עמודי אש נד

מבואר לכאורה להדיא כן. אמנם ראיתי בשירי קרבן שם שכ' וז"ל וקשה לי למה לי ונעלם מעיני אישה למעט סומא כיון דפטור מכל המצוות א"כ אף זינתה תחתי' אינה נאסרת עלי' וכל שתיבעל ואינה נאסרת עלי' לא הי' מתנה עמה כו' לכן נ"ל דה"ג מתני' דלא כר"י כו' ע"ש. ובאמת אין מהצורך לשבש הגירסא דיש לפרש דברי הירושלמי דממעט מהכתוב מעיני אישה פרט לסומא שאין לו עינים וע"ז אמר הוא סומא דהיינו דידעינן מזה הכתוב היכא שהוא סומא דמעיני אישה כתיב. היא סומא מנין וע"ז אמר מתניתא ר' יודן כו' דהיינו לר' יהודא פטורה הוא בלא הכתוב וכן פי' הפ"מ שם וא"כ מעיקרא אינו מוכח מידי אך גם לפי פי' הקה"ע י"ל דאדרבה מזה יהי' מוכח דסומא חייב בל"ת ולכן היא באמת אסורה עליו כיון דהוא לא שותית כמבואר בה"ה רפ"א מהא"ב ורק לענין השתי' דבזה מקיים מ"ע כמבואר בר"מ ריש ה' סוטה מזה הסומא פטור ולכן אינה שותת וא"כ אדרבה יהי' מוכח מזה דבל"ת חייב רק ממ"ע פטור וא"כ אינו מוכח מהירו' כלל לענין אם אם סומא פטור מל"ת או חייב וראיתי במלוא הרועים שם שנסתפק אם האב שנולד אצלו בן סומא אם חייב למולו ע"ש ולכאורה יש להביא ראי' לזה מש"ס יבמות (ע"א א') דמקשה אלא זכרי' דאיתנייהו בשעת אכילה וליתנייהו בשעת עשיה היכא משכחת לה כו' ואמאי לא אוקמי כשהי' סומא ונתפקח בשעת עשי' אע"כ דגם סומא חייב האב למולו וי"ל דלא רצה לאוקים הברייתא דלא כהלכתא דהלכה כרבנן דלא כר' יהודא והנה הפרמ"ג שם נסתפק בראובן ששלח לסומא שיקדש לו אשה והלך וקידשה ואח"כ קידשה אחר אם יש לחוש לקידושי שני וכ' דלדעת הפוסקים כר' יהודא א"כ לאו בר קידושין הוא. וראיתי בשו"ת דבר הלכה (סי' ע"א) שתמה ע"ז וכ' פה קדוש יאמר דבר זה הא בגיטין דכ"ג ע"א אמרינן נכרי נמי לאו בר היתרא הוא אלא סומא אמאי לא כו' ואמאי לא אמרינן דלאו בר גיטין הוא ע"ש ולק"מ על הפרמ"ג מלבד דס"ל דהש"ס רצה לאוקים המשנה כהלכתא דהלכה כרבנן ולא כר' יהודא (ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה שם מש"ס חולין (י"ג ב') הסומא ששחט בשגם דהתם בגיטין מיירי רב ששת ורב יוסף דהם ס"ל בפ' ע"פ דאין הלכה כר' יהודא וא"כ לק"מ

הדרן לנידון דידן דאין ראי' מר' ירוחם דהוא ס"ל דסומא פטור מכל המצוות ולדידן דקיי"ל דחייב כמו שמשמע מכל הראשונים וכן מצאתי בבה"ג ה' בבא קמא (דס"ח ע"ב) אחר שהביא פלוגתת ר' יהודא ורבנן כ' ואין הלכה כר' יהודא וכן פסק הרש"ל בתשובותיו (סי' ע"ז) ומייתי לי' המג"א (סי' תרע"ה סק"ד) וכ"ה בשו"ת דבר שמואל (סי' י"ב ול"ג) ומים רבים חא"ח (סי' י') ופר"ח (סי' תע"ג) וברכ"י (סי' כ"ג) ולשון לימודים ה' ברכת השחר (סי' כ"ג) גלל כן תמהתי על הישועות יעקב בא"ח (סי' נ"ג סק"ב) שכ' על מש"ש המג"א דאין הלכה כר' יהודא וז"ל לא ידעתי מדוע תפס הדבר בפשיטות כל כך ודעת הרבה פוסקים דהלכה כר' יהודא דסומא פטור מן המצוות עכ"ל ונפלאתי ע"ז דמאן נינהו הרבה פוסקים שכ' זולת ר' ירוחם והאגודה ויתר הפוסקים כולם ס"ל דאין הלכה כר' יהודא וכמ"ש הרדב"ז וע"ש בח"ג סי' תכ"ה (וע"כ גם מ"ש הישועת יעקב באה"ע סי' קס"ט ס"ק כ"ד להקשות על הש"ע שכ' דעת הראב"ד דסומא באין לו אח אחר חולץ לכתחלה דז"א דכאן כ"ע מודו דכיון דסומא פטור מכל המצוות. אין כופין אותו לייבם ואולי לא ירצה לייבם תתעגן ותיסב ע"ש לק"מ דבאמת הש"ע פסק דלא כר' יהודא וכדעת רוב הפוסקים)

ובזה תמוהין לי ג"כ דברי השו"ת בר לואי (חא"ח סי' א') שכתב להוכיח דסומא מוזהר על ל"ת מפסחים (קי"ט א') וכ' וז"ל דהא לפי מה דקיי"ל דסומא פטור מכל המצוות א"כ איך הי' יכול להוציא ר"י ור"ש הא הם אינם מחויבים אלא מדרבנן אע"כ דמצה דרבנן א"כ למה לי ג"ש וע"כ דמוזהרים על ל"ת וא"כ מחויבים המה גם במצה עכ"ד. והנה מ"ש דאנן קיי"ל כר' יהודא כבר כתבתי דליתא אדרבה אנן פסקינן דלא כר' יהודא וא"כ קושיתו מעיקרא לק"מ דלהכי צריך להג"ש לפ"מ דקיי"ל דסומא חייב בכל המצוות ותו נעלם ממנו דברי המרדכי פ"ב דמגילה דהביא ראי' מסוגיא הזאת דפסחים דקיי"ל דלא כר"י מדלא פטרינן לי' רק מהג"ש. גם מה שנסתפק שם איך דעת הר"מ אם לפסוק דלא כר' יהודא. לא ראה ברדב"ז שם שהוכיח ממ"ש בפ"ח מה' תפלה דסומא מוציא הרבים י"ח בק"ש ותפלה אף שהוא מה"ת לדעת הר"מ. וראיתי בשאילת יעבץ (ח"א סי' ע"ה וח"ב סי' ס"ז) שכ' דהלכה כר' יהודא וכבר כתבתי למעלה דמכל הפוסקים מבואר דהלכה כרבנן. זולת ר' ירוחם והאגודה ומש"ש דרבי יוסף גופי' מספקא לי' ע' בר"ן פ"ק דקידושין שכ' דרב יוסף לא מספקא לי' כלל. גם מ"ש דגם רבנן לא פליגי אלא בפקח ונסתמא. בזה מבואר בכל הפוסקים דלא כותי' ומש"ש ראי' לזה מדהצריכו חכמים לומר במגילה דסומא נהנה מהאור ש"מ דבלא"ה הוא פטור מכל המצוות דאטו הוא ברכת הנהנין והנה בזה סותר משנתו מ"ש במור וקציעה הבאתיו לעיל בקונטרס מעון הברכות דהוא ברכת הנהנין. אך בלא"ה לא מוכח מידי דהא כ' הרשב"א בחי' לב"ק (פ"ז א') דעשאוהו כברכת הנהנין יע"ש. גם מש"ש דלשיטות התוס' במגילה יכול להוציא גם מחויב דאורייתא וכשיטות המרדכי ליתא דמשיטות הר"י נראה דלא ס"ל כן דאל"כ הל"ל בפשיטות דיוכל לבא לידי דאורייתא וע' בארעא דרבנן (אות תס"א) שהקשה באמת על התוס' מדוע לא כתבו כן ולכאורה לא קשה כלל דגברא אגברא קרמית ודלמא התוס' לא ס"ל כהמרדכי וראיתי בעין זוכר (אות ח' סי' כ') שהקשה כן אך נראה דעיקר קושיות הארעא דרבנן לפמש"ש דהתוס' בפ"ג שאכלו כתבו כן וא"כ מקשה מדידהו אדידהו אולם באמת לק"מ דבתוס' פ"ג שאכלו (מח"ב) מבואר דאתי עלה מטעם ערבות וא"כ זה לא שייך בסומא דהוא פטור מכל המצוות ובודאי גם מערבות פטור וא"כ אינם סותרים דברי התוס' אהדדי וא"כ מבואר דראיית המשכנ"י מר' ירוחם אין ראי' כלל ומ"ש המשכנ"י דצריך שיראה העם בשעת ברכה ליתא דהא מבואר בש"ע שנהגו הכהנים לכסות פניהם וידיהם בשעת ברכה ואף הא"ר שכ' בשם הרדב"ז דאין לכסות ידיהם מודה בפניהם וגם במ"ש הא"ר בשם הרדב"ז צל"ע דמדברי הרדב"ז (ח"ב סי' מ"ו) מבואר להדיא שקיים המנהג הלז היפוך מ"ש הא"ר בשמו. ואין לומר דבעינן ראוי לראות ליתא דהיכן מצינו דבעינין שיהי' ראוי לראות וכבר נודע מה שהשריש לן הגהות מל"מ דלא אמרינן כן אלא היכא דמפורש. ומ"ש המשכנ"י דסומא דומה ללילה ליתא דא"כ נאמר ג"כ דסומא פטור מלולב כיון דמצוותו רק ביום אע"כ דזה אינו שייך רק במצוה שאינה חובת הגוף ועוד דעל עיקר דין דאין כ"כ בלילה אני דן ובא דהנה ראיתי במהרי"ל (ה' נ"כ) שכ' וז"ל ונשגבה פליאה במהרי"ל סגל מאחר דכתיב ביום צוותו והדוכן הוא עבודה תהי' ג"כ ביום ואמר ששוב מצא טעם לדבר הואיל ועיקר הקרבנות קרבים ביום יכולים האמורים להקרב בלילה וכנגדן תפלת ערבית ה"נ ל"ש עכ"ל. ולכאורה דברי המהרי"ל תמוהין דמהירושלמי שהביאו הפוסקים נראה דאין נ"כ בלילה הן אמת שמלשון הירושלמי שהביא הרא"ש אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום י"ל דמלישנא דכתב ביום במשנה קמקשה וכן פי' הרא"פ בירושלמי שם אולם הלא בירושלמי תענית (פ"ד ה"א) מאמר מוחלט שם אין נ"כ בלילה. ושוב ראיתי להיד המלך ה' תפלה (פי"ד ה"א) שתמה על הרא"ש דמנ"ל דאין נ"כ בלילה די"ל הפי' בירושלמי כהר"א ונעלם ממני לשון הירושלמי אח"ז דמבואר להדיא בפשיטות דאין נ"כ בלילה וא"כ גם למעלה הפי' כן. גם הלום ראיתי להישועת יעקב באו"ח (סי' קכ"ט סק"א) שגם הוא פי' הירו' דדייק מלשון דביום ומזה הוכיח אדרבה דהירושלמי סובר דיש נ"כ בלילה ובמח"כ לא ראה סוף דברי הירושלמי (וע' בא"ז ה' נ"כ סי' תי"ג שכ' שבירושלמי שלפנינו לא נמצא הך דינא דאין נ"כ בלילה עכ"ל נראה דבנוסחתו לא הי' הך סיום בירושלמי) אשר ע"כ נראה ליישב זה דהמהרי"ל סובר דאין ראי' מהירושלמי דהנה בש"ס דילן בתענית מקשינן דא"כ יהי' אסור בחרצן ותירצו דההיקש אסמכתא בעלמא הוא הא דמקשינן נ"כ לעבודה אולם בירושלמי תענית לא תירצו כן וכפי הנראה סובר הירושלמי דהוא דרשא גמורה ההיקש וכיון שכן להירושלמי גם בלילה פסול דאתקש לעבודה משא"כ לש"ס דילן ודו"ק וא"כ י"ל דגם הרא"ש אינו סובר לדינא כהירושלמי בהא דאין נ"כ בלילה ולא הביאו שם רק לענין אחר ולכן לא העתיקו הטור לדינא דאין נ"כ בלילה וע' ד"מ (סי' תרכ"ג) ששם הביא דברי מהרי"ל וסיים דאין נוהגין כן. משמע דמדינא מותר ומצאתי בשאילת יעבץ (ח"א סי' נ"א) שפסק כמהרי"ל וכן ראיתי בשלמי ציבור (דיני ביהכ"נ סי' ו') כ' בשם באר עשק והרמ"ע דנושאין כפים גם בלילה. וראיתי להרב המגיה לשלמי ציבור שם שכ' שכן הוא דעת הב"ח שעכשיו שממשיכין תפילת נעילה עד הלילה אין למחות בידם ע"ש ובמחכ"ת העיד בשם הב"ח ההיפוך ממה שמבואר בדבריו דהא כ' הב"ח דאם נמשך עד הלילה אין לישא כפים וע' בא"ז שם שכ' בשם אבי העזרי דנוהגין לישא כפים בלילה (אך בביאור הראב"ד לספר יצירה (פ"א מ"ג) כ' והי' ידיו אמונה עד בא השמש דאין נ"כ בלילה). וראיתי בשו"ת זרע אמת ח"ג סי' ס"ה) שתמה על מ"ש הברכ"י דנושאין כפים בלילה דהא בירושלמי אמר ר' יוחנן דאתקש נ"כ לשירות כו' יעו"ש אולם לפמ"ש א"ש דבבלי חולק בזה על הירושלמי ומצאתי און לי דהבבלי והירושלמי מחולקים בזה אם נושאים כפים בלילה דלהבבלי מותר ולהירושלמי אסור דהנה ביש"ש ב"ק בסופו איתא החילוקים שבין בני א"י לבני בבל וראיתי שם (סי' כ"ב) בתענית ובט"ב בערבית ובמנחה בני בבלי פורסים כפיהם בני א"י אין פורסים כפיהם אלא בשחרית עכ"ל והיינו דבני בבל פורסים גם בערבית דס"ל דנ"כ בלילה ובני א"י אין פורסיהם כפיהם בלילה. וע' בגבורת ארי תענית (כ"ו א') שגם מדבריו נראה שסובר שיש נ"כ בלילה אלא שחסר שם סוף דבריו וכיון שסלקנו קושיות המשכנ"י. הלכה כהש"ע דגם סומא בב' עיניו נושא כפי'. וכן פסק האגודה בשם ר"י בעל התוס' והביאו בא"ר שם (ולפ"ז צ"ל אף דכתבנו למעלה דהאגודה פוסק כר' יהודא דסומא פטור מכל המצות עכ"ז פוסק כאן דנושא את כפיו דיוכל לחייב את עצמו ולא ס"ל דהוי כזר כמ"ש למעלה) וכן מצאתי בחי' הריטב"א במגילה שכ' סומא בא' מעיניו אבל סומא גמור לא חזי לנ"כ ואפי' דש בעירו וי"א דכי נקט א' מעיניו היינו לרבותא בשאינו דש בעירו אבל דש בעירו אפי' בב' עיניו עכ"ל א"כ גם הוא הביא י"א דסומא בב' עיניו נושא כפיו וכן יש להורות וע' ביד המלך (פט"ו מה' תפלה ה"ב) שהניח בתימה על התוס' תענית (כ"ז א' ד"ה א') שהוכיחו מהש"ס דשם דכהן בעל מום מברך דאיך נעלם מהם הש"ס דמגילה כמבואר להדיא כן יעו"ש אולם לא ראה בבכור שם שכ' שממגילה י"ל דמיירי במום עובר ולהכי הוכיחו דאפי' במום קבוע שרי ע"ש ויש לעיין אם עקומות עקושות יוכל להיות מום עובר

(כד) ודע דנ"ל דמי ששתה יין בתוך הסעודה רשאי לישא כפי' דיין שבתוך הסעודה אינו משכר כמבואר בירושלמי פ' ערבי פסחים והובא ברשב"ם ותוס' פסחים (קי"ז ב') וכן נראה ממ"ש התוס' בתענית (י"ז א' ד"ה ויודע) על מה דאיתא התם דמי שיודע שבתי אבותיו קבועין אסור לשתות יין וז"ל אסור לשתות יין פי' חוץ לסעודה אבל בסעודתו מותר דיין שבתוך הסעודה אינו משכר עכ"ל נראה משטחיות דבריהם דגם לעבוד מותר מי ששתה יין בתוך הסעודה וא"כ כ"ש לנ"כ. וע' במ"א (סי' צ"ט סק"א) שכ' בשם הסמ"ק דאף דמי ששתה רביעית יין אל יתפלל אבל אם שתה אותו בתוך הסעודה מותר וא"כ ה"ה לנשיאת כפים. וע"כ צל"ע על מ"ש בשו"ת הלק"ט