עמודי אש מה

רש"י כהתוס' ע"ש. ונ"ל דהרמב"ם פי' בהדיא דעם שבשדות כהבעל העיטור והתוס' וקשה לו דא"כ מאי אמרו לו רבנן לר"ג ותירץ לנפשי' דבאמת לא שמיטא לי' לרבנן ר' יעקב בר אידי ור' שמעון חסידא הך ברייתא ולפי מה דראינו הך ברייתא א"א לפרש כך בדברי ר"ג ולפיכך דחה הך מימרא מהלכה דלפי הברייתא א"א לפרש כן בדברי ר"ג ולפיכך בה' תפלה (פ"ח ה"י) לא הזכיר כלל מההיא דעם שבשדות והלח"מ הניח זה בצ"ע והב"י דחק בזה ולפמ"ש א"ש בפשיטות וליישב דברי בעל העיטור מקושיות הב"ח י"ל לפמ"ש ביום תרועה (בר"ה ל"ד ב' ד"ה תניא) דאחר התקנה שהתקינו שיהיו הציבור מתפללין כדי להסדיר ש"ץ תפלתו לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות ובני העיר חייבים ומעיקר הדין פטר ר"ג גם עם שבעיר ע"ש וכ"כ המעשה רוקח (דע"ד ע"ב) א"כ מיושב קושיות הב"ח והבן

(לח) בשו"ת הר"י מברונא (סי' קצ"ח) כ' בשם הא"ז דקטן שהגיע לחינוך פורס על שמע וע"ז הקשה דהא תנן בפ' הקורא את המגילה המפטיר בנביא הוא פורס על שמע ואם הי' קטן כו' אלמא דקטן אינו פורס ועוד דתנן אבל קטן קורא ומתרגם אבל אינו פורס יעו"ש באריכות. ואמנם באמת לק"מ להמעיין בא"ז ה' שבת (סי' מ"ג) ובתשובותיו (סי' תשנ"ב) ששם פי' דמתני' דקורא בתורה מיירי בקטן שלא הגיע לחינוך וההיא מתני' דהמפטיר בנביא כו' מיירי בפריסת שמע דס"ת יעו"ש היטב ונראה דלק"מ קושיות המהר"י ברונא. ובזה א"ש מה דאיתא במס' סופרים (פי"ד הי"ז) קטן שאמרו מבן שתים עשרה שנה ולמעלה כו' והנחלת יעקב כ' שם הלשון תמוה דמהי תיתי לומר דמבן י"ב שנה ולמעלה פורס את שמע דאכתי קטן היא ולעיל קתני דקטן אינו פורס את שמע לכן נ"ל שצ"ל קטן שאמרו מבן י"ג שנה כו' עכ"ל וכן בהגהת הגר"א שיבש דברי המס' סופרים דצ"ל י"ג שנה אולם לפי מה שפסק הא"ז דקטן שהגיע לחינוך יכול לפרוס על שמע א"ש דברי המ"ס בלא הגה"ה. דהברכות הם דרבנן ויכול קטן שהגיע לחינוך דהוא מחויב מדרבנן להוציא בהברכות שהם מדרבנן וראיתי להרא"ש בתשובה (כלל ד') שכ' דסומא אף אם נימא דהוא מחויב רק מדרבנן יכול להוציא אחרים דק"ש דרבנן והפר"ח בסי' ס"ז הקשה ע"ז חדא דבפסקי' פסק דק"ש דאורייתא ועוד דהא אמת ויציב דאורייתא אולם באמת כוונת הרא"ש להוציא בברכת ק"ש שזה הוא פורס על שמע (לחד פירושא הוא רק ברכה אחת ולאידך ב' ברכות) דהמה דרבנן וע"כ יכול הסומא להוציא אותם וז"ב. וראיתי להעיר על מ"ש הגרע"א בברכות (מ"ח א') שהניח בצ"ע על מש"ש רש"י דגדול המחויב מדרבנן יכול להוציא אחר אף שהוא מחויב מה"ת דמסוגיא דפ' מי שמתו מוכח דאם נשים בבהמ"ז הם דרבנן אין יכולים להוציא זכרים שהם מה"ת ע"ש. וכן ראיתי להשם אהרן בברכות שם ובעטרת תפארת (נ"ו ב') שתמהו על רש"י. אולם לדעתי לק"מ דהא כתב הרא"ש בפ' מי שמתו דנשים אינן בכלל ערבות ולכן אם הם אינם מחויבים רק מדרבנן אין יכולים להוציא אותם שהם מה"ת. משא"כ בגדול המחויב מדרבנן יכול להוציא אף שאינו מחויב מה"ת רק מטעם ערבות (ואם קטנים המה בכלל ערבות. ע' בשו"ת זרע יעקב בישועות יעקב דט"ו שכ' שהמה בכלל ערבות אך באהבת ציון דרוש ז' כ' דקטנים אינם בכלל ערבות) וראיתי להמרי"ט בחידושיו לקידושין (דע"א) שכ' שגרים המה בכלל ערבות וסיים שם וז"ל וכ"ת גרים בתר הכי כתיבי ולא קאי אים ישראל עלייהו אטו טף ונשים לאו בכלל ערבות הוא עכ"ל וראיתי במגן גבורים בסי' נ"ג שכ' ע"ד וז"ל ודבריו צ"ע בפרט מ"ש דנשים בכלל ערבות שהוא היפוך דברי הר"י והרא"ש עכ"ל ולק"מ (שמלבד שהתוס' חולקים על הרא"ש ע' צל"ח ברכות כ"א) הנה מבואר במהרי"ט שהוא קאי על מש"ש בש"ס דגרים קשים לישראל כספחת ופי' התוס' דישראל נתערבו עם גרים וע"ז דחה דלא נתערבו ומקשה המהרי"ט דמ"ש מנשים כו' וכוונתו דאנחנו נתערבו בשביל הנשים ומ"ש הרא"ש דנשים אינן בכלל ערבות הכוונה דהם אינם ערבים בשבילינו וז"ב. וראיתי להעיר ע"ד שו"ת פמ"א (ח"א סי' ס"ו) שכ' ליישב קושיות התוס' ברכות (ד"כ ע"ב) על רש"י שכ' דטעם האיבעיא אם נשים חייבות בבהמ"ז ד"ת משום שלא נטלו חלק בארץ דא"כ כהנים ולויים נמי תבעי וכ' הפמ"א דלק"מ דהא ר' יוסי ס"ל בסוף מס' מעשר שני דכהנים ולוים יש להם ערי מגרש ע"ש וכ"כ המעיו"ט בברכות שם ולא ראו שכבר קדמם הרמב"ן בחי' לב"ב (דפ"א א' ע"ש) ומ"ש הפמ"ג לשיטות רס"י דס"ל דבהמ"ז תלוי במי שנטל חלק בארץ א"כ גרים פטורים מדאורייתא כמו נשים ואינם מוציאים אחרים עכ"ל תמהני שלא ראה בחי' הרשב"א שם שכ' וז"ל וא"ת אף בעבדים כן שאף הן לא נטלו חלק בארץ ולבעי עיני' נשים ועבדים וי"ל דשאני גרים שהם זכרים ושם זכרים נטלו חלק בארץ עכ"ל מבואר שלכן גרים חייבים כיון שהם שם זכרים ודברי הרשב"א האלו לכאורה תמוהים דפתח בעבדים וסיים בגרים ונ"ל דעבדים דברישא הוא ט"ס וגם בהקושיא צ"ל גרים וא"ש בזה מה שהאריך לתמוה בספר מסגרת זהב (ד"ה ע"ב) ע"ד הרשב"א הללו והניח בצ"ע ע"ש ולפי מיש א"ש וע' בס' מאמר מרדכי (סי' קפ"ו סק"ב) שתמה ג"כ על הרשב"א דמנ"ל בעבדים דחייבים והרי הרמב"ם כתב שהוא ספק ועוד דלהטעם דנשים ליתנייהו בתורה ה"ה בעבדים ע"ש שתמה מאד ע"ז ולפמ"ש א"ש. ושוב ראיתי בתשב"ץ (ח"א סי' קס"ט) שכ' וז"ל וא"ת מה"ט ליפטרו גרים ועבדים שהרי לא נטלו חלק בארץ ותירצו בזה דשאני גרים ועבדים דזכרים הם ושם זכרים נטלו חלק בארץ כן תירצו בזה עכ"ל. מבואר שגרס בהקושיא ובהתירוץ גרים ועבדים] ומ"ש ליישב תמיהת התוס' דלויים נטלו המתנות תחת חלקם בארץ לא נהירא כלל דהמתנות המה חלף עבודתם אך לא ראו בחי' הרמב"ן דנטלו ערי מגרש. וכ"ה בתוס' רי"ח בברכות שם כ' אבל קשה להר"ר אלחנן למה אומר שלא נטלו חלק בארץ והא כתיב בספר יהושע שהי' להם ערים לבני אהרן ע"ש ואמת שראיתי בתוס' רי"ח שם שדחה הסברא שכ' הרשב"א דשם זכרים נטלו חלק בארץ וכן בתוס' הרא"ש כ' שדוחק היא וכ"ה בהג"א שם. עכ"ז יש להפליא על הפמ"א שלא ראה דברי הרשב"א. והנה הרמב"ן שם כתב וז"ל א"כ כהנים נמי לא יוציאו אחרים דתניא בתוספתא הכהנים מביאים ולא קורים לפי שלא נטלו חלק בארץ ר' יוסי אומר כשם שנטלו לויים כך נטלו כהנים ור"ח כהן הי' ובירך בי ריש גלותא עכ"ל וכוונתו לדי"ט ע"א ע"ש וא"כ תקשה על התוס' מדוע לא תמהו על רש"י דהא חזינן דכהן יכול להוציא אחרים והי' אפשר לומר לפמ"ש הבאר שבע בסוטה (דכ"ו ע"ד) דתרי ר"ח הוי וכ"ה בשו"ת חוט השני (סי' י"ח) אבל בלא"ה נראה דבאמת יכול להוציא מטעם ערבות רק שנשים אינם בכלל ערבות אבל כהנים שהמה בכלל ערבות יכולים להוציא וצ"ל דעיקר הקושיא הוא דליבעי אם דאורייתא או דרבנן ונ"מ לענין ספק וא"כ לא קשה מה דהוציא ר"ח דהי' כהן דהיא משום ערבות וא"ש

(לט) בסי' רס"ה ברמ"א ביו"ד כ' דאבי הבן מברך כשמל בנו על המילה ובסי' רס"ז כ' דכשהרב מל עבדו צ"ל למול וראיתי להקרבן נתנאל (פי"ט מה' שבת אות כ"ח) שהניח בצ"ע דהמה שני דברים הסותרים זה את זה וכן ראיתי בגליון רש"א בהשמטות (דשי"ב א') שתמה ג"כ כן מגר יעו"ש. והנה כדעת רמ"א נראה שהוא דעת ר"ע גאון. לפ"מ שראיתי בסדר רב עמרם גאון דנ"ב כתב דצ"ל על המילה ולא הביא דאבי הבן צ"ל למול ובדנ"ג כ' דמל הגר צ"ל למול וכן ראיתי בתשו' הגאונים הנדפסים בליק (סי' מ"ה) בשם רב יהודאי גאון וז"ל המל מברך אקב"ו על המילה וקוניו מברכין למול את העבדים כלה במקום להכניסו עכ"ל [עטיו"ד סי' רס"ז שהעתיק דברי ר' יהודאי גאון ושם איתא הנוסחא כולל במקום להכניסו ואין לו ביאור כלל וע' בב"ח שם מ"ש ב' פירושים והמה דחוקים מאד ואם אמנם כי ראיתי שגם בבעה"ע בשער המילה שער ד' איתא ג"כ כמו בטור עכ"ז נ"ל גירסא העיקרית כמו בתשו' הגאונים והכוונה שאומר למול את העבדים כולה כלומר כל הברכה כמו שהוא בש"ס שבת (קל"ז ע"ב) שאומר למול את העבדים ולהטיף מהן דם ברית שאלמלא דם ברית כו' בח"י כורת הברית ולמען שלא להאריך כתב רק רישא דהברכה והשאר כתב בתיבת כולה. וז"ב לדעתי וכ' שהוא במקום להכניסו. ודע שממ"ש בדברי ר' יהודאי גאון וקוניו מברכין מבואר כמ"ש הב"ח דרבו של העבד מברך אותה ברכה דעליו מוטל להכניסו בברית והש"כ כתב דה"ה אחר מברך אותה ברכה אולם מדברי רב יהודאי משמע דרק רבו מברך] אולם באמת לק"מ והם אינם כלל תרתי דסתרי דהא כ' הרמב"ן בחי' לשבת (קל"ה א') דאפי' להאומרים דאבי הבן מברך על המילה בעבדו צ"ל למול כיון שהוא גדול וממציא את עצמו הו"ל כאלו מל את עצמו וז"ל למול דלא סגי בלא"ה יעו"ש באורך והר"ן רמז ג"כ לזה אלא שקיצר הדברים ומבואר דצדקו דברי הרמ"א ולא קשיא קושיות הק"ן והגליון רש"א

(מ) ודע שהברכות הי' מברכין עוד בפני הבית. כמבואר בש"ס וכבר האריך בזה התשב"ץ (ח"ב סי' קס"ה) וראיתי בספר הר המור פסחים (פי"ד מ"ג) שכ' וז"ל קשה לי כיון דמצינו דגם במקדש הי' מברכין על עשיית המצוה כו' ולא מצינו שהיו מברכין על עשיית הקרבנות ולא על הדלקת הנירות ע"ש מ"ש בזה לתרץ בדברים שלא ניתנו להאמר ואישתמיט מיני' מ"ש הרמב"ן בספר המצוות (שורש י"ב) שם כתב וז"ל ולכך כתב יציקות בלילות פתיתות מליקות הגשות תנופות ועל הדרך שאמרו מנין לרבות חמשת עשרה עבודות כו' ואלה העבודות נמנית מצוות שהכהן שעושה אחת מאלה עושה מצוה ומברך עליה וע"ש במגילות אסתר שכתב שכיון שכ"א פעולה חלוקה מחבירו ע"כ מברך על כל אחד מבואר שבאמת הי' מברכין במקדש על העבודות ועמ"ש המל"מ ה' מעה"ק (פ"א ה"א) וראיתי להעיר על ספר גידולי צבי רבא (פ"ד א') שכתב דהרב בעל אמרי נועם הקשה למה אין מברכין על שמיטה ויובל ואי משום דהדבר תלוי בב"ד וחיישינן שמא יעברו ויהי' ברכה לבטלה אבל קשה לימנו בלא ברכה יעו"ש והנה מה דמיפשט פשיטא לי' דלא הי' מברכין על שמיטה ויובל אני רואה שרבים מהראשונים לא ס"ל כן אמת שמדברי הר"ן ההובאו בט"ז א"ח (סי' תפ"ט סק"ח) מבואר דס"ל דביובל אין לספור. אולם התוס' במנחות (ס"ה ב' ד"ה סופרת) כתבו דשמא הי' הב"ד סופרין ומברכין וכ"כ בשו"ת מהר"ם מרויטינבורג (סי' רצ"ב) וכן הרמב"ן פ' אמור כ' וז"ל לא ידעתי אם לומר שיהי' הב"ד הגדול חייבים לספור שנים ושבועות בראש כל שנה ולברך עליהם כמו שנעשה בספירת העומר או לומר שיהי' הב"ד מקדשים שנת החמישים עכ"ל הרי שגם הוא נסתפק בזה. אולם ראיתי לרבינו הראב"ד בביאורו לת"כ (פ' בהר פרשה ב') שכתב שב"ד חייבים למנות שמיטה ביובל והשנים שבשמיטה ושני היובל ומברכין על זאת הספירה בר"ה כדרך שאנו מברכין על ספירת העומר בתחלת הלילה וכן הי' אומרים בשמיטה הראשונה באיאמ"ה אקב"ו על ספירת שני השמיטה היום כך וכך בשמיטה כו' עכ"ל וכ"כ שם הר"ש משאנ"ץ בביאורו לת"כ שם ע"ש באורך וע' פרישה בא"ח (סי' תצ"ג) שפי' דברי הטור דיליף ג"ש דצריך לברך על קידוש השמיטה כמו על הספירה ע"ש. וע' תוס' כתובות (ע"ב א' ד"ה וספרה) שכתבו דאין מברכין אלא ביובל שמברכין ב"ד בכל שנה שלעולם יוכל למנות כסדר עכ"ל מבואר דס"ל דמברכין על ספירת השמיטה [וע"ש בתוס' שכתבו דזבה אינה סופרת כלל ומברכת. וראיתי בדברי חמודות בנדה פ' התינוקת ס"ק ל"ה שכ' ע"ד התוס' ואני תמי' דמי