עמודי אש סח

עבודת עבודה וראיתי שם בד' ל"ה ע"א שגם הוא הקשה הקושיא הזאת. וכ' דהסוגיא הזאת לא ס"ל דמהני סרסור כו' ע"ש והנה הקושיא כבר הקשה בח"ס ובתירוצו לא ביאר במה פליגי רב אדא וסתמא דהש"ס ולפמ"ש הדברים נכונים ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה בלשון לימודים שם מש"ס חולין (ד"ז ע"ב) עקרנא לי' איכא צער ב"ח ולזבן לי' לעכו"ם איכא לפני עור דאמאי לא זבין לי' ע"י סרסור והנה לשיטות הסוברים דדוקא ע"י ספסירי שרי הי' מקום לדחוק דלא הי' שם ספסירא אבל להסוברים דגם ע"י סרסור שרי קושיתו חזקה אולם לפמ"ש א"ש דהסוגיא הזאת סוברת כסתמא דש"ס ע"ז דגם ע"י ספסירא אסור דהגזירה היתה כוללות וא"ש ומש"ש הלשון לימודים שלפמ"ש התוס' דכיון דאיכא הפסד שרי מכ"ש דהי' ראוי להיות מותר במקום איסור י"ל דבימי חכמי הש"ס הי' אסור גם במקום הפסד ורק אח"כ כשראו שאיכא הפסד לכל העולם התירו א"כ בזה"ז מותר גם באיסורא וראיתי בשו"ת שבות יעקב (ח"ג חיו"ד סי' ע"ג) שהקשה על מה דאמרינן עקרנא לי' איכא צער בעלי חיים דהא היכא שיש צורך ליכא בל תשחית וצער בעלי חיים ע"ש ותמה אני עלי' שלא ראה שכבר הקשה זה בפסקי מהרא"י (סימן ק"ה) וכ' דההיזק לא הי' שכיח רק ר' פנחס בן יאיר החמיר מכח חסידות וע' שו"ת חו"י (סי' קצ"ה) שגם הוא כתב כן מדעתי' דנפשי' ולא זכר מפסקי מהרא"י הנ"ל ולכן קשה לי על שו"ת כ"ב מה"ק חיו"ד (סי' ס"ב וס"ג) שהקשה דאם מפני היזק רבים מותר צער בעל חיים א"כ אמאי לא עקר אותם ובאמת לק"מ דבלא"ה לא שכיח ורפב"י מדות חסידות עביד

וראיתי להלשון לימודים שם שהקשה על מ"ש התוס' פסחים (כ"ג א') בשם הירושלמי והרי חמר והרי גמל כו' דהא בלא"ה אסור למכור לעכו"ם בהמה גסה ע"ש והוא פלא דמניין לו הפי' בירושלמי דמוכרין לעכו"ם ונוכל לפרש דישראלים מוכרים זה לזה ומה שהקשה שם על התוס' דכתבו היתר משום הפסד הא יוכל למכור ע"י סרסור כמ"ש ה"ה בפ"כ מה' שבת נלע"ד דלק"מ והתוס' וה"ה הולכים לשיטתם דהנה הר"מ ורש"י סוברים דע"י סרסור מותר והתוס' והרא"ש סוברים דגם ע"י סרסור אסור ואינו מותר רק ע"י ספסירא וע' ב"ח יו"ד (סי' קג"א ס"ו) וא"כ שפיר כ' ה"ה דליכא הפסד כיון דמותר ע"י סרסור וסרסור היי מלתא דשכיחא ובעת שירצה למכור יקרא לאיש א' שיהי' סרסור בדבר ולא יהי' הפסד אבל התוס' והרא"ש הסוברים דאינו מותר רק ע"י ספסירא א"כ כיון דזה אינו שכיח דכל המקומות שיהיו איש סוחר וירויח מעט בהדבר ושפיר כתבו דהוי הפסד וגם הריטב"א בחידושיו לע"ז שכ' שליכא הפסד הוא לפי שגם הוא הזכיר בדבריו סרסור ונראה מדבריו שסובר דמותר גם ע"י סרסור ולכן כ' דליכא הפסד (ומש"ש הריטב"א דהגזירה היתה כוללות אין ראי' להלשון לימודים דהוא כתב כן על מ"ש ר"י דמותר מטעם הפסד וע"ז כ' דלא נמצא להדיא כן בש"ס כמו דמבואר כן אצל כלי זין ומזה נראה דהיתה כוללת גם במקום הפסד אבל על ההיתר שכתב מתחלה דהוא משום שאין מכירין בקולינו ע"ז לא כתב הריטב"א והבן) ומיושב בזה מה שהקשה המעשה רוקח בה' שבת על ה"ה מדוע לא הזכיר מדברי התוס' יעו"ש ולהנ"ל א"ש דלשיטתו דגם ע"י סרסור שרי אין מקום לתירוצם אך א"כ תקשה על הש"ע דפסק דע"י סרסור שרי ועכ"ז התיר בזה"ז לכל וי"ל דלזה כ' בש"ע בזה"ז נהגו היתר בכל והיינו דבאמת אינו היתר מדינא רק שנהגו כן וע' בס' המקח וממכר לר' האי (שער י') שכ' אבל ע"י סרסור מותר למכור להם דרב אדא שרי כו' משמע דגם הוא סובר דגם ע"י סרסור שרי. עוד הקשה הלשון לימודים שם דאם נימא דבהפסד מותר א"כ איך כ' רש"י חולין (ז' ע"ב ד"ה לפני) דמזבן לי' לעכו"ם כבר אמרו אין מוכרין בהמה גסה לעכו"ם וקשה דאם ע"י הפסד מותר כ"ש במקום איסור עוד קשה דימכרנו ע"י סירסור עכ"ד. והנה אם נימא דבעינן דוקא ספסירא היינו יכולים לדחוק דלא הי' לרבי בעת הזאת ספסירא אך הא באמת דעת רש"י דגם ע"י סרסור מותר והנה נ"ל ראי' לדעת התוס' והרא"ש דגם ע"י סרסור אסור מהא דגרסינן בירושלמי (פסחים פ' מקום שנהגו ה"ג) מניין שקונסין בו למנהג חד בר נש זבין גמלא לחד ארמאי אתי עובדא קמי' רשב"ל וקנסו בכפלא בגין דיחזור לי' גמלא אמר ר' יוסי בן ר' בון לסרסור קנסו וקשה למה קנסו כלל הא ע"י סרסור מותר ודוחק לומר דהירושלמי פליג על ש"ס דילן בהא ולשיטות תוס' ורא"ש ניחא דדוקא ע"י ספסירא מותר אבל ע"י סרסור אסור וא"ש. ולי בעניי יותר קשה על רש"י דלמה לו לומר טעם האיסור משום דאין מוכרין בהמה גסה לעכו"ם דזה הוי רק משום חשש נסיוני הא בלא"ה מבואר שם במשנה דאין מוכרין להם דובים ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים וא"כ גם לעכו"ם אסור למכור כמו לישראל לכן נראה דרש"י רישא דמלתא נקט. ועיקר כוונתו על סוף המשנה וכל דבר שיש בו נזק לרבים ולפ"ז ספו תמו כל קושיות של הלשון לימודים והנה בעיקר קושיות של הלשון לימודים על התוס' דהגזירה היתה כוללות י"ל לפמ"ש הט"ז באה"ע סימן קמ"ד ס"י) דהיכא דהיתה הגזירה מתחלה בתורת ודאי אז אסור אף שבטל הטעם משא"כ היכא שמתחלה לא הי' אסור רק מטעם ספק לא אמרינן כן ע"ש ובמ"ש בביאור דבריו ביד המלך פ"ט מה' גירושין וכן נ"ל מתוך דברי המ"א סי' תר"ץ דהיכא דהגזירה לא היתה רק מטעם חששא לא הוי בכלל דבר שנאסר כו' ע"ש וא"כ בנ"ד דהגזירה היתה דלמא יתרמי דיקנה בע"ש ביה"ש ויחמר אחריו דזה הוי רק בתורת ספק לכך ס"ל להתוס' דכשבטל הטעם בטלה הגזירה וראיתי להעיר על דברי הקרבן נתנאל (פ"א דביצה ס"ק כ"ג) שהקשה דלמה הביאו הש"ס מברייתא דאמרו תלמידיו לר"א כבר נמנו חבירך עליך והתירוהו ואמאי לא הביאו המשנה דמשרבו הפירות התקינו שיהי' נפדין סמוך לחומה ע"ש ונ"ל ליישב זה עם מ"ש הר"ם פ"ד מה' ממרים דאף שבטל הטעם צריך ב"ד שיהי' גדולים בחכמה ובמנין לבטלו וא"כ רצה הש"ס להכריח דצריך ב"ד יותר גדול מדאמרי לו נמנו חבירך שהם הי' יותר גדולים וכמ"ש הכ"מ שם (ולא כשו"ת פרי תבואה (סי' א') דריב"ז הי' יותר גדול) וי"ל דזה ידע הש"ס דהי' יותר גדולים ושפיר דייק מדנמנו עליו חביריו היותר גדולים ש"מ שצריך יותר גדולים ולהכי לא דייק זאת מהמשנה דמשם אינו מוכח דצריך יותר גדולים וע"ש בפרי תבואה דמניין לנו שביי"נ יהי' מותר בזה"ז הא כ' המהרי"ט חיו"ד סי' ג' דבאיסור גילוי לא גזרו על אותן מקומות שאין הנחשים מצוין בהם א"כ על מקומות שאנו דרין בהם לא נגזרה כלל מעולם משא"כ יי"נ דהגזירה הי' על כל המקומות מתחלה אלא שנשתנה מחמת הזמן שעכשיו אין רגילין לנסך וזה נקרא נתבטל הטעם עכ"ד. ובאמת לק"מ דגם ביי"נ לא גזרו אז על העקומות שהי' שם שלא הי' רגילין לנסך וכמ"ש בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ס"ז לפרש כן בדברי הרא"ש ונפלו כל דברי הפ"ת

ויש לחקור אם רוצים ב"ד לבטל לצורך שעה אם גם זה בכלל דאינו יכול לבטל דברי ב"ד חבירו כו' או כיון שלא בטלו לגמרי רק לצורך שעה מותר וראיתי בשו"ת מהרי"מ מבריסק (סי' י"ח) שדעתו דלצורך שעה מותר ויכולים לבטל אמנם בשו"ת מאמר מרדכי (סי' ל"ב) כתב דאף לצורך שעה אינם יכולים לבטל והביא ראי' מש"ס מ"ק ד' ג' ופ"ה ממעשר שני מ"ב יעו"ש ועמ"ש בזה בשו"ת תועפות ראם חא"ח (דכ"ה ע"ב) והנה ראיתי בספר הישר לר"ת (סי' של"א) שהקשה דהיאך התיר ר' יהודא לבעל קרי ללמוד תורה הא אין ב"ד יכול לבטל כו' וכ' דשמא לא נתפשטה או שראה שהשעה צריך לכך ע"ש נראה דלתירוץ הב' יכולים ב"ד לבטל לצורך שעה היכא שהם רואים שהשעה צריכה לכך ואפי' אם נתפשטה התקנה. ולתירוץ הראשון אולי דאינם יכולים לבטל אפי' לצורך שעה אולם נראה לחלק דלעקור כולו אינם יכולים לבטל אפי' כשהוא לצורך שעה ולעקור מקצתו יכולים לצורך שעה ומנא אמינא לה מהא מדברי האור זרוע ההובא בשו"ת מהרש"ל (סי' ס"ה) שכ' וז"ל ועוד הא דאמרינן דצריך מנין גדול להתירו היכא דבאין לעקור ולהתיר כל התקנה לגמרי אבל לצורך שעה נראה דיכולין להתיר קצת דהא רבי התיר את הפת היכא דליכא פלטר ישראל אע"ג דפת הוי ממנין י"ח דבר עכ"ל הנה מבואר כמ"ש דלצורך שעה יכולים לעקור מקצת הגזירה ולא כולו הן אמת שהראי' שהביא הא"ז מרבי אינו מוכרח לפמ"ש התוס' בע"ז (ל"ה ב' ד"ה מכלל) והרא"ש שם בפת לא נתפשטה בכל ישראל וע' מ"ש השירי קרבן בירושלמי שבת (פ"א ה"ד) ופסחים (פ"ב ה"ד) ובמח"כ לא ראה מ"ש הפילפולא חריפתא במ"ז פ"ב ס"ק קכ"ו יעו"ש] ועכ"ז אף דהראי' נדחית כיון שמצאנו כן לגאון קדמון שחילק בכך כן ראוי להורות כיון שלא מצינו בראשונים להיפוך ובזה נדחה מה שהביא במאמר מרדכי ראי' מש"ס מועד קטן ופ"ה ממעשר שני דהתם כיון דקאי לעקור כולו וזה אין יכולים לעקור אף לצורך שעה משא"כ לעקור מקצתו ורואים שהשעה צריכה לכך יכולים וא"כ נראה בנידון של המהרי"מ להתיר בשעת היוקר מין קטניות יכולים כיון שהוא רק מקצתו יכולים להתיר לצורך שעה ותמהני מהרבנים האלו שלא ראו דברי הא"ז הללו. וראיתי בכסא דהרסנא (סס"י ל"ו) שכ' ואני נבוך אם נאמר הכלל הזה דצריך מנין אחר להתירו בקבלות שהן חיוב דאפשר שאינו אלא בקבלות שליליות עכ"ד. ונראה לפשוט זה מסוגיא דמגילה (ב' א') דאמרינן התם מכדי כולהו אנשי כנה"ג תקנינהו דאי ס"ד אנשי כנה"ג י"ד וט"ו תקון אתי רבנן ועקרי תקנתא דתקינו אנשי כנה"ג והתנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וצריך להבין כיון דרבנן הוסיפו ימים על מה שתקנו אנשי כה"ג אם זה מקרי עקירה וע"כ צריך לעיין אם הוספה נקרא עקירה וראיתי להלח"מ (פ"ב מה' ברכות ה"ח) שהקשה דמאי מייתי מר"ע הא הוא אומר תרווייהו הטוב והמטיב ודיין האמת ולא מקרי עקירה אלא כשאומרים דיין האמת לבד ואין אומרים הטוב והמטיב וי"ל דמ"מ מקרי עקירה כיון שאין אומרים הטוב והמטיב לבדו וההוספה נקרא עקירה עכ"ל מבואר שס"ל שהוספה הוי עקירה. ובזה יש ליישב דברי תר"י פ"ז דברכות שכתבו בפלוגתת ר"ע ות"ק בברכת הטוב והמטיב בבית האבל דפירושו דיוסיף עוד הטוב והמטיב לבד מה שבכל יום ע"ש וראיתי במעדני יו"ט שם שכ' ופשיטא לי מלתא שכשכתבו כן לא הי' לפניהם רק ספר הרי"ף ואישתמט מינייהו הגמרא דהא בגמרא מייתי ראי' מברייתא זו דהטוב והמטיב לאו דאורייתא שהרי עוקרין אותה בבית האבל וע' בשערי ירושלמי שהניח זה בצ"ע ולא ראה שכבר קדמו במעיו"ט ועם האמור א"ש דס"ל הפי' בגמרא כמו הלח"מ דהוספה הוא עקירה ופירשו הגמרא דאם הא דאורייתא איך מוסיפין בה הא הוי כעקירה וא"ש. והן אמת שצל"ע על זה מש"ס דזבחים (ל"ד א') והוא ג"כ בת"כ פ' ויקרא דיבורא דנדבה (פרשתא ב') כשהוספת לא עקרת הא למה זה דומה כו' ע"ש דמבואר מזה דאם מוסיף איזה דבר לא נקרא עקירה והתוס' שם שכתבו שצ"ע ממעילה וכתובות (צ"ט) דאיתא התם גבי צוה לו לקנות לתך וזבן כורא ע"ש והנה במעילה לא כזכר כן רק צוה לו לקנות כורא וזבן לתך ובכתובות איתא להא מלתא ולא ידענא מאי קושיא הכא אמרינן דאם אמר לו אלא חיטין הוי כמעביר וא"כ אין ראי' מכתובות דלא אמר לי' אלא וצ"ע. וע' ש"ע ח"מ סי' קפ"ב דאם ציוה לו לקנות בית במאה וקנה בית במאתים דלא הוי מעביר רק מוסיף ומבואר דהוספה לא הוי עקירה ועמ"ש התוס' במגילה (ד"ה ע"ב ד"ה וביקש) מש"ש וצע"ק. וראיתי להתוס' יבמות (ז' א' ד"ה לפי) וזבחים (מ"ט א' ד"ה לפי) שכתבו דכללא דכל דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש כו' אינו אלא היכא שהדבר החדש סותר כללא אבל היכא שאינו סותר אלא מוסיף לא נקרא דבר חדש ובברכת הזבח בזבחים שם שהניח בתימה על התוס' דהא גרסינן בת"כ הביאו רש"י בזבחים (נ"ז א') לפי שיצאה תודה בדבר חדש. שטעונה