עמודי אש נה

(ח"ב סי' קכ"ה) דמי ששתה יין בתוך הסעודה אין לו לישא כפי' דהוא מוטרד בדעתו ומאן דצריך לעבוד לפני ד' בעי דעתא צלותא יעו"ש. ולדעתי ליתא לזה וכנראה שלא ראה בסמ"ק שכ"כ גם לגבי תפלה שגם הוא עומד לפני ד' ע"כ מותר לדעתי לישא כפי'

(כה) בש"ע סי' קכ"ח מבואר דחלל אינו נושא כפי' וראיתי להמור וקציעה (דף נ"ה ע"א) שתמה מזה על מ"ש הב"י בנושא נשים בעבירה דא"צ רק לידור ולקבל עליו דכיון דאם עבד לא חילל לכן כשר לנ"כ והא חלל ג"כ אם עבד עבודתו כשירה יעו"ש ולדעתי לק"מ לא מיבעיא לפי שיטות הרמב"ן ההובא בריטב"א בחידושיו לקידושין (דס"ו ע"א) דהא דאינו מחלל רק בס' חלל אבל בודאי חלל עבודתו פסולה א"כ הא הכא מיירי בודאי חלל וכמ"ש האשל אברהם (ס"ק ס"ג) דס' חלל נושא את כפי' אלא אפי' לפמ"ש הריטב"א שם דלא נהירא וכ"כ בחידושיו למכות (י"א ב') וכן דעת התוס' כתובות (כ"ג א') וכמ"ש השער המלך (פ"ו מה' ביאת המקדש ה"ו) י"ל דהיינו במה שעבד בעת שעדיין לא נודע שהוא חלל אבל מה שעובד בעת שנודע הוא מחלל ואפי' לדעת הר"מ (פ"ז מה' ביאת המקדש) דגם מה שעובד בעת שנודע ג"כ לא מחלל (הגם ששיטתו צ"ע ע' שו"ת יד אלי' סי' ל"ז) עכ"ז אין כאן קושיא כלל דהא הר"מ דקדק וכתב בחלל לפי שאינו בכיהונו וכ"כ בה' אבל (פ"ג הי"א) והיינו דחלל אין תורת כהונה עליו רק מה דעבודתו כשירה הוא מגזיה"כ דפועל ידיו תרצה דמרצה החללין שלו ומה דמות תערוך לנושא נשים בעבירה שכל דין כהן עלי' רק שצריך קבלה בעלמא ואפי' הנדר אינו לעיכוב רק לזרוזי נפשי' כמ"ש בשו"ת ח"צ (סי' ל"א) ותבואות שור (סי' ב' סקי"ב) וע' שו"ת ח"צ שם שהכריח כן דע"כ צריך לומר כן ובתשובת מים חיים חאה"ע (סי' צ"ד) מיאן בזה לומר דסברת הש"ס לזרוזי נפשו. ולא ראה דברי זקינו הח"צ דע"כ צריך לומר כן וע' בס' תוס' שבת בהגהותיו ליו"ד סי' ב' שהקשה על הט"ז מהסוגיא הזה וגם ממנו נעלם דברי הנ"ל. וגם שכח דברי עצמו בהגהותיו לא"ח ששם מזכיר לדברי הח"צ וא"כ מבואר דלא קשה כלל מחלל שאין עלי' דין כהן לנושא נשים בעבירה וז"פ וברור וע' בספר רביד הזהב (דקכ"ט ע"א) שהביא דרשת הגמ' דמי שנודע שהוא חלל עבודתו כשירה וכתב דצ"ע אם יש לדמות לזה שאר עניני כהונה כגון שנפדה בכור על ידו ולא ראה דבשו"ת חו"י (סי' ק"י) כתב בפשיטות דאינו מועיל וביד אלי' (סי' ל"ז) השיג עליו יעו"ש

(כו) בש"ע (סי' נ"ו ס"א) מבואר דבקדיש לא יפסיק בין יהא שמי' רבא למברך והמ"א שם הקשה דהוא נגד הסוגיא דסוכה יעו"ש וראיתי בערוך לנר בסוכה (דף ע"ד) שכ' וז"ל ולענ"ד תמהתי מה הוקשה להגדולים דדברי הג"א בשם הא"ז הובאו בברכות פ"ג אמאי דאמרינן שם ודכ"ע מיהת מפסק לא פסיק איבעיא להו מהו להפסיק לישור ומסיק דלא פסיק והנה ברור דמאי דקרי שם הפסק אין זה שמשהה בין תיבה לתיבה אלא שלא יפסיק תפלתו לומר קדושה ומודים ויש"ר וא"כ גם מ"ש הג"א בשם הא"ז ע"ז לא יפסיק בין תיבת שמי' כוונתו להפסק כזה דאיירי בי' הגמרא דהיינו אם שומע קדושה באמצע יש"ר אז לא יפסיק בין יש"ר למברך כו' אבל במקום שאינו מפסיק בדיבור אחר רק שהוא שוהה מעט בנתיים זה לא נקרא הפסק דפסקינן כרב ספרא דאסוקי מלתא הוא ומזה לא דבר לא ההג"א בשם הא"ז ולא הרמ"א עכ"ל הערוך לנר. והנה לפי דברי' מותר להפסיק בשהיה בין שמי' לרבא ובין רבא למברך. אולם באמת אין זה נכון והערוך לנר כתב כן לפי שלא נגלה בימיו דברי הא"ז ששם בה' תפלה (סי' צ"ז) כ' וז"ל והעונה אמן יש"ר צריך להזהר שלא יפסיק בין תיבת שמי' לתיבת רבא אלא צריך לומר ביחד יהא שמי' רבא אבל אם יפסיק בין תיבת רבא לתיבת מברך לית לן בה דאמר רבה לא לימא אינש יש"ר כו' אלא הכי והתם אסוקי מילתא ולית לן בה עכ"ל. מבואר להדיא דלא כדברי הערוך לנר רק תיבת שמי' ותיבת רבא צריך לומר ביחד. וגם מבואר דדברי הא"ז והג"א הם נלמדים מהש"ס הזה ולא כהערוך לנר שחלק אותם דהש"ס מיירי בהפסק בשהיה והא"ז מיירי לומר איש"ר ובכאן מבואר דליתא. וא"כ מבואר דצריך לומר שמי' רבא ביחד בלא שהי' בנתיים והא"ז פי' הא דאסוקי מלתא קאי רק למברך. וא"כ דברי הרמ"א המה תמוהים. מהש"ס הזה. ועכ"פ בין שמי' לרבא בודאי צריך שלא לשהות ביניהם

(כז) מה שנוהגין העולם שאיש א' אומר התפלה בקול רם ואח"ז מסיים איש אחר התפלה. לא ראוי לעשות כן דהא בתה"ד (סי' י"ג) כ' דגם הש"ץ צריך לפסוע ג' פסיעות רק שסומכים א"ע על הג' פסיעות שפוסעין בעושה שלום בקדיש שאחר קדושא דסידרא וכ"ה בטוש"ע (סי' קכ"ג ובט"ז שם סק"ט) ומה"ט כ' הפרישה (סי' קכ"ב) ובא"ר שם ובפרמ"ג שהש"ץ אין לו להפסיק בדיבור עד אחר הקדיש. וא"כ אם מניח לאיש אחר לסיים התפלה לא פסע הג' פסיעות וע"כ אם רוצה שאיש אחר יסיים התפלה צריך שהוא יפסיע הג' פסיעות ויאמר עושה שלום ועשו"ת רדב"ז (ח"א סי' של"ט) שהאריך להוכיח דהש"ץ יפסיע ג' פסיעות תיכף אחר התפלה רק שאנן נוהגין כהתה"ד. אבל כשאיש אחר יסיים עביד דלא כמאן ע"כ יפסיע ג' פסיעות כשירצה שאיש אחר יסיים התפלה

(כח) בש"ע סי' קכ"ח סמ"ה ברמ"א מבואר דמותר להשתמש בכהן אם מחל והט"ז שם הקשה דאיך יכול למחול הא בנושא נשים בעבירה כופין אותו לגרש וכ' הא"ר שם דמבואר בשו"ת מהר"ם מרוטינברג (סי' ק"ז) דדוקא בעבירה אינו יכול למחול אבל על כבוד יכול למחול וראיתי להשירי ברכה (סימן קכ"ח סק"ב) שהשיג על הא"ר דדוקא על כבוד ס"ל למהר"ם דמהני מחילתו אבל להשתמש בו דהוא בזיון דמי לעבירה דאינו יכול למחול עכ"ד אולם הוא כתב כן לפי שלא נגלה בימי' שו"ת מהר"ם מרוטונבורג חלק שלישי ששם (סי' קט"ז) כ' וז"ל ולי נראה דאפילו בחנם שרי היכא דמשתמש בכהן ברצין נפשו דכהן והא דקאמר דמעל היינו היכא דע"כ דכהן משתמש בו דומיא דההיא דירושלמי דטען תרווייהו בחדא ידא פי' אפי' הכי נשא אותם בידו אחת ולא רצה לשמש אותם כ"א בידו אחת וכשאמר לו רבא בר רב הונא וכי ידך שני' קטועה היא על זה כעס רב הונא ואמר כל המשתמש בכהונה מעל ועל מה שברצון נפשו שימש להם לא הקפיד תדע דרב הונא גופי' הניח לר' זעירא לשמש לפני' אך על בנו כעס שרצה ע"כ לשמש בו עכ"ל הנה מבואר להדיא שגם לשמש בו מותר היכא שהיא ברצון נפשו. וע' בחיי עולם (דק"ד ע"א) מה שדחק עצמו לדעת ר' פטר מהירושלמי הלז דהא ר"ז שמש ומחל וא"כ מוכח דגם מחילה לא מהני. אולם לפמ"ש מהר"ם א"ש ואדרבה מכאן ראי' דמהני מחילה. ומה שאמר כל המשתמש בכהונה כו' היינו לפי שלא רצה לשמש בידו השני' א"כ ע"ז לא מחל וא"ש וע' גם בפני משה בירושלמי ברכות (פ"ח ה"ה) מה שדחק בזה ואין צורך ומה שהניח בצ"ע בחיי עולם מעבד נרצע ע' בשירי ברכה שיישבו

(כט) הנה בש"ע סי' קכ"ח מבואר שם באחרונים אם כהן שעולה פעם ב' לדוכן אם יוכל לברך וראיתי להשירי ברכה שם שרצה לדייק מדברי הריטב"א שס"ל דיברך פעם שני' וכ' דכיון דבמאירי מפורש שצריך לברך וכן מורין קצת דברי הריטב"א ע"כ יש לפסוק לברך. ומהתימה ממנו שבמחכ"ת נעלם לשון הריטב"א בחידושיו לסוכה (דף ל"א) שכתב להדיא דהעושה מ"ע פעם שני' אף דמותר לו לעשותה עכ"ז אין לו לברך זולת כשאמרו חכמים כמו שאמרו שמתפלל תפלת נדבה יעו"ש ובחיי עולם (דף ק"ד ע"ד) ולפ"ז סרה תמה הוכחת השירי ברכה מהריטב"א שהקשה דמאי רבותא דמימי לא נשאתי כפי בלא ברכה והביא ראי' ממנו לפי שיטתו דס"ל דרשות ודאי ביד הכהן לברך. אולם לפי המבואר בריטב"א דאיסורא איכא אינו ראי' כלל. וא"כ כיון דהוי מחלוקת בין הריטב"א להמאירי הי' נראה דהוי ספק ברכות להקל ולא יברכו

(ל) הנה הב"י (בסי' קי"ד) תמה על הראב"ד שס"ל שאף במוריד הטל אסור להזכיר טרם שיזכור הש"ץ דהא בטל מבואר בירושלמי דבטל מותר להזכיר אף קודם שיזכור הש"ץ ע"ש מה שכתב בזה ובט"ז שם ובשירי קרבן בתענית פ"א ה"א האומנם מצאתי להא"ז (ה' הזכרת גשם סי' שצ"ב) שהעתיק גירסת הירושלמי בזה"ל. הדא דתימא בש"ץ ברם בצלוי' ביחיד אם רצה להזכיר מזכיר ע"ש שהאריך בביאורו וא"כ כראה שגם הראב"ד הי' גורס וא"כ לא נזכר כלל בירושלמי החילוק בין משיב הרוח לטל וא"צ לכל הדוחקים שדחקו א"ע בדברי הראב"ד. עוד ראיתי להשירי קרבן שם שתמה על ר"ע גאון שסובר שאינו רשאי להזכיר עד מנחה דלפ"ז מה האי דמסיק שם בירושלמי קמון לצלותא כמו שהזכיר הש"ץ ש"מ שהזכרת הש"ץ מהני לתפלת מוסף דיחיד עכ"ל אולם בא"ז מבואר שם פי' הירושלמי דקמון לצלותא דאפי' לא שמע מהש"ץ רק הפיוטים של גשם ה"ז מתפלל במנחה משיב הרוח וסיים ע"ז שכן פי' ר"ע מבואר דלפי מה שפי' ר"ע הירו' לק"מ ומזה תראה דמה שדחה הפר"ח בסי' קי"ד דברי הראב"ד ור"ע בשתי ידים מכח דברי הירושלמי הללו והא ליתא דאדרבה המה לקחו שיטתם מהירושלמי לפי מה שפירשו המה דבריו. עוד ראיתי להפר"ח בסי' קי"א שתמה על הא"ז שס"ל דבשבת א"צ לסמוך גאולה לתפלה מהירושלמי תענית שם ר"ח בשם ר' פדת אסור ליחיד להזכיר עד שיזכור ש"ץ ופי' הרא"ש בפ"ק דתענית דבבקר א"א להזכיר דאסור להפסיק א"כ מבואר דגם ביו"ט צריך לסמוך גאולה לתפלה אמנם לפי מה שראיתי בא"ז (ה' ק"ש סי' י"ד) שכ' ע"ד הירושלמי האלו ומכאן והלאה התחלת דיבור ולא קאי אדלעיל כו' יעו"ש א"כ לק"מ. ומצאתי בשו"ת שאגת ארי' (סי' ט"ז) שגם הוא פי' כן דברי הירושלמי ע"ש וכוון לדברי הא"ז מיהו קשיא לי על הא"ז שכ' שבשבת א"צ לסמוך גאולה לתפלה ולשיטתו ה"ה ביו"ט וכמ"ש הש"א שם וקשיא לי מהירושלמי דסוכה (פ"ג ה"ח) זה שהוא משכים לצאת לדרך נוטל לולב ומנענע שופר ותוקע לשתגיע עונת ק"ש קורא ק"ש ומתפלל ומה שאינו מתפלל מעומד קודם היינו משום שצריך לסמוך גאולה לתפלה והתם ביו"ט מיירי וע' שו"ת הריב"ש סי' תכ"ט א"כ מבואר דגם ביו"ט צריך לסמוך גאולה לתפלה וצ"ע

(לא) בש"ע סי' ק"א ס"ד הביא י"א דהא דאין מתפללין ביחיד אלא בלה"ק ה"מ כששואל צרכיו אבל תפלה הקבוע יכול לומר בכל לשון והוא דעת ר' יונה בר"פ הי' קורא שהקשה דאיך מתפללין הנשים בלשון לע"ז ע"כ חילק דתפלה הקבועה מותר ונ"ל דגם דעת רש"י כן הוא שכתב במס' סוטה (ל"ג א') על מה שחילקו בש"ס שם בין יחיד לציבור וז"ל ציבור לא צריכו להו דכתיב הן אל כביר ולא ימאס אינו מואס בתפלתן של רבים וראיתי להמל"מ בספרו פרשת דרכים (דרך הרבים דרוש י"ג) שהניח בקושיא דלמה לו לומר משום כביר ולא ימאס. הא אמרינן במס' שבת (י"ב ב') דבחולה מותר לשאול בלשון ארמי דשכינה עמו ובברכות (ו' א') אמרינן דעשרה שמתפללין שכינה עמהם א"כ להכי בציבור מותר לשאול בלשון ארמי ולמה לו לרש"י לטעם דכביר כי' עכ"ד. וכן הביא הקושיא הזאת בבתי כהונה ח"ב בבית אבות (ד"ל ע"א) ששמע הקושיא הזאת מפי המשנה למלך יע"ש אמנם עם האמור א"ש דלרש"י קשה לי' קושיות ר' יונה דאיך מתפללין הנשים בלשון לעז וחילק בין תפלה הקבועה לציבור דשרי ובין שואל צרכיו. וע"כ לא פי' רש"י משום הטעם דעשרה שמתפללין ששכינה עמהם דלפ"ז דוקא כשהציבור מתפללין בעשרה שרי אבל ביחיד לא גם כשמתפלל תפלה הקבועה וע"כ הביא רש"י הכתוב דכביר כו' דזה שייך גם כשמתפלל ביחיד ומתפלל תפלה