עמודי אש עא

בתורת כהנים (פ' שמיני פרשתא ב' פ"ג) איתא התם אין לי אלא אלו בלבד שאר בהמה טמאה מניין ודין הוא ומה אלו שיש בהם סימני טהרה ה"ז בל"ת על אכילתן ושאין בהם סימני טהרה אין דין שיהי' בל"ת על אכילתן כו' נמצא מ"ע שלהן מן הכתוב ומל"ת שבהם מק"ו ותמה הרמב"ן ע"ז דהא אין עונשין מן הדין והרא"ם שם כתב בשם ר' ישעי' דנ"מ דיש בהם ל"ת ולא לקי ע"ז ותמה ע"ז הקרבן אהרן דמאי נ"מ כשיש גם איסור ל"ת כיון דלא לקי ע"ז ע"ש ולהנ"ל י"ל דנ"מ אם צריך שיתן כל ממונו אם ירצו לכפהו שיאכלנו דאם הי' עשה לא הי' צריך ליתן משא"כ כשהוא ל"ת צריך ליתן כל ממונו כשירצו לכפותו שיאכלנו דדבר הזה דצריך ליתן כל ממונו על ל"ת נראה דהוא מה"ת כמבואר בש"ס ברכות (נ"ד א') בכל נפשיך כו' ע' צל"ח שם שמה שדרשו בכל נפשיך אפי' אם הוא נוטל את נפשיך ובכל מאדיך בכל ממונך ולא אמרו אפי' הוא נוטל את ממונך משום דעל ל"ת צריך ליתן כל ממונו בעצמו יעו"ש מבואר דהוא מה"ת אולם בדעת הקרבן אהרן י"ל דס"ל כמו שכתבתי למעלה דגם בעשה היכא דהוא בקום ועשה צריך ליתן כל ממונו וא"כ אין נ"מ בין היכא דהוא עשה לבד או שהוא ל"ת כיון שהוא צריך לעבור בקום ועשה. וראיתי להגינת וורדים (כלל כ"א) שהקשה על הקרבן אהרן מתוס' מכות (י"ג ב') שכ' וי"ל לעונש תורה מידי דהוי אלאו שבכללות ולאו הניתק לעשה ע"ש ולק"מ דהתוס' בעצמם כתבו ושמא י"ל כו' הרי שהם בעצמם נסתפקו בזה וגם י"ל דהתוס' לא כתבו כן רק לר' יצחק ולא לדידן אך מהראי' שהביאו משמע דגם לדידן כתבו כן אך י"ל להק"א דבלאו הניתק לעשה ובלאו שבכללות נכתב הלאו בכדי שיהי' צריך ליתן כל ממונו דהא בלאו הניתק לעשה יעבור על העשה בשוא"ת משא"כ כאן דיעבור בקום ועשה וכמו שכתבתי וראיתי בגינת ורדים שם שהניח בקושיא על התוס' מאי ראי' מלאו הניתק לעשה הא נ"מ ללקות בביטל העשה ולק"מ דהתוס' הביא ראי' לשיטות ר' יוחנן דס"ל בטלו ולא בטלו והוא אמר אין לנו אלא זאת ועוד אחרת א"כ בשאר לאו הניתק לעשה לא לקי ואמאי ככתב הלאו שוב ראיתי בשושנת העמקים כלל י' שכתב כן] וצל"ע על הריטב"א יבמות (ד"צ ע"ב) ונמ"י שם ופסקו הרמ"א ביו"ד (סי' שע"ד ס"ג) בכהן שמוצא מת מצוה ויש לו לשכור אנשים אינו מחויב לשכור אלא הוא יטמא אם ירצה ע"ש וצ"ע דהא צריך ליתן כל ממונו שלא לעבור על ל"ת. וצ"ל דכיון דהתורה התירה כשאין עונה והיינו כשאין עונה בחנם וכשימצא רק בשכר מקרי אין עונה. וביותר י"ל דלפמ"ש רש"י בברכות (ד"כ ע"א) דלאו דלא יטמא לא נאמר גבי מת מצוה יעו"ש ובתוס' וא"כ א"צ ליתן כלל ממונו ע"ז דהותרה לגמרי

ולכאורה הי' נראה דדבר זה דל"ת בשוא"ת אם צריך ליתן כל ממונו במחלוקת הוא שנוי' דהנה התוס' בגיטין (נ"ח א') כתבו דאע"ג דאין פודין את השבוין יותר מכדי דמיהן מ"מ היכא דאיכא ס"נ פודין אך בשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' ט"ו) פסק דאף בסכנות נפשות אין פודין וראיתי להבית הלל ביו"ד (סי' רנ"ב) שתמה על מהר"ם שפסק היפוך דברי התוס' וע' בטל אורות די"ח ב' שלא ראה דברי הבית הלל הללי) ולדעתי יש לומר דבזה תליא פלוגתתן דהנה בטעמא דהך מלתא דבס"נ פודין כ' הבית הלל שם כיון דאיכא ל"ת דלא תעמוד על דם רעיך צריך ליתן כל ממונו ומזה מוכח דהתוס' סוברים דאף בשוא"ת צריך ליתן כל ממונו אך המהר"ם ס"ל כהחו"י דבשוא"ת אין צריך ליתן כל ממונו ולכן פסק דא"צ ליתן ממונו הרבה לפדותו וכי תימא איך יפלוג המהר"ם על התוס' יש לומר דמצאתי לו תנא דמסייע הוא ס' החינוך (פ' כי תצא) שכ' דאם יש לבעה"ב חפצים וצריך לשלם להשכיר ואין לו מעות בעין וכשימכור החפצים צריך להוזיל אינו צריך למכרו בזול ע"ש וראיתי להלימודי ד' (לימוד קצ"ה) שתמה עליו דהא איכא ל"ת דלא תלין פעולת שכיר וצריך ליתן כל ממונו עבור זה יעו"ש ולהנ"ל א"ש דבשוא"ת א"צ ליתן כל ממונו וכיון דהרא"ה חילק על התוס' ע"כ פסק מהר"ם כותי' שלא להוציא ממון והן אמת שהראי' שהביא המהר"ם דאף בסכנות נפשות אי' פודין משו"ת מהרי"ו (סי' קמ"ט) במחכ"ת הוא ראי' לנגדו דמהר"ם פירש דברי המהרי"ו שפסק שצריך ליתן האלף זהובים דזה הוי בכדי דמיהן ע"ש ומלבד דהוא דוחק גדול לפרש כן הנה אבאר הדבר דאינו כן דמהרי"ו כתב תשובתו להר"ר ישראל והוא מהר"י מברונא והנה בשו"ת מהר"י מברונא (סי' רל"ה) וז"ל והא דתנן אין פודין את השבויין יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העולם כו' י"ל הרי פסקו התוס' בהדיא בפרק הנזקין דהיכא דאיכא סכנות נפשות פודין אפי' יותר מכדי דמיהן ע"ש ובאמת גם כוונת המהרי"ו היתה כן משום דהוי סכנות נפשות ולכן כפל כמה פעמים בתשובתו דהוי סכנות נפשות ואם ס"נ דוחה שבת מכ"ש ממון הקל וא"כ מבואר היפוך דברי מהר"ם. וראיתי בשו"ת ח"ס (חח"מ סי' קע"ז) שהקשה לשיטות הר"מ דבפדיון שבוים איכא לא תעמוד על דם רעיך א"כ אמאי אין פודין השבוין יותר מכדי דמיהן הא בל"ת צריך ליתן כל ממונו וע"ש שתירץ דמה דצריך לבזבז כל ממונו לא אמרינן אלא ביחיד ולא בציבור ע"ש ובמחכ"ת דבריו תמוהין דא"כ אמאי אמרינן בש"ס גיטין (מ"ה א') על האיבעיא דהא דאין פודין אם הוא משום דוחקא דציבורא או דלא ליתי ולגרבי טפי וע"ז הביאו ראי' מלוי בר דרגא דפרקא לברתא בתליסר אלפי דינרי זהב ע"ש דמסקי דשלא ברצון חכמים הי' ולדעת הח"ס הא ביחיד באמת צריך ליתן כל ממונו וא"כ מאי ראי' מייתי וגם אמאי הי' שלא ברצון חכמים וי"ל בדוחק דהי' יכול הדבר לנגוע להציבור שאם היחיד נתן הרבה מעות אם יתרמה הדבר בציבור ירצו בעד השבויין הרבה מעות והוא דוחק גדול ובאמת קושיתו מעיקרא לק"מ דחכמים יש בכוחם לעקור דבר מה"ת בשוא"ת היכא דאיכא טעמא והכא משום דוחקא דציבורא או דלא ליתי ולגרבי טפי אמרו שא"צ לבזבז ממונו וז"פ. ודרך אגב ראיתי להעיר על מהר"ם מלובלין בחידושיו לע"ז (דכ"ו ע"ב תוס' ד"ה אני) שכ' וז"ל לו לרבות גופו וכו' והא דאיצטריך גבי ישראל לרבות השבת גופו הא ק"ו הוא מהשבת ממונו וי"ל דבהשבת גופו חייב אפי' להוציא משלו לפדותו עכ"ל וקשה לי דהא בש"ס סנהדרין (ע"ג ע"א) איתא מניין לרואה את חבירו טובע בנהר כו' ת"ל לא תעמוד כו' והא מהכא נפקא הא מהתם נפקא אבידת גופו מניין ת"ל והשבות לו אי מהתם ה"א ה"מ בנפשו אבל מיטרח ומיגר אגורי אימא לא קמ"ל וא"כ מבואר דקרא דוהשבות לו לא מיירי במיגר אגורי היפוך דברי מהר"ם וצ"ע. ולכאורה הי' מקום להוכיח דגם בל"ת איכא חילוק בין קום ועשה לשוא"ת שיהיו צריך כל ממונו ליתן מדברי הרמ"א ביו"ד (סי' קנ"ז ס"א) דלמחות א"צ ליתן כל ממונו והנה בשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' י"ג) מבואר דאיכא ל"ת כשאינו מוחה דלא תשנא את אחיך בלבביך וא"כ קשה דאמאי א"צ ליתן כל ממונו ע"ז ועכצ"ל משום דהוי שוא"ת אך הא ליתא דהא התם הפי' שא"צ כלל ליתן אפי' חומש דזה מחויב ליתן גם בעשה ומצאתי בלבוש שכתב שלכן א"צ ליתן פן מחר יחזור לסורו והוא נתן המעות ולא יועיל כלום ע"ש (וראיתי בספר שפתי צדיקים פ' קדושים שחקר אם בהוכחה חייב ליתן שליש או שא"צ כלל ליתן וחקר מדוע השתנה משאר עשה. ולא ראה במהרי"ו שא"צ כלל ליתן גם לא ראה דברי הלבוש האלו. עוד הביאו האחרונים בשם תיבת גומא שנסתפק אם דוקא במקום סכנה אינו חייב ליתן או אף בדליכא סכנה וגם הוא לא ראה דברי המהרי"ו והלבוש) הן אמת שלא זכיתו להבין דברי המהרי"ו (סי' ק"ט) שממנו נובעים דברי הרמ"א שכ' וז"ל ודוחק לומר דהתם מיירי דחייב למסור כל ממונו א"כ הכא גבי עשה דהוכח אינו חייב למסור כל ממונו רק מקצת דא"כ מה שיעור יש בדבר עכ"ל וקשה דהא מבואר בר' ירוחם ופסקוהו בש"ע דעל עשה צריך לבזבז חומש וא"כ יש שיעור בדבר (וממהרי"ו מוכח דלא ס"ל כמהר"ם מלובלין שהבאתי דאיכא בתוכחה גם ל"ת והוא כ' דאיכא רק עשה) ועב"י סי' תרנ"ו ובשו"ת חו"י סי' קפ"ג וצ"ע. וראיתי בלימודי ד' (לימוד קצ"ה) שהקשה בשם המוצל מאש (סי' מ"ה) דלמה במודה במקצת יניח לאחר לישבע הא הוא עובר על לפני עור וחייב להוציא ממונו ותירץ דהלעיטהו לרשע וכתב הלימודי ד' שלא הבין זה דאטו מי שאכל שום כו' ומ"ש דרשב"ג אמר כן לא ידעתי מקומו והוא תמוה דהוא משנה מפורשת ברפ"ה דמעשר שני אמר רשב"ג הלעיטהו לרשע כו' וא"ש דברי המוצל מאש ובאמת שקושיא זו כבר הקשה בשו"ת חו"י בהשמטות לסי' קפ"ט ע"ש באורך. ולדעתי י"ל דאף דבכל ל"ת צריך ליתן כל ממונו שאני לאו דלפני עור דקיל ע' רמ"א יו"ד סי' קנ"ה ס"א דאף דבכל אביזרא דעכו"ם צריך למסור נפשו עכ"ז בלאו דלפני עור לא אמרינן כן ואם כי יש לחלק עכ"ז חזינן דלפ"ע קיל ע' בריטב"א בחידושיו לקידושין (ל"א ב') שכתב דאף דאם עשה איסור ולא ידע צריך כפרה עכ"ז בלאו דלפני עור לא אמרינן כן וה"ה בנ"ד. וראיתי בביאורי הגר"א ביו"ד שם שכתב דמדברי המהרי"ו שכתב דדוקא בג' עבירות כתיב בכל מאודך כו' משמע דסובר דבכל ל"ת א"צ ליתן כל ממונו ע"ש ובאמת שמדברי המהרי"ו משמע כן אך דבריו תמוהין דשם הפי' אף במי שממונו חביב עליו מגופו ואדרבה משם מוכח ההיפוך וכמ"ש הב"ח בא"ח סי' תרנ"ו וא"כ דברי המהרי"ו צע"ג ועכ"פ מזה נסתרו ג"כ דברי מהר"ם מלובלין שהבאתי לעיל דהביא ראי' ממהרי"ו דאף בסכנת נפשות אין פודין יותר מכדי דמיהן ולהנ"ל אינו מוכח דהא כתבתי הטעם בשם הבית הלל משום דהוי ל"ת וא"כ אין ראי' ממהרי"ו דהוא ס"ל דעל ל"ת א"צ ליתן כל ממונו משא"כ לדידן מיהו בלא"ה דחיתי לעיל דברי מהר"ם. העולה מן המקובץ דבל"ת צריך ליתן כל ממונו בין בקום ועשה בין בשוא"ת וגם בעשה היכא דהוא בקום ועשה וגם בדרבנן הדין כן וע' בשיטה מקובצת לב"ק (ט' א') שכ' וז"ל ולא אמרו אלא במ"ע שהיא בשוא"ת אבל בל"ת כל ממונו עכ"ל מבואר דבמ"ע דייק שהוא בשוא"ת אבל היכא שהיא בקום ועשה הוי כל"ת ובל"ת לא הותנה כלל ש"מ שבין שהוא בקום ועשה בין בשוא"ת צריך ליתן כל ממונו וראיתי להמשנת חכמים להגאון מזאמושט שהוכיח דגם במ"ע צריך ליתן כל ממונו היכא שהוא בקום ועשה מש"ס דביצה (כ"א א') בולשות בא לעירינו כו' ואף דשם רצו לשלול יותר משליש ממונם אע"כ דאעשה צריך ליתן כל ממונו היכא דהוא בקום ועשה עכ"ד. ולדעתי לא מוכח מידי מזה לא מיבעיא לפי מה שנראה מדברי הר"מ ה' יו"ט פ"א דלהכי אין לוקין במבשל לעכו"ם משום הואיל וא"כ איהו סובר דהדרא לאיסורא קמא והוי לאו גמור פשיטא דלא מוכח מידי ואפי' לפמ"ש התוס' בביצה (י"ב א' ד"ה השוחט) דסוברים דלא הדרא לאיסורא קמא עכ"ז הוי לאו הבא מכלל עשה א"כ י"ל דדין ל"ת יש לו וע' מל"מ ה' נערה בתולה (פ"ו ה"ה) שכ' בשם הרשב"א דכה"ג דין ל"ת יש לו לענין דחי' (וע' בפנ"י בקונטרס אחרון לכתובות סי' ק"ט שכ' דלא נמצא זה ברשב"א אולם מצאתי אותו בלשון הרשב"א ההובא בשיטה מקובצת לכתובות ד"מ ע"א) וזה אפשר שהוא ג"כ דעת הר"ם רויטוינבורג ומיושב מה שכתב בה' ברכות שלו דהא דאסור לספות איסור לקטן בידים הוא דוקא היכא שהוא לאו אבל בעשה ספינן והתרומת הדשן (סי' קכ"ה) הקשה עליו מיבמות פ' חרש דפריך למ"ד מצוון להפרישו מכהן קטן שאכל תרומה טמאה ומאי פריך הא התם ליכא אלא איסור עשה ע"ש ולהנ"ל א"ש דהא התם הוי לאו הבא מכלל עשה וכמ"ש הר"מ פ"ז מה' תרומות פ"ג ודינו כלאו וא"ש [מיהו בלא"ה דשיטות מהר"ם כר"ש דתרומה הוא במיתה ע' יד דוד שבת (די"ד ע"ב) ע' רש"י יבמות (דצ"ו) וכ"ה ברש"י בכורות (י"ב ב' ד"ה חלה טמאה) ע' גליון הש"ס שם. וכ"ה שיטת רבינו ניסים גאון בספר המפתח במס' ברכות (דף י') שכ' והמעשר לא חייב עליו יותר מהמלקות על האוכל מעשר טמא כו' ע"ש והמגיה כתב שם דדברי רבינו