עמודי אש מד

צריך שיהי' גדול שגם אם יקחו הגרעונין ממנו ישאר כזית בינוני וא"כ בדגן שליכא גרעונין צריך רק כזית בינוני ודברי הרוקח צ"ע ורציתי לומר דאולי ט"ס הוא בהגר"א וצ"ל גרוגרת א' והוא גדול מכזית והקושיא הוא להיפוך דבעינן יותר מכזית אך יגיד עליו ריעו מה שהקשה מעלה דמבואר דהקושיא הוא דלא בעינן כזית ואולי כוונתו דמקשה משניהם יחד דאמרו כגרוגרות דהוא גדול מזית ואמרו עלה של ירק דהוא מסתמא פחות מכזית ש"מ שאין קפידא וכמה שיאכל הן יותר מכזית הן פחות יכול להצטרף וגם זה איננו שוה לי. ודע דמה דבעינן רביעית במשקין הוא ג"כ מדברי המרדכי לפי שיטתו דבעינן כזית וכ"כ הגר"א שם סק"ג וז"ל רביעית. מרדכי וכשיטתו כנ"ל והוא פשוט וא"כ לפי שיטת הי"א בכל בו ההובא בב"י והוא בכל בו (סי' כ"ה) דא"צ כזית ה"ה דא"צ רביעית והוא ברור וע"כ תמהתי על הא"ר סי' קצ"ז סק"ה שכ' בשם הצ"ל דלא בעינן רביעית וסגי ברובו וע"ז כ' הא"ר דלא נמצא לו חבר בפוסקים ובאמת לפי' הי"א שבכל בו ה"ה דא"צ רביעית. וע' במ"א סק"ח כ' עמ"ש המחבר דבג' מצטרף ג"כ כשא' אכל ירק דדוקא כזית וראיתי להפרמ"ג בא"א שם שכ' איני יודע מה בא ללמדנו דכ"ש הוא מתשעה כו' דבעינן כזית ע"ש וי"ל דברי המ"א דהוצרך ללמדנו לפמ"ש הרא"ש פ' שלשה שאכלו סי' כ"א עמ"ש הרי"ף דדוקא לעשרה מצטרף כשאכל א' ירק ולא לג' וע"ז כ' הרא"ש וקשה לדבריו דלעיל בריש פרקין פסקינן הלכתא כמר זוטרא דמחמיר בעשרה טפי משלשה ונוכל לדחוק ולומר כו' ע"ש א"כ חזינן דיש סברא לומר אדרבה דעשרה חמירי טפי מג' וע"כ הוצרך המ"א ללמדינו דגם בג' בעינן כזית וא"ש

(לו) המ"א (סי' ח') הקשה על מה שכ' בש"ע דברכת ציצית בעמידה דמ"ש מברכת חלה דמברכין מיושב וראיתי להפנ"י בחי' למגילה (דכ"א ע"א) שהשיג עליו וכ' דהא דהביא הב"י בשם הירושלמי דכל הברכות מעומד אינו אלא בהנך דמצוותן בעמידה אבל במצוות דרשאין מיושב גם בהברכה מותר בישיבה וע"כ כ' דבמגילה מברכין מיושב יעו"ש. והנה המ"א ס"ל גם במגילה דמברכין מעומד וע"ש בהלכה ברורה שהקשה על המ"א וז"ל לא ידענא מאי קשיא לי' דבציצית הטעם משום לכם עכ"ל אמנם באמת צדקו דברי המ"א דהא הברכ"י בסי' ח' הביא דברי האורחות חיים שמביא הירושלמי ואח"כ כ' די"א דילפינן ג"ש כו' מבואר דלהירושלמי לאו מטעם הג"ש ילפינן לה רק דהוא סובר דבכל המצוות מברכין ויש לי להביא ראי' לזה דהנה דברי הירושלמי לא נמצא לפנינו וכמ"ש השיורי ברכה שם בסי' ח' בשם הר"ם דילאזנו אולם אף שלא נמצא דברי הירושלמי מפורשין מכללא שמענא לי' דמצאתי בירושלמי ברכות (פ"ט ה"ד) דאית' התם ר' חלקי' ור' סימון בשם ריב"ל תפלת המרחץ אינ' טעונה עמידה והיינו משום דאינה חובה מבואר מזה דסובר הירושלמי דכל הברכות טעונין עמידה ולאו דוקא היכא דכתיב לכם ולאו דוקא היני דמצוותן בעמידה וצדקו דברי המ"א והנה הברכ"י שם הקשה על הירושלמי מש"ס דילן בסנהדרין ד"י דברכת הלבנה בעמידה משום דהוי כמקבל פני השכינה ש"מ שבשאר ברכות לא בעינן בעמידה יע"ש ומצאתי בספר הפרדס הגדול (סי' קע"א) שכ' וז"ל ואיכא אינשי דגמרי לכם לכם מג"ש מעומד וכן כל מצוה שכתובה בה לכם מצותה בעמידה וליתא דאמר מר כל המברך על הלבנה בחידושה כו' מקבל פני שכינה ואמר אביי בעמידה וטעמא משום הקבלה היא דמברכין הא משום לכם לכם בג"ש לא דאי ג"ש בלא קבלה בעמידה נמי מברכין אלא ש"מ לאו מלתא היא כו' עכ"ל וזה כקושיות הברכ"י הן אמת שלא זכיתי להבין דברי הספר הפרדס דהברכ"י הקשה שפיר דלפי מה דסובר הירו' דכל הברכות הן בעמידה א"כ למה צריך הש"ס לומר בברכת הלבנה דהיא מטעם מקבל פני השכינה אבל הספר הפרדס דהוא הקשה על אותן הלומדין ג"ש א"כ מאי קשיא מברכת לבנה הא שם ליכא לכם וצ"ע וצ"ל כוונת הפרדס משום דכתיב החודש הזה לכם. אולם אין זה ענין לקידוש הלבנה ומצאתי בבעה"ע (ה' ציצית שער ג' ח"ב) שכ' וז"ל וכ' ר' טובי' (הוא בפסיקתא זוטרתי שהביא הברכ"י) שצריך לברך מעומד דכתיב והי' לכם לציצית דיליף לכם לכם דכתיב וספרתם לכם והספירה מעומד אף עטיפה נמי מעומד והתם מנ"ל דכתיב בקמה וכן במילה דכתיב המול לכם ואלו ג' מצות צריכות מעומד והרב חביבי אומר כל מצוה שלא ניתנו להנות מברך מעומד כגון ספירת העומר וברכת הלל ונטילות לולב ונט"י ומילה ותקיעת שופר ומגילה ולא ברור לן האי טעמא דהא נט"י ולישב בסוכה מיושב מברכין עכ"ל. מדלא הקשה ממגילה ש"מ שבמגילה מודה דמברכין מעומד מבואר מזה דצדקו דברי המ"א ולא כהפנ"י

(לז) הנה אם בש"ץ שיצא עליו קלא דלא פסיק שעשה דברים המכוערים מחויבים להעבירו מבואר בסי' כ"ג סכ"ה דמשום קלא לחוד אין מעבירין אותו אך במ"א סק"ז הביא בשם מהראנ"ח דקלא דלא פסיק אפי' א' יכול לעכב ולהעבירו ולכאורה נראה דהנך ב' דינים סותרים זה את זה וראיתי באשל אברהם סקכ"ט שכ' שצריך לחלק בין קלא דלא פסיק ובין קלא דפסיק וא"כ נראה מזה דבקלא דלא פסיק מחויבים להעביר אותו אולם אחרי המחילה מכ"ת כתב כן לפי שלא עיינו בדברי המהראנ"ח ( ח"ב סי' מ"א) ששם מבואר דאף בקלא דלא פסיק אין מעבירין אותו רק שיחיד יכול לעכב שלא יתפלל כיון שכבר יצא עליו הקיל ומלקין על לא טובה השמועה יעו"ש וא"כ א"ש דברי הש"ע דכוונת הש"ע דאינם מחויבים להעבירו והמ"א כ' דכשרוצים יכולים להעבירו וע' שו"ת תפארת צבי (חא"ח סי' ג') שגם זה לא ברירא לי' להמהראנ"ח. ועשו"ת ח"ס חא"ח (סי' מ"א) שכוון לזה מדעתי' דנפשי' וגם הוא לא ראה דברי המהראנ"ח וראיתי להמ"א שם ס"ק כ' על מש"ש הש"ע דאפי' יחיד יכול לעכב ולומר איני רוצה שפלוני יהי' חזן וז"ל וגם בכל המנויים יכול למחות ואפי' במרביץ תורה עכ"ל. וראיתי להפרמ"ג שם שכתב ע"ז וז"ל ובב"י וכ"ה בלבוש שתמידין אין קרבין שלא מדעתם א"כ ברב וכדומה למה יכול יחיד למחות עכ"ל. האומנם ראיתי בשו"ת הרשד"ם (חא"ח סי' ל"ז) שכ' וז"ל עוד יש לי ראי' דלאו בכל הדברים אנו הולכים אחר הרוב שהרי כ' המהרי"ק שורש ל' בשם ר' שמחה שאפי' יחיד יכול לעכב החזנות ולומר שאיני חפץ שפלוני יהי' חזן אם לא שכבר הסכים תחלה ועוד כ' שם שהתפלה של הקהל שהיא במקום התמידין שהי' באים משל ציבור ואין ראוי שיהי' אדם שלוחם להקריב שלא מדעתם ומרצונם וכן נראה ודאי דה"ה והיא הטעם כאשר הם צריכים להעמיד להם רב ומרביץ תורה שאפי' יחיד יכול למחות משום דבת"ח כולהו איתנייהו בי' שלפעמים הוא ש"ץ בימים הנוראים ולומד התורה כ"ש שאין אדם לומד תורה אלא ממי שלבו חפץ עכ"ל הרשד"ם מבואר טעמו של המג"א דמרביץ תורה שוה לחזן ונ"מ בין ב' הטעמים של הרשד"ם דלטעם א' שמתפלל בימים הנוראים אין יכול למחות בזה"ז שכ' המג"א שאינו מוציא הש"ץ את הקהל ולטעם הב' גם בזה"ז יכול למחות (וע' בתשו' מהרי"ל סי' צ"ז תשובה ארוכה אם יכול היחיד לעכב החזנות וחתום עליו יעקב הלוי והיא ט"ס דהתשו' הזאת היא כדמותה וכצלמה בא"ז ח"א בסי' קי"ד ובטעות הועתקה בתשו' מהרי"ל). וע' במ"א שם בסי' ג"ן שכ' דמי שנתמנה לראש ועבר עבירה בשוגג דאינו חוזר לעבודתו והא"ר חולק ע"ז ע"ש. ואני מצאתי בחי' הריטב"א למכות (י"ג א') שכתב להדיא דזה דוקא גבי רציחה ולא בשאר עבירות וכתב שכן הסכימו רבותינו בעלי התוס' יעו"ש וזה כהא"ר ולא כהמ"א. וראיתי להעיר על מ"ש המג"א בסי' ח' סק"ח דהא דאיתא בהג"א פ"ג דר"ה שאם אחד מתעטף בציצית יכול חבירו לברך לו הוא דוקא היכא שהמתעטף אינו בקי בברכה יעו"ש אולם באמת מבואר בא"ז (ה' ר"ה סי' רס"ב) שממנו נובעים דברי ההג"א דאפילו אם הוא בקי יכול לברך לחבירו והנה היש"ש בחולין (פ"א סי' מ"ח) הביא תשו' מהר"ם דחזן יכול להתפלל אף שהוא בעל מום דהקב"ה משתמש בכלים שבורים וראיתי בשו"ת מהר"י מברונא (סי' כ"ה) שכ' ראיתי בא"ז שאין למנות ש"ץ בעל מום ושכחתי מקומו עכ"ל וע"כ פסק שם שאין למנות לש"ץ קבוע ואחרי המחילה מכ"ת זכרונו כזב לו דאדרבה הא"ז בה' שליח ציבור סי' קט"ז הביא בשם ספר המקצעות בשם רב יהודאי גאון דמותר למנות ש"ץ סומא וכ"כ שם הא"ז בשם תשובת הגאונים ש"מ שמותר למנות ש"ץ בעל מום וזה נראה ג"כ דעת הילקוט תורה (רמז קל"ב) דאמר לו הקב"ה למיכאל עשית בני בכורי בעל מום ואמר לכבודך עשיתי וראיתי בזית רענן שם שפי' דדרך הקב"ה לשמש בכלים שבורים ובספר צמח לאברהם (דס"ה ע"א) תמה עליו דהלא מקרא מלא היא הקריבהו נא לפחתך כו' ע"ש מה שדחק בזה ולק"מ דבזה לא אמרינן הקריבהו כו' כמ"ש הרש"ל בשם מהר"ם. והן אמת שהמ"א בסי' ג"ן ס"ק כ' בשם הזהר דהאי דהקב"ה משמש בכלים שבורים היינו שיהי' לב נשבר ולא בעל מום וא"כ הוא לכאורה סותר מ"ש כאן אולם יש ליישב דמיכאל הי' סבור כך והאמת אינו כן. א"כ המ"א החמיר שם לדינא כדעת הזהר שס"ל שאסור בעל מום אולם הילקוט לא ס"ל כן דהא בלא"ה מבואר במדרש ויקרא רבה (פרשת ז') כל מה שפסל הקב"ה בבהמה הכשיר באדם פסול בבהמה עוורת או שבור כו' והכשיר באדם לב נשבר כו' מוכח דגם מום ס"ל דכשר וא"ש

וראיתי להעיר ע"ד הטוא"ח (סימן תקצ"א) שכתב דהבעל העיטור סובר שאין ש"ץ פוטר אלא מי שאינו בקי אבל בקי אפי' הוא בבית הכנסת אין ש"ץ פוטרו וכ' הב"י דדעת בעל העיטור הוא דר"ג דאמר דש"ץ פוטר לבקי אינו אלא לעם שבשדות אבל בעיר אינו פוטר. וראיתי להב"ח שם שכ' ע"ד הב"י וז"ל וקשיא לי דא"כ כדאמרו לי' רבנן לר"ג לדבריך למה הציבור מתפללין וא"ל כדי להסדיר הש"ץ תפלתו ה"ל למימר דהבקיאים שהם בעיר שהן רוב ציבור מתפללין אלא ודאי לר"ג אין צריכין להתפלל כל עיקר רק כדי שיסדיר ש"ץ תפלתו כו' וע"כ כ' הב"ח בדעת בעל העיטור שסובר שהלכה כרבנן ולא כר"ג ע"ש ואחרי המחילה מכ"ת הצדק עם רבינו הב"י אחרי אשר זכינו לשיחתו של הבעל העיטור ראינו בעשרת הדברות שלו (די"ד ע"א) שכ' וז"ל דמשמע עם שבשדות נפטרו אבל כ"ע אפי' אותן שבביהכ"נ אין ש"ץ מוציאין י"ח וה"ק לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות דאנוסי ואין יכולים להסדיר תפלתן בשדה וכן חולה וכן זקן וכשיבאו בביהכ"נ ש"ץ פוטרן אבל דעיר שבאו לביהכ"נ שהיו יכולין להסדיר תפילתן אין ש"ץ פוטרן וכל יחיד ויחיד חייב להתפלל בפ"ע ואין ש"ץ מוציא אלא מי שאינו בקי עכ"ל הנה מבואר להדיא דדעת בעה"ע ממש כמו שפי' הב"י ולא כהב"ח ומ"ש הב"ח דא"כ כדאמרו רבנן לר"ג כו'. הנה כזאת הי' לו להב"ח להקשות על התוס' בר"ה (ל"ד ב' ד"ה בך) שכ' וז"ל דהא מסקינן דש"ץ אינו מוציא אלא עם שבשדות דאנוסי במלאכה ואינם יכולים להסדיר תפלתן אבל דעיר לא. הנה מבואר דגם המה סוברים דש"ץ אינו מוציא אנשי העיר א"כ ה"ל להקשות דא"כ מאי אמרו רבנן לר"ג וע' במ"א סי' תקצ"א סק"א שכ' שגם דעת רש"י כן וצ"ע דהא התוס' כ' בשם רש"י להיפוך ומצאתי בליקוטי הרמב"ן לר"ה (ל"ה א') שפי' תחלה דברי רש"י כהמ"א וכ' עלה ותמהני דא"כ איך אמרו לו לר"ג לדבריך למה ציבור מתפללין שהרי צריכין להתפלל ואין ש"ץ מוציאין וסיים בסופו ואפשר שגם רש"י ז"ל כך אמר דאותן דעיר שלא באו לשמוע תפלת ש"ץ דצריכין להתפלל ולא פטרן ר"ג מפני שאינם אנוסים ויכולים להסדיר תפלתן ע"ש הרי שנסתפק בדעת רש"י ובחי' הריטב"א בר"ה שם ס"ל בדעת רש"י כהמ"א והקשה ע"ז מהא דאמרו רבנן לר"ג כו' ע"ש אולם בא"ז (ה' ר"ה סי' תס"ד) פי' בדעת