עמודי אש ס

דעיקר האיסור הוא מדרבנן מותר ח"ש עכ"ד ובאמת הא ליתא דגם בדרבנן אסור ח"ש וגם בשכר שבת אסור פחות מש"פ וראי' ממ"ש הט"ז ביו"ד (סי' קל"ג סק"ו) להקשות על מ"ש בשם הרשב"א דפחות מש"פ מותר בשכר ע"ז דאמאי לא חשבו במשנה בבא מציעא (דף נ"ה) בין החמשה פרוטות ע"ש ואמאי לא הקשה כן על שכר שבת וביותר מוכח כן מדברי הש"כ בנה"כ שם שתירץ דתנא ושייר וראי' דהא שייר ריבית לשיטות הר"י שהביא הטור ואמאי לא הוכיח כן משכר שבת אע"כ דשכר שבת אסור אפי' פחות מש"פ ויש לדחות ולומר דלא חשיב שם רק דברים האסורים מה"ת הן אמת שקשה לי ע"ד הש"כ שכתב דתנא ושייר דא"כ נסתר קושיות התוס' והרמב"ן והריטב"א בגיטין (די"ב) דהקשו דאם אין הקדש בפחות מש"פ א"כ אמאי לא תני לה בין ה' פרוטות ומכח זה סתרו דברי רש"י שם ואמאי לא נימא דתני ושייר וע' חי' הריטב"א ב"מ (דף נ"ה) שהקשה דאמאי לא תני דקרקע אינו נקנה רק בפרוטה מוכח מזה דלא כהש"כ דתני ושייר ומ"ש התוס' שבת שם ראי' משכר ע"ז דמותר בפחות מש"פ ובאמת הש"כ שם הביא דעת התוס' בע"ז (די"ט ע"ב) שחולקים ע"ז וס"ל דגם בע"ז אסור אף בפחות מש"פ. הן אמת שקשה לי על הש"כ דמניין לו דהתוס' סוברים כן גם גבי יין נסך דלמא לא כתבו כן רק גבי ע"ז אבל גבי יי"נ מודים דמותר ומצאתי בשערי דעה שהרגיש בזה על הש"כ ויש לי ראי' לחלק כן מדברי הריטב"א בע"ז דבדף י"ט כ' כהתוס' דהטעם דאינו מקפיד עכו"ם על מכוש האחרון ואלו בדף ס"ג ע"ב כתב הוא בעצמו כהרשב"א דמותר בפחות מש"פ ולהש"כ יהי' דברי הריטב"א סותרים זה את זה אע"כ שצריך לחלק בין ע"ז ליי"נ א"כ אינו מוכרח שהתוס' יחלוקו על הרשב"א. אולם באמת לא דמי כלל שכר שבת לשכר יי"נ דביי"נ הטעם משום קנס ולא רצו לקנוס בפחות מש"פ וכמ"ש להדיא הרשב"א בתהה"א ובריטב"א אבל בשכר שבת יש לומר דהוא איסור דרבנן בעצם שאסרו לאדם ליהנות ממלאכת שבת וה"ה משכר ששכר בשבת ויש לעיין בזה וא"כ כיון שכתבנו שגם באסור דרבנן אסור ח"ש א"כ אמאי התיר הראבי' במאכלים שאינן ראוים בח"ש (ויש לדחוק באמרי צרופה דמ"ש דח"ש הוא רק באיסור עשה ולא בדרבנן היינו דאינו אסור מדאורייתא אך א"כ הוא משנה שאינה צריכה) וראיתי גם בספר קובץ על יד ה' יסה"ת (פ"ה ה"ח) שכ' שלא כדרך הנאתו אינו אסור רק בשיעור שלם ולא בח"ש ולא הביא דברי הראבי' הללו וגם לא כתב טעמא ונראה לפמ"ש החכם צבי (סי' פ"ז) דח"ש אסור מטעם אחשבי' יעו"ש וא"כ י"ל דאינו יכול לעשות חשיבות רק מדברים שראוים לאכילה ואף שהוא כ"ש יכול להחשיבו אבל דברים שאינם ראוים לאכילה בטלה דעתו אצל כל אדם ואינו מועיל מה שהוא מחשיב אותם וע"כ מותר בזה ח"ש. ובזה יש ליישב מה שהקשה הר"ן בע"ז פ' השוכר על מש"ש רש"י (בדף ס"ט) גבי עכברא דשיעורו בכעדשה דהא בלא"ה אסור ח"ש מה"ת והנה אם היינו אומרים דדעת רש"י כמ"ש המהרש"א פסחים (דמ"ד ע"א) והמנחת כהן והכרו"פ (סי' ק"ט סק"ד) דח"ש מותר מה"ת כשהוא ע"י תערובות. ובזה מיושב מה שהקשה הראש יוסף חולין (ל"ה א') על מש"ש רש"י דליכא כזית בכדא"פ דהא בלא"ה אסור ח"ש מה"ת ולהנ"ל א"ש דכיון דהוא ע"י תערובות מותר ח"ש. וזה נ"ל שהוא דעת הרע"ב פסחים (פ"ג מ"ג) שכ' שם וז"ל אבל אם לא אכל כזית חמץ בתוך התערובות בכדא"פ אינו לוקה מה"ת מיהו איסורא איכא דחמץ בפסח אוסר בתערובות בכ"ש וכ' התיו"ט וז"ל אבל איסורא מה"ת מיהו איכא וכדכתב במ"ב פ"ח דיומא דח"ש אסור מה"ת עכ"ל וראיתי בס' מסגרת זהב (די"ג ע"ב) שכ' ע"ז וז"ל ולא ידעתי איך יתרץ לפ"ז רבינו סוף דברי הרע"ב דחמץ בפסח אוסר בתערובתו בכ"ש כלומר אפי' ביותר מס' דזהו בודאי מדרבנן כו' עכ"ל ולפ"ז ע"כ פי' דברי הרע"ב דליכא רק איסור דרבנן וצריך להבין מ"ט באמת אינו אסור רק מדרבנן הא ח"ש אסור מה"ת אע"כ דס"ל דכיון דהוא ע"י תערובות ע"כ אינו אסור רק מדרבנן הן אמת שקשה לי ע"ז מש"ס חולין (צ"ח א') בההיא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבישרא דסבר מר בר רב אשי לשיעורי' בתלתין פלגא דזיתא ואמר לי' אבוהו לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורא דרבנן ועוד דאמר ר' יוחנן ח"ש אסור מה"ת (ומהש"ס הזה צלע"ק על התוס' שבועות (כ"ב ב' ד"ה אהיתרא) שכ' וז"ל אפי' לר"י דאמר ח"ש אסור מה"ת אתיא בעיא דרב אשי שפיר דמסתמא כר' יוחנן ס"ל דקיי"ל כותי' עכ"ל ואמאי הצריכו לדייק דרב אשי ס"ל כר' יוחנן דמסתמא כו' הא בכאן מפורש אמר כן. ויש לדחוק דאולי עיקר דבריו הוא דלא תזלזל כו') וא"כ מבואר מהש"ס הזה דר' יוחנן סובר דח"ש אסור מה"ת גם ע"י תערובות ושוב ראיתי להר"ש פ"ב מטבול יום שהקשה כן מהש"ס הזה ומצאתי בבעל העיטור (בח"ד מעשרת הדברות) שכ' דמסתברא לן דדוקא ח"ש בלא תערובות אבל ע"י תערובות מותר עכ"ל וכ' דס"ל החילוק הזה. וע' להר"ב לשון לימודים ה' פסח (סי' קע"ז) שכ' שדין הזה מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפ"ה מה' נזיר יעו"ש. וא"כ אם נימא דרש"י ס"ל דח"ש ע"י תערובות מותר מה"ת לא קשיא עליו קושיות הר"ן. אך גם אם נימא דרש"י סובר דגם ע"י תערובות אסור מה"ת י"ל קושיות הר"ן עפ"י מ"ש דטעם ח"ש משום אחשבי' וא"כ י"ל דזה דוקא אם נפל העכבר לתוך האוכל והוא אכלו אחשבי'. אבל אם נפל העכבר לתוך משקה והוא שותהו. א"כ לא אחשבי' כלל דחשיבות העכבר הוא כשיאכל אותו וכששותהו לא שייך אחשבי' וע"כ מותר בזה ח"ש. ועכ"פ נראה דגם אם נימא כמו שכתבנו דבעפר לא מהני אחשבי' ובזה לא שייך ח"ש אסור מה"ת עכ"ז לא הועלנו ליישב קושיות הג' רע"א דהא הר"ן כתב שם ג"כ גבי חרצן דהוי איבעיא דלא איפשטא ובזה לא שייך ליישב כמו שיישבנו בעפר. וראיתי להפרמ"ג בא"ח בפתיחה כוללות שכ' דבב"ח מותר ח"ש כיון דהוי חידוש ולא ילפינן מחלב ובג"ו (כלל ל"ד) הניח בצ"ע אם בב"ח אסור ח"ש ובפרמ"ג יו"ד (סי' ס"ב סק"ג) הקשה דיהי' בב"ח ח"ש מותר מה"ת ובספר מנחה חדשה (דל"ה ע"ב) כתב כן דבאמת בב"ח מותר ובשו"ת הג' מהר"י היילפירן כת"י בחידושים (סי' כ"א) כ' דתמי' בעיניו אם בב"ח ח"ש מותר מה"ת אמאי לא אישתמט בשום דוכתא לומר כן יעו"ש. והנה אם נאמר דבב"ח מותר ח"ש מה"ת הי' מקום ליישב בזה דברי ההגהת מרדכי פ' כל הבשר שכתבו להוכיח דדבר שעיקרו דאורייתא אסור לבטל ממ"ש הר"מ דעוף בחלב מותר לבטל ואמאי לא אמר רבותא דאפי' ח"ש מותר לבטל אע"כ כיון דעיקרו דאורייתא אסור ע"ש. וכן ראיתי שכתב כן בשו"ת רדב"ז (ח"ב סי' תשכ"ה) והוא פלא דהא באמת קיי"ל דח"ש אסור מה"ת [והלכה רווחת הוא אין מי בפוסקים שיחלוק בזה דר"ל ור"י קיי"ל כר"י וע"כ תמהתי על ס' ברית שלום (פ' עקב דף קי"ב) שכ' שם בפשיטות דקיי"ל ח"ש מדרבנן אסור והוא מהתימה] וכמו כן ראיתי להכנה"ג ביו"ד (סי' צ"ח הגה"ט סי' ס"ח) שכ' בשם המשפט צדק להקשות כן על התוס' ביצה (ד"ד ע"ב) והוא יישבו שם יעו"ש אולם על ההגמ"ר לא יועיל תירוצו ומצאתי בשו"ת מאיר נתיבים (סי' ס"ה) שהקשה זה ותירץ עם מ"ש בשו"ת הרלנ"ח (סי' נ"א) דמחלב לא נוכל ללמוד היכא שהי' לו שעת הכושר וע"כ הוצרך הכתוב לא יאכל גבי חמץ שח"ש יהי' אסור מה"ת יעו"ש וא"כ בב"ח הי' לו שעת הכושר וח"ש דרבנן. ובדברי מהרלנ"ח הללו יש ליישב דברי הפסיקתא זוטרתא פרש' י') דדריש כל חלב גם למלקות ותמה עליו בהגהת מהרי"ד לת"כ (פרשה צו פרשתא י') מדברי הפוסקים שלא פירשו דברי ר' יוחנן רק לאיסור ולא למלקות והנה נראה נא הוכחות הפוסקים דדברי ר' יוחנן רק לאיסור. וראיתי בתוס' שבועות (כ"א ב' ד"ה ר"ש) שהוכיחו מש"ס חולין (דצ"ח) דבעי ר' יוחנן גבי אבר מן החי חלקו מבפנים חייב חלקו מבחוץ פטור מוכח דלמלקות בעינן שיעור שלם וגם הוכיחו מה דסובר ר' יוחנן דאין היתר מצטרף לאיסור ולמה לי צירוף וכ"כ התוס' בפסחים (מ"ד א' ד"ה לענין) (וכ"ה בחי' הריטב"א ליומא (ע"ד א') והוסיף שם ראי' דאם הוא גם למלקות א"כ יפלגו ר' יוחנן ור"ל בפלוגתת ר"ש ורבנן אי כ"ש למלקות. וא"כ צריכים אנו ליישב ההוכחות האלו להפסיקתא זוטרתא. והנה הקושיא מהיתר מצטרף לאיסור י"ל דס"ל דח"ש הוא רק בח"ש בעין ולא ע"י תערובות וכמ"ש לעיל כן בשם הרבה פוסקים. ומה שהקשו דא"כ יפלגו ר' יוחנן ור"ל בפלוגתת ר"ש ורבנן כו' י"ל דיש נ"מ הרבה ביניהם דלר' יוחנן דס"ל הטעם משום חזי לאצטרופי א"כ באיסור התלוי בזמן מותר לאכול הח"ש בסוף תשלום הזמן ששוב לא שייך חזי לאצטרופי וכמ"ש הצל"ח פסחים (דס"ד ע"ג) ובנ"ב מה"ת (חא"ח סי' נ"ג) משא"כ לר"ש הח"ש הוא איסור מעצמו מטעם אחשבי' וכמ"ש הריטב"א בחי' למכות ובלא"ה לק"מ לפי מה שנראה מהתוס' פסחים דר"י לא דריש כל רק לגבי איסור ולא למלקות אבל מ"ד דדריש כל דריש גם למלקות וכן הבין דבריהם ג"כ בשו"ת דברי אמת בקונטרסים (קונטרס עשירי חלה) וא"כ מעיקרא לק"מ דנהי דר' יוחנן לא דריש כל אולם הפסיקתא ס"ל כמ"ג דדריש כל. [ובמ"ש התוס' דר' יוחנן דריש כל רק לגבי איסור ולא למלקות י"ל דברי רש"י נזיר (ט"ו א') שכ' דהא דאמרינן גילח ושתה יין ונטמא למתים אחר מלאת סופג את הארבעים הוא מג"ש דימי ימי וראיתי בשירי קרבן בירושלמי נזיר (פ"ב ה"א) שכ' לא ידעתי מאי זו ג"ש הא מכל ילפינן וצ"ע עכ"ל אולם נראה דרש"י מיאן שיהי' הילפותא מכל דהא קיי"ל דכל הוא רק לאיסור ולא למלקות ע"כ כ' דהוא מהג"ש דלוקין על ג"ש] אולם ההוכחה שהוכיחו התוס' מאבר מן החי שפיר קשה (לפי תירוץ הראשון שכתבתי. ולתירוץ השני מיושב) אולם לפי דעת המהרלנ"ח א"ש דהא כ' הפרמ"ג ביו"ד סי' ס"ב דלשיטת המהרלנ"ח אמה"ח מותר ח"ש דלא דמי לחלב שיש היתר לאיסור יעו"ש וא"כ גם לר' יוחנן מותר בזה ח"ש וא"ש דברי הפסיקתא. וע' בפסיקתא זוטרתא (פ' קדושים) ולא תכחשו ולא תשקרו אפי' כ"ש וע' בביאורי מהרי"ד לת"כ. אולם י"ל דהוא אזיל לשיטתו דס"ל דעל ח"ש לוקין ובזה י"ל קצת דברי ספר הפרדס הגדול (סי' קפ"ו) שכ' לענין יה"כ וז"ל וחיוב שתי' ברביעית פחות מכן בלאו עכ"ל. והוא תמי' לכאורה דהא קיי"ל דעל ח"ש אין לוקין אולם י"ל דס"ל כהפסיקתא זוטרתא דגם לוקין על ח"ש אך מ"ש ברביעית צ"ע דביה"כ אין השיעור ברביעית רק כמלוא לוגמי' דהוא פחות מרביעית באדם בינוני ובאדם גדול הוא יותר מרביעית כמבואר בש"ס יומא (דף פ') ובטוא"ח (סי' תרי"ב) וראיתי להיד דוד (דרכ"ד ע"ב) שכ' בשם הר"ן וז"ל כמ"ש הר"ן בפסחים דכמלוא לוגמי' הוי ברביעית לכל אדם דבתר רובא דעלמא אזלינן ורובא דעלמא הוי כמלוא לוגמי' ברביעית עכ"ל ולפ"ז א"ש דברי הפרדס. אך באמת דברי היד דוד תמוהין דהר"ן כתב דהוי בציר מרביעית ולא כתב רביעית ע"ש מבואר כן להדיא וכ"ה בטוא"ח סי' ער"א ובשערי שמחה להר"י ן' גיאות ה' קידוש וכ"כ התוס' פסחים דק"ז ע"א. וע"כ דברי הפרדס צ"ע וע' בסמ"ג מל"ת סי' קל"ח שכ' וז"ל ועוד שנינו (נרשם המראה מקום לכריתות ד"ד וליתא שם רק כן הוא בת"כ) פחות מכזית שאינו בכלל עונש יכול לא יהא בכלל אזהרה ת"ל כל חלב וברייתא הזאת סייעתא לר"י דאמר ח"ש אסור מה"ת עכ"ל. והנה החק יעקב (סי' תמ"ב סק"מ) השיג שם על הט"ז דאיך אפשר שיהי' בו רק איסור דאורייתא ולא יהי' בו לאו דהא סיים שם הרי אלו באזהרה ע"ש מבואר לדידי' דאזהרה נאמר רק על לאו וא"כ לפ"ז גם הת"כ והסמ"ג יסברו דאית בי' לאו וכשיטות הפסיקתא זוטרתא אולם לא נשוה להסמ"ג לחולק על כל הפוסקים ודברי הח"י אינם מוכרחים ואזהרה נאמר רק על איסור דאורייתא וכמ"ש האחרונים: