עמודי אש מא

חדשות לסמ"ג למהר"י ציטלש (סי' ר"כ) ולימודי ד' (לימוד פ' דקט"ו ב) ומנחת יהודא חא"ח (סי' מ"ה) ובשירי טהרה בהוספות וישועות יעקב (סי' תע"ה סק"א) ואין אחד מהם שיעורר דהתה"ד חד מרבוותא קמאי הבין בכוונת הרא"ש דס"ל דמרור א"צ כזית רק מצד הברכה. ובזה נבין כוונת הלבוש שכ' (סי' תע"ה ס"א) ואח"כ יקח כזית מרור שכיון שהוא מצוה על אכילתו מה"ת צריך לאכול כזית שאינו נקרא אכילה פחות מכזית וראיתי להפרמ"ג בסי' תע"ג סק"ח במ"ז שנתקשה בזה דהא בזה"ז מרור דרבנן יעו"ש אולם ברור דכוונת הלבוש דבא לשלול דלא נימא כמ"ש התה"ד בדעת הרא"ש דמרור אף בזמן דהי' מה"ת א"צ כזית רק מצד הברכה. וא"כ אם א' לא ירצה לברך הברכה יצא ידי חובת המרור בפחות מכזית וע"ז כ' הלבוש דמרור בזמן שהי' מה"ת הי' צריך כזית מצד עצמו דאכילה כתיב בי' ועתה שתקנו חכמים לאכול מרור כעין דאורייתא תקנו וא"כ אפי' מי שלא ירצה לברך עכ"ז חייב לאכול כזית ואם לא אכל כזית לא יצא ידי מרור והנה כאשר התבוננתי בדברי הראשונים ראיתי שסוברים שמרור צריך מצד עצמו כזית ולא מצד הברכה. דז"ל הרא"ם בס' יראים (סי' ק"ט) וצריך לאכול מן המרור כזית דאכילה כתיב בי' ואכילה בכזית עכ"ל. ובהגמ"יי פיח מה' חמץ כ' וז"ל בשלמא מרור דאכילה כתיב בי' ואין אכילה פחות מכזית כו' ומרור כתיב בי' אכילה עכ"ל. וז"ל הר"ש מפליזא ההובא בא"ז ה' פסחים (סי' רנ"ו) ואוכל בהיסבה לכל הפחות מכל אחד כזית עד שיברך וכן במרור שכל שיש באכילתו חובה אינו בפחות מכזית עכ"ל. ובביאור הגדה לרש"י הנדפס מחדש בפיסקא מצה זו כ' וז"ל וכשיאכל מצה ומרור צריך שיאכל כזית מכל א' שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו עכ"ל. מבואר מכל הראשונים האלו שמרור צריך מצד עצמו כזית דכתיב בי' אכילה (וצע"ק לשון רש"י בספר הפרדס הגדול (סי' קל"ב) שאחר שכ' דין המרור והכורך כ' וז"ל כל אכילה שיש בה ברכה לא תהי' פחות מכזית דנראה דס"ל דהכזית הוא מטעם הברכה. אולם לא ידענא למה כ' זה אחר דין הכורך אם בא לשלול דבכורך כיון שאין בו ברכה א"צ כזית הא דעת רש"י דגם בכורך בעינן כזית וכמ"ש בשמו בהגמ"יי פ"ח מה' חמץ ונראה דס"ל לרש"י דהלל בודאי הי' מברך ולפ"ז הי' צריך כזית ע"כ אנחנו שעושין כמו שעשה הלל גם לדידן צריך כזית א"כ משמע דעת רש"י כהתה"ד. ויש להשוות דעתו בס' הפרדס כמו שכ' בפי' הגדה כמו שיראה המעיין) וע"כ נראה לדינא אחרי שמבואר בדברי הראשונים דמרור מצד עצמו צריך כזית ובדברי הרא"ש אין הכרע ע"כ יש לפסוק דאפי' מי שלא ירצה לברך יהי' צריך כזית. עכ"פ מבואר מדברי הראשונים הנ"ל דגם במ"ע דכתיב בי' אכילה צריך כזית וכמו כן באכילות קדשים בעינן כזית וכן הוא בש"ס יומא (דל"ט א') הצנועין מושכין ידיהן כיון שהגיע לכל א' כפול. וטעם הדבר כיון שלא קיים המ"ע בפחות מכזית וכמ"ש בתוס' ישנים ובחי' ריטב"א שם ועשו"ת חתם סופר חא"ח (סי' מ"ט וסי' ק"ט) שהוכיח כן מש"ס זבחים (צ"ז ב') דאל"כ למה נצרך שם לעשה דוחה ל"ת דבקדשים פסולין בודאי בעינן כזית וכמ"ש הח"ס שם וכ"ה בשו"ת תועפות ראם חא"ח (סי' ט' וסי' י') ע"ש. ומבואר מכל זה דלא כמ"ש היד המלך ה' חמץ (פ"ו ה"א) דבאכילת קדשים לא בעינן כזית יעו"ש וממה שכתבנו מבואר דליתא

(כו) ויש לבאר איזה דיוקים בנוסח הברכות בברכת זכרונות של ר"ה אמרינן לזרעו תזכור והמ"א (בסי' תקצ"א) כתב דקשה ע"ז דהא עשו נקרא זרע יצחק וע"ש במחצית השקל שכ' שי"ל שהאי לזרעו קאי על אברהם וכ"כ שם במור וקציעה ובשאילת יעבץ (ח"א סי' קמ"ד) וכ"כ בשו"ת ח"ס חא"ח (סי' קס"ח) ובאמת כבר קדמם בזה בשו"ת מהרי"ט (חא"ח סי' ו') יעו"ש באורך. וראיתי להח"ס שם שכ' דלמה לנו כל הטורח הזה הא בלא"ה זרע פסול לא מקרי זרע וי"ל כיון דמרבינן בתרומה וזרע אין לה אפי' זרע פסול א"כ נכלל בלשון זרע גם פסול עכ"ל ותמהני על דבריו דהמה נגד דברי הש"ס והפוסקים דאדרבה מדמצריכינן בתרומה לרבות ש"מ שבכל מקום אינו נכלל בכלל זרע וכמ"ש הריטב"א בקידושין (דף ב') ומוכרחין אנו לומר כן דאל"כ מדוע נצרך בסנהדרין (דף ס"ד) לרבויי זרע פסול מולזרעו נתן למולך מדוע לא ילפינן מתרומה וכן יש ראי' מירושלמי סוטה (פ"ד ה"א) דלכן פסולות אינן שותות משום דכתיב ונזרעה זרע זרע כשר ולא פסול ע"ש מבואר דזרע פסול לא מקרי זרע ועתוס' קידושין (ס"ד א') וחי' הרשב"א וריטב"א שם. ובשעה"מ ה' עכו"ם (פ"ו ה"ה) וטורי אבן חגיגה (ג' א') ופר"ד (דרוש ז') וכללות שמואל (אות ז' סי' ט') וכ"ה בשו"ת מהר"י באסין (סי' א') והמעיין יראה בכל אלו המקומות דהדברים ברורים דזרע פסול לא מקרי זרע ודברי הח"ס תמוהים. ולקושיתו י"ל עם מ"ש הט"ז בסי' תקצ"א דבתפלה בעינן לשון מבורר ודע דמה דפשיטא לי' למהר"י באסן דמי שעובד ע"ז נמי לאו זרע מקרי לדעתי במחלוקת הוא שנוי' דהנה הרא"ש בתשובותיו (כלל י"ז סי' ו') הביא בשם ר' משולם דמומר אינו יורש את אביו ואינו קרוי לזרעיך אחריך דאינו מיוחס אחרי' והרא"ש כ' די"ל דאסמכתא בעלמא הוא וקרא מיירי מדין כהונה בי' כהנים שהי' עומדים ופירש א' מהם ובעל דאלו מומר אע"פ שחטא ישראל הוא ובנו הוא לכל דבר וא"כ נראה דדין זה של המהר"י באסין במחלוקת הוא שנוי' בין ר' משולם להרא"ש. ומדברי הרא"ש הללו קשה לי על שו"ת הלק"ט (ח"ב סימן ר"מ) שכ' דהך דינא דאע"פ שחטא ישראל היא לא אמרינן כן רק לגריעותא שלו ולא לטובתו והא הכא כתב הרא"ש כן לענין ירושה לאביו דהוא לטובתו וערא"ש פ"ק דקידושין (די"ח) וחי' מהרי"ט שם ושו"ת אבקת רוכל (סי' צ') וע' היטב בשו"ת הר"ש הלוי (חיו"ד סי' כ') וצ"ע. והן אמת שמ"ש הרא"ש דהאי קרא דולזרעך אחריך מיירי בי' כהנים שהי' עומדים ופי' א' מהם ובעל. לא זכיתי להבין זה דהוא נגד סוגיות הש"ס יבמות (ק"א ב') דאמרינן שם דהאי קרא לענין י' כהנים כו' הוא אסמכתא בעלמא יעו"ש וכ"כ התוס' בגיטין (מ"ב ב' ד"ה הרי) ואמת שראיתי כן גם בשו"ת גאונים קדמונים (סי' ל"ט) שכ' דהאי קרא דולזרעך אחריך קאי לי' כהנים כו' וגם זה נפלאת הוא בעיני ועשו"ת לחם רב (סי' ר"ב) שהביא דברי הרא"ש הללו ולא העיר עליהם וצל"ע. וגם מה דדרשינן מהאי קרא דולזרעך אחריך לענין הבחנה הוא ג"כ אסמכתא. וכמ"ש הפוסקים דהבחנה דרבנן וכ"כ הב"ש (סי' י"ג סק"א) ולא ידעתי מדוע כ' בפשיטות בשו"ת מהר"ח כהן ראפופרט (חאה"ע סי' י"ד) דהוא דאורייתא]

והנה בברכת ר"ה אמרינן כל העולם כולו והט"ז (סי' תקפ"ב סק"ג) כ' בשם הלבוש דאין לומר כן דהוי כפל דברים והוא כ' דאי הי' אמרינן כל ה"א רוב. דגם רוב נכלל בכל וע' בא"ר שם שכתב שלא מצינו כן דכל יהי' רוב ולדעתי הוא ש"ס בהוריות (ד"ג) דמותבינן למאן דס"ל דבעינן שכל עדת בני ישראל ישגו ולא רובו מהא דאמרינן דגזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה כו' דבמארה אתם נארים כו' הגוי כולו יעו"ש דמבואר להדיא דכל הוא ג"כ רוב יעו"ש ובזה א"ש ג"כ מה שתמה המעיו"ט בברכות (פ' הרואה ס"ק ט"ו) דאמאי הצריכו לתקן ולומר אל ההודאות ורוב ההודאות הי' להם לתקן ולומר כל ההודאות יעו"ש ולהנ"ל א"ש דאי הי' אומרים כל הי' ה"א רק רוב ומה גם לשיטות רש"י מנחות (די"א ב') דכל משמע כל שהן כמו אין לשפחתך כל (במלכים ב') ובתפלה בעינן לשון מבורר וא"כ הצריכו לתקן לומר א' ההודאות ורוב ההודאות וא"ש

והנה אנו אומרים פיוט מלאכי רחמים כו' וראיתי בשו"ת שמש צדקה (סי' כ"ג וסי' כ"ד) שהאריך בזה שיש לבטל מלומר הפיוט הנ"ל גם הלום ראיתי בשו"ת (ח"ס חא"ח סי' קס"ו) שגם שם דעתו נוטה שיש לבטלו יעו"ש ותמהני עליהם שבמח"כ לא ראו בספר תניא (סי' ע"ב) שהביא שהי' מי שמפקפקים בזה מלומר אותו והאריך שם ליישב מה שיש להקשות עלי' וע' במור וקציעה בא"ח (סי' ג') מש"ש ליישב נוסח שמרני כו' ודבריו קרובים לדברי ר' אבגדור ואין לבטל מנהגן של ישראל

בראה גוב אריות או כבשן האש מבואר בש"ע (סי' רכ"ד ס"ג) שאומר ברוך שעשה נס לצדיקים במקום הזה בש"ס ברכות (דנ"ז ע"ב) איתא לאבותינו אולם בבה"ג ורי"ף ורא"ש גורסים לצדיקים. וכמ"ש הא"ר שם ונראה הטעם מה שלא רצו בנוסחות לאבותינו. דהנה במשנה (דנ"ד ע"א) איתא דהרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל אומר ברוך שעשה ניסים לאבותינו וראיתי להבאר אברהם (ד"ח ע"ד) שהקשה ע"ז דהא אמרינן בברכות (דט"ז ע"ב) דאין קורין אבות אלא לשלשה וכ' וז"ל ולי נראה דהא דאין קורין אבות אלא לג' לא ממעט אלא דאין קורין אבות ליחידים שאינן אבות של כל ישראל כגון השבטים וכיוצא בהן אבל לאבות של כל ישראל שהן רבים חשיבי ושפיר קורין להם אבותינו כיון דבאמת אנן בניהם והן אבות לכל ישראל ביחד עכ"ל וא"כ זה ניחא דהתם במשנה דמיירי בניסים שנעשו לכל ישראל שפיר מקרי אבות. אבל כאן דמיירי בניסים שנעשו ליחידים א"כ שוב קשה דאיך אומרים אבותינו וע"כ גרסו הצדיקים וע' במכילתא ר"פ בא דאיתא התם וכן תמצא האבות והנביאים כו' והגה"ת איפת צדק מהגר"א הגיה משה במקום האבות ונראה טעמו משום דאין קורין אבות אלא לג' אמנם ליישב נוסחת הש"ס נראה. דהנה איתא בב"ר (פ' נ"ח) קרית ארבע שנקברו בה ד' צדיקים אבות העולם אדם הראשון אברהם יצחק ויעקב וע"ש ביפ"ת דהא בברכות אמרינן דאין קורין אבות אלא לג' יעו"ש. וזה יש ליישב עפ"י מ"ש בס' דבש לפי (אות א' סי' ז') דאבות העולם אקרי יעו"ש שכ"כ בשם הג' מהר"ר יעבץ על מ"ש בריש עדיות שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם אולם בב"ר (פ' ס"ח) אבות הראשונים התקינו ג' תפילות והיפ"ת שם הקשה וז"ל לא ידעתי מה צ"ל הראשונים דהא אין קורין אבות אלא לג' עכ"ל אמנם יש ליישב זה לפמ"ש הריטב"א בחי' ליבמות (דמ"ו) דדוקא בתפלה איכא קפידא אבל בסיפור דברים אין קפידא והביאו הדבש לפי שם ובספר מועדי ד' ( בקונטרס ב' לשבות יהודא דף ב' יעו"ש) ואני מצאתי בא"ז ה' תפלה סי' ק"ו שכ' בשם ר"ח שפי' הש"ס דאין קורין אבות כו' היינו להזכיר זכות אבות א"נ להזכירו בהספד שהוא בן ראובן כו' רק שהוא בן אברהם יצחק ויעקב אבל בלא"ה מותר יעו"ש וא"כ א"ש כל המקומות (ומ"ש היפ"ת בפ' נ"ח ליישב ההיא דקרית ארבע כו' דקודם אברהם רשאין לקרות אבות רק אחריו אין לקרות. ע' בב"ר פרשה נ"ט דאברהם ראשון לאבות משמע דהוא הראשון לאבות ולא קדמו לפניו) וא"כ לפ"ז א"ש גם נוסחתינו בש"ס לאבותינו וא"צ לתירוצו של הבאר אברהם

בנוסח ברכת המילה צוה להציל ידידות כו' כ' הש"כ ביו"ד סי' רס"ה סק"ה שכ' וז"ל ונ"ל שע"כ בשכר זאת כו' הוא תפלה ובקשה על לעתיד וצוה צ"ל נקוד בפת"ח הצד"י ובציר"י הויו דלא כמו שנקוד בכל נוסחאות הלוחות שבב"ה צוה בחירי"ק הצד"י וקמ"ץ הויו וכן נוהגין כל המוהלין לאמרו. ומש"ש בשם האגודה שכ' בשם הרמב"ם שהוא שואל מאת ד' ואומר אתה צורינו כו' הנה דברי הרמב"ם המה בתשובות פאר הדור (סי' קל"ד) ואין ראי' ממנו שהוא הי' גורס צוה כצוית לקדושים כו' ע"ש ואין ראי' לנוסחא דידן אולם מצאתי בבעל העיטור ח"ד מה' מילה שכ' וז"ל ושמעינן דאיתשל מרבינו האי גאון אם ציוה או צוה והשיב ציוה ולא צוה עכ"ל מבואר דהעיקר כנוסחת המוהלין לפני נוסחתינו

(כז) בברכה אחרונה שעל קריאת המגילה כ' הטוא"ח (סי' תרצ"ב) בשם בעל העיטור דכיון דבמנהגא תליא מלתא אין