עמודי אש לט

במשנה דאכל תאנים כו' ע"ש) וא"כ נפלו בזה כל דברי העמק הלכה. גם מ"ש דג' ברכות בפתיחה וחתימה הוי דרבנן ודחק עצמו מאד בדברי התוס' ברכות (דט"ז) אולם נעלם ממנו מ"ש הרשב"א בחי' ברכות (מ"ח ע"ב) בהא דאמרינן משה תיקן להם ברכת הארץ דהקשה דהא ברכות אלו דאורייתא הם ותירץ דמטבען הוא שטבע להן וכ"ה בשיטה מקובצת שם. (וע' בב"י סי' קצ"א ומ"א שם סק"א וסי' קצ"ד סק"ג ולדינא יש להורות דבכזית לבד מברך ברכת המזון

(יט) והנה בסי' קנ"ח סי"א מבואר דיברך ענט"י במים ראשונים קודם הניגוב וראיתי במהרי"ל (ה' נט"י) שכ' וז"ל כ' בא"ז קטן גבי נט"י וז"ל אין לברך עד לאחר ניגוב אמר מהר"י סג"ל דהקשה למהר"ש ז"ל דאיתא בתוס' פ"ק דפסחים דמברכין קודם ניגוב ומש"ה הוי עובר לעשייתן ותירץ לו דאיתא באור זרוע גדול דקאי על מים אחרונים ואין לברך ר"ל אין לברך בהמ"ז ודו"ק עכ"ל מהרי"ל. ואני בעניי תמהני ע"ז הפלא ופלא במה שפי' דהא"ז קאי על מים אחרונים דלהדיא מבואר בא"ז גדול דקאי על מים ראשונים וז"ל הא"ז ה' נט"י (סי' ע"ט) בספר המקצעות וששאלתם לענין נט"י וברכת נט"י אימת. אם קודם נטילה או אח"כ. כך ראינו לרבותינו כו' הלכך מברך קודם ענט"י ואח"כ הוא נוטל כו' עכ"ל ס' המקצעות. ומורי ר' יהודא בר' יצחק של"י כ' בשם ר"ת ז"ל דאע"ג דאמרינן תיכף לנט"י ברכה אין לברך אלא לאחר ניגוב דהוא עיקר נטילה דאמרינן פ"ק דסוטה אמר ר' אבוהו כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא עכ"ל. הנה מבואר להדיא דקאי על מים ראשונים ובזה ס"ל דמברך אחר ניגוב וכן מבואר בהג"א פ"ב דברכות שכ' בשם הא"ז דאין לברך אלא לאחר ניגוב ושם מיירי במים ראשונים ובעיקר הקושיא שהקשה על הא"ז מתוס' דפסחים (והוא בדף ז' ע"ב ד"ה על הטבילה) לא ידענא מאי קושיא אטו גברא אגברא קא רמית והא"ז חולק באמת בזה על התוס' ומדברי הא"ז האלו ק"ק על רבינו ירוחם (הובא בב"י סי' קנ"ח) שכ' וז"ל שראה לרבותינו נוהגים אחר שפשוף ידים מברכין קודם שיטלו עליהם מים שניים כיון שהם נקיות כבר ולדברי כולם צריך לברך קודם הניגוב עכ"ל. דאיך כ' דלדברי כולם כו' הא איכא ר' יהודא ור"ת דס"ל שיש לברך אחר הניגוב. הן אמת שצל"ע על דברי הא"ז האלו שבכאן סובר דיש לברך אחר הניגוב ואלו בה' סוכה (סי' שי"ג) כ' דלהכי מברכין על הלולב אחר שנטלו לפי שעדיין לא עשה לו הניענועים ואח"כ כ' וז"ל דמה"ט נמי מברכין ענט"י אחר נטילה דלא גמרה מצותה עד לאחר ניגוב כדאמרינן פ"ק דסוטה כו' עכ"ל מבואר שס"ל שיש לברך קודם הניגוב בכדי שתהי' עובר לעשייתן מהניגוב תו קשה לי שכתב כן דיש לברך אחר הניגוב בשם מורו הר"י שירשיא"ץ והנה לפנינו איתא בתוס' ר' יהודא חסיד לברכות (דנ"א ע"ב ד"ה טבל) שהוא מורו הר"י הנ"ל (וכמו שהוכחתי במקום אחר) כתב שם וז"ל וכן יש לתת טעם שמברכין אחר הרחיצה משום דאיכא מקומות דגברא לא חזי קודם הנטילה כגון אם בא מבית הכסא ולא פליג רבנן בכל הנטילות ואפי' לסעודה ועוד יש ליתן טעם כי כשמברכין אחר הרחיצה וקודם הניגוב זהו עובר לעשייתן כי הניגוב מעיקר המצוה כדאמר בסוטה כו' עכ"ל מבואר דר' יהודא ס"ל דיש לברך קודם הניגוב וגם מ"ש הא"ז כן בשם ר"ת צל"ע דבס' הישר לר"ת (סי' של"א) איתא והרב ר' יעקב והרב ר' שמשון הורו כן דמצוה לפרסם ולהורות הדבר כי חילול השם הוא שטובלת ומעכבת עד אחר קיום המצוות כי נשתנית ברכה זו מכל הברכות. וגם מה שנהגו העם לברך אחר נט"י טעות הוא בידם עכ"ל מבואר דס"ל דיש לברך קודם הנטילה וכל הדברים האלו צע"ג ודרך אגב ראיתי להעיר בעובר לעשייתן דגבי אתרוג כ' הפוסקים דיהפוך אותו. והכל בו כ' דאין זה הידור ונוי המצוה. וראיתי בא"ר (סי' תרנ"א ס"ק ט"ז) שהקשה על זה מש"ס סוכה (ע"ב א') כשהפכו יעו"ש ולדעתי לק"מ עפ"י מ"ש התוס' בסוכה שם דמיירי שאינו בקי והיינו שאתרמי שעשה כן וכמו שפי' דבריהם הטורי אבן בר"ה (כ"ח ב' ד"ה מצות) וא"כ אין ראי' מזה דהתם אתרמי כן לאינו בקי

(כ) ויש לעיין במניח ע"ת ביו"ט א' ומתנה אם יברך ע"ז או לא וראיתי להמ"א (סימן תקכ"ז סק"ה) שכ' בשם הש"ג דיברך וכן פסקו בפשיטות הא"ר והחמד משה ומהרש"ז בשלחנו. והנה מ"ש המ"א כן בשם הש"ג לא מצאתיו כן בש"ג ונראה לפי מה שראיתי למהר"ש אלגזי בלחם סתרים (בכללים סימן ט' דקי"ד ע"א) שכ' כן דיברך בשם ס' דרך תמים בהגהות הרי"ף. ולפי שהמ"א ראה שהעתיקו כן בשם הגהות הרי"ף סבר שהיא הש"ג שנקרא כן ובאמת שהיא הדרך תמים. אמנם דעת המהר"ש אלגזי שם שלא יברך דהוא ס' ובהלכתא גבורתא שבספר תפארת ישראל ביצה (פ"ב סי' ד') הניח בצ"ע אם יברך אמנם לדעתי נראה ברור שלא יברך דכן מבואר להדיא בסמ"ק (סי' קצ"ד) בהגה"ת הר"פ שם שכ' וז"ל ומתנה בלא ברכה ואומר אם היום קודש כו' עכ"ל. וכן מצאתי בשיטה מקובצת לביצה (ד"ו ע"א) שכ' וז"ל ואמרו בתוס' דאינו מברך על עירוב של תנאי דשמא הוא ברכה לבטלה עכ"ל וע"כ נראה לפי דעתי שכיון שהאחרונים לא ראו דברי הר"פ והתוס' והריטב"א לכן פסקו כהד"ת בהגהת הרי"ף דיברך. אולם אחר שכתבנו דעת הראשונים האלו נקטינן להלכה דלא יברך. ואחר זה ראיתי שגם בברכ"י ומחזיק ברכה פסק דלא יברך אלא שגם היא לא ראה דברי הראשונים האלו

(כא) ויש לעיין בכוס של ברכה ושהה הרבה בשתייתו אם יצא או לא והנה באחרונים מבואר דלא יצא. דברכה דמיא לאיסורין ועשו"ת בית יהודא (חא"ח סי' ז') שאף שמתחלה פקפק בזה העלה לבסוף ג"כ דדמי לאיסורין אמנם ראיתי בשו"ת עמק הלכה (חא"ח סימן ס"ד) שכ' שנראה לו בדיעבד דיצא ולדעתי צדקו דברי האחרונים ומ"ש העמק הלכה ראי' וז"ל ממ"ש דשתיית שתים מצטרפות ורש"י בפסחים דמ"ד כתב דאין לך שותה ב' וג' כוסות שלא יפסיק יותר מכא"פ וה"ה שתיית ב' וג' נמי א"א שלא יפסיק ואפ"ה יצא עכ"ל דבריו תמוהים דרש"י כ' שם דאדם א' כששותה ב' או ג' כוסות מסתמא דרכו לשהות מעט בין כל כוס וכוס להניח רוחו דאינו שותה כל הג' כוסות בבת אחת מבלי הפסק בנתיים אבל הכא בג' בני אדם יוכל השני לשתות אחר ששתה הראשון מבלי הפסק בנתיים וז"ב גם מ"ש דכן משמע מהך דליתבי' לינוקא דספ"ג דעירובין והאי ינוקא א"א שלא ישהה יותר מכשיעור. אינו ראי' כלל דהא מבואר בסוכה (מ"ב ב') דיש קטנים שאוכלים כזית בכא"פ וא"כ כוונת הגמ' דנותן אותו לתינוק כזה שיוכל לשתות בכדי אכילת פרס ומה גם לפי המבואר בשו"ת הר"ן סי' נ"ט) דבעינן דוקא שיתן אותו לקטן שהגיע לחינוך דאל"כ הוי ברכה לבטלה וכן פסק להלכה בתפארת למשה ביו"ד (סי' רס"ה) וא"כ קטן כזה בודאי יוכל לשתותו בכדא"פ ומ"ש עוד וז"ל אבל יש לדחות דשיעור כוס של ברכה הוא כמלוא לוגמי' ואיתא בפ' ב"מ (ל' ב') יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם ומסיק תרגמא אחולה וזקן אבל רעבתן בטלה דעתו א"כ מלוא לוגמי' בהשותה משערין ויוצא הקטן במלוא לוגמי' שלו עכ"ל. דבריו תמוהים דנראה דעתו דקטן יוצא במלוא לוגמי' שלו שהוא כל שהוא והא ליתא כמבואר בתוס' יומא (ד"פ) ובא"ח (סי' ק"צ ס"ג ומ"א שם סק"ה וסי' רע"א סי"ג ומ"א שם ס"ק כ"ט) דגם בקטן בעינן רובו של רביעית ובאדם גדול בעינן רביעית שלם. וא"כ קם דינא דהעיקר כהאחרונים דכששהה לא יצא

וראיתי להעיר על מ"ש הרב באר שבע במפתחות לתשובות (סי' ע"ט) שתמה על מה שנוהגין תחת החופה שטועמין כ"ש ולא כשיעור יעו"ש ולדעתי יש ליישב המנהג דהנה בברכת אירוסין מדינא א"צ כוס כלל ודעת הר"מ דגם בברכת נישואין א"צ כוס ואף לדעת הרא"ש שס"ל שברכת נישואין צריך כוס הוא מטעם שאין אומרין שירה אלא על היין (וע' חלקת מחוקק (סי' ס"ב סק"א) שהקשה על הרא"ש דהא בגמ' לא מוזכר כוס ועב"ש שם ועתוס' ברכות (מ"א ב' ד"ה אי הכי) שכתבו שמברכין על היין אע"פ שא"צ לשתות כגון בקידוש ובברכת אירוסין משמע דס"ל דברכת אירוסין טעון כוס וצע"ק. וי"ל דהיא ג"כ מטעם שאין אומרין שירה אלא על היין) וכיון דמדינא א"צ כוס. כבר השריש לן הרשב"א בתשובותיו הובא בב"י יו"ד (סי' רס"ה) דהיכא דא"צ מדינא כוס כמו מקדש א"צ לטעום מלוא לוגמי' וע"ש בט"ז סק"ט וא"כ בנ"ד פשיטא דדמי לכוס על המילה שכתב הרשב"א שא"צ רביעית וא"ש מנהג העולם וע' כנה"ג באה"ע (הגה"ט סי' ל"ד סק"ג) שכ' שלא ראה נזהרין תחת החופה לשתות רביעית ובמחצית השקל בא"ח (סי' ק"צ ס"ה) כתב שאינו יודע טעמו של הכנה"ג ולפמ"ש א"ש מנהג העולם וביותר י"ל לפי מה שראיתי בספר פרדס הגדול בשו"ת (דנ"ט ע"א) שכ' וז"ל אמר לן רבינו שלאחר ששתה המברך בכוס ראשון של אירוסין צריך לברך בפה"ג ועל הגפן אלא שמפני טורח ותימהות בני אדם נמנעו מעשות כן עכ"ל וע"כ י"ל דמשום שראו שמפני הטרדות ותמהון בני אדם לא יוכלו לברך על הגפן אחריו וע"כ לא שתו כשיעור שלא יצטרך לברך על הגפן כיון דמדינא א"צ לשתות מלוא לוגמי' וכמ"ש. וראיתי להפני יהושע בקונטרס אחרון לכתובות (סי' כ"ב) שכ' דקשה לו טובא מה דנוהגין תחת החופה דהרב מברך ברכת היין והחתן שותה הימנו עם הכלה דכיון דהכוס אינו מעכב הוי כברכת הנהנין דאינו יכול א' להוציא את חבירו בשלמא ברכת נישואין אפשר כיון דטעון כוס הוי כברכת חובה משא"כ ברכת אירוסין וצ"ע עכ"ד. אולם באמת כבר נשאל ע"ז הרשב"ץ בתשובותיו (ח"ג סי' ס"ה) והאריך בישובו של דבר דכיון דקיי"ל דפורס אדם בשביל בני ביתו אף שאינו אוכל עמהן כדי לחנכן במצות והכא שהברכה נעשית בשביל הטועמים החתן והכלה כשר הדבר להטעימם מכוס ברכתם ועדיף טפי מחינוך יע"ש באריכות ונראה שלזה כיון ג"כ בשו"ת חוט המשולש (ח"ד סי' ל"ב) אלא שקיצר בדבר. וע' בתשו' הגאונים חמדה גנוזה (סימן קי"ח) בתשו' רב צמח גאון שמבואר שם להדיא דשפיר דמי שיטעמו החתן והכלה יעו"ש וע' במאה שערים להר"י ן' גיאות (ה' קידוש דף ח') שכ' שם אמר רב מרדכי כוס של חתן וכלה אמור רבנן או שיטעום אותו המברך או שיטעום אחר שפיר דמי כו' יעו"ש ביצחק ירנן. ואמת שראיתי בפאר הדור לרבינו הרמב"ם (סי' ח') שכ' ומפני זה הי' גדולי החכמים בעירינו מברכין תחילה על כוס א' ברכת אירוסין וטועם כדי שלא תהא ברכה לבטלה. ומוכח מזה תרתי חדא דסגי בטעימה בעלמא כדי שלא תהא הברכה לבטלה וגם משמע מזה דהחכם בעצמו הי' טועם. וכ"כ רבינו אברהם בנו של הרמב"ם במאמרי' שבתחלת ספר מעשה רוקח שהמברך טועם ומטעים להחתן והכלה יעו"ש ועכ"ז גם למנהגינו יש סעד בדברי הראשונים וכמ"ש

(כב) והנה בברכות נישואין כשיש פנים חדשות דמברכין כל ז' יש לעיין כמה בעינן שיהי' וראיתי בתפארת ישראל ברמזי אה"ע (סי' ס"ב) שכ' והפנים חדשות צריך שיהי' הרוב מהעשרה וכבאו"ח סכ"ט וסקצ"ז עכ"ל ובאמת הא ליתא דסגי רק באחד ונעלם ממנו דברי הר"ן פ"ק דכתובות שכ' ואע"פ שברכו בששי חוזרין ומברכין בשבת ואין חוששין לדעת אם יש שם פנים חדשות לפי שא"א שלא יהי' בשבת אחד שלא הי' אתמול עכ"ל מבואר דסגי בא' וכ"כ הב"ח והב"ש (סי' ס"ב) והב"ח סיים שאע"פ שהוא דבר פשוט כתבתיו שלא יבא תלמיד טועה ויורה שלא כהלכה עפ"י משמעות דברי הש"ע עכ"ל וראיתי בשיטה מקובצת לכתובות (דל"ט ע"א) שכ' וז"ל יש מי שאומר