עמודי אש סט

לחם כו' ורש"י בפרשה נשא הביא ספרי לפי שיצאו שלמי נזיר לדון בדבר החדש להטעינו לחם כו' מבואר דתוס' נקרא ג"כ דבר חדש ובזית רענן פ' משפטים הקשה דלקמן בפ' ויקרא קחשיב דבר חדש שכבש טעון אליה (ומש"ש בשם בה"ז שהקשה דהרי בגמרא דף נ"ז קחשיב תודה ואיל נזיר דבר חדש הואיל וטעונה לחם אינו מדוקדק דאינו בגמרא רק הדרשות הם בת"כ ובספרי) ובתוספות העזרה הקשה מהמכילתא (פרשה משפטים פרשה י') ויצא לדון בדבר החדש דמועד משלם כופר כו' ע"ש ולא ראה שכבר העיר בזה בזית רענן שם ואני תמ' עליהם שלא ראו שבספר הכריתות (בית י"א) הביא דברי ר' נתנאל שכתב כמ"ש התוס' והקשה גם הוא עליו וע"ש מה שתירץ ובתירוצו מיושב ג"כ קושיות הרבנים האלו. והנה ראיתי במראה הפנים בירושלמי (פ' תמיד נשחט ה"ב) דאיתא התם וכי חטאתו של מצורע לא לחידושא יצאת שתהא טעונה נסכים כו' וכתב שם המראה הפנים דבאמת ש"ס דילן והירושלמי פליגי בזה אם הוספה הוי חידוש או עקירה. ונ"ל שבזה פליגי ג"כ תנאים דדעת ר' ישמעאל דגם הוספה נקרא חידושא ובזה א"ש מה דאיתא בת"כ (פ' ויקרא דיבורא דנדבה פי"ט) את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב מה ת"ל שיכול יתרבה בחלב הדפנות כו' משם ר' ישמעאל אמרו לפי שיצא לידון בדבר החדש החזירו הכתוב לכללו והיינו דהת"ק ס"ל דזה דטעון אלי' לא הוי חידושא רק תוספות ור' ישמעאל ס"ל דגם מה שאינו סותר רק מוסיף הוי ג"כ דבר החדש. והנה בתוספות העזרה רצה לומר כן רק שכתב דקשה לר' ישמעאל ליחשב נמי חטאת מצורע יצא לידון בדבר החדש לפי שטעון נסכים וצ"ע עכ"ל ונעלם ממנו דברי הירושלמי הללו שבאמת קחשיב דבר חדש מה שחטאת מצורע טעון נסכים והש"ס דילן דלא חשיב כן היינו לבר פלוגתא דר' ישמעאל ובזה א"ש מה שתמה בציון ירושלים שם מהירושלמי פאה (פ"א ה"ה) דאיתא התם דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל כו' מה שכרם חייב בפרט כו' ולהנ"ל א"ש דהירושלמי חשיב זה לחידושא דלא כש"ס דילן. ובזה נבין דברי הש"ס זבחים (נ"ז א') דר"ע יליף מה שלמים נאכלין לב' ימים ולילה א' אף בכור נאכל לב' ימים ולילה א' כו' וכשנאמרו לפני ר' ישמעאל אמר להן צאו ואמרו לר"ע טעית תודה מהיכא ילפא משלמים וכי דבר המלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש ופירש"י דמההוא דת"כ לפי שיצתה תודה לידון בדבר החדש כו' ע"ש והיינו דר' ישמעאל ס"ל דמה דתודה טעונה חזה ושוק הוא מדאיתקש לשלמים דאי לאו הכי הי' אומרין דיצתה לידון בדבר החדש דטעונה לחם ולא נבעי חזה ושוק אבל ר"ע לא חשיב זה לדבר חדש מה דטעונה לחם כיון דאינו סותר אלא מוסיף והלכך לא הוי דבר הנלמד בהיקש וא"ש ודו"ק (וע' ת"כ (פ' צו פרשתא ה') ר' ישמעאל אומר מפני שיצתה לידון בדבר החדש כו' מבואר כן שגבי תודה הוא רק דברי ר' ישמעאל) וא"כ א"ש גם ההיא דמכילתא דאיתא התם לא אם אמרת בתם שאינו משלם את הכופר לפיכך בסקילה תאמר במועד שמשלם את הכופר לפיכך לא יהא בסקילה ת"ל השור יסקל דבר אחר שהי' בכלל ויצא לדון בדבר החדש. מבואר דלפי לישנא קמא לא מקרי דבר החדש ורק להדבר אחר מקרי דבר החדש והיינו דסתם מכילתא הוא ר' ישמעאל ולישנא קמא הוא לדברי ר"ע וגם ההיא דספרי י"ל דאתיא כר' ישמעאל וא"כ א"ש דברי התוס' לפי ש"ס דילן וכפי מה דקיי"ל ר' ישמעאל ור"ע הלכה כר"ע מחבירו וע"כ כ' התוס' דקיי"ל דהיכא דאינו סותר לא מקרי חידושא וא"כ לפי מה שנתבאר דר' ישמעאל ס"ל דתוס' ועקירה שוין דגם תוספות נקרא עקירה ור"ע ס"ל דתוספות לא הוי עקירה א"כ לא יתכנו דברי הלח"מ שכ' דתוס' נקרא לר"ע עקירה גבי הטוב והמטיב דהא הוא ס"ל דתוס' לא מקרי עקירה וא"כ הכא בש"ס דמגילה אין הפי' שהש"ס מקשה על מה שהוסיפו איזה ימים דהא כתבנו דהוספה לא מקרי עקירה וגם אפי' אם הם קטנים יכלו לתקן שיקראו המגילה ויברכו רק עיקר הקושיא דהא אותן הקוראים בי"א או בי"ב או בי"ג לא יקראו בי"ד וט"ו וא"כ יעקרו תקנת אנשי כנה"ג א"כ מבואר דגם בקבלות שהן חיוב אמרינן דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו כו' וע' בב"ח א"ח (סי' ס"ח) על מ"ש הטור שאין לומר קרובץ כתב דהא אין ב"ד יכול לבטל כו' משמע ג"כ דסובר כן

ויש לעיין בגזירות שגזרו חז"ל אם חל גם על הקרובים למלכות וראיתי להפחד יצחק (אות א' די"ד ע"ב) שכתב להוכיח דלא חל עליהם ממה שאמרו חז"ל דנחמי' הוא התרשתא ולמה נקרא שמו התרשתא לפי שהתירו לו לשתות סתם יינם וקשה דהא איתא בפרקי דר' אליעזר דפנחס גזר על סתם יינם וא"כ הוי דבר שנאסר במנין ולא הי' בדורו של התרשתא כמו פנחס שיתירו לו אע"כ דעל הקרובים למלכות לא גזרו עכ"ד. ולפי דעתי לא מוכח מידי דהא כתב הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות (חלק ל"ת סי' קצ"ד) ומהר"ל מפראג בספר הזכרונות (דפ"ו ע"א) והב"י ביו"ד (סי' קכ"ד) דגזירת פנחס בסתם יינם לא נתפשטה בכל ישראל ולא קבלוהו עליהם יעו"ש וא"כ לא מוכח מידי ובפרט לפמ"ש במגילות אסתר שם דהכוונה על יי"נ ממש ולא על סתם יינם א"כ מעיקרא לק"מ דפנחס לא גזר כלל על סתם יינם (וע' מקדש מלך ויקרא דע"ט א' ע"ש באורך מזה) וצל"ע על שו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' כ"ב) שכ' דאסור לישראל למזוג יי"נ לעכו"ם וכ' ע"ז וז"ל וא"ת והלא נחמי' בן חכליא הי' משקה למלך פרס וי"ל דעדיין לא גזרו על סתם יינם עכ"ל והוא מהתימה דהא להכי נקרא התרשתא לפי שהתירו לו סתם יינם וצ"ל דס"ל ג"כ כהמגילות אסתר. אך לכאורה גם להרמב"ן מוכח דעל הקרובים למלכות לא גזרו. דנהי דגזירת פנחס לא נתפשטה אבל הא אח"כ גזר דניאל. וצ"ל דכמו דניאל הי' אז שהי' יכולים לבטל ובעיקר הנידון יש להביא ראי' ממ"ש ר' ישעי' ההובא בשיטה מקובצת לב"ק (דפ"ג ע"א) דשל בית רבי התירו לספר קומי וז"ל ואע"ג דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו כו' י"ל דראשונים לא גזרו על הקרובים למלכות עכ"ל הנה מבואר כן כסברת הפחד יצחק אך י"ל דאין זה כללא בכל מקום רק בדבר זה לפי שכל הקרובים למלכות הי' מהלכין ספורי קומי משא"כ בשאר דבר וע' חי' אגדות למהרש"א (שבת קל"ט א') שכ' על מה דאיתא התם דאחי יוסף לא שתו יין עד שנודע להם יוסף והקשו דהא השבטים קיימו כל התורה אפילו דרבנן וא"כ למה שתו סתם יינם ומתרץ מפני אימת המלכות יעו"ש שיש קצת ראי' לנ"ד. הן אמת שמ"ש המהרש"א דהשבטים קיימו כל התורה ע' בחי' אגדות בפסחים (ד"נ ע"א) שכתב דמסתמא קיימו גם השבטים כל התורה אך שיקיימו גם מצוות דרבנן לא ידעתי מניין לו זה דלא מצינו כן רק גבי אברהם

(כלל ו') לבאר בדין אסור לספות איסור לקטן הנה קיי"ל דאסור לספות איסורא לקטן בידים ויש לחקור אם גם חרש ושוטה בכלל הזה דאסור לספות לו בידים. וראיתי להפרמ"ג (בפתיחה כוללות לא"ח ובמ"ז סי' רס"ו סק"ג) שכתב דה"ה לחרש ושוטה דאסור לספות בידים והביא ראי' מדברי ה"ה פ"כ מה' שבת בשם הרשב"א ע"ש. אך ראיתי בשו"ת שיבת ציון (סי' ד') שכתב דבחרש ושוטה מותר לספות בידים ומדברי הרשב"א והר"ן אין ראי' דהם לא כתבו רק שהפיקח מצווה על שביתת חש"ו דלא גרע מהבהמה כו' ומ"ש שלא להאכילו בידים לישנא בעלמא נקטי' יעו"ש. והנה לפמ"ש בביאור דברי הרשב"א נראה דסובר דשאני שבת משאר איסורים דמלבד איסורא דלא תאכילם דלא ליספו להו בידים יש עוד איסורא דמצוה על שביתתו ובאמת מ"ש כן בביאור דברי הרשב"א הא ליתא דהא כי הרשב"א בחידושיו לפ' כל כתבי (קכ"א א') לחלק בין קטן לקטן כשיטות רש"י יבמות (דקי"א) והיינו דסובר דגם שבת שוה לשאר איסורים. ובאמת נראה שנעלם מהשיבת ציון דברי הרשב"א פ' מי שהחשיך (קנ"ג ב') שכתב להדיא כההיא דהביא ה"ה בשמו דקרי בי' לא תאכילם והיינו מהקרא דכל התורה ומבואר מזה דלא כהשיבת ציון וע' רמב"ן שם שהשמיט תיבת הללו דקרי בי' לא תאכילם והיינו שאזיל לשיטתו בפי' התורה שהזהיר הכתוב שלא יעשו בנים הקטנים מלאכה לדעתינו וכמו שהאריך בזה בשו"ת משכנות יעקב (חא"ח סי' ק"ז) ולכן לא כתב גם כאן מהכתוב דלא תאכילם דבשבת א"צ זה והרשב"א שכתב מהקרא דלא תאכילם ע"כ דלא ס"ל כן א"כ מבואר דצדקו דברי הפרמ"ג ובלא"ה נראה שנעלם מהשיבת ציון דברי ר' ירוחם שכ' (בנתיב י"ח ח"ג) שחרש ושוטה שוה לקטן בזה וסיים שם שכן הוא דעת הרמ"ה. וע' שירי כנה"ג ביו"ד (סי' קנ"ז הגב"י אות נ"ו) שכן כתב בפשיטות והכי נקטינן וצל"ע מלשון הרב המאירי בחי' לשבת (קנ"ג א') שכתב הי' עמו חש"ו נותנין לשוטה וכן שוטה וקטן או חרש ושוטה נותנין לשוטה הי' עמו חרש וקטן לבד לא הובררה כו' ויש שואלים בקטן והא כתיב לא תאכילם להזהיר גדולים על הקטנים עכ"ל ומדכתב ויש שואלים בקנון כו' ולא כ' ובחרש ושוטה או דליקשי סתם דהא כתיב לא תאכילם משמע דבחרש ושוטה אינו עובר משום לא תאכילם וצע"ק וע' בב"ח בא"ח סי' תקפ"ט ס"א דדייק דדוקא נשים וקטנים אין מוחין כשרוצים לתקוע אבל בחרש ושוטה מוחין ע"ש ובמ"א סק"ו שהקשה דהא קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו ע"ש דמוכח מדבריהם דגם חרש ושוטה אסור להאכילם בידים. ותו נראה דנעלם והשיבת ציון דברי הרשב"א בחידושיו לגיטין (כ"ה ב') שהקשה על פרש"י שם וז"ל א"כ מה פירש הש"ס חרש בחרשת ליכול קטן אוכל נבילות הוא הא אסור לספותו בידים עלא תאכילם עכ"ל דמבואר להדיא דגם בשאר איסורים מלבד איסורא דשבת אסור לספותו בידים וראיתי במלוא הרועים (ערך קטן) שהאריך בזה אם בחרש מותר לספותו בידים וגם ממנו נעלמו דברי הרשב"א ור' ירוחם והכנה"ג הללו וע' שו"ת ח"ס (חא"ח סי' פ"ג). וע' שו"ת מהר"י באסין (סי' פ') שכתב בחרש דאין ב"ד מצוון להפרישו משמע דלספותו בידים אסור וכ"כ התבואות שור (סי' ט"ז ס"ק ל"ז). והנה הרשב"א כתב שם דעבד לא גרע מבהמתו. וכוונתו לאו דוקא בהמתו רק כמו שמצוה על הקטנים וכ"כ הרשב"א בתשובה (ח"א סי' נ"ט) ומזה למד בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' ע"ז) דכי היכא דבקטן כל שעושה לצרכינו אסור לספותו איסור דרבנן ה"ה בעבד וכ"ה בלשון הרמב"ן בפי' התורה דמצווה על העבד כמו שמצוה על הקטנים ומזה תראה דסרה השגת התוס' שבת (סי' ש"ד) על המג"א דכ' בשם הרדב"ז דאפי' איסור דרבנן אסור דהא בבהמה קיי"ל דאינו מצוה על איסור דרבנן ע"ש ובאמת עבד דומה לקטן וראיתי להעיר עמ"ש הרדב"ז בתשובה שם שכתב בשם הר"ן דהיכא דעשה לצרכינו אסור אפי' איסור דרבנן וז"ל ומ"מ משמע לי דהר"ן חולק על הרשב"א וצריך ליישב המשנה לדעת הרשב"א ואין זה מקומו עכ"ל ותמהני דבאמת דברי הר"ן הללו המה באמת מועתקים מדברי הרשב"א בחי' לשבת דף כ"ב וביבמות פ' חרש וצע"ג

ונ"ל דה"ה סומא לר' יהודא דס"ל דהוא פטור מכל המצוות ואף אם נימא דגם מדרבנן פטור וכמו שנראה משיטות הירושלמי ע' מראה הפנים בירושלמי מכות (פ"ב ה"ה) וגם אם נימא דגם מלאוין פטור וכמו שכן הוא דעת ר' ישעי' הביאו היעיר אזן (מערכת ס' אות כ') עכ"ז אסור לספותו בידים וכמו דאסור בחרש ושוטה והוא מטעם שמא ישתפו וה"ה בסומא שמא יתפקח [ע' ברא"ש קידושין פ"א סי' מ"ט שכ' לחלק בין סומא לאשה וז"ל אבל אשה מחויבת במ"ע שלא הזמן גרמא ובמצות ל"ת. וראיתי להשלמי שמחה (דצ"ד ע"א) שכ' ולא גרסינן מל"ת דבהא סומא ג"כ מתחייב עכ"ל וא"צ לשבש הגירסא דדעת הרא"ש כר' ישעי' דגם מל"ת פטור. וע' שו"ת נ"ב מה"ת חא"ח (סי' קי"ב) שכ' דמלשון התוס' שכתבו נראה כעכו"ם אלו לא הי' חייב מדרבנן משמע מזה דגם בל"ת פטור ע"ש ואין זה הכרח ע' בביאורי