עמודי אש לו

ערופה דכ"ט ע"ב) פסק דבידי אדם אפשר לצמצם ובי"ש א"א לצמצם ע"ש (דבידי שמים יותר א"א לצמצם מבידי אדם כמבואר בש"ס וע"כ צ"ע לכאורה על הלבוש עט"ז (סי' נ"ה ס"ד) שכ' דבידי אדם א"א לצמצם משא"כ בידי שמים. אולם לא קשה כל כך כאשר יראה המעיין שם בעינא פקיחא. וע' מנ"י כלל פ"ז סק"ט) וע' ב"ח אה"ע (סי' קע"ה ס"ה) שכתב מיהו אפשר ליישב ולומר דרבינו סובר דנשמת בב"א אפשר לצמצם וכר' יוסי הגלילי עכ"ל והוא תמוה דהא אנן לא קיי"ל כר' יוסי הגלילי וכאשר תמה עלי' הב"ש שם סק"ה וע' בית מאיר שם שכ' שט"ס הוא וצ"ל א"א לצמצם ולא כר' יוסי הגלילי והן אמת שהא"ז פסק גם בי"ש אפשר לצמצם וכמ"ש למעלה אבל הטור בודאי לא יהי' נגד דברי אביו שפוסק דבי"ש אי אפשר לצמצם (וצע"ק מה שהביא בס' תרמ"ח דעת הראב"ד באחרונה דא"א לצמצם גם בי"א דלא כדעת הרא"ש) הנה ערכתי לפניך להקת הפוסקים אשר היא מחלוקת גדולה אם הלכה דבי"א אפשר לצמצם או לא ובדברי האגודה אני נבוך דבסוכה (סי' י') כ' דהלכה דבי"א אפשר לצמצם ובעירובין (סי' ה') פסק בשם ר"י דבי"א נמי א"א לצמצם (וצ"ע איזה ר"י הוא דר"י בעל התוס' ס"ל דבי"א אפשר לצמצם וכמ"ש הא"ז בשמו שהבאתי למעלה ובחולין (סי' ל"ו) כ' דבי"א אפשר לצמצם בטורח גדול וצע"ק ומדברי הרמ"א הי' נראה לכאורה דסובר להלכה דבידי אדם אפשר לצמצם ממה שפסק בח"מ (סימן רס"ח ע"ב) שנים שבאו כא' בד' אמות או שעומדים שניהם ונפלה המציאה לתוך ד' אמותיהן קנו שניהן ע"כ וראיתי להקצה"ח שם סק"א שתמה ע"ז דהא א"א לצמצם וע"כ הקני' מטעם ספק א"כ אינו מדוקדק מ"ש הרמ"א אח"כ או שעומדים שניהם כו' ע"ש וכן הקשה בספר שבילי תורה באה"ע (סי' קל"ט סי"ד) אמנם אם נימא דהרמ"א סובר דבי"א אפשר לצמצם א"ש דאין הקני' מטעם ספק רק בתורת ודאי ומיירי כשצמצמו ומ"ש השבילי תורה מסוגיא דגיטין (ע"ח א') דמקשה והא א"א לצמצם ע"ש לק"מ דהסוגיא קאי התם למ"ד דא"א לצמצם בידי אדם משא"כ להלכה ס"ל להרמ"א דפסקינן דאפשר לצמצם בידי אדם וכדעת הפוסקים שהבאתי למעלה דס"ל כן. ובזה הי' א"ש דברי הסמ"ע בח"מ (סי' ס"ו ס"ק ט"ו) שכ' דא"צ שימסור השטר מקודם אלא ה"ה בפעם אחת עם הכתיבה והש"כ שם תמה עלי' דהא א"א לצמצם ע"ש אמנם אם נאמר דהסמ"ע ס"ל להלכה דבי"א אפשר לצמצם א"ש דבריו אמנם דבר זה לקבוע להלכה לדידן צ"ע רב בש"ע איך קיי"ל להלכה ועשו"ת עטרת חכמים (חיו"ד סי' ס"א)

ודאתאן עלה נראה ודאי שיש לברך על התפילין כשנראה לעינינו דהמה מרובעים. ולא חיישינן משום א"א לצמצם דהא דעת הרבה פוסקים דאפשר לצמצם. וגם להסוברים א"א לצמצם א"כ הוי כעין ההיא דאמרינן בבכורות שם רחמנא אמר ליעביד כו', א"כ ה"נ כשצוה לנו הש"י להניח תפילין צוה שנעשה מה שיראה לנו שהוא מרובע והחכמים תקנו ע"ז הברכה וכן הלכה רווחת שמברכין על תפילין בלא שום פקפוק כלל ומדי דברי בו ראיתי להעיר ע"ד המלמ"ל (פ"ד מה' תפילין) שכ' וז"ל הרא"ש בתשו' כלל ג' סי' ג' כ' בתפילין אם די בברכה אחת או צריך ב' ברכות בהא איכא פלוגתא דרבוותא ואני מברך ב' ברכות וזה סותר מ"ש בסי' ב' ברכת תפילין של יד שייכה גם על תפילין של ראש וכאן הצריך ב' ברכות עכ"ל ואני תמי' ע"ז הפלא ופלא דבאמת אף שצריך ב' ברכות מ"מ קיי"ל דברכת ש"י קאי גם על ש"ר דבש"ר צריך ב' ברכות. ולהכי כשאין לו אלא ש"י מברך א' ואם אין לו אלא ש"ר צריך לברך ב' ברכות וכשיש לו ש"י קאי הברכה גם על ש"ר ולהכי אסור להפסיק בין ש"י לש"ר וא"ש דברי הרא"ש וכן הטור העתיק ב' הדינים ונראה שתלמיד טועה כתבו וע' בספר חוקי חיים (אות ב' ס"ק מ"ד) שכ' שהמהרימ"ט הקשה למה אין מברכין על תפילין לקשור תפילין ועיי"ש מה שתירץ ומהתימה ממנו שלא ראה שבאמת המהרי"ט תירץ כתירוצו ע' שו"ת מהרימ"ט (חא"ח סי' ו') ושוב ראיתי בבני חייא בהגה"ט בא"ח (סי' כ"ה) שהביא דברי החוקי חיים ולא העיר עליהם והוא מהתימה

(יא) ויש לחקור בבונה בית על מכונו אם מברך שהחיינו וראיתי להמור וקציעה בא"ח (סימן רכ"ג) שכ' דאינו מברך ע"ש האומנם בשו"ת ח"ס חאו"ח (סי' קנ"ו) כ' ע"ז דתימה הוא דהא בתורה כתיב או בנה בית חדש וקיי"ל דחוזר מעורכי המלחמה ש"מ דגם זה חדש מקרי וא"כ בנ"ד יש לברך עכ"ד. ולדעתי לק"מ די"ל להמו"ק דס"ל דקיי"ל כר' יהודא וכמו שבאמת תמה המל"מ (פ"ז מה' מלכים) וכ' דמבבלי ומירושלמי נראה דקיי"ל כר' יהודא דלא פליגי כלל הת"ק ור' יהודא וכן משמע מתוך דברי הרע"ב דלא סיים במשנה ואין הלכה כר' יהודא כדרכו משמע דס"ל דקיי"ל כותי' ושוב הגיע לידי ס' משנה לחם שחיבר המו"ק וראיתי שם (ד"ד ע"ב) שכוונתי האמת בדעתו וז"ל שם. הבונה בית על מכונו נראה שאינו מברך כדקיי"ל גבי החוזר מעורכי המלחמה ודיקא נמי דלתני הבונה בית סתמא אלא לאו אקרא סמוך למימרא בית חדש דומיא דהתם עכ"ל הרי כמ"ש דאדרבה למד זה הדין מעורכי המלחמה והיינו דס"ל כהמל"מ דלא פליגי כלל הת"ק ור' יהודא הן אמת שמאד נפלאתי על המל"מ והמשנה לחם שדעתם דלא פליגי כלל אר' יהודא הא בתוספתא (פ"ז דסוטה) איתא נפל ביתו ובנאו ה"ז חוזר ר' יהודא אומר אם חידש בו דבר חוזר ואם לאו אינו חוזר ע"כ מבואר להדיא דת"ק פליג אר' יהודא וצע"ג וגם לא זכיתי להבין דברי המל"מ שכ' וז"ל ומיהו אפשר לומר דשאני אשה דכתיב בה חדשה למעוטי מחזיר גרושתו אבל גבי בית דליכא מיעוטא כו' וכ"כ הפני משה בירושלמי סוטה (פ"ח ה"ו) והוא מהתימה דהא גם גבי בית כתיב בית חדש וראיתי בלח"מ בה' מלכים שם שתמה על הר"מ וכתב שיש דינים בירושלמי שלא העתיקם הר"מ גבי בית אמרו פרט לנפל ביתו ובנאו עכ"ל ותמהני דמה לו לחפש בירושלמי הא זה הדין המבואר במשנה בסוטה לר' יהודא. וכבר כ' רבינו בפי' המשנה דלא קיי"ל כר' יהודא והיינו משום דהת"ק חולק וכן נ"ל שהוא דעת האגודה שהשמיט דברי ר' יהודא ש"מ שלא ס"ל כותי'. ומה גם לפמ"ש הב"ח באו"ח (סי' ש"נ ס"ב) על מ"ש הב"י שם דהטור סובר דת"ק לא פליג אהא דאמר ר' יהודא בעירובין (צ"ח ב') וכ' הב"ח ע"ז וז"ל. הא ליתא דדוקא היכא דאמר ר' יהודא אימתי ובמה במשנתינו אינו אלא לפרש דברי חכמים כדאיתא ס"פ חלון וא"כ הכא דליכא אימתי ובמה ודאי לאפלוגי אתי עכ"ל א"כ גם הכא ודאי פליג הת"ק עם ר' יהודא. אלא דהך כללא דכייל לן הב"ח צ"ע טובא ומצאתי להק"נ בעירובין שם שכ' שדברי הב"ח תמוהים אולם בכ"ד מבואר להדיא בתוספתא דת"ק פליג ובודאי הלכה כמותו וע"כ נראה דיש לברך לפ"מ דקיי"ל כת"ק דר' יהודא ויש ללמוד בכאן לענין ברכת שהחיינו מעורכי המלחמה וע' בשיטה מקובצת לברכות (נ"ט ב') שגם היא למד לכאן לענין מכרה וקנאה דא"צ לברך כמו בעורכי המלחמה בשגרש אשה והחזירה. וראיתי בס' קובץ על יד ה' ברכות (פ"י ה"א) שכ' בשם הק"נ שיש לברך ולא נודע אלי טעמו אולי הוא מטעמא שכתבתי

(יב) ויש לעיין בהא דמבואר (בסי' רכ"ו) דאם רואה אילנות שפרחו ביומי דניסן דמברכין עליהן אם יומי דניסן דוקא או לא וראיתי בשו"ת השיב משה (חא"ח סי' ח') שכ' דה"ה אם הוציאו האילנות אחר ניסן דמברכין. ולי צ"ע בדבר דהא כ' בשו"ת הלק"ט (ח"ב סי' כ"ח) דאם קדמו להוציא לפני חודש ניסן אין מברכין דיומי דניסן דוקא. א"כ ה"ה בהוציאו אח"כ אין מברכין וכ"כ בזכור לאברהם (ח"ג חא"ח אות ב' סי' כ"ו וכ"ח) כההלק"ט. ומ"ש בברכ"י דההלק"ט כ' דינו דוקא בשקדים לא נהירא כן מדברי ההלק"ט. וגם מדיוקו שדייק יומי ניסן הן אמת שראיתי להא"ר בשם הצידה לדרך ובאור חדש דיני ברכות ולהמחצית השקל והדרך החיים שכ' דה"ה לאדר ואייר מברכין יעו"ש. א"כ הוי לכאורה ספיקא דפלוגתא ואין לדייק משו"ת מהרי"ל (סי' קמ"ג) שכ' וז"ל למאן דנפיק ביומי ניסן וחזי בו אילנא דאי לא בירך בזמנא קמא מברך בתר הכי כל זמן שלא גדלו הפירות עכ"ל דדעתו דמברך אחר ניסן. אולם אינו מוכרח דהא כ' וטעמא משום דאותו שמחה עדיין קיימא א"כ הברכה שמברך אח"כ היא אמה שראה ביומי דניסן ואינו מוכח היכא דמלבלבי בתר ניסן אם מברך. אמנם נראה שההלק"ט והזכור לאברהם כתבו דבריהם לפי שלא נגלה בימיהם חי' הריטב"א לר"ה ששם (די"א ע"ב) כ' וז"ל ויומי דניסן לאו דוקא אלא כל מקום ומקום לפי מה דמלבלבי עכ"ל מבואר להדיא דלא כההלק"ט דיומי דניסן דוקא וא"כ נקטינן דבין דמלבלבי באדר או באייר צריך לברך

(יג) וראיתי לחקור בהא דמבואר (בסי' ר"ב ס"י ומ"א שם ס"ק כ"ב) דפירות שרוב אכילתן ע"י בישול מברכין על מרק שלהן אם כבוש הוי בזה כמבושל וכמה הוי שיעור הכבישה והנה נ"ל פשוט דאמרינן בזה דכבוש הרי הוא כמבושל דמ"ש מכל התורה דכבוש דינו כמבושל וכ"כ הפרמ"ג במ"ז (סי' ר"ב סק"י) ומצאתי שנשאל בזה בשו"ת הלק"ט (ח"ב סי' קנ"א) והשיב דכבוש הוא כמבושל. ולא כהחיי אדם (כלל נ"ב ס"ב) שהניח בצ"ע אם לענין זה אמרינן דכבוש הוא כמבושל וכמה שיעור הכבישה ראיתי להקדים דברי המהרלנ"ח (סי' מ"א) שנשאל במי צמוקין שנגע בהן העכו"ם ורצו להתירו כיון דלא דרי על חד תלת וע"ז כ' המהרלנ"ח וז"ל. לו יוכח שהי' הצימוקין נעצרים בקורה דדוקא בשמרים וחרצנים בעינן דנפקא ד' מגו תלתא כיון שאין שם עיקר עצמות הענבים שכבר יצא ביין ולפיכך אי בציר מהאי שיעורא מפיק קיוהא בעלמא הוא אבל בצימוקין שעומד בתוכן כנוס עיקר ועצמות הפרי עדיין אע"פ שלא יצא מהן אותו השיעור לפי שנתייבש הלחות שבתוכן עכ"ז כח הפרי העומד בתוכן נותן טעם חזק כל כך והרי הוא כיין גמור אע"פ שלא יצא שיעור הראוי עכ"ל. ונפלאתי ע"ז דהא מדברי התוס' והרמב"ן ההובא בר' ירוחם ומדברי הר"ן והרשב"א ההובא בה"ה (פכ"ט מה' שבת הט"ו) ומדברי הר"ן פ' ערבי פסחים מבואר להדיא דאפילו בצימוקין עצמן אם נעצרים בקורה ולא דרו על חד תלת לא הוי יין ודוקא בנדרכים ברגל לא בעינן על חד תלת וכמו שהובא כל זה בדברי מרן הב"י בא"ח (סי' ר"ד) וצע"ג. עוד כ' המהרלנ"ח דהצימוקים הי' כבושים ג' ימים. משמע דבצימוקים בעינן שיכבשו ג' ימים. והעתיקו דבריו הט"ז והש"כ ביו"ד (סי' קכ"ג) והט"ז והמ"א בא"ח (סי' ר"ב) וצ"ע לכאורה למה לי ג' ימים הא קיי"ל דבמעל"ע נעשה כבוש ומ"ש החיי אדם דהמעשה כך הי' לא נהירא להמעיין בדברי המהרלנ"ח בעצמם. ולכאורה חשבתי דמהרלנ"ח לשיטתו אזיל דבסי' קל"ח כ' וז"ל ולשיקרא הדבר כבוש לשיהי' דינו כמבושל צריך זמן והזמן שמצאתי בדברי הפוסקים הוא ג' ימים לסברת קצתם ולפחות בעינן יום ולילה עכ"ל [מבואר מזה שפחות ממעל"ע ליכא למ"ד דסובר דהוי כבוש. וכ"כ בשו"ת חו"י (סי' ק"א) שלא נמצא שום פוסק שיסבור שפחות ממל"ע יהי' כבוש וע"כ מה מאד נפלאתי על הכנה"ג ביו"ד (סי' צ"ג ס"ק י"ב בהגב"י) והרב פרמ"ג שם (במ"ז ס"ק ה') שהרא"ש והמרדכי כתבו בשם הריב"א דבי"ב שעות הוי כבוש יעו"ש. והוא מהתימה דהרא"ש (פא"מ) והמרדכי פ"ב דביצה כתבו בשם הריב"א דכבוש הוי מעל"ע ומ"ש הכנה"ג וז"ל דלהריב"א דביום א' הוי כבוש א"כ ה"ה בלילה אחת הוי כבוש וכיון דבלילה אחת הוי כבוש כו' אם לא שנחלק בין לילה ליום וכמו שחלק רש"ל בא"ו שלו ואין טעם לחלק כיון דהשיעור אחד דודאי בלילה מי"ב שעות קאמר עכ"ל ובמחכ"ת הא ליתא והרש"ל באו"ש (סי' פ"ה) שכ' אבל אם הי' החלב