עמודי אש נט

דבהעשה לא נכלל פחות מש"פ דלא ניתן להישבון (וע' במחנה אפרים פ"א מה' גזילה) והלאו כולל גם פחות מש"פ אע"כ דהאיסור לגזול כ"ש הוא משום ח"ש וא"ש מה שהקשה הלח"מ מסוגיא דסנהדרין (נ"ט א') דהקשו מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור והרי פחות מש"פ ומאי קושיא הא בישראל נמי איכא איסורא וכן ראיתי שהניח בקושיא מהר"ש אלגזי בלחם סתרים (ח"ב די"א ע"ב) ולהנ"ל א"ש דמקשה לר"ל דסובר דח"ש מותר מה"ת וא"כ לדידי' מותר לגזול מה"ת כ"ש אך לפמ"ש התוס' חולין (ל"ג א') דר"ל לית לי' האי מי איכא מידי כו' א"א ליישב כן. בשגם שראיתי בס' באר היטב (מה"ק ויקרא דק"ו ע"ב) שכ' וז"ל פחות מש"פ נראה דאף לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת מ"מ בגזילה אסור מה"ת משום דמ"מ בשעתא אית לי' צערא עכ"ל. וזה כ"ל דעת התיו"ט (ב"ק פ"ט מ"ו) דאיתא שם חוץ מש"פ בקרן וכ' התוס' שם (דף ק"ג) דתימה דאמאי איצטרך למתני כיון שברישא תנן ש"פ משמע אבל פחות לא ותירץ התיו"ט שם עפ"י דברי הר"מ דאסור לגזול גם פחות מש"פ וראיתי להמנחת עני (ד"ג ע"ב) שתמה ע"ז דהא טעם הר"מ משום דח"ש אסור מה"ת א"כ לר"ל מאי איכא למימר. אמנם אם נאמר כסברת הבאר היטב דבגזל גם ר"ל מודה דאסור מה"ת א"ש דברי התיו"ט בשגם שי"ל דהתיו"ט ס"ל כהכנה"ג בח"מ (סי' שנ"ט בהגה"ט אות א') שסובר דלדעת הר"מ עובר בלאו אף על פחות מש"פ. ומה שהוכחנו דאל"כ יהי' הלאו כולל יותר מהעשה יש לדחות לפמ"ש התומים (סי' צ"ז) והטעם המלך (פ"א מה' חמץ) דהך כללא דכייל הר"מ בה' תמורה לא שייך היכא דמקיים העשה בקום ועשה (וע' קצה"ח סי' צ"ז מה שהניח בצ"ע ע"ד הרמב"ם ותמהני שלא ראה שכבר הקשה כן המל"מ והתומים יישבו) וכן לפמ"ש הפרמ"ג בפתיחה לה' פסח דהיכא שאם ירצה לקיים יוכל לקיים יעו"ש לפ"ז לא מוכח מידי וי"ל דטעם הר"מ לא משום ח"ש רק דהלאו נאמר גם בפחות מש"פ כשיטת הכנה"ג. אמנם עכ"ז נראה העיקר בטעם הר"מ דהוא משום ח"ש דלפי מה שמצאנו לו מפורש בפי' המשנה במעשר שני (פ"ד ע"ח) כ' לפי שהעיקר אצלינו כי מה שהוא שוה פחות מש"פ אין חוששין לו בכל התורה לא לענין גזל ולא לענין נהנה מן ההקדש עכ"ל הנה מבואר להדיא דבפחות מש"פ לא נאמר על זה הלאו דגזל ואינו אסור כלל משום גזל ורק מה דאסור הוא משום ח"ש דחזי לאצטרופי לשיעור שלם שיגזול פרוטה אבל החצי פרוטה בעצמותה אין בה משום גזל מבואר מזה דלא כהכנה"ג דהלאו הוא על פחות מש"פ גם מבואר מזה דלא כהבאר היטב רק הטעם משום ח"ש דחזי לאצטרופי כמו בכל התורה. וראיתי בשו"ת שנות חיים (סי' צ"ח) שנטה מלפרש דברי הר"מ האלו בפי' שכתבנו ופירשו בדרך רחוקה אולם הנכון כמו שכתבנו בביאורו. גם מש"ש דאפי' אם נפרש הפי' בחזי לאצטרופי כמו שפי' הפרמ"ג דיצטרף כשיגזול עוד עכ"ז בגזל אסור דכשיגזול עוד חצי פרוטה יעבור על פרוטה שלימה דיצטרף והביא ראי' מפני יהושע כתובות דף ל"ב יעו"ש והנה מדברי הפנ"י בכתובות שם לא מוכח מידי אולם במחכ"ת לא ראה אדרבה שהפנ"י בחידושיו לקידושין (דף מ"ו) כתב להדיא דאם גזל חצי פרוטה ואח"כ גזל עוד חצי פרוטה אינו מצטרף דקמא קמא בטיל יעו"ש וע' בהגהת אמרי ברוך (סי' שנ"ט) שהקשה על הסמ"ע שכ' הטעם בגזל דהוא משום ח"ש דאיך שייך כאן חזי לאצטרופי הא קמא קמא בטיל וכמ"ש הפנ"י אולם לק"מ דהסמ"ע אינו מפרש חזי לאצטרופי כמו שפי' הפרמ"ג רק הפי' דהח"ש בעצמותה יש לה חשיבות שאלו גזל בשעת מעשה אליה עוד חצי פרוטה הי' עובר על לא תגזול ולק"מ. וגם יש ראי' דכן הפי' בר"מ משום ח"ש ולא דהוא בכלל הלאו דהא לא מצינו כלל מלקוח בגזל וקשה דהא אנן קיי"ל בהכהו הכאה שהוא פחות מש"פ שלוקה כיון שאין בו תשלומין א"כ נימא ג"כ גבי גזל שילקה כיון דלא ניתן לתשלומין בפחות מש"פ אע"כ דפחות מש"פ לא נכלל כלל בהלאו. וזה דלא כהיד המלך (פ"א מה' גניבה ופ"א מה' גזילה ופ"ד מה' מלוה) שכתב שדעת הר"מ דבלאו נכלל גם פחות מש"פ והא ליתא וכמ"ש [ומה שהאריך שם אם סתם ממון הנאמר בתורה הוא ש"פ דבריו מסותרים מתוס' שבת כ"ה ב' ד"ה תמן ומל"מ ה' מתנות עניים פ"ו ה"ו ושו"ת נ"ב מה"ת חיו"ד סי' כ"א]

וראיתי בחינוך סי' רנ"ח שכ' בהונאה במדות דשיעורו בכ"ש ואע"פ שבשאר גזילות לא הקפידה התורה אלא בפרוטה בענין המדות הקפידה התורה בכ"ש עכ"ל ובסי' רכ"ט שם כ' דגבי גזל פחות מש"פ אינו ממון רק מדין חצי שיעור וראיתי להג' ר' ישעי' פיק בהגהותיו שם שהניח בצ"ע על החינוך מש"ס ב"מ (ס"א ב') דאמרינן שם לאו דכתב רחמנא גבי משקלות למה לי ואי ס"ד דבהונאת מדות הי' איסור גם בפחות מש"פ א"כ להכי איצטרך רחמנא למיכתב וכמו שהוכיחו התוס' בכתובות (מ"ו א') דאין ריבית בפחות מש"פ ע"ש ויש ליישב דבשלמא בריבית דיש מלקות בהלאו דהתם קאי לרבא דס"ל דריבית אינה יוצאת בדיינים ולא ניתן לתשלומין ע' חי' פני יהושע שם א"כ שפיר מקשו התוס' דיכתוב לאו בריבית וילקה גם על פחות מש"פ משא"כ אם נלמוד מגזל אף דיהי' בו איסור תורה מטעם ח"ש אין לוקין משא"כ בהונאה דאין בו מלקות וא"כ אין נ"מ דגם אם נלמד מגזל עכ"ז יש בו איסור תורה כמו ח"ש ומלקות אין בו וא"כ אין נ"מ ויש לעיין עוד בזה ודע דנ"ל דבהונאה דהקפידה התורה אף על פחות מש"פ ויש בו לאו אם הונה צריך להשיב דהטעם דבגזל א"צ להשיב הוא משום דמחיל ואף בסתם הוא מוחל (ע' מחנה אפרים ה' גזילה סי' א' ובהגהת בנו שם) משא"כ בהונאה לא מהני מחילה דהא חזינן דהקפידה התורה אף על פחות מש"פ ובזה מיושב מה שהקשה מהר"י קאלינבארג בספר המצוות שנו ד' נ"ד ע"א ע"ש ודו"ק. עוד נ"ל דהא דבעינן ש"פ הוא בכלל השיעורים שנאמרו הלכה למשה מסיני ומיושב מה שהקשה היד המלך שם מבני נח ולהנ"ל א"ש דלא נאמרו שיעורים לבני נח. וצל"ע מ"ש הרא"ש בתוספותיו הובא בשיטה מקובצת לב"ב (דפ"ט ע"ב) שכ' וז"ל ובמשורה שלא ירתיח וק"ו ומה כו' וא"ת היכי דמי אי דליכא ש"פ מאי איסורא איכא ואי איכא ש"פ פשיטא שהוא גזל גמור עכ"ל ותמהני מ"ש דבפחות מש"פ ליכא איסורא דהא אסור מטעם ח"ש אסור מה"ת. וע' בר"מ פ"ז מה' מעילה ויראה לי שאינו לוקה על פחות מש"פ ודקדק מזה המל"מ פ"ב ה"ז דהטעם דאסור היא משום ח"ש. אין להוכיח מזה דלא כהפרמ"ג דהתם הא קיי"ל דמעילה מצטרפת לזמן מרובה וראיתי להרשב"א בחידושיו לגיטין (י"ד ב') שכ' דנהי דחל הקדש אכל שהו מ"מ אין מועלין בפחות מש"פ כדתנן התם הנהנה בש"פ מעל אבל בפחות מש"פ לא מעל אע"ג דבעלמא איסורא דרבנן מיהו איכא הכא שרי לכתחלה עכ"ל וקשה לי מ"ש דאיכא רק איסורא דרבנן הא ח"ש אסור מה"ת ואולי כתב כן דלר"ל איכא עכ"פ איסורא דרבנן והכא לכ"ע שרי גם לכתחלה והנה בהגהות הר"פ לסמ"ק (סי' פ"ט) כתב שם וז"ל אם לא שהה שיעור שהיה דבכה"ג במקדש פטור מ"מ הכא חייב משום דמיבעיא לן פ"ב דשבועות אי בעי שהייה למלקות וקאי בתיקו וספק דאורייתא לחומרא עכ"ל וראיתי בהגהות חדשות להר"י ציטליש (ס"ק ל"ג) שהקשה ע"ז הא בלא"ה ח"ש אסור מה"ת ומלקות אין לוקין בבעיא דלא איפשטא ואיסורא דאורייתא יש בו בלא"ה משום ח"ש. אמנם לק"מ לפמ"ש בשו"ת חו"י (סי' מ"א) שכ' וז"ל וכן אין ענין ח"ש כו' דאין דבריהם בענין איסור רק כך אמרו עפ"י אסמכתא וקבלוהו הל"מ ובפחות לא אע"פ דיש בהם מלקות וקרבן כגון כהן ונזיר או נכנס למקדש מ"מ לא אמרו רז"ל השיעורין רק לענין דאין בהם הטומאה בפחות כו' ע"ש ומבואר מדבריו דבנכנס למקדש ליכא בי' ח"ש אסור מה"ת וא"כ לק"מ על הר"פ. ועשו"ת נ"ב מה"ת חיו"ד סי' י"א בהג"ה שנסתפק בזה אם בשהי' שייך ח"ש ולא ראה חו"י הנ"ל גם באהל דוד בשבועות (די"ג) ובשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים (סי' ל"א) הקשו למה מותר לטלטל בשבת פחות מד' אמות ואינו אסור לר' יוחנן כמו ח"ש יעו"ש וגם המה לא ראו חו"י הנ"ל וראיתי להכרם שלמה באה"ע בשו"ת (סי' ע"ד בהערה) שהקשה בב"ק דצ"א דקלא דטעון קבא אסור למיקצי' דמשמע דפחות מותר הא ח"ש אסור ויישב בזה קושיות הט"ז ביו"ד סי' קט"ז שתמה על הטור שהשמיט זה ולהנ"ל א"ש דגם ח"ש אסור יעו"ש. ושגג בזה דאדרבה הט"ז תמה על מה שהשמיט הטור כל הדין דקציצת האילן ולפי' דברי' יותר קשה למה השמיט אולם התירוץ על קושיתו הוא דאם הוא פחות מקבא הוי כמעולה בדמים דשרי וז"פ. העולה מן המקובץ דבכל הדברים אמרינן דח"ש אסור מה"ת והדברים נוגעים כלפי מ"ש הצל"ח ברכות (מ"א ב') דבכל מילי דלאו איסורי מאכלות נינהו לא שייך בהו ח"ש אסור מה"ת ושנאו בדגול מרבבה בא"ח (סי' תמ"ב) ומטין לזה דברי החכם צבי (סי' פ"ו) וכן ראיתי בספר תולדות אדם הנדפס מחדש בירושלים שכתב בחידושיו לפסחים פ"ג בסוגיא דחזקי' דבהנאה מותר ח"ש. וכן ראיתי בספר חידושי מהר"י בפסחים (דכ"ב ע"א) שכ' וז"ל דגבי הנאה לא מצינו אפי' לגבי ישראל דח"ש אסור עכ"ל ולפי מה שהבאתי מלהקת הפוסקים מבואר דבכל מילי אסור ח"ש. ושוב הגיע לידי טל אורות וראיתי שם (ד"ק ע"ב) שהביא דברי הח"צ ותמה עליו [ומש"ש דגם הפר"ח ס"ל כהח"צ אינו מוכרח דמה שהביא מיו"ד סי' פ"ז. י"ל דס"ל דרק בב"ח מותר ח"ש כיון דחידוש הוא וכמו שאכתוב לקמן בשם האחרונים שרצו לומר כן. ומ"ש בא"ח סי' תמ"ב לענין בל יראה דלא שייך בי' ח"ש י"ל דס"ל כמ"ש לעיל בשם השאגת ארי' דבבל יראה שאני]

והנה במס' שבועות (כ"ד א') גבי הא דאמר רבא נשבע שלא לאכול עפר אי חייב אכ"ש. וכתב הר"ן דתיקו דאורייתא לחומרא והקשה הג' ר"ע איגר הא בלא"ה ח"ש אסור מה"ת. והנה לפמ"ש הר"ן בחידושיו דבשבועה לא אמרינן ח"ש אסור מה"ת א"ש. רק קושיתו הוא לפי מה שחזר הר"ן בפי' ההלכות וס"ל דגם בשבועה שייך ח"ש א"כ שפיר קשה ונ"ל ליישב זה עפ"י מ"ש הב"י בא"ח (סי' תרי"ז) וז"ל אבל מדברים שאינן ראוין לאכילה כ' אבי העזרי דאפי' איסורא ליכא והרמב"ם חולק ומיהו אפשר דלא כתב אבי העזרי דאפילו איסורא ליכא בדברים שאינן ראוין לאכילה רק באוכל פחות מכשיעור עכ"ל מבואר דבדברים שאינן ראוין לאכילה מותר ח"ש וא"כ ה"נ עפר כיון דאינו ראוי לאכילה ע"כ מותר ח"ש. אולם בטעמא דמלתא מדוע יהי' מותר בזה ח"ש בדברים שאינן ראוים לאכילה שכ' אבי העזרי יש לעיין טעמא מאי. ולכאורה הי' מקום לומר לפמ"ש בספר אמרי צרופה להריא"ף בביצה (די"ב) וז"ל אבל נראה דהא דקיי"ל כר"י ולא כר"ל דח"ש אסור מה"ת היינו היכא שגוף השיעור הוא עשה אבל לא היכא שגוף השיעור הוא איסור דרבנן עכ"ל מבואר דבאיסור דרבנן מותר ח"ש וא"כ י"ל דס"ל לראבי' דדברים שאינן ראוים לאכילה אין איסורם רק מדרבנן וע"כ מותר בהו ח"ש וא"כ לפ"ז לא שייך זה גבי שבועה דאסור מה"ת כיון שנשבע להדיא שלא יאכל עפר אך באמת הא ליתא דגם באיסורי דרבנן אסור ח"ש וכמ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' רפ"ז) וז"ל וה"ה באיסור דרבנן אסור ח"ש דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקנוהו וכ"כ הט"ז (סי' צ"ח סק"ט) והפר"ח (סי' ס"ח סק"ז וסי' צ"ח סק"כ) והארעא דרבנן (מערכת ה' סי' ר"ס) והעין זוכר (מערכת ב' אות מ' ומערכת ח' אות ח"י) יעו"ש [וע' שו"ת עמק הלכה (חיו"ד סי' כ"ד) שכ' דח"ש מותר בדרבנן בהפסד מרובה ליתא. ומ"ש מתוס' חולין דף ל"ד כבר הביאו אותו באחרונים ודחאו ומ"ש שהכרו"פ כתב כן להלכה בסי' ס"ז ליתא כלל ולא תצייתינהו להני כללא] ומזה יש לי לדון על מ"ש התוס' שבת (סי' ש"ו סק"ט) דפחות מש"פ מותר בשכר שבת אע"ג דלענין גזילה וגניבה אסור ח"ש היינו משום דהם אסורים מה"ת אבל כאן