עמודי אש נג

דמהיכן הסמך לברכה הזאת (ע' חי' המאירי לסוטה שהביא פלוגתא אם לברך ענט"י) והשיב דכעין עבודה תקנוהו דצריך לברך ענט"י ומינה דכי היכא דהתם לא סגי במידי דמנקי ה"ה הכא וכ"נ קצת ממה שמבואר בסי' תרי"ג ס"ג דביה"כ ירחצו הכהנים ידיהם כשעולים לדוכן אף שידיהם טהורות ואם נימא דסגי בכל מידי דמנקי למה נתיר בכדי רחיצה ביה"כ אף שאינה רחיצה של תענוג לימא להו שינקו במידי דמנקי אע"כ דצריך דוקא מיא וע' בא"ר שם סק"ח שכ' להדיא דלא מהני מידי דמנקי אלא לתפלה אבל לדוכן מים בעינן וכנ"ל עיקר לדינא דלא כהשבות יעקב

(כב) הנה המ"א (סי' קכ"ח סק"מ) כ' בשם הרדב"ז דכהן שהי' עומד בתפלה והש"ץ הי' מגיע לברכת כהנים אם יש שם כהן בלתו אינו נושא כפי' ובאם שאין שם כהן אלא הוא ישא את כפי' וראיתי בשו"ת עמק הלכה (חאו"ח סי' מ"ד) שתמה ע"ז דהא אמרינן שום תשים שתהא אימתו עליך והוי מ"ע וא"כ אמאי הוי הדין כשעומד בתפלה אפי' מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו וש"מ דלא משגיחין בשעת התפלה בעשה וא"כ ה"ה בנ"כ שהוא עשה לא משגיחין בזה לכן העלה דגם הרדב"ז לא מיירי רק כשעומד בהודאה ובאם שבטוח שלא יתבלבל בתפלה ואל"כ אף שאמרו לו לעלות אינו עולה עכ"ד והנה מ"ש דהרדב"ז מיירי כשעומד בהודאה לא נהירא כן דהא בשו"ת רדב"ז (ח"ד סי' רצ"ג) כ' דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ובאם שמיירי שעומד בהודאה אף אם שהה כדי לגמור את כולה נראה דאינו חוזר לראש כיון דנתקן שיאמרו אותו שם הוי כמו נוסח התפלה והוי תפלה אריכתא וראי' מדלא מצינו בשום מקום שהש"ץ הקורא לכהנים יראה שלא יאריכו עדי שיהי' כדי שיעור שיגמור את כולה וה"ה לגבי הכהנים אע"כ דמיירי דהכהן אינו עומד בהודאה ועכ"ז פסק דאם אין שם כהן אלא הוא דיעלה. גם מ"ש דבעינן שלא יתבלבל בתפלתו. הן אמת שראיתי להמו"ק שגם הוא הקשה על הרדב"ז דאמאי לא התנה שיובטח שיחזור לתפלתו וכן הקשה בס' חידושי הרז"ה. אולם נראה דעת הרדב"ז דזה הדין לא הוי רק גבי ש"ץ שאחר שיסיים מלקרוא להכהנים צריך להתחיל תיכף ע"כ צריך שיהי' מובטח משא"כ בכהן יוכל אח"כ להמתין איזה זמן עד שיתחולל דעתו עלי' וע' פרמ"ג באשל אברהם סק"מ שגם דעתו נראה כן אולם עיקר קושיות העמק הלכה לק"מ מה שהקשה ממה דאין מפסיקין למלך. אף דאיכא עשה. ולא ראה מ"ש הר"מ ה' מלכים (פ"ג ה"ט) המבטל גזירת המלך בשביל שנתעסק במצוה אפי' במצוה קלה ה"ז פטור דברי הרב ודברי התלמיד דברי הרב קודמין ואצ"ל אם גזר המלך לבטל מצוה אין שומעין לו עכ"ל. ונראה מ"ש הר"מ מצוה קלה היינו אפי' מצוה דרבנן דגם זה נקרא גזירת הרב מלא תסור וע' בכ"מ שם א"כ אין קושיא כלל מדוע לא ישיב להמלך בתפלה דלגבי מצוה לא נאמרה העשה כלל וא"כ אין זה ענין לנ"כ. אמנם ראיתי בחיי עולם (ק"פ ב') שכ' שלא ידע לפרש דברי הרדב"ז דאי מיירי בקראו לו א"כ אמאי ביש שם כהן מלבד הוא אמאי לא ישא את כפי' הא עובר בג' עשה ואי מיירי בלא קראו לו א"כ אינו עובר כלל וכן ראיתי במגן גבורים בסי' קכ"ח (בשה"ג ס"ק י"ט) שתמהו כן על הרדב"ז. וכן ראיתי בשו"ת הלק"ט (ח"א סי' נ"ז) שהקשה כן. אולם לדעתי לק"מ והוא דדעת הרדב"ז דאם עומד בתפלה נקרא לא קראו לו והיינו דאף דהחזן קורא אינו קורא אלא את האנשים שאינם מתפללים ועל הכהן שמתפלל לא חלה עליו הקריאה כלל ועם כל זה כשאין שם כהן אלא הוא וכשיעלה יקיים מ"ע אף שלא יעבור כשלא יעלה עכ"ז בכרי שלא יתבטל מצות נ"כ לגמרי לכן צריך לעלות. ועוד י"ל דכשיש שם כהנים אחרים אז הקריאה אינו לו דכוונת הש"ץ הוא על הכהנים הפנוים אבל כשאין שם כהן אלא הוא אז ע"כ כוונת הש"ץ דוקא לו דהא ליכא אחר וע"כ עובר. והמ"א סיים שם ולי נראה דאם אמרו לו שיעלה אפי' כשיש שם כהנים אחרים עכ"ל ולפמ"ש גם הרדב"ז מודה בזה. רק דס"ל דזה לא מקרי קראו לו וע' בחיי עולם שהי' לו נוסחא משובשת במ"א שם שהי' כתוב דאפשר לו וע"כ פי' פירוש זר ודחוק בדברי המ"א אולם הנכון כמ"ש

(כג) ויש לחקור בסומא בשתי עיניו אם נושא את כפיו והנה בטורי אבן במגילה (כ"ד ב') כתב דמותר לישא את כפיו והא דאמרינן בגמרא רק בעין א' רבותא אשמעינן דאם אינו דש בעירו אסור אף בעין א' כן נראה לי עכ"ל. ותמהני איך כ' נ"ל על דין המפורש בש"ע סי' קכ"ח האומנם ראיתי בשו"ת משכנ"י חא"ח (סי' פ"ה) שכתב דלדידי' פשיטא לי' דאינו נושא את כפי' דבעינן שיהי' רואה את העם בשעת ברכה. ועוד כיון דנ"כ אינו בלילה וסומא הוי כמו לילה כמבואר בח"מ ה' עדות ועוד שכן דעת ר' ירוחם עכ"ד. וכמו כן ראיתי להרב מור וקציעה שתמה על הב"י שפסק נגד דעת ר' ירוחם ולי נראה לקיים את דברי הב"י ומר' ירוחם אין ראי' כלל דהוא אזיל לשיטתו דס"ל דסומא פטור מכל המצות וכמ"ש הפוסקים משמו ולכן אסור לעלות לדוכן ולעבור על לא תשא (דעל ל"ת גם סומא מוזהר וכמ"ש לקמן) משא"כ לדידן דס"ל דחייב בכל המצוות גם כאן חייב כן נ"ל. וזכיתי ומצאתי בשו"ת הרדב"ז (ח"א סימן ל"ט) שכתב כן בדעת ר' ירוחם וכתב שם דהרמב"ם שכתב דוקא סומא בא' מעיניו אתי לאשמעינן דעכ"ז אסור אם אינו דש בעירו. ונפלאות הוא בעיני על שו"ת רדב"ז ח"ה (סי' שני אלפים קי"ז) ששם כ' בדעת הר"מ דבב' עיניו אסור אף אם דש בעירו ופלא שסותר דברי עצמו וגם הלא הר"מ העתיק לשון הש"ס וכמו שנפרש בש"ס כן נפרש בר"מ ואין לומר משום דהוסיף ואם דש בעירו זה הסומא בא' מעיניו י"ל דאתי למעוטי אצבעותיו עקומות וצע"ג. ודע דראיתי ברדב"ז שם שכ' דנ"ב אינו מעכב בדיעבד דהרי ידיו עקומות פרש"י כפופות והר"ן פי' ידו עקומה אחורנית ובודאי דאינו יכול לפרוש כפי' ואפ"ה אם אין העם מסתכלים מותר ודבריו צדקו למאד. ולכן צל"ע על שו"ת נ"ב מה"ק (חא"ח סי' ד') שכתב בפשיטות דנ"כ מעכב בדיעבד והא ליתא וכן נ"ל מתוס' דדוקא עמידה מעכב ולא נ"כ ועפר"ח סי' קכ"ח וצע"ג ויש לתמוה על היד המלך (פי"ד מה' תפלה ה"א) שתמה על התוס' בסוטה שכתבו דאם בירך מיושב לא יצא מהיקשא דלעמוד ולשרת דהא מסקינן בתענית דההיקש אסמכתא בעלמא הוא ואיך נוכל באסמכתא בעלמא לחייבו בברכה עוד הפעם עכ"ד. ושגה בזה ולא ראה מ"ש הסמ"ג במ"ע דההיקש הוא היקש גמור והוא רק לענין עמידה דכתיב לעמוד ולשרת ולשאר דברים אסמכתא בעלמא הוא וא"כ א"ש דברי התוס' [ודרך אגב אעיר על מ"ש הט"ז סי' קכ"ח ס"ק ל"ה דאם שתאו בב"פ שכ' הב"י דישא את כפי' דההיקש הוא אסמכתא בעלמא והט"ז תמה דהיקש הוא דאורייתא וע"ז תמהו האחרונים עליו דהא מבואר בתענית (כ"ו ב') דהוא רק אסמכתא בעלמא ע' בא"ר ושו"ת שבו"י (ח"ב סי' א') ושו"ת זכרון יוסף חא"ח (סי' י"ג) ובכדי שלא יאונה לצדיק כל און יש להמליץ בעדו לפי מה שהאריך הג' בעל שאגת ארי' בספרו גבורות ארי על תענית לבאר דברי הש"ס שם דההיקש כהן לנזיר הוא אסמכתא ועיקר הלימוד הוא מהיקשא דמברך לשירות יעו"ש דלפ"ז הוא מה"ת מה דכהן אסור לישא כפי' כששתה וא"ש דברי הט"ז עם כי נראה שלא כיון לזה] וראיתי בטורי אבן שם שכתב דבמומין שברגלי' לא מהני אם דש בעירו כיון שהמומין הם במקום סתר יע"ש וכן נ"ל ממ"ש התוס' והרא"ש והריטב"א במומין שבידו מותר אם דש בעירו ושבקו לדרגלי' ולכן צל"ע על רבינו הב"ח (סי' קכ"ח סעיף י"ט) שכתב שאף הטור שסובר דבידי' לא מהני דש מ"מ בפניו ורגליו מהני דש ע"ש ובאמת נראה דנהפוך הוא. הדרן למלתא קמייתא דאין ראי' מר' ירוחם דהוא אזיל לשיטתו דסומא פטור מכל המצוות ואין ראי' לדידן וכמ"ש ג"כ בשם רדב"ז. ושוב ראיתי בחיי עולם (דקי"ט ע"ב) שכ' ע"ד רדב"ז הללו וז"ל ולא דק דאף דפטור מן המצות לא גרע מאשה שרשאי לחייבת א"ע כמ"ש התוס' בכמה דוכתי עכ"ל אולם לק"מ על הרדב"ז דהוא סובר דכיון דהוא פטור מנ"כ הוי דינו כמו זר שאסור לעלות לדוכן. ואין זה דומה לשאר מצות. והבן. וא"כ לדידן דפליגי על ר' ירוחם וסבירא לן דסומא חייב בכל המצות וכמ"ש המ"א סי' כ"ג וכמו שהאריך בזה בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' נ"ט) וכתב דלא נמצא חבר לר' ירוחם בפוסקים יעו"ש א"כ גם סומא בב' עיניו נושא כפי'. הן אמת שמ"ש הרדב"ז דלא נמצא חבר לר' ירוחם הנה אני בעניי מצאתי לו רב גאון א' שהביא הרא"ש ה' תפילין (סי' י"ז) וז"ל בשם גאון וסומא פטור מן התפילין והציצית דכתיב וראיתם אותו פרט לסומא וכ' הרא"ש הא ליתא דוראיתם אותו בציצית הוא דכתיב [ודברי הגאון האלו מצאתי אותו בתשו' הגאו' שערי תשובה בסי' קנ"ו מרב ששנא. ובסי' רס"ז בשם ר' שמעון קיירא] והנה ליישב קושיות הרא"ש על הגאון גם ליישב מה שהקשה עליו המעיו"ט שם דהא באמת גם בציצית חייב סומא. י"ל לפי מה שראיתי בשו"ת הלק"ט (ח"ב סי' ל"ח) דהא דדרשינן וראיתם אותו פרט לכסות לילה וכסות סומא חייב זה הוי בנין אב לכל התורה דסומא חייב במצות (וע' במלוא הרועים אות ס' סומא סי' ו' שכ"כ מדעתי' דנפשי' וכבר קדמו בזה בהלק"ט). וא"כ י"ל דה"ה למאן דדורש וראיתם אותו פרט לכסות סומא הוי בנין אב דסומא פטור מכל המצות (ואף דבנוסחא דילן ליתא בגמרא פרט לכסות סומא כן הי' בנוסחת הגאונים וכמו שנראה שהי' גורס כן רש"י בסוכה (י"א א' ד"ה פרט) ותוס' שבת(קל"א ב' ד"ה ושוין) ועמ"ש הרב יד דוד דף רל"א ע"ב) וא"כ א"ש דברי הגאון דכתב דפטור מציצית ותפילין מהכתוב דוראיתם אותו והיינו דהוא בנין אב לכל התורה וא"כ ממילא פטור גם מתפילין וא"ש קושיות המעיו"ט דהא גם בציצית חייב סומא דזה לפי מה דאנן פסקינן דלא כר' יהודא אבל דעת הגאון לפסוק כר' יהודא. ושמחתי לראות בא"ר סי' ל"ח סק"א שגם ר' ירוחם כתב כדברי הגאון ומזה ידים מוכיחות לפירושינו בדברי הגאון דלפי דגם ר' ירוחם ס"ל להלכה כר' יהודא ע"כ פסק כהגאון. וע"כ מה שהביא הא"ר ראי' דהלכה כהגאון מר' ירוחם אין ראי' כלל לדידן. ועכ"פ מצינו חבר לר' ירוחם. וכמו כן נראה שהאגודה פסק ג"כ כר' יהודא ע' באגודה ב"ק סי' ק"ב ומגילה סי' ל"ג. ושוב ראיתי בשו"ת דבר שמואל (סי' י"ב) שהביא שר' ירוחם והאגודה והבנימין זאב פסקו כר' יהודא. אולם בסי' ל"ג לא הביא רק ר' ירוחם ובנימין זאב והשמיט האגודה וע' ביד דוד (דקנ"ט ע"ב) שכ' דאגודה בודאי פסק כר' יהודא יעו"ש וקשה על הרדב"ז שכ' שלא מצא לו חבר בפוסקים וע' במחזיק ברכה (בא"ח סי' נ"ג סק"ה) שגם הוא כתב וז"ל דהא כל הפוסקים פסקו כרבנן חוץ מר' ירוחם והלא גם באגודה פסק כן

ודרך אגב אעיר על מה שנסתפק בשו"ת נ"ב מה"ת (חא"ח סי' קי"ב) אם סומא לר' יהודא מוזהר על ל"ת או שפטור גם מל"ת והביא שהפרמ"ג נסתפק בזה בפתיחה כוללת לא"ח ובמלוא הרועים בערך סומא (סי' י"א) שכ' שחפש ולא מצא בפרמ"ג. אולם הוא שם בח"ג אות כ"ט כתב שם וז"ל והנה ראיתי אע"ג לר' יהודא סומא פטור מכל המצות היינו מעשין לעשות בקום ועשה הא לאוין מה"ת מצוה שלא לעבור עכ"ל מבואר שם כן. ולכאורה הייתי יכול להביא ראי' דסומא פטור אפי' מל"ת דהנה בירושלמי סוטה (פ"ב ה"ה) איתא ונעלם מעיני אישה פרט לסומא שאין לו עינים הוא סומא היא סומא מנין מתניתא דר' יודן פוטרו מכל המצוות האמורות בתורה וכ' הקרבן העדה וז"ל הך ברייתא דתניא כשהוא שותה אתיא כר"י דפוטר הסומא ממצות האמורות בתורה אפי' ממל"ת לכך אינה שותה עכ"ל א"כ