עמודי אש לה

ק"כ) דהדיוקים שם סתרי אהדדי דברישא כתב אם נחתך הגט מקלף גדול פסול ובסיפא כתב דאם חתכו מגט משמע דאינו כשר רק כשהגט קטן יעו"ש ולהנ"ל א"ש דלא חש לדקדק בזה. כיון דמחצה על מחצה א"א כלל להיות כיון דא"א לצמצם. והנה איככה היא דעת רבינו הרמב"ם הנה התב"ש (סי' ט"ו ס"ק ב') כ' דמדברי הר"מ פ"ט מה' רוצח ופ"ו מה' שבועות מבואר דס"ל דא"א לצמצם בידי אדם. האומנם ראיתי להרב פרי מגדים ביו"ד (סי' כ"ג ס"ק י"א) שהניח בצ"ע אם הר"מ ס"ל כן יעו"ש באורך ונחזי אנן

הנה לפי דעתי נראה ברור דהעיקר כהתב"ש בדעת הר"מ דס"ל דא"א לצמצם בידי אדם ולא כהפרמ"ג וכ"כ הפרמ"ג בעצמו בדעת הר"מ בפתיחה לה' תערובות וכ"כ הלחם משנה ה' בכורות (פ"ה ה"א) וכ"כ בשו"ת נ"ב מה"ת (חיו"ד סי' ר') לפרש דברי הר"מ (פ"ו מה' מעשר שני הי"א) דלא יסתרו דבריו אהדדי ממ"ש בהלכה י"ב ומסולק בזה הוכחות הרב שער המלך ה' יו"ט (פ"ד הכ"ד) יעו"ש ודו"ק. וע' פרמ"ג בא"ח בא"א (סי' תמ"ו סק"ו) שהניח בקושיא דברי הר"מ האלו. אולם לדברי הנ"ב א"ש וכן נראה מהראב"ד ה' סוכה (פ"ה הט"ז) שהבין כן בדברי הר"מ. וכן מצאתי ראיתי לרבינו הרמב"ם בה' טומאת מת (פכ"ד ה"ד) שכתב שם א"א לצמצם ושם מיירי בידי אדם דהא יש שהות וכמ"ש התוס' בכורות (י"ז ב') וכ"כ הר"מ להדיא בפי' המשנה (עירובין פ"ד) דא"א לעשות מרובע דא"א לצמצם בידי אדם וכ"כ בדעת הר"מ בשו"ת פני יהושע (ח"ב חאה"ע סי' ע"ד) ובשו"ת מנחת יהודא (חא"ח סי' נ"א) ומהרי"ט אלגזי בכורות (פ"ב סי' כ') והיין הרקח כלאים (פ"ט מ"ד) וצל"ח פסחים (ל"ד ב' ד"ה מכדי). וכן מוכח ממה שפסק הר"מ בה' קרבן פסח (פ"ג ה"ד) בחבורה שאבדו פסחיהן ואמרו לא' צא ובקש ושחוט כו' אם שחטו שניהן כו' דפטורין מלעשות פסח שני וקשה אם אפשר לצמצם בידי אדם הא יוכל להיות דלא עשו כלל דאין נמנין על ב' פסחים כא' (ע' מהרש"א פסחים צ"ח ב' ברש"י ד"ה ושלהן) אע"כ דסובר דא"א לצמצם בידי אדם. ומה שהקשה הפרמ"ג מה' שבת (פ"ו הי"ח) דפרוץ כעומד מותר לק"מ דאף שא"א לצמצם מ"מ ספק מקרי וס' דדבריהם להקל ובפרט בעירובין דהקילו בספיקו ומה שהקשה מה' כלאים (פ"ז הט"ז) דגם שם כ' דפרוץ כעומד מותר לכאורה הי' אפשר לומר עפמ"ש התוס' דהוי ס"ס שמא עומד מרובה ושמא פרוץ כעומד והר"מ אזיל לשיטתו שפסק פ"ג מה' א"ב דס"ס משם א' הוי ס"ס ולהכי התיר בה' כלאים. אולם יותר נראה דהר"מ העתיק הדין דפרוץ כעומד מותר ונ"מ לכלאים בח"ל דהוי מד"ס ועשו"ת ר"ע איגר (סס"י קכ"ז). ועשו"ת מהרמ"ע מפאנו (סי' ע"ד) שדבריו צריכין לי עיון ומה שהקשה מפ"ב מה' בית הבחירה שלא הזכיר בחוט הסיקרא דמרווח בה פורתא כמו דאמרינן בש"ס למאן דסובר דא"א לצמצם. הנה אי בעינא אמינא דהר"מ סובר דעד כאן לא הצריכו לומר דמרווח בה פורתא רק קודם שחידשו מהכתוב דמיד ד' עלי השכיל אבל כשהקשו ממדת מזבח והכריחו לומר דרחמנא אמר לעביד ומיד ד' עלי השכיל א"כ גם לענין חוט הסיקרא י"ל כן. אך באמת לא נצרך לומר כן. ובמח"כ הפרמ"ג נעלם ממנו מ"ש התיו"ט במס' מידות (פ"ג ה"א) דלהכי כתב הר"מ דיש מהסורג ולמעלה כששה טפחים ולא כתב ששה משום דמרווח בה פורתא ולהכי לא הוי ששה ממש. וכן ראיתי להגאון המובהק מהר"י היילפירין נ"ע בספר כ"י שלו ה' בנין מזבח (ס"ק ל"א) שכתב כן בפשיטות ושם הביא דברי הר"מ בפי' המשנה סוטה (פ"ט מ"ג) דסובר שם דא"א לצמצם בידי אדם וא"כ אדרבה שבה הסתירה הזאת לראי' לשיטתינו בדעת הר"מ ומה שהקשה הפרמ"ג ממ"ש הר"מ דטבלא של חרס שנחלקה לשנים דמהני וע"כ דאפשר לצמצם. נראה ליישב דהנה התיו"ט במס' כלים (פי"ב מ"ו) הקשה דלמה חכמים מטהרין מ"ש טבלא מתנור שנחלק לשניים דאמרינן א"א לצמצם. ונראה דהנה עוד הקשה התיו"ט דהא טבלא כשנחלקה איננה מוקפת לבזבזים מד' רוחותי'. ותירץ דבטבלא ליכא קפידא כולי האי ע"ש ואנכי הרואה בב"י יו"ד (סי' ר"א) שכ' וז"ל ואפשר דבנטלו כל שפתותיה איירי ואפ"ה מקבלת טומאה כיון שמתחלה היתה מקבלת ועכשיו לא נשברה לגמרי ומוכח מדבריו שם שמה"ת מקבלת טומאה טבלא שנחלקו לבזבזי' אך בבדק הבית שם חזר בו ע"ש. ובהיות כן אמינא דבהא נחלקו הת"ק וחכמים דהת"ק ס"ל דמה"ת מקבלת טומאה כיון שמתחלה הי' לה לבזבזין אבל חכמים סוברים דמה"ת אינה מקבלת טומאה אבל חכמים גזרו טומאה ע"ז כיון שנשארו לה מג' רוחותיה ואתי לאחלופי וא"כ א"ש קושיות התיו"ט דנהי דבתנור אמרינן א"א לצמצם מ"מ בטבלא כיון שטומאתה אינו אלא מדרבנן לכן מקלינן ומעתה א"ש דברי הר"מ דשאני הכי כיון שהוא רק מדרבנן אמרינן ס' להקל. וכה"ג כ' הראב"ד בביאורו למס' עדיות (פ"ג מ"ח) לפי הבנתו דמיירי בסל עץ וכ"כ הראב"ד בביאור לת"כ (פ' שמיני פ"ז ס"ד) ע"ש ודו"ק

והנה זה לי ימים אשר עמדתי למה השמיט הר"מ בה' שבת דמותר להדליק בבגד שהוא ג' על ג' וכר"ע לגבי ר"א בשבת (כ"ט א') וכ"ה בפי' המשנה להר"מ שם וע' חי' פני יהושע שם. וכן ראיתי שפסק בתשב"ץ קטן (סי' ד') ובאבודרהם ( (בסדר מעריב של שבת) ובכל בו (סי' ל"ו) ובהיותי בזה מצאתי שהעיר בזה על הרא"ש הקרבן נתנאל פ' במה מדליקין (סי' י"ח) ושוב ראיתי שהעיר כן על הר"מ במקום בינה ה' יו"ט (פ"ב הי"ב) האומנם עם האמור בדעת רבינו דסובר דא"א לצמצם גם בידי אדם יש ליישב זה דהא הך דינא לא משכחת לה רק בג' מצומצמות דבפחות מג' גם מעיקרא לא הוי כלי ואם הוא יותר פורתא גם כשיהי' מדליקין יהי' עדיין כלי וכמ"ש רש"י שם בשבת (דכ"ח ב') וא"כ לא משכחת הך דינא רק בג' על ג' מצומצמות וא"כ ר"א לשיטתו בבכורות (די"ח ע"א) דסובר אפשר לצמצם וגם לר"ע אמרינן שם דיוכל לסבור דאפשר לצמצם וע' מלוא הרועים (אות א' ערך אפשר לצמצם) וגם לפי דבריו בידי אדם, ס"ל לר"ע אפשר לצמצם וע"כ שפיר פליגי בזה משא"כ להר"מ דפוסק דא"א לצמצם בידי אדם א"כ לא משכחת לה להך דינא ולכן השמיטו וא"ש ודו"ק וע' מ"א (סי' רס"ד סק"ד) שהעתיק להך דינא דביו"ט אסור להדליק בבגד שהוא ג' על ג' וצ"ע לכאורה הא בסי' תרמ"ח פסק דא"א לצמצם וצ"ל דלחומרא בעלמא נקטי' דאם נראה אלינו שהוא ג' על ג' אסור להדליק

והנה במשנה דמכשירין (פ"ב מ"ד) איתא הטורף את גגו ומכבס את כסותו וירדו עליהן גשמים אם רוב מן הטמא טמא כו' מחצה למחצה טמא. והר"מ בה' טומאת אוכלין (פ"ב הכ"ז) לא העתיק דאם מחצה על מחצה טמא וכבר תמה ע"ז בתוס' חדשים שם וכ' וז"ל ונראה טעמו דכיון דלא ידעינן רוב טהור אליבא דת"ק דהלכתא כותי' אלא ע"י טיפין עבות כמ"ש הרע"ב ומעתה הדבר נמנע למיקם עלה דמלתא ולידע אימתי מחצה על מחצה מש"ה השמיטו עכ"ל ולפ"ז הי' נראה לכאורה דהר"מ ס"ל אפשר לצמצם דאל"כ מדוע העתיק בשאר מקומות הדין דמחצה על מחצה דהא א"א לצמצם וכיון דא"א למיקם עלה לא ה"ל למיתני וכמו שהשמיט במכבס את כסותו אך באמת קושיות התוס' חדשים מעיקרא לק"מ דהר"מ לא הוצרך להביא זה כיון שכבר כתב בה' כ"ו במי שפיכות דמחצה על מחצה טמא ולמה לו לכפול זה כאן דהיא היא אבל עיקרו לא בא להודיעני כאן רק שגם מי שפיכות שבכסותו המה טמאין וא"כ למה לו לכפול הדין דמחצה על מחצה שכבר כתבו בהלכה הקודמות וע"מ רמזו בלשונו ירדו עליהן גשמים ורבו הנטיפות הרי רבו גשמים עליהם והנוטפין מהן טהורים עד כאן לשונו. מבואר דדוקא כשרבו טהורין ומחצה על מחצה טמאין וא"כ מעיקרא לק"מ. וע' ר"מ ה' גניבה (פ"ז ה"ה) חסרה ועמדה על מחצה יקיים עמדה על פחות ממחצה או על יתר ממחצה וקיץ עד שיעמידנה על מחצה עכ"ל משמע לכאורה מזה דס"ל אפשר לצמצם אך אין ראי' משם דהא הטעם מה שבמחצה יקיים הוא משום שיהיו שקל ובפחות מזה חיישינן שמא ירמה בשקל ע"כ בהאי פורתא שא"א לצמצם לא הוי הונאה דהא לפי דעתו הוי שקל וז"פ. ולכאורה קשה על מ"ש דהר"מ סובר דא"א לצמצם. ממ"ש בה' טומאת אוכלין (פ"ח ה"ב) דחרחור פחות מכאצבע דהוי חיבור דאמאי כתב פחות מכאצבע דאפי' בכאצבע נימא דלא הוי חיבור דא"א לצמצם וע' בתפארת ישראל במס' טבול יום (פ"א מ"ג) שכ' דכאצבע טהור דא"א לצמצם והוא תמוה דמשום דא"א לצמצם הי' מהראוי להיות דינו כפחות מכאצבע ואולי משום דבטבול יום הקילו וזה אפשר טעמו של הר"ר וואלף וורמייזא שהביא התיו"ט שם שחילק בין טבול יום לשאר טומאות ובזה י"ל מה שהעתיק הר"מ המשנה כצורתה והרב המגיה הניח בתימה דלמה לא הכריע הר"מ בזה ע"ש ולהנ"ל א"ש. דכיון דהר"מ שם מיירי בין בטבול יום בין בשאר טומאות לכן לא הכריע דאין הדין שוה בשניהם וע' ר"מ ה' איסורי מזבח (פ"ג הי"א) בכ"מ שם שכ' וז"ל ושם העמידו הפסוק בזה פי' למיתה וזה פי' לחיים ומפני שא"א לצמצם השמיטו רבינו עכ"ל הנה מבואר מכל זה דדעת הר"מ דא"א לצמצם בידי אדם כהתב"ש ולא כהפרמ"ג והדברים נוגעים כלפי מ"ש בס' עקרי דינים חא"ח (סי' ב' סי"ב) להחליט הדבר דהר"מ סובר דאפשר לצמצם בידי אדם ובאמת הא ליתא כאשר נתבאר דהר"מ סובר דא"א לצמצם בידי אדם וע' בעין משפט סוטה (מ"ה ב') ובנר מערבי בירושלמי שם שציינו על דברי ר' אליעזר במשנה שם דכן פסק הר"מ והא ליתא דהר"מ פסק דלא כותי' דר"א סבר אפשר לצמצם והר"מ פסק א"א לצמצם ולכן כ' שמביאין עגלה בשותפות ומתנו

והנה דעת התוס' בכמה דוכתי דאף דבידי שמים א"א לצמצם מ"מ בידי אדם אפשר לצמצם כמבואר להמעיין בדבריהם וכן היא בפסקי תוס' בסוכה ולא כהחידושי הרז"ה ביו"ד (סי' קי"א) שכ' דהתוס' ס"ל דגם בידי אדם א"א לצמצם וליתא וצע"ק ממ"ש בפסקי תוס' בבכורות דגם בי"א א"א לצמצם וע' תוס' חיצוניות שבשיטה מקובצת לבכורות (כ"ב א' ד"ה בטלו) וראיתי למהרש"א בעירובין (ט"ו א' ד"ה פרוץ) שהקשו על מה שהביאו ראי' דאפשר לצמצם מפ' בהמה המקשה דהלכו באיברים אחר הרוב דקשה דא"כ אפי' בידי שמים יהי' אפשר לצמצם ולעיל כתבו דבידי שמים א"א לצמצם עכ"ד. ולענ"ד יש ליישב זה דההיא דפ' בהמה המקשה איירי דהאבר שיצא שהה שנוכל לעיין עליו ובכה"ג מקרי בידי אדם ועש"כ ביו"ד (סי' שי"ט) ומהרי"ט אלגזי בכורות (פ"ב סי' כ') ודעת הרא"ה דא"א לצמצם גם בידי אדם שכ"כ בשיטה מקובצת לב"ק (ס"א א') וז"ל וד' אמות מצומצמות לא ידעינן טעמייהו ולא איכפת לן נמי דהא קיי"ל דבידי אדם א"א לצמצם עכ"ל וכן נראה שהוא דעת הרא"ם שכ' בספר יראים (סי' קל"ז) דאפי' אם מחצה על מחצה כרוב עכ"ז בשחיטה אסור דא"א לצמצם עכ"ל הנה מבואר דאף דשחיטה הוי בידי אדם עכ"ז א"א לצמצם. וע' חי' הרשב"א קידושין (ס' א') שכ' דלא קיי"ל כר' יוסי הגלילי דסובר אפשר לצמצם ע"ש אולם הא"ז פסק דבידי אדם אפשר לצמצם שכן מבואר להדיא מדבריו (בח"א סי' תר"כ) בשם ר' יצחק בר' שמואל ויותר מזה האריך בח"ב (סי' קכ"ד) להוכיח דגם בידי שמים אפשר לצמצם [ומזה מוכח דדעת התוס' דבידי אדם אפשר לצמצם וכמ"ש למעלה ולא כהחי' הרז"ה דהא רבינו יצחק בר' שמואל הוא מבעלי התוס' וס"ל דבי"א אפשר לצמצם ועתוס' מעילה (ד"ב ע"א ד"ה שחטו) שכ' שא"א לצמצם שתהא שחיטה ממש בסיף הלילה כו' ואינו מוכח משם נגד מ"ש בדעתם] והרא"ש בבכורות (פ"ב סי' ד') ובתוספותיו (פ' עגלה