ אירע שהוכרחו לקרות (אחר) ביום ז' ופסק דמי שהוחזק ליום ז' יהי' ביום ח' ומי שהוחזק שיקראו ביום ח' ידחה נמי הכא ולמד כן מההוא דימוטו יעו"ש ולפמ"ש דשם נפשטה האיבעיא דתדיר קודם אין ראי'. מיהו אם נודה לדינו של האור נעלם מיושב ג"כ קושיות התפארת ישראל והבן. הכלל העולה דדברי הרע"ב והט"ז דתדיר עדיף ממקודש יש להם פנים בהלכה לפ"מ דקיי"ל גבי כהן דהיא רק מדרבנן. וליכא קרא מיוחד לזה דוקדשתו אתי לאם לא רצה דפנו. וקדוש יהי' לך אתי לרבויי בעלי מומין. וידעתי שיש מקום לומר דגם הסוברים דהיא דרבנן היא דוקא לענין לפתוח ראשון אבל גוף הדרשא הוא דאורייתא וכמו שנראה כן מדברי הב"ח שכתבתי וכ"כ במעיין החכמה (סי' ג' סק"א) אמנם עכ"ז גם דברינו יש להם פנים בהלכה להמעיין היטב. והנה ראיתי בשו"ת שנות חיים (סימן ל"ו מס' סת"ם) שכתב דמה שיש מעלה למקודש הוא כשהתדיר היא למחר והמקודש היום אבל בלא"ה אין מעלה למקודש כלל. ותמי' לי ע"ז דא"כ מה פשיט במנחות (מ"ט ב') מששה טלאים והא התם הב' ימים טובים של ר"ה הם קודם שבת כמ"ש רש"י שם והיינו משום לא אד"ו רא"ש ולשיטות תוס' פסחים (נ"ח ב') גם בעת הראי' כן וא"כ דלמא התם עדיפי התמידין דהן קודמין וגם התמידין שבשבת הן ששוין עם המוספין אבל בעלמא אימא לך דמקודש עדיף היכא דאין קודמין אע"כ דליתא. גם מש"ש דתדיר הוא רק לקדם ולא לדחות קשה משבת (רכ") דקידוש היום קידם לנר חנוכה משום דהוא תדיר אף שהוא לדחות וכה"ג טובא. ואף דמקרא לא שמעינן רק להקדים צ"ל כמ"ש בשו"ת חי"י (סימן ט') דהיכא דליכא קרא לחלק בין להקדים ובין לדחות לא מחלקינן וה"ה במקודש כן היא דהוא ג"כ לדחות וז"ב

וראיתי להעיר על מ"ש בשו"ת נ"ב מה"ק (חא"ח סי' מ"א) באם לא נראה הלבנה עד ליל י"ג באדר דצריך להקדים הלבנה דהוא תדירה וכ"ה בשערי אפרי' סי' ו' אמנם בשנות חיים סי' קל"א כתב דצריך להקדים המגילה כיון דהמגילה בביהכ"נ ולהלבנה צריך לילך לחוץ ואין מעבירין על המצות וראי' מרש"י יומא ע"ח עכ"ד. והנה מדבריו נראה דפשיטא לו דאין מעבירין עדיף מתדיר ולי צ"ע בזה. הן אמת שראיתי להנמ"י דאף דציצית קודמין לתפילין דהן תדירין אעפ"כ אם בא לידו התפילין הן קודמין משים אין מעבירין ש"מ שס"ל דאין מעבירין עדיף מתדיר וכן ראיתי בשו"ת שאגת ארי' (סס"י כ"ח) שכ' שהוכיח כן בראיות ברורות וכ"כ הדרישת ארי בא"ח (סי' כ"ה) אך קשה