עמודי אש לז

שרוי כל היום פשיטא דחשוב כבישול אבל לילה שלם לא חשיב כבישול עכ"ל סבר הכנה"ג דהאי כל היום שכ' הרש"ל כוונתו יום בלא לילה ומחלק בין יום ללילה ובאמת הא ליתא דיום היינו מעל"ע דכן מורגל בלשונות הפוסקים לקרוא למעל"ע יום (ע' מנ"י כלל ו' סק"ה) אבל פחות ממעל"ע ליכא למ"ד דיהי' כבוש וע' היטב ברא"ש ומרדכי ואו"ה כלל ל' ובהגש"ד סי' ג' ותראה כי צדקו דברי ולא כהכנה"ג והפרמ"ג] מבואר מזה דהוא נסתפק אם כבוש בג' ימים או במעל"ע וכ"כ הכנה"ג ביו"ד (סי' ק"ה הגב"י סק"ה) ובפרמ"ג שם וע"כ כאן ביי"נ דהוא דרבנן פסק מספיקא להקל דבעינן ג' ימים ובאשר חשבתי זאת. מצאתי בשו"ת שואל ומשיב (ח"א סי' רמ"ד) שגם הוא כתב כן אולם מדברי הש"כ והט"ז שם ביו"ד (סי' קכ"ג) שהעתיקו לדברי המהרלנ"ח לא יוצדק זה דהא אנן פסקינן בודאי דכבוש הוא מעל"ע לבד מדאסרינן בס' כבוש במעל"ע ולא מכשרינן מטעם ס"ס וכמ"ש הפרמ"ג בסי' ק"ה. א"כ למה הצריכו ג' ימים. והן אמת שהי' מקים ליישב דבריהם לפי מה דמבואר ביו"ד (סי' קל"ה ס"ט) ברמ"א דכלים המכניסים לקיום הוי בג' ימים והוא מדברי המרדכי פ"ב דביצה. וראיתי להבית הלל שם שהניח בצ"ע דבמרדכי מבואר שם דזה למ"ד דכבוש הוי בג' ימים משא"כ לדידן דסבירא לן דכבוש הוי ביום א' נימא דסגי במעל"ע יעו"ש אולם יש ליישב זה עם מ"ש האו"ה (כלל ל' סי' ט') וז"ל וכן חלב תפל ששרה מעל"ע בקערה הודחה של בשר ב"י אסורין אפי' בדיעבד ולא דמי ליין ששהה בחביות של עכו"ם דלעיל דביי"נ הקילו עכ"ל מבואר מזה דביי"נ מקלינן דכבוש לא הוי מעל"ע וי"ל דה"ט דנהי דפסקינן דכבוש הוי במעל"ע דמאן דסובר דהוי בג' ימים הוי יחיד נגד רבים עכ"ז מקלינן ביי"נ כמ"ד הזה דביי"נ פסקינן הלכה כיחיד נגד רבים וכמ"ש בשי"ת כנ"י (חיו"ד סי' ל"א) בשם הר"י מינץ. הן אמת שראיתי בשו"ת שמש צדקה חיו"ד (סי' כ"ח בהג"ה) שכ' וז"ל אכן בדקתי וחפשתי בתשובת הרב ולא מצאתיו יעו"ש. אולם נראה שכוונתו על תשו' ר"י מינץ הנדפסה בשו"ת מים עמוקים להרא"ם (סי' ל"ז) ששם כתב כן להדיא יעו"ש וע"כ פסקינן ביי"נ דכבוש הוי בג' ימים ומה שהקשה הבית הלל על מ"ש האו"ה כלל נ"ח כן בשם המרדכי פ' בתרא דעכו"ם דלא נמצא שם כן הדבר ברור דט"ס באו"ה וצ"ל פ"ב והמדפיס הדפיס פ' בתרא. אך על התיו"ט פ"ב דעכו"ם מ"ד אני תמה דסבר שבש"ס פ"ב דביצה מפרש כן וליתא דהוא במרדכי שם. אולם עדיין לא הונח לנו דברי הט"ז והמ"א בא"ח ששם כתבו כן גם לענין ברכה ולמה נצריך בשם ג' ימים הלא לענין ברכה אזלינן בתר רובא וכמ"ש לעיל בסי' א' וגם ביי"נ גופא נראה דקיי"ל כבוש הוי במעל"ע ע' ש"כ (סי' קל"ה ס"ק ל"ג). וע"כ נראה דנהי דפסקינן דכבוש הוי במעל"ע עכ"ז ביין בעינן ג' ימים בכדי שיהי' תוסס וכמו שהאריך בזה בשו"ת שנות חיים (סי' רל"ז) וכן ראיתי בס' מועדי ד' (ד"ל ע"ב) שכ"כ ובזה א"ש מ"ש הע"ש (סי' ר"ב) דבפירות שנכבשו במים צריך מעל"ע וראיתי בא"ר שם שכ' דצ"ע דהא מבואר ביו"ד סי' קכ"ג לענין צימוקין דדוקא ג' ימים בעינן ומש"ש וצ"ל דלענין ברכת בפה"ג שאני אינו מובן. וע"כ נראה דהוא הדבר אשר דברנו דלענין יין דיהי' תוסס צריך ג' ימים וא"כ נראה דבצימוקין בעינן ג' ימים ולא כהחיי אדם והשואל ומשיב ובשאר פירות סגי במעל"ע ולא כספר עזרת כהנים (בחידושים וביאורים ד"ד ע"א) שהבין במהרלנ"ח דמשום ספק כבוש הוצרך ג' ימים וסיים וז"ל ונ"מ לענין מיא דשלקא לקמן סי' ר"ד דלפ"ז לא יברך בפה"א אלא כשהי' כבוש ג' ימים עכ"ל ואשתמיט מיני' דברי הע"ש והא"ר הנ"ל דסגי ביום א' וצימוקין שאני דבעינן תוסס. [וראיתי להשו"מ בהגהותיו לחכם צבי (סי' ק"מ) שכ' דלא פליג הב"י עם המהרלנ"ח אם בעינן המשכה לצימוקין דהב"י מיירי בפחות מג' ימים ומהרלנ"ח מיירי בג' ימים. ולפמ"ש הא ליתא דבצימוקים פחות מג' ימים גם כשהמשיכו לא מהני ונראה דהוא אזיל לשיטתו בשו"מ דלא נחית לחילוק זה. אולם גם לפי דעתו עדיין לא פלטינן ממחלוקת דבשו"ת רדב"ז (ח"ד סי' קפ"ד) מיירי בשהה ג' ימים בצימוקין ועם כל זה הצריך המשכה. וגם בדעת הרלנ"ח הבינו הכנה"ג והאורח מישור והשיורי ברכה דפליג אמרן] העולה מזה דכבוש הוי כמבושל ובשאר פירות סגי מעל"ע ובצימוקין בעינן ג' ימים בכדי שיהי' תוסס

(יד) והנה בברכת התורה אנו מברכין ב' ברכות ויש פלוגתא בזה בפוסקים די"א שהם ג' עטוא"ח (סי' מ"ז) וראיתי בלבוש שם שתמה ע"ז דהיכן מצינו שמברכין על דבר א' ב' ברכות וע"ז כ' דהב"י הקשה למה אין אנו מברכין ברכה אחרונה על התורה ותירץ דכיון דאנו מחויבים ללמוד יום ולילה לכן אין שייך לברך ברכה אחרונה. וגם כשהולך לישן צריך לומר פסוקים עד שישקע בשינה וכשיישן אנוס הוא וכשקם בבוקר מברך ברכה אחרונה על הלימוד שלמד אתמול יעו"ש באורך ואם כנים אנחנו בזה מיושב מה שהקשה המי נדה בחידושיו לנדה (נ"א ב') על מה דאמרינן התם ולבני מערבא דמברכין כו' דה"ל לומר דממעט ברכת התורה שמברך לפני' ואינו מברך לאחריה יעו"ש ולהנ"ל א"ש דבאמת מברך ברכה אחרונה כשקם בבקר. וע' בס' בני חייא (סי' מ"ז ס"א בהגב"י) שהביא בשם הפ"מ (ח"א סס"א) שהקשה על תירוצו של הב"י הא קודם השינה יוכל לברך יעו"ש ולהנ"ל א"ש דצריך לומר פסוקים עד שישקע בשינה וכשקם מברך וע' מקראי קדש (שער ו' ס"ק י"ז) שלא ראה דברי הלבוש הללו וביותר יש להעיר על שו"ת השיב משה (חא"ח סי' ב') שכ' טעם שאין מברכין ברכה אחרונה על התורה משום חיוב דוהגית כו' משמי' דנפשי' ולא זכר את יוסף כי הדברים מבוארים בב"י [גם מש"ש דיש ראי' ברורה וחלוטה ופסוקה דלענין בה"ת לא תליא בשינה דאל"כ איך בירך משה בה"ת הא מסתמא לא ישן שתין נשמי וא"כ לא הוי רק שינת ארעי דלא הוי הפסק. ובאמת בה"ת ילפינן מעשה ע"ש. אולם אין הראי' ברורה דהא מבואר בסוכה (כ"ו ב') דשינת ארעאי הוי ק' אמה ושיעור שתין כשמי הוכיח בשו"ת תפארת צבי (חא"ח סי' א') דהוא בערך ג' שעות. וא"כ אף אם נימא דמשה לא הי' ישן שתין נשמי עכ"ז ישן יותר משינת ארעי. הן אמת שראיתי להט"ז בא"ח (סי' מ"ו סק"א) שכ' ומאן לימא לן דלאו אידי ואידי חד שיעורא הוא ס' נישמי והילוך ק' אמה. עכ"ל ולדברי הט"ז א"ש ראיית ההשיב משה. אולם אין דברי הט"ז מוכרחים והוא בעצמו אמרו כמסתפק וכבר האריכו האחרונים בשיעור שתין נשמי וראיתי בסידור האר"י שסידר הרב המקובל מהר"א מקארעץ שכתב דזמן הקימה בין בקיץ בין בחורף הוא ו' שעות והביא בשם הזוהר פ' ויגש דשיעור שתין נשמי הוא ו' שעות יעו"ש ותמהני דבזוה"ק פ' ויגש (דר"ו ע"ב) איתא הא תנינן דדוד מלכא הוי מתנמנם כסוס ושינתא זעיר האיך הוה קם בפלגית לילא האי שיעורא זעיר הוא ולא הוה איתער אפי' בתלתית לילא כו' (ר"ל שמקשה דהאיך הוה דוד קם בפלגא דלילא הא לא יישן יותר משינת הסוס ולפי זה השיעור לא הי' מהראוי לעמוד אפי' בשליש הלילה רק קודם דשינת הסוס לא הוי ד' שעות) דמבואר משם דאפי' ד' שעות לא הוי שינת הסוס וצ"ע אמנם יש להעיר על הלבוש דא"כ נשים דאינם מחייבים במ"ע של והגית וכמו שהוכיח הצל"ח בברכות (י"א ב') והם מברכים ג"כ בה"ת כמבואר בסי' מ"ז ומשמע דהם מברכים ב' הברכות וא"כ ה"ל לברך ברכה א' אחר הלימוד ובבקר רק ברכה א' ואם אמנם כי יש לדחות זה אולם רואה אני מכל הראשונים דלא ס"ל כדברי הלבוש. ע' בס' יראים (סי' ט"ו) שכ' דקיי"ל דאין מברכין ברכה אחרונה על תפילין כי היכא דקיי"ל גבי ברכת התורה דלא מברכין אחרי' יעו"ש ובתר"י (פ"ק דברכות) כ' דהב' ברכות הם א' על תורה שבכתב וא' על תורה שבע"פ וע' במקנה קידושין (דף ל') וע' שו"ת מהר"ם מרויטינבורג (ח"ג סי' צ"ז) שכ' וז"ל אין לנו בכל המצות כיוצא בהן חוץ מברכת התורה שמברכין עלי' ג' ברכות כו' ואע"פ שהן ג' ענינים אין בהם בכל אחת מה שיש בשני' כו' יעו"ש וע' בבעל המאור פ"ק דברכות שכ' וז"ל ג' ברכות דרב יהודא ור"י ור"א כנגד תורה ומשנה וברייתא דר' ישמעאל וכתב עליו הראב"ד בהשגותיו אטו כל ענין תורה לאו ענין א' הוא ולמה צריך ברכה לכל א' וא' כו' ועוד היכן מצינו כלל לברכות בשביל מצות הרבה אבל לא אמר ר"פ אלא משום דמספקא לי' הי נינהו עיקר עכ"ל מבואר מכל אלו הראשונים דלא ס"ל כסברת הלבוש ויישבו קושיות הלבוש בתירוצים שונים ותמהני עלי' שלא ראה לכל דברי הראשונים הללו. ודרך אגב אעיר על מ"ש הסמ"ג (מ"ע סי' כ') שכ' שם ובפ"ק דברכות אמר ר' יוחנן דאף לתלמוד צריך לחזור ולברך וכן הגירסא בסדר רב עמרם עכ"ל וכ' ע"ז הר"ר אייזיק שטיין בביאורו לסמ"ג וז"ל דעיקר גירסת רב עמרם היתה לחזור ולברך ומזה מוכח דמיירי בלימוד אחר ק"ש וקצת תימה שאמר המחבר שר"י אמר אף לתלמוד והם דברי ר"א ור"י לא אמר כן ע"ש מה שדחק בזה. אולם בהגלות אלינו סדר דרב עמרם גאון מבואר שם (בדף ב' ע"א) וכן העתיק משמו בתוס' ר' יהודא חסיד לברכות (די"א ע"ב) וז"ל למקרא צריך לברך למשנה א"צ לברך ור"א אומר אף למשנה צריך לברך אבל לתלמוד א"צ לברך ור"י אומר אף לתלמוד כו' עכ"ל מבואר דלא כהר"א שטיין דעיקר החידוש בנוסחת ר"ע לחזור דליתא רק דשם הגירסא דר' יוחנן אמר אף לתלמוד כו' וע"ש בעמודי שלמה למהרש"ל מה שפי' שפיר בדברי הסמ"ג ובהגלות אלינו דברי ר' עמרם ראינו כי צדקו דבריו

(טו) והנה בנהרות הגדולות דמברכין עליהם מבואר במ"א (סי' רכ"ח סק"ג) דלאו דוקא הני דכתיבי בקרא אלא על כל הנהרות הגדולות מברכין ולא כהתוס' בברכות (דף נ"ד) וראיתי' להיין הרקח בברכות (פ"ט מ"ב) וז"ל ראיתי שדברי התוס' הם גמרא ערוכה דאיתא והאידנא דשני פרסאי נהר פרת אין מברכין ואם איתא כדברי המ"א מאי נ"מ אי שניא או לא. לא יהא אלא כשאר נהר גדול ובע"כ צ"ל כדברי התוס' דעל שאר נהרות גדולות אין מברכין ותימה גדולה על הרב מ"א עכ"ל. אמנם באמת דברי המ"א נכונים ודברי היין הרקח המה תמוהים. דהא כ' המ"א שם וז"ל ועוד למה לא יברכו על שאר נהרות גדולות שנבראו מז' ימי בראשית עכ"ל הרי שדעתו דאף דמברכין על נהרות גדולות הוא דוקא אם נבראו כך ולא כשנשתנו דאז גם הוא מודה דלא יברכו וכ"כ המ"א שם להדיא בסק"ד דבמקום שחפרו ושינו מהלכם אין מברכין ע"ש א"כ לק"מ מהש"ס הנ"ל דהיכא דנשתנו גם המ"א מודה דאין מברכין

(טז) והנה ראיתי בס' אור חדש (בדיני ברכת הנהנין ברכת בפה"א סי' ג') שכ' דמברכין בפה"א על זנגבל רטוב ויבש. וכ' הב"ח דהיינו דוקא כשישראל מבשלו ומרקחו אבל לא ע"י עכו"ם ומשמע דאינו ראוי לאכילה כמות שהוא בין יבש ובין רטוב כו' ובעל נפש יחמיר כב"ח כו' ואח"כ ראיתי בגמ' ברכות דל"ו ב' ז"ל דמקשה על הא דאמרו לי' רבנן לאמימר כס זנגבל ביומא דכיפורא פטור מרבא דאמר האי המלותא דאתיא מבי הנדואי שריא ומברכין עליו בפה"א ותירץ לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא הרי בהדיא דלא כב"ח וצ"ע עכ"ל. ודבריו תמוהים דהמעיין בב"ח (סי' ר"ג ס"ב מבואר אדרבה דכל חילי' דהב"ח הוא מהש"ס הזה דמבואר דזנגביל יבש אינו נאכל כמות שהוא חי ואית בי' משום בישולי עכו"ם והש"ס מקשה מבישולי עכו"ם וכמו שפרש"י שם ובלח גם הב"ח מודה דלית בי' משום בישולי עכו"ם כיון שנאכל כמות שהוא חי (הן אמת שהמ"א סי' ר"ג סק"ד כ' דיש לפרש הש"ס דמקשה מברכה ולא מבישולי עכו"ם וחלק על הב"ח. אבל להקשות על הב"ח מהש"ס הוא תימה דרש"י פי' כהב"ח וכן נוטה פשטות דברי הש"ס