עמודי אש סד

וראיתי בשו"ת קנאת סופרים (סי' י') שכ' שהרמב"ם למד דסד"א מדרבנן לחומרא מש"ס כתובות (דף ט') דהאומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו וסובר הרמב"ם דהיינו מדרבנן ע"ש וא"כ יהי' מוכח מזה דשאחד"א הוא גם במלתא דרבנן. אך א"א לומר כן דא"כ יהי' נסתר קושיות הש"ס שם על ר"א מאי קמ"ל תנינא כו' דמאי ראי' מדאורייתא לדרבנן דלמא קמ"ל ר"א דגם בדרבנן אמרינן שאחד"א וכבר הקשה כן בשו"ת נ"ב מה"ת (חיו"ד סי' ל"ח) והעלה דגם להרמב"ם הוי בזה איסור דאוריי' וא"כ נסתרו דברי הקנאת סופרים (ועמ"ש לי המחבר ע"ז בשו"ת ליקוטי צבי סי' ז') וראיתי בקנאת סופרים (סי' נ"ב) שתמה על הפרמ"ג שנסתפק אם שאחד"א הוא מדרבנן מש"ס פ"ק דכתובות את בתי נתתי לאיש הזה כו' ע"ש דמוכח דהוי מה"ת ובמח"כ שכח דברי עצמו בשנות חיים בקונטרס פרט ועוללות (דס"א ע"ב) דשם הוי מטעם נאמנות ולא מוכח מידי וראיתי בספר משנת חכמים (ד' קמ"ד) שחקר שם אי שאחד"א הוי ללקות ולהביא קרבן ודברים תמוהים דלהדיא מבואר בש"ס קידושין (דף ס"ג) ומודה רב אסי דאין לוקין ופרש"י דשאחד"א לא מהני למלקות ומה שהביא שם ראי' דשאחד"א אינו מדרבנן דא"כ מאי עשני פ"ק דכתובות ואב"א באשת כהן הא הוי ס' דרבנן ולהקל ע"ש נלע"ד דלק"מ דאף אם נימא דשאח"ד הוא מדרבנן עכ"ז אם אומר על איזה דבר שהוא ס' דאורייתא א"כ כיון דהדין דסד"א להחמיר מה"ת (וגם להרמב"ם הוא אסור בכאן מה"ת וכמ"ש לעיל בשם הכ"ב) א"כ שפיר אמרינן שאחד"א ודו"ק. ודע דאם נאמר דשאחד"א הוא מדרבנן יש ליישב מה שתמהו האחרונים על מצוות ולו תהי' לאשה דהא שאחד"א וע' שו"ת ס' יהושע בפו"כ סי' תפ"ט. האומנם אם נאמר דהוא מדרבנן א"ש דמה"ת לא אמרינן שאחד"א וגם חכמים לא רצו לאסור בה מה שהתירה התורה להדיא וכעין מ"ש הט"ז בח"מ (סי' ב'). [וראיתי להתורת חיים בחידושיו לע"ז (ד"ז ע"א) שכ' הטעם בהא דאם נשאל לחכם ואסר כו' דהטעם משום ספיקא דדינא יעו"ש ולפ"ז הי' נראה דבדרבנן מותר לשאול דס' דרבנן להקל אך טעם שלו אינו עולה לדינא דקיי"ל דאפי' היכא שידעינן שטעה עכ"ז אסור לשאול] ושוב נדפס שו"ת עדות ביהוסף וראיתי שם בסי' כ"ג ענף ג' שחקר בזה אם שאחד"א באיסור דרבנן וכתב בראש דבריו והנה דעת הרא"ש דבדרבנן לא אמרינן שאחד"א והוא תמוה דהיכן מבואר בדברי הרא"ש כן ואולי ט"ס הוא וצ"ל הרא"ה וכמ"ש לעיל דהרא"ה סובר כן בשם הג' ר' עקיבא איגר בתשובותיו והן אמת שמאד נפלאתי על מ"ש כן בדעת הרא"ה ולדעתי מעולם לא כוון הרא"ה לזה ואחרי המחילה מכ"ת שגה בפשט דברי הרא"ה והוא. דהנה בבדק הבית (שער ב' בית י"ד) על מה שהקשה הרשב"א שם על דברי הר"י בעל התוס' דסובר דס"ס להקל הוא דוקא בב' תערובות דהא בפ"ק דכתובות גבי ההיא דפתח פתוח מצאתי מבואר דאמרינן ס"ס אף דליכא תערובות וע"ז כ' הרא"ה דכיון דמה"ת אוקמוה אחזקת טהרות א"כ ס' הא' הוא מותר מה"ת וליכא רק איסור דרבנן ובדרבנן מהני ס"ס גרוע וכמ"ש בעצמו למעלה וז"ל אלא דטעמו של רבינו ז"ל דלא אמרינן ס"ס שריא רחמנא אלא הכא דס' הא' מותר מה"ת אלא מדרבנן אסור כגון ההיא דתערובות הלכך הו"ל ס' הב' דרבנן אבל כל היכא דס' הראשון הוא מתסר מדאורייתא ס' ב' הוא אסור מדרבנן כו' ע"ש ולהכי כ' דלא קשה מסוגיא דפ"פ דשם ס' הא' הוא מותר מה"ת דאוקמוה אחזקתה ולהכי בדרבנן מותר ס' הב' ולא כהבנת הג' רע"א דסובר דמותר דלא הוי רק מדרבנן ובדרבנן לא אמרינן דשאחד"א דליתא דכוונתו כמ"ש. וע' בבית שמואל (סי' ב' ס"ק י"ד) ובפנ"י בקו"א לכתובות (סי' מ"ה) ובשו"ת שב יעקב חיו"ד (סי' מ"ח) תמצא שהם הקשו כעין קושיות הרא"ה מאלמנה עיסה ותירצו שם ג"כ דהוי דרבנן ובדרבנן מועיל ס"ס כה"ג וכן הוא ג"כ כוונת הרא"ה כן כ"ל ברור. וא"כ כיון דהוכחנו דהרא"ה אינו מהחולקים על הך דינא והבאנו ראיות דשאח"ד הוא אף בדרבנן כן הלכתא. וגם אם שאחד"א הוא מטעם קבלה והוא רק מדרבנן עכ"ז י"ל דגם בדרבנן גזרו כן. וראי' דהא כתבתי לעיל שהקבלה שאדם מקבל על עצמו שבת הוא רק מדרבנן ועכ"ז הוא אסור בכל השבותים וכמ"ש המ"א (סי' רס"א סק"א) וע' שו"ת ח"צ (סי' י"א) שכתב ג"כ כן. ובזה שגה בנשמת אדם שם שכתב דלהמ"א מותר בשבותים וליתא וא"כ מבואר דשאחד"א הוא אף באיסור דרבנן

והנה מדברי הרשב"א שהביאו בש"ע יו"ד (סי' ב') למדו הפוסקים דאף נגד עדים יוכל לעשות על עצמו חתיכה דאיסורא וראיתי בשו"ת ספר יהושע (סי' קע"ז) שכ' נלע"ד דאף דיכול לעשות אנפשי' חתיכה דאיסורא אף נגד עדים עכ"ז היכא שחוזר בו מותר גם לו עכ"ד. וכמו כן ראיתי בשו"ת תועפת ראם (חיו"ד סי' נ"א) שכ"כ ומהתימה מהם שאשתמט מינייהו דברי המל"מ פ"ג מה' יבום דאף אם חוזר בו לא מהני ואף דבפ"ט מה' אישות לא כתב כן כבר כתבו האחרונים דהעיקר כמ"ש בה' יבום וכן העלה הפרמ"ג בה' שחיטה סי' א' וע' בתועפות ראם בח"מ סי' י"א שגם שם כתב הוא בעצמו דגם כשחוזר בו לא מהני. רק שכתב דבזה לא מצרכינן אמתלא מבוררת יעו"ש וכן כ"ל לדינא ומיושב בזה מ"ש בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' ק"ט) באיש ואשה שהוחזקו לאח ואחות ואח"כ חזרו בהם כ' שם וז"ל שאינם נאמנים ומכ"ש לסתור החזקה שהיא אלימתא כל כך שסוקלין עליה צריכין דוקא ב' עדים ברורים. וראיתי בפתחי תשובה לאה"ע (סי' י"ט סק"ג) שתמה ע"ז דהא שאח"ד ולא מהני בזה גם כשיהי' ב' עדים ולהנ"ל א"ש דהא כ' השבו"י שם דנתן אמתלא דרצה למלאות תאותו כו' רק שכתב שאינה אמתלא טובה כל כך אבל אי איכא ב' עדים מכחישים מהני אמתלא אף שהוא איננה מבוררת וראיתי להעיר על מה שהקשה הפתחי תשובה באה"ע סי' מ"ז סק"א ע"ד החו"י (סי' קל"ח) באשה שהחזיקה את עצמה לא"א דמהני אמתלא שלה והקשה ממ"ש הרמ"א סס"י מ"ז דאם אמרה שנתקדשה לפלוני לא מהני אמתלא לק"מ לפמ"ש בשו"ת נ"ב חאה"ע (סי' ס') והביאו הוא בעצמו בסק"ג דדוקא בהודה בב"ד לא מהני אמתלא וגם כתב דהיכא דצריכה לומר דוקא שנתקדשה לפלוני מהני אמתלא וא"כ בנ"ד תרווייהו איתנייהו. גם מ"ש דאינה אמתלא טובה ע' תשו' חוט השני סי' י"ז ע"ש. תמהני דהחו"י בעצמו הביא דברי החוט השני וכתב דבשביל הנאת הממון והגוף הוי אמתלא טובה ומ"ש על מ"ש החו"י לחלק בין לבישת בגדי נדות דמאיס לה אמרינן דבמעשה לא מהני אמתלא דאינו מוכרח ע' שו"ת זכרון יוסף חאה"ע (סי' ח') שהסכים לזה ומ"ש מדברי המהרי"ט חאה"ע (סי' א') דבאמר לה עד ולאו אשת איש את לא מהני אמתלא אינו ענין לדברי החו"י דהתם טעמא דמהרי"ט כשאמר לה עד והיא הודה אין דרכה להודה על דבר שיוכל להעיד עליה ובנידון החו"י לא היתה ע"י שאלה כי לא נזכר כלל בחו"י שהי' שאלה וא"כ דברי החו"י צודקים וז"פ

(כלל ג') לבאר בדין לפני עור לא תתן מכשול. הנה אנן קיי"ל דהיכא דא' מכשיל לחבירו או שמאכילו דבר איסור עובר על לפני עור לא תתן מכשול וראיתי להיד המלך (פ"ט מה' עכו"ם ה"ז) שכ' ועוד יותר תמיה על רבינו דלמה לא מצינו שום זכר ורושם כלל בהלכותיו לדין זה דאסור באזהרת דלפני עור להושיט ולמכור דבר איסור שיעבור עליו כו' ואיך השמיט רבינו דין זה מכל וכל וצ"ע עכ"ל. והנה אני רואה דרבינו לא השמיטו כלל. ע' בס' המצוות סי' רצ"ט שלא להכשיל לשום אדם כו' וחשבו במנין המצוות שבראש ה' רוצח. ובה' רוצח (פי"ב הי"ד) כ' וז"ל כל שאסור למכור לעכו"ם אסור למכור לישראל ליסטים שנמצא שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה ומכשילו כו' ה"ז עובר בל"ת דלפ"ע לא תתן מכשול עכ"ל. ובה' ברכות (פ"ו הי"ט) שאסור להאכיל למי שלא נטל ידיו והיינו משום לפ"ע. ובהא"ב (פכ"ב הכ"ו) דאין מוסרין בהמה חי' ועוף לרועה שהן חשודין ונאמר ולפני עור כו' ובה' נזירות (פ"ה ה"כ) המטמא את הנזיר כו' וזה שטימא עובר על לפ"ע לת"מ. ובפ"י מה' כלאים המלביש כלאים לחבירו עובר משום לפ"ע. וכ"ה בפ"א שם ואסור לישראל להניח כו' עמל"מ שם. ובפ"י מה' מעשר שני (הי"ג) רופא חבר כו' עי"ש ובה' ק"פ פ"ט ה"ז המאכיל לבן נכר מפסח כו' עצל"ח פסחים (ע"ג א') דהוא משום לפ"ע. ובה' חובל (פ"ה הי"ג) דהאומר לחבירו להזיק לחבירו דהוא רשע ועבר על לפ"ע ובפ"ד מה' מלוה דהלוה והעדים עוברים על לפ"ע. ובפ"ה מה' גזילה דאסור לקנות מן הגזלן כו' ועובר על לפ"ע ובפכ"ג מה' סנהדרין וכשם שהלוקח עובר כן הנותן שנאמר לפ"ע כו' ובפ"ו מה' ממרים המכה לבנו גדול עובר על לפ"ע כו' ובפ"ג מה' אבל וזה שטימא עובר על לפ"ע (ומ"ש בה' נדרים פ"ה ה"א ופ"ח שם אין הטעם משום לפ"ע ע' שו"ת רדב"ז ח"ג סי' ת"ל) וכמוהו במקומות אחרים. הנה מבואר שרבינו לא השמיטו כלל ובה' רוצח כתב הכלל מלפ"ע. וגם כתב פרטיו בכל מקום הראוי לו

והנה מבואר בתוס' שבת (ד"ג ע"א) דגם היכא דלא קאי בתרי עברא דנהרא דלית בי' משום לפ"ע עכ"ז יש בו איסור דרבנן משום מסייע ידי עוברי עבירה. ויש בזה פלוגתא בין הפוסקים אם בעכו"ם שייך ב"כ האיסור דמסייע. ולכאורה הי' כ"ל ראי' דגם בעכו"ם איכא איסורא דמסייע ממ"ש הרמב"ם (פי"ג מה' מעשר שני הי"ג) רופא חבר שהי' מאכיל לחולה ע"ה מפירות ע"ה נותן לתוך ידו אבל לא לתוך פיו ואם הי' הדמאי של הרופא אפילו לתוך ידו לא יתן וכן אם הוא ידע שהוא טבל ודאי אפילו לתוך ידו אסור עכ"ל. וכ' הכ"מ בירושלמי והטעם פשוט שאין לחבר להאכיל דבר איסור לתוך פיו ומיהו בתוך ידו לא גזרו כיון שהוא של חולה והיא ספק שהרי מצוי לו ורופא לאו מידי עביד אבל בודאי אף לתוך ידו אסור שהרי מסייע ידי עוברי עבירה וכן אם הדמאי של החבר הרופא אין על חבר להאכיל דבר בלתי מתוקן עכ"ל. והנה דברי הכ"מ קשיין לי שכתב הטעם דאם הוא של הרופא אסור גם לתוך ידו דאין להחבר להאכיל דבר בלתי מתוקן דהא בירושלמי שם מסיים ע"ז אבל בב"נ אפילו בודאי מותר ומשל רופא אסור וא"כ אי ס"ד דהטעם דאין להחבר להאכיל א"כ לב"נ דמותר לדידי' איסור טבל אמאי אסור ע"כ נראה הטעם דאסור דהא החולה יחזור וישלם לו א"כ הוא מוכר דמאי ואינו דרך גמו"ח וצדקה ומצאתי שגם הרא"פ פי' כן. ושוב נדפס פי' הפני משה וראיתי מה שפי' שם ולא ניתן להאמר. עכ"פ שמעינן מדברי הכ"מ דלתוך ידו לא הוי רק מסייע ידי עוברי עבירה א"כ למה סיים בירושלמי אם הי' אבר מן החי (דאסור גם לבני נח) אפי' משל חולה (הבן נח) אסור ליתן לידו שלא יבא לידי תקלה. ולשיטות הפוסקים דמסייע ידי עוברי עבירה מותר בעכו"ם א"כ למה אסור אע"כ דגם בעכו"ם איכא איסורא דמסייע (וע' ברא"פ שכ' לפני עור לאו דוקא וכוונתו מסייע וכדמוכח מההיא דירושלמי וכמ"ש הכ"מ) וע' ברמב"ם (פ"א מה' כלאים ה"ו) שכתב ואסור לישראל להניח לעכו"ם שירכיב לו אילנות כלאים עכ"ל וכ' המל"מ שם דטעמו דאף בלי אמירה אסור להניח כיון דהעכו"ם מוזהר אם יניח עובר על לפ"ע לת"מ עכ"ל. והנה בכאן לא נראה שיעבור על לפני עור רק על איסור דמסייע וכמובן מבואר דגם בעכו"ם עובר על מסייע וע' בספר ווי העמודים (דמ"ד ע"א) שהקשה על התוס' והרא"ש דבעכו"ם איכא איסורא דרבנן דמסייע מש"כ יו"ד סי' קנ"א ע"ש ולא ידעתי מאי קושיא דנודע דאיכא פלוגתא בזה. והתוס' והרא"ש ס"ל דיש איסורא ויש חולקין וע' במ"א סי' קס"ג סק"ב ופרמ"ג שם

והנה ראיתי להג' ר' סענדיר בתשובותיו חאה"ע (סי' נ"ג) שכ' דהא דכתבו התוס' והרא"ש דאיכא איסורא דמסייע הוא דוקא היכא