עמודי אש מו

הגיד להם שאינה מברכת ומה שעכשיו אינה מברכת לפי שאין לנו זבה ודאית מכיון שהחמירו בחומרא של ר' זירא עכ"ל והי' נראה ליישב דברי התוס' לפי מה שראיתי להכנה"ג ביו"ד סי' קצ"ו שתמה על ההג"ה שסביב המרדכי דלכן אינה מברכת לפי שהחמירו בחומרא דר' זירא וע"ז תמה הכנה"ג וכי משום חומרא דר' זירא לא נעשה מצוה דאורייתא ע"ש וע"כ לא רצו התוס' לומר כן דהטעם משום חומרא דר' זירא (וליישב דברי ההגהת מרדכי נראה עפ"י מ"ש בשו"ת נ"ב מה"ת חיו"ד סי' קכ"ד דאם לא תטביל סמוך לוסתה אינה מקיימת המצוה כלל ע"ש) ותו דהי' לה עכ"פ לספור בלא ברכה. וע"כ דעת התוס' דאינה מחויבת לספור כלל כיון דאם תסתור תמצא שקרנית בחשבונה. והיא אינה נקיה כלל. עשו"ת רדב"ז ח"ד סי' כ"ז] ועכ"פ מבואר דדעת כמה מהראשונים שבשמיטה ויובל מחויבים הי' הב"ד לספור ולברך ולא כמה שפשיטא לי' להאמרי נועם והגידולי צבי רבא

סימן ג קונטרס בית

תפלה

(א) הנה אנן קיי"ל דזמן ק"ש הוא עד ג' שעות וראיתי בשו"ת שבות יעקב ח"א (בחידושיו לברכות ד"ג) שכ' על מ"ש רש"י שם דדרכן של מלכים לעמוד בתחלת שעה שלישית דמזה מוכח דדעת רש"י דזמן ק"ש הוא רק עד תחלת שעה ג' ותימה על הב"י סי' נ"ח שלא הביא דעת רש"י בזה עכ"ד. ובאמת לק"מ דגם רש"י סובר דזמן ק"ש הוא כל שעה ג'. רק דהא גם הבני מלכים צריכין לקרות ק"ש ולהם משך השעה השלישית לקרות ק"ש וכ"ז כ' הפר"ח בא"ח (סי' כ"ח) וע' שו"ת שאגת ארי' (סי' ה') שהשיג עלי' אולם באמת מצאתי כזה בתוס' הרא"ש לברכות שם שכ' שכן דרך בני מלכים להיות ישנים עד ב' שעות ויקרא בשעה שלישית. וכ"כ הר"פ בהגהותיו לסמ"ק וז"ל ואע"ג דתחלת ג' שעות קמו מלכים כדמוכח מהאי דקדמו עיני אשמורות מ"מ כל שעה ג' שהוא שעת עמידה קרי לי' ובקומיך שאז קורין המלכים ק"ש וכן ראיתי בסמ"ג מ"ע (סי' י"ח) שכ' וז"ל ומוכח שם בענין מחלוקת רבי ור' נתן שעד ולא עד בכלל שאין השעה שלישית בכלל ואין עונת הזמן כ"א ב' שעות שלימות ונ"ל דג' שעות ממש שלימות הוי עונתה שהמלכים עומדים ממטתם בב' שעות ביום וקורין אותה בשעה שלישית כו' עכ"ל הנה מבואר מכל זה דאין הכרח דרש"י יסבור דזמן ק"ש יהי' רק עד ב' שעות וסרה קושיות השבות יעקב וראיתי בספר לשם זבח (דנ"א א') שתמה על רש"י יעו"ש ולק"מ וכמ"ש. אולם בהגמי"י פ"א מה' ק"ש הביא דעת ראבי' ור' שמחה שהם סוברים דרק עד תחלת שעה ג' זמן ק"ש ודחה דבריהם. וכן מצאתי בסדר רב עמרם גאון (ד"ג ע"א) שדעתו דרק עד שעה ב' מותר לקרות ק"ש ולהלכה קיי"ל דגם שעה השלישית מותר לקרות וראיתי להתפארת ישראל (פ"א דברכות סי' י"ז) שהקשה דלמה פסקינן דהזמן הוא עד ג' שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד דהא במס' שבת לא קיי"ל דישראל בני מלכים הן ונעלם ממנו שרבינו יונה הקשה כן ותירץ דכיון שיש מיעוט שעומדין שפיר קרינן בי' ובקומיך ועמ"ש הרמב"ן במלחמות והנה הג' שעות הם זמניות וכמבואר (בסי' רל"ג ס"א בהג"ה) ולפ"ז קשה מאד לזהר בזה ובפרט בימי החורף וכמ"ש הט"ז (סי' נ"ח סק"א) וכבר ראיתי להלחם שמים בפ"ק דברכות שחתר למצוא להקל בזה יעו"ש ובשאילת יעבץ (ח"א סי' מ') ועשו"ת משנכ"י (חא"ח סי' ע"ו) שהוא ג"כ האריך בזה ועל דברי' כבר טען עליהם בספר שם ישראל (ד"ט ע"א) ובאמת קשה לסתור דברי הר"מ בפי' המשנה וראיתי ג"כ בתשובותיו פאר הדור (סי' מ"ד) שגם שם כ"כ). אם לא נמצא לא' מן הראשונים שיכתוב נגד דעתו אולם ראה זה מצאתי לרבינו הרא"ש בתוספותיו לברכות (ד"ג ע"ב) שכ' וז"ל מכאן משמע שלעולם יש י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה וכן משמע בפ' מפנין וכו' וכן ר' יהושע דאמר במתניתין ג' שעות ולקמן בפ' תפלת השחר דקאמר תפלת השחר עד ד' שעות ואם הי' השעות משתנות לפי סדר היום הי' לו להזכיר שליש היום ורביע היום עכ"ל. מבואר להדיא דעתו דסובר דזמן ק"ש בכל עת הוא עד שעה התשיעית וזמן תפלה הוא עד שעה העשירית וזה כעין מ"ש הלח"ש שם עפ"י הזוה"ק ואם כי אין להקל לכתחלה בזה עכ"ז בשעת הדחק יש לנו עמוד גדול לסמוך עלי' ואין ראי' מהש"ע שלא נגלה בימי' דברי הרא"ש בתוספותי' הללו [כאשר תראה במ"ש הב"י בא"ח סי' ק"ז על מ"ש הטור וא"א ז"ל כ' לא ברירא לי שפיר פירושא כו' כי מי הוא כו' וכ' הב"י ע"ז לא מצאתי דבר זה לא בפסקים ולא בתשובות ולא ראיתי מי שפירש כן עכ"ל ובאמת מבואר דבר זה בתוס' הרא"ש (דכ"א א') והמגיה לתוס' הרא"ש אישתמט לי' דברי הטור הללו ולכן הגיה שם בחנם יעו"ש] והנה ראיתי בהגהת הר"א לברכות (ד"ב ע"א) שכ' דאפי' למ"ד ק"ש דאורייתא הזמן הוי דרבנן ולענ"ד הוא תמוה דהא מבואר במס' ברכות (כ"א א') דמ"ד דק"ש דרבנן משום דס"ל דבשכבך בד"ת הוא דכתיב ולמ"ד דק"ש דאורייתא דסובר דהקרא דבשכבך מיירי בק"ש א"כ הזמן דשכיבה וקימה הוי דאורייתא. וע' רש"י שבת (די"א ב') שכ' מפסיקין תורת' לק"ש דזמנה דאורייתא בשכבך ובקומיך מבואר להדיא דהזמן הוא דאורייתא וכן הוא להדיא בתוספתא (פ"ג דברכות) כשם שנתנה תורה קבע לק"ש כן נתנו חכמים קבע לתפלה. הרי להדיא דהזמן הוא מה"ת וזה נ"ל פי' הירושלמי ברכות (פ"א ה"ב) אמר ר' בא ק"ש זמנה קבוע לתפלה אין זמנה קבוע ולכאורה הא גם תפלה זמנה קבוע ועכצ"ל דהכוונה בירושלמי דק"ש מה"ת זמנה קבוע משא"כ תפלה ושוב ראיתי להקרבן העדה שבת (פ"א ה"ב) שפי' כן. ומוכח דזמן ק"ש הוי מה"ת ונ"ל ראי' לזה דהנה הפרמ"ג בא"ח בפתיחה כוללות (ח"ב סי' ט"ו) נסתפק במצוה שמה"ת אין זמנה קבוע רק מדרבנן אם הוי מ"ע שהזמ"ג יעו"ש. והנה מדברי המהרי"ט נ"ל דסובר דאף דהזמן הוא דרבנן עכ"ז מקרי שהזמן גרמא ממה שהקשה בחידושיו לקידושין (דכ"ט ע"א) דאמאי לא מקרי פדיון מ"ע שהז"ג הא שבת אסור בפדיון וראיתי למהרי"ט אלגזי בחידושיו לבכורות (פ"ח סי' ע"ז) שתמה ע"ז דהא פדיון בשבת אסור רק מדרבנן יעו"ש אמנם דעת המהרי"ט דכיון דמדרבנן זמנה קבוע הוי מ"ע שהזמ"ג אולם לדעתי הדבר מפורש בר"מ פ"א מה' ק"ש דלכן חייבים נשים בתפלה כיון דמה"ת אין זמנה קבוע אף דחכמים קבעו לה זמן מוכח דקביעת הזמן שהחכמים קובעים לא מהני דתהוי מ"ע שהזמ"ג וע' בב"ח (סי' ק"ו ס"ב) שכתב שכ"ה דעת הרי"ף והסמ"ג והסמ"ק ע"ש. הן אמת שלפי גרסת התוס' בברכות (ד"כ ע"ב) תפלה דרחמי נינהו וכן לפמ"ש ר' יונה (פ' מי שמתו דהטעם דחייבים בתפלה משום דהלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אינו מוכרח זה. אולם מהר"מ ואינך פוסקים מוכח שפיר ובזה א"ש דברי הר"ר דוד ויטל בכתר תורה שהביאם המגילת אסתר בביאורו לספר המצות (מ"ע ה' סי' ז') שהביא ראי' דתפלה דאורייתא ממה שהוא אינו מ"ע שהז"ג דהזמן הוי דרבנן. ואי הוי דרבנן ע"כ מהראוי הי' להיות מ"ע שהז"ג כיון דהוא דרבנן והזמן דרבנן וע"ז כ' המגילות אסתר דשאני התם דרחמי נינהי אולם דברי הר"ד ויטאל צודקים דהר"מ מוכרח לסבור דתפלה דאורייתא לפי מה דהוא אינו גורס תפלה רחמי הוא וא"כ לפי זה ע"כ מוכח דבק"ש הזמן הוי מה"ת דהא ק"ש הוי מ"ע שהז"ג כמבואר בש"ס (כ' א') ואם הי' הזמן דרבנן לא הי' מ"ע שהזמ"ג כמו תפלה מבואר מכל זה דלא כהר"א דזמן ק"ש הוי דרבנן ומש"ש ראי' מתוס' סוטה (ל"ז ב') דכתבו ק"ש דרבנן ופי' הכוונה זמן ק"ש ליתא דדעת התוס' שם דק"ש לגמרי דרבנן ומצאתי כן בתוס' ר' יהודא חסיד ברכות (ד"ט ע"א) שכ' ק"ש דרבנן ואפי' למ"ד לקמן בפ' מי שמתו ק"ש דאורייתא שמא רוצה לומר דאסמכוה אקרא עכ"ל וי"ל שזה ג"כ דעת התוס' ומיושב הרבה קושיות שהקשו האחרונים וראיתי במ"א (סי' נ"ח סק"ז) שהקשה על הכ"מ פ"א מה' ק"ש הי"ג) שכ' דזמן ק"ש הוא דרבנן דא"כ אמאי הוי ק"ש מ"ע שהזמ"ג. מבואר כמו שכתבתי אולם על הכ"מ לק"מ דהוא כתב דהתורה מסרתו לחכמים לקבוע זמן יעו"ש א"כ שפיר הוי מ"ע שהזמ"ג כיון דגם מה"ת לא בכל עת הוא רק שהתורה מסרה הזמן לחכמים אולם על הר"א שכתב שזמן ק"ש לגמרי הוא דרבנן הוא מהתימה ושוב ראיתי מ"ש במעשה רוקח (ד"נ ע"ב) ע"ד התומת ישרים יעו"ש

והנה נודע דדעת הרמב"ם דתפלה הוי מה"ת והרמב"ן ס"ל דהוא דרבנן. וראיתי בשו"ת שנות חיים (סי' קפ"ז) שתמה על הסוברים דתפלה דרבנן ממס' שבועות (י"ג ב') לא קרא מקרא קודש כו' ומשמע מזה דהוי מה"ת ולהרמב"ן דסובר דתפלה דרבנן נצרך לומר דקידוש הוי מה"ת עכ"ד. וקשה לי מתוס' סוטה (ל"ב א' ד"ה ק"ש) דהקשו דאמאי משייר הלל וקידוש של שבת והנה מאי דכתבו קידוש של שבת ולא כתבו סתם קידוש היינו משום דרצו לסיים ועוד דהא משמע התם דקידוש הוי עה"ת לכן כתבו מתחלה של שבת דקידוש של יו"ט ס"ל דהוי דרבנן ועכ"ז כ' דתפלה דרבנן ולהשנות חיים המה שני הפכיים. אולם בעיקר ראייתו מהש"ס דשבועות הנ"ל תמהני שלא ראה מ"ש התוס' שם דהכוונה דלא שבתו מטעם יה"כ רק שנתעצל מלעשות מלאכה וכ"ה בחי' הריטב"א לשבועות שם וא"כ י"ל דהרמב"ן וסייעתו פירשו ג"כ הש"ס כפירוש הזה וא"כ מעיקרא לק"מ. והצעתי הדבר לפני הרב המחבר וע' מ"ש לי ע"ז בשו"ת קנאת סופרים בהשמטות השייכים לש"ח (סי' מ"ה ס"ב) אולם אח"ז שבתי וראיתי כי א"א לומר דהרמב"ן פי' הש"ס כהתוס' דהא כ' בביאורו לתורה (פ' אמור) וז"ל וטעם מקרא קדש שיהי' כולם נקראים ונאספים ביום הזה לקדש אותו כי מצוה הוא על כל ישראל להקבץ בבית אלקים ביום מועד לקדש היום בתפלה בפרהסיא בתפלה והלל לד' א"כ מבואר דהרמב"ן פי' הש"ס הזה כפי' רש"י, וע' בבאר שבע (דמ"ח א') וע"כ צריכין אנו לומר דגם להרמב"ן דתפלה דרבנן ביה"כ גזה"כ שנתפלל ונודה לד' [וע' בראב"ד בביאורו לת"כ (פ' אמור פי"ד) שכ' וז"ל מקרא קודש כיון שהזכיר בו קדושת היום וכבדו בכסות נקי' עכ"ל. משמע מזה דהראב"ד ס"ל דמה"ת בעינן ביה"כ כסות נקי' והיינו דילפינן בשבת (דקי"ז) מוקדוש ד' מכובד וכ"כ הבאר שבע שם וע' שו"ת הר"ש הלוי (חא"ח סי' ז') שאסר מה"ט לילך ביה"כ בשק. וכל זה דלא כהמסורת התלמוד בת"כ שם שהניח בצ"ע יעו"ש]. וראיתי בספר החיים (סי' ק"ו) שהניח בקושיא על הרמב"ן דסובר דתפלה דרבנן ממס' תענית (דכ"ח א') דקרי למנחה ד"ת ולנעילה ד"ס וכן קשה להרמב"ן דהא לדידי' עכ"פ זמן תפלה הוי דרבנן ומכאן משמע דהוי ד"ת עכ"ד. ולדעתי לק"מ דהכוונה בש"ס דעכ"פ מנחה יש לו סמך מן התורה מן ויצא יצחק לשיח כו' וע"כ שייך שפיר לקרותו ד"ת וכמ"ש התוס' בע"ז (דכ"ב) דהא דאמרינן חה"מ דאורייתא היינו שיש לו