עמודי אש נו

הקבוע וכמ"ש הרא"ש בר"פ הי' קורא ובמעיו"ט שם ס"ק ה' וע"כ הביא רש"י במכוון הכתוב הזה והיינו דרש"י לא ס"ל כמ"ש הרא"ש שם לנפשי' ליישב דדוקא לשון ארמי אף שמבינים הוא נמאס בעיניהם ע"ש ורש"י ס"ל שאינם מבינים כלל וכמ"ש בליקוטים שבסוף ספר הפרדס ע"כ אומרים שיהי' מבינים מה"ש כי הא דאמרינן לעולם אל יתפלל אדם כו' שיהי' מה"ש מבינים ומבקשים עלינו רחמים כו' דנראה מדברי' דלשון ארמי אין מכירין כלל וע"כ הוכרח לחלק כחילוקו של ר' יונה וע' בא"ז ה' שבת (סי' נ') שכ' באמת טעמא משום דשכינה שורה בציבור וכן פי' הר"י בר' יקר בשו"ת תמים דעים (סי' קפ"ד) וכ' וז"ל לפי שא"צ הציבור שיביאו המלאכים את תפלתם לפני הקב"ה כיון ששכינה שורה בציבור וכדמשמע בפ"ק דשבת שאני חולה דשכינה עמו עכ"ל וזה כדברי המל"מ ולפיכך כ' שם הר"י בר' יקר שאין הנשים מתפללים בלשון לע"ז ע"ש אולם רש"י יישב כחילוקו של ר' יונה ע"כ לא כתב הטעם משום דשכינה עמו רק משום כביר לא ימאס וז"ב בכוונת דברי רש"י אולם הרא"ש שם ס"ל דהמלאכים מבינים לשון ארמי ורק לשון ארמי מגונה בעיניהם ולכן אין נזקקין למי שמתפלל בלשון ארמי וראיתי להבאר שבע (דנ"ו ע"א) שתמה ע"ד הרא"ש יעו"ש ואני איני רואה תמי' על הרא"ש וכדבריו פי' גם ר"י בר יקר בפי' הראשון בתמים דעים שם וביותר שמצאתי כן בזוה"ק (פ' לך דפ"ט ע"א) להדיא כדברי הרא"ש וז"ל דהא מלאכי קדושי לאו נזקקין בלשון תרגום אי תימא דלא ידעי והא גבריאל אוליף ליוסף ע' לשון (הן אמת שלפי מה שתירצו בש"ס דסוטה דגבריאל נזקק ללשון ארמי אין ראי') ותרגום חד מע' לשון הוא אלא מינדע ידעי אבל לא נזקקין תנן כו' ע"ש דמבואר להדיא כדברי הרא"ש ומהתימה מהבאר שבע שלא ראה דברי הזוה"ק הללו שאז לא הי' דוחה דברי הרא"ש [ושוב ראיתי בד"מ בסי' ק"א שרמז לדברי הזוה"ק האלו וצלע"ק ממ"ש בזוה"ק בהקדמה (ד"ט ע"ב) בגין דמלאכין קדישין לא נזקקין לתרגום ולא אשתמודען בי' דנראה מהכפל לשון שאין מבינין לשון ארמי. וכ"ה הלשון שם בדף ע"ד ע"ב דאלמלא משתען בלישן אחר דמלאכי עילאי לא הוה אישתמודען בי' ובד' ע"ה ע"ב בגין דחילא דלעילא לא ידעו ולא אשתמודא בר בלשון הקודש כו' משמע קצת דאינם מבינים בשום לשון לבד מלה"ק] וכן ראיתי שהסכים לזה באבודרהם (דכ"ב א') ובעשרה מאמרות מאמר אם כל חי (ח"א סי' ל"א) ע"ש וביד יהודא וכ"ה באדרת אלי' להמ"ח (דכ"א ע"א) ומה שהקשה הבאר שבע דא"כ מאי האי דאמרינן בסוטה דלאשמעי עבידא לק"מ וכמ"ש הר"י בר יקר דהמקשן הי' סבור דהב"ק הי' מלאך ומשני דלאשמועי עבידא ואינו מלאך ע"ש וביותר י"ל הפי' בש"ס דלאשמועי עבידא היינו דהבת קול נעשה להשמיע לכל העם מה שצריך להכריז ובתוך העם הי' אנשים שלא הי' יכולים להבין בלה"ק ולכן אף שמגונה בעיניהם לשון ארמי עכ"ז הוכרח לכרוז בלשון ארמי בכדי שיבינו כל העם (ע' ירושלמי פאה פ' אלו דברים נפקת ברת קלא ואמרה דמך ר' שמואל בר"י גומל חסדיא מבואר ג"כ דהב"ק דברה בלשון ארמי אולם י"ל דדברה בלה"ק והירו' העתיק אותו בלשון ארמי) וראיתי להפר"ח בסי' ק"א שגם היא תמה על הרא"ש והקשה דלפ"ז מאי הקשה מבת קול הא החילוק פשוט דבת קול צריכה להודיע לכל העולם ולדעתי י"ל דכאן לא שמע הב"ק רק שמעון הצדיק וע"כ הקשה המקשן דאם לשון ארמי מגונה בעיניהם א"כ כיון ששמעון הי' יכול להבין בלה"ק א"כ הי' לו להכריז בלה"ק והתרצן השיב דכיון דהממונה על בת קול עשוי להשמיע לכל בני אדם א"כ לדידי' אינו מגונה ואף שלשמעון הי' יכול לדבר בלה"ק דיבר בלשון ארמי ומה שהקשה הבאר שבע מגבריאל דמשני הש"ס שם דמשמע דרק גבריאל מבין ולא שאר מלאכים. הנה כ' הר"י בר יקר שם דגבריאל כיון שממונה ללמוד לאנשים לשונות אינו מגונה בעיניו ע"ש וזה כמ"ש למעלה בבת קול. ומה שהקשה מהתרגום שניתן בסיני וגם בתורה יש כמה פעמים לשונות מתרגום כבר הקשה כן בזוה"ק ויישבו ע"ש ובאמת מש"ס דילן נראה ג"כ דס"ל כהזוה"ק ממה דאיתא בסנהדרין (דצ"ב ע"ב) דבא מלאך וסטרו על פי' כו' דמשמע דהבין מה שנבוכדנצר אמר אף שדיבר בלשון תרגום. ומצאתי בחי' אגדות שהתעורר בזה ותירץ דהמלאכים המקטרגים אינם מבינים אך המלאכים המליצים טוב המה מבינים וכוונתו נראה דכיון דמבואר בש"ס שם דכיון דבא לגנות שירת דוד א"כ הי' מלאך מליץ טוב והוא מבין בלשון ארמי אולם בירושלמי שבת (פ' בהמה אשה ה"ט) הובא המימרא הזאת ושם אינו מבואר דרצה לגנות רק דאמר לי' תקין מילך ובר אית לי' כו' ע"ש (ע' ברי"ף שרצה לפרש כן בש"ס דילן ולא הביא דברי הירושלמי) וגם אם נדחוק דאף שאין הכרח לפי הירושלמי דהי' מלאך מליץ רק נאמר דאיתרמי שהי' כן אבל תקשה אלינו דאם כדברי המהרש"א דרק המקטרגים אינם מבינים א"כ אמאי לא יתפלל בלשון ארמי שאין המלאכים נזקקין לו דמאי בכך שהמקטרגים לא יהי' נזקקים כיון דהמליצים יהי' נזקקים ומצאתי להעוטה אור דף ג' שהעיר כן על המהרש"א ואמת שראיתי בס' המנהיג (ה' תפלה סי' כ"ו) שכ' לפי שאין מ"ה מכירין בלשון ארמי זולתי ג' הממונים על ישראל והמליצים שהם מיכאל גבריאל רפאל כו' ע"ש וזה כעין מ"ש המהרש"א. וצ"ל דכיון דהמקטרגים לא ידעו אם התפלל לפי שאין מבינים לא יחשכו א"ע מלקטרג עליו משא"כ אם ידעו שהוא התפלל. אך לשון הש"ס אין נזקקין לו דחוק לפי זה וע"כ נראה דהעיקר כהרא"ש. אולם יש לדחות לפמ"ש בספר תניא ה' ר"ה (סי' ע"ב) דהממונים על תפלת הציבור המה מבינים והממונים לתפלת יחיד אינם מבינים א"כ י"ל דהאי בא מלאך וסטרו הי' מהממונים על תפלת הציבור והנה הר"מ ן' גבאי בספר תולעת יעקב כ' כהרא"ש דהמה מבינים רק שאינם נזקקים ומהר"ש אלקבץ בספר מנות הלוי סי' ט"ז השיג עליו מסוגיא דסוטה ולק"מ וכמ"ש גם הלום ראיתי להיפה מראה בפ' הרואה (סי' ו') שהביא בשם הר"י ן' חביב דהמה מבינים ורק שאין נזקקין והוא כתב עליו דלא הי' והשיג מהסוגיא דסוטה ולא ראה דעת הזוה"ק והרא"ש ודעימי' שסוברים כן ומסוטה לק"מ וכמ"ש. והנה רבינו הרמב"ם השמיט הך מימרא דאל ישאל אדם כו' וצריך טעם למה. והנה ראיתי להכלבו (סי' י"א) דפי' מלאכי השרת הם הכוחות הטובות כו' ולפי שלשון ארמי הוא זר ואינו שגור בפי האדם אין הכוונה מצוי להתפלל בלשון ההיא כו' ע"ש (וצ"ע דאיך יפרש לפי פי' הזה הסוגיא דסוטה גם לפ"ז נראה דאינו סובר דהמלאכים אינם מבינים בלשון ארמי והוא בעצמו בסי' ט' כ' דלהכי ניתקן הקדיש בלשון ארמי לפי שלא יקנאו בנו המלאכים שהם אינם מבינים לשון ארמי) וא"כ י"ל דגם הר"מ פי' כן וכיון דעיקר הטעם משום כונה וכיון דהוא פסק בפ"א מה' תפלה דגם אם לא כיון יצא א"כ להכי השמיט המימרא הנ"ל דלא יתפלל בלשון ארמי שמא לא יוכל לכוון דהא גם אם לא כיון יצא והוא פי' דבעל המימרא הנ"ל סובר דאם לא כיון לא יצא ונוכל לתלות טעם פלוגתתן דתליא אם תפלה אבות תקנו או כנגד תמידין תקנו דלמ"ד אבות תקנו צריך לכוון כמו שהם הי' מכוונים משא"כ למ"ד כנגד תמידין א"כ כמו בקרבן שסתמא לשמה קאי ע"כ א"צ לכוון וע' בשה"ל (הלכות תפלה סי' ז') שכ"כ דלמ"ד כנגד תמידין א"צ לכוון. והר"מ פסק בפ"א דנגד תמידין ע"כ השמיט המימרא דהוא רק למ"ד דאבות תיקנו וצריך לכוון. אולם עדיין תקשה דהא הר"מ פסק דבאבות אפי' בדיעבד לא יצא אם לא כיון וא"כ ה"ל לפסוק דבאבות אין לו להתפלל בלשון ארמי. אולם נראה לדעתי דהר"מ כתבו בה' תפלה (פ"א ה"ד) שכתב שם בזה"ל ומפני זה כשהי' א' מהם מתפלל תקצר לשונו לשאול או להגיד שבח הקב"ה בלה"ק עד שיערבו עמה שאר לשונית וראיתי להמעשה רוקח שם שהקשה דהא תפלה נאמרת בכל לשון אולם לק"מ דהא כתב הרי"ף דדוקא בציבור מותר בכל לשון אבל ביחיד אסור ומפני זה דקדק הרמב"ם בלשונו ומפני זה כשהי' א' מהם כלומר ביחיד ולהכי התקינו התפלה בלה"ק וא"כ הרי כ' הר"מ הך דינא דביחיד אסור בשאר לשונות ועמ"ש הרב המאירי בחי' לסוטה ובשבת די"ב כעין ע"ש הכלבו ולא ידעתי איך יתפרש הסוגיא דסוטה שם לפי דרכו. והנה התוס' בשבת (די"ב ע"ב) כתבו על מה דהמלאכים אינם יודעים לשון ארמי דתימה דהא אפי' מחשבות בני אדם יודעים יעו"ש וראיתי להמעיו"ט פ"ב דברכות שהקשה ע"ז מירמי' י"ז אני ד' חוקר לב וכן אמר שלמה אתה לבדך ידעת את לב האדם ע"ש וכן הקשה בא"ח (סי' ק"א סק"ט) ולפי דעתי י"ל זה עפימ"ש בב"ר פ"ט ובש"ר פכ"א ובאגדת בראשית דהקב"ה יודע מחשבות בני אדם עד שלא נוצר א"כ י"ל דבאמת מה שהאדם מחשב יודעים המלאכים רק הקב"ה יודע אותו קודם שמחשב וע' בפנים במדרש תראה כי כן הוא וצל"ע על ס' כבוד חכמים ההובא בדרושי ר' חיים כהן (ד"א ע"א) שכתב דהמלאכים אינם יודעים מחשבות בני אדם וכ"כ בספר אהבת יונתן בהפטורה לפ' דברים והיא היפוך דברי התוס'. ועמ"ש בביאורי הגר"א סי' ק"א ס"ק י"ב והנה המ"א שם בסי' ק"א כ' בשם ספר החסידים דאם אינו מבין אל יתפלל וראיתי בשו"ת צרור החיים (סי' ו' דנ"א ע"א) שכ' דאין הכוונה שמי שאינו מבין לה"ק אל יתפלל רק הכוונה על שאר לשונות יעו"ש. ובאמת א"א לפרש כן בדברי הס"ח סי' תשפ"ה והכוונה פשוטה שם דקאי על ש"ץ המוציא את הציבור אם אינו מבין לה"ק אל יתפלל להוציא הציבור ידי חובתן ובדיעבד יצא גם בש"ץ וז"פ

(לב) הנה ראיתי להחוות דעת ביו"ד (סי' ק"י) בבית הספק שכתב שם דלקרות ק"ש אדעתא דחובה איכא איסורא יעו"ש. ובזה הי' נ"ל ליישב מה דאיתא בירושלמי ברכות (פ"א ה"א) דאיתא התם ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כותי' והא ר"מ פליג על רבנן ולא עבד עובדא כותי' כו' ע"ש וראיתי בשערי ירושלמי (ד"ב ע"א) דהא ר"ג שפיר הורה לבניו להחמיר על עצמן ולקרות ק"ש אף שהי' מקיל לאחרים החמיר על עצמו אמנם אם נאמר דלקרות ק"ש אדעתא דחובה איסורא איכא שפיר הקשה הירושלמי דאיך הורה ר"ג לבניו לקרות ק"ש אדעתא דחובה דאסור לדעת החכמים. ובזה הי' מקום לקיים הנוסחא הישינה בברכות (ד"ט ע"א) דאמר ר"ג לבני' דרבנן כותי' ס"ל ומותרין אתם לקרות והא דאמרו עד חצות כדי להרחיק האדם מן העבירה ורש"י כתב שם דחייבים אתם לקרות גרסינן ולא גרסינן מותרים אתם דאפי' שלא בזמנו תנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה אולם מצאתי בשו"ת ברכת אברהם לבנו של הרמב"ם (סי' ל"ה) שהעתיק הגירסא מותרים אתם והיינו כיון דהם קראו אדעתא דחובה דזה אסור ע"כ אמר להם שמותרים לקרות גם אדעתא דחובה והא דתנן הקורא מכאן ואילך כו' מיירי שלא אדעתא דחובה וזה נראה מה דמסיים שניא הכא שהוא לשינון היינו שאין כאן חומרא דהוי כעוסק בתורה והי' ס"ל דגם אדעתא דחוב מותר ומקשה אף משיעלה עמוד השחר וע"כ דאדעתא דחוב אסור ובזה י"ל מה דאיתא בברכות (ט"ז א') חתן פטור מק"ש כו' ומעשה בר"ג כו' אמרו לו כותי' ס"ל כו' ותמה בספר דרישת הזאב דהא לא אמרו רק שפטור וא"כ אם רוצה יקרא ע"ש. ולהנ"ל א"ש דכיון דפטור ממילא הוי איסורא ובזה י"ל דברי הבעל המאור רפ"ק דברכות שכ' וז"ל זמן ק"ש פסקה הרי"ף ז"ל משעת צאת הכוכבים ויש מקילין בדבר וסומכין על תלמוד ירושלמי דתניא קרא קודם לכן לא יצא א"כ למה קוראין אותה בביהכ"נ לא לצאת י"ח אלא לעמוד בתפלה מתוך ד"ת. וראיתי בספר עטרת ראש ד"ה ע"ב שכ' ע"ז וז"ל והנה דבריו בזה המה תמוהים ונפלאים מאד במ"ש ויש מקילים וסומכים על הירושלמי דמאי קולא הוא זו בדברי הירושלמי דאדרבה דברי הירושלמי הוא חומרא כו' ע"ש שהניח בתמי' ולפמ"ש א"ש דברי הרז"ה