עמודי אש לד

ד' תיבות שהיא היפוך דבריו בסי' ס"ד שהבאתי ששם כ' דהוא רק ב' תיבות ואולי ט"ס בדבריהם [ע' רש"י תמורה (כ"ה ב') שכ' תכ"ד כדי שאילת שלום רב לתלמיד ואמרי לה תלמיד לרב עכ"ל ובבה"ג ה' אבל (דל"ז ע"ב) וכמה כדי דיבור כדי שאילת שלום תלמיד לרב ואמרי לה כדי שאילת רב לתלמיד ובדף ל"ה א' כ' וכמה כדי דיבור כדי שאילת שלום לרב ולא הביא האמרי לה. אולם ראיתי בס' הפרדס הגדול (סי' רצ"ד) ששם נעתקו כל דברי הבה"ג האלו ונשמטו שמה המקומות דכדי דיבור. נראה שהיא הוספה ואינו מבה"ג וע' ראב"ן (דפ"ח ע"ב) שכ' ותכ"ד כדיבור דמי וכמה תכ"ד שלום עליך. אחרי כ"ד שלום עליך רבי. דאמר ר"פ תרי תכ"ד הוי חד כדי שאילת תלמיד לרב וחד כדי שאילת רב לתלמיד כי אית לי' לר' יוסי תכ"ד כדיבור כדי שאילת רב לתלמיד דלא נפיש אבל כדי שאילת תלמוד לרב דנפיש שלום עליך רבי לית לי' לר' יוסי ונימוקו עמו עכ"ל מבואר דהיתה גירסתו משונה משלנו ולדידי' הוי כ"ד ב' תיבות] ומה מאד נפלאתי על רבינו הב"י בח"מ (סי' ל"ח) שכ' וז"ל כ' הר"ם פ"כ מה' עדות דתכ"ד הוי כדי שאילת שלום תלמיד לרב שהיא שלום עליך רבי ומורי עכ"ל ותמהני דאיך כ' כן בדעת הר"מ הלא שפתיו ברור מללו בפי' המשנה ובחיבורו דהוא רק ג' תיבות וראיתי בחי' ר"ע איגר ליו"ד (סי' רמ"ב סק"ב) שכתב שהר"מ בה' עדות סמך א"ע על מ"ש בה' ה"ה לענין כמה הוי כ"ד ויותר הי' לו לומר שסמך א"ע על מ"ש להדיא בה' שביעית דהוא ג' תיבות. וראיתי בשי"ת רשב"ש (סי' תק"ה) שכ' וז"ל אלא שבעל חשן משפט כתב דוקא תכ"ד כדי שיאמר שלום עליך רבי ומורי עכ"ל (כוונתו על טור ח"מ סי' פ' לענין טוען וחוזר וטוען) והנה בטוח"מ לא נזכר כמה היא השיעור מתכ"ד והיא הוספה מהרשב"ש והוא נגד הפוסקים דהשיעור הוא רק ג' תיבות וכמ"ש. וע' בתר"י פ"ב דברכות לגבי בין הפרקים שכתבו שם דברוך ד' המבורך לא הוי יותר מכ"ד והוכיח מזה הפרמ"ג במ"ז (סי' ס"ו סק"ג) שתכ"ד הוי ד' תיבות יעו"ש. ולענ"ד לא מוכח מידי לענין דינא דהנה ביד שאול ביו"ד (סי' רמ"ב ס"ק י"א) כ' דהפלוגתא אי הוי ג' תיבות או ד' תליא בזה אם התלמיד מותר לשאול בשלום רבו או דוקא לחזור יעו"ש וא"כ אין ראי' מר' יונה דהוא אזיל לשיטתו דס"ל דהתלמיד אסור לשאול בשלום רבו ואיני מותר רק לחזור שלום וא"כ הוי ד' תיבות משא"כ לדידן דקיי"ל דהתלמיד מותר לשאול בשלום רבו א"כ הוי כ"ד ג' תיבות

ומה מאד נפלאות נפלאתי על העטרת ראש (בעטרת תפארת ח"א ד"ל ע"א) שכ' וז"ל וגם מה שלא סיים המ"א ומארי ולא כ' רק שלום עליך רבי הוא בודאי טעות דתכ"ד הוי בתוך כדי ד' תיבות עכ"ל. ובאמת נהפוך הוא דדעת המ"א הוא כדעת כל הפוסקים וכמ"ש למעלה דתכ"ד הוי רק ג' תיבות (גם מש"ש דגם בשיחה הוי רק שיעור כדי דיבור לא ראה בתבואת שור (סי' י"ט ס"ק י"ג) שכ' דשיחה תיבה א' הוי הפסק ועפרמ"ג שם בש"ד סק"ד שהניח זה בצ"ע אולם בא"ח (בא"א סי' תפ"ז סק"א וסי' תל"ב סק"א וסי' נ"א סק"ג ומ"ז סי' ס"ו סק"ב) כ' כהת"ש. וע' חיי אדם בנ"א (כלל ה' סקי"ב) שכ"כ מסברא דנפשי' ולא ראה דברי התב"ש הללו ומש"ש שכן נראה מבה"ג ההובא בא"ר סי' קכ"ז סק"ז דענה אמן אחרי עצמו הוי כמדבר דברים בעלים אינו ראי' דהתם הרבותא דענה אמן הוי כמדבר דבר בטל ונ"מ אם דיבר עוד ואינו מוכרח דזה לבדו יהי' הפסק ומ"ש עוד ראי' מהש"ע לא מוכח מידי להמעיין בפרמ"ג שם)

וצלע"ק על שו"ת בית יעקב (סי' מ"ז) שכ' שמי שאמר לחבירו שקר אתה דובר הוי יותר מכ"ד דלא גרע ממ"ש התוס' בסנהדרין (דל"ב) דמי יימר כדאמריתי הוי יותר מכ"ד יעו"ש ולענ"ד הא ליתא דעיקר השהיה תלוי בהברה דשלום עליכם רבי הוי שמונה הברות. שלים היי ג' עליך ג' רבי ב' ס' הח' הברות. וכן שקר אתה דובר הוי שמונה הברות. שקר ג' אתה ב' דבר ג'. משא"כ מי יימר כדאמריתי הוי עשרה. מי הוי הברה א' יימר ג'. כדאמריתי ו' ס"ה עשרה הברות. וא"כ שקר אתה דובר לא הוי יותר מכ"ד ולכאורה הי' נראה דר"ת ס"ל דתכ"ד הוי ד' תיבות דהנה התוס' כתבו בשמו בפ' מרובה דלכן תקנו חז"ל דתכ"ד לא הוי הפסק לפי שלפעמים אדם עוסק בעסק וחבירו שואל לו בשלום והוא מוכרח להפסיק לכך תקני חז"ל דלא יהי' הפסק וראיתי בקהלת יעקב בתוס' דרבנן (אות ת' סי' שי"ד) שהקשה דמה תקנה היא זו הא אחר כדי דיבור לאו כדיבור דמי לכך העלה דר"ת ס"ל דתכ"ד הוי ד' תיבות יעו"ש. אולם באמת לא מוכח מידי ואחרי המחילה מכ"ת לא ראה דברי תוס' הרא"ש ההובא בשיטה מקובצת לנזיר רפ"ד וז"ל פי' ר"ת שיעור כדי שאלת תלמיד לרב שלום עליך רבי כדמוכח פ' מרובה ומ"מ המחובר בשום קנין או בשום מעשה ובא ונתן לו שלום עליך רבי חוזר לענין הראשון שהיו עסוק בתחלה ולא הוי הפסק אבל החמישי כו' ע"ש באורך דמבואר אדרבה דס"ל לר"ת דתכ"ד הוי ב' תיבות ומ"מ לק"מ קושיות הקהלת יעקב וכמבואר שם. וע' בדברי ר"ת בס' הישר (סי' ת"צ) מש"ש (וע"ש שכ' ואם הקנה וחזר בו הרי חזרתו מפורשת כל זמן שעסוקין באותו ענין ונראין הדברים שכמו כן במשיכה וקנין כסף דמי אלימו מקנין לא מצינו בהם חילוק בשום מקום עכ"ל וזה דלא כמבואר בח"מ סי' קצ"ה ס"ז וע' בב"י שם שדחה זה משום שלא ראה שהמה כובעים ממעיין טהור מדברי ר"ת וצע"ג)

וראיתי להעיר כאן ע"ד שו"ת גבעת שאול (סי' צ"ג) שכ' ע"ד המהרש"א בחי' אגדות בשבת (פ"ט א') וז"ל ומה שרצה לתרץ קושייתם דשאילת תלמיד לרב הוא שאינו נותן שלום לרבו רק שהרב שואל בשלומו תמיה היא דהא איתא שם להדיא דשאילת שלום לרב הוא שנותן שלום לרבי דקאמר שם כי לית לי' לר"י כדי שאילת תלמיד לרב שלום עליך רבי ומורי דנפיש כו' אית לי' ע"ש עכ"ל הגבעת שאול. ולדעתי צודקים דברי המהרש"א וכוונתו כך היא דב' שאילת שלום יש. דיש שאילת שלום ששואל לחבירו מה הי' לו בדרך אם הי' הדרך בשלום בלא פגע וזה יוצדק גם בתלמיד לרב ויש שאילת שלום ששואל לו בדרך חיבה ואהבה ונותן לו ידו ואינו שואל אותו כלל מה הי' לי וזה לא יוצדק בתלמיד לרב והנה אצל הקב"ה לא יוצדק דרך הראשון רק בדרך השני ולכן שפיר אמר משה כלום כו' וא"כ לא קשה מב"ק משאילת תלמיד לרב ששם שואל לי בדרך הראשון. וז"ב בכוונת המהרש"א ובחנם השיג עליו עת שאול ובעיקר הדין שפסק הב"י דאם שהה כדי דיבור בין הברכה לעשיית המצוה צריך לברך עוד הפעם. צל"ע טובא דמצאתי בחי' הריטב"א לפסחים (ד"ז ע"ב) ובחי' למגילה שכתב בשם מורו הרא"ה דדוקא אם שהה כדי שיעור הברכה שבירך אז צריך לחזור ולברך וא"כ עכ"פ הוי הרא"ה והריטב"א כס' דדינא נגד השה"ל. וס' ברכות להקל והב"י פסק כן משום שבימיו לא נגלו חי' הריטב"א האלו. אולם כאשר זכינו לזו צלע"ג אם יש לברך בשהה כ"ד

(י) ויש לעיין אם כאשר מניחין תפילין אם יש לברך עליהן או מהראוי שלא לברך עליהן ומה שהביאני לזה הוא לפי שראיתי בשי"ת זרע יעקב (חא"ח סי' ב') שכ' שמעידו לא בירך על תפילין לפי שצריכין להיות מרובעים וא"א לצמצם שיהי' מרובעין עכת"ד. והנה ראיתי בפסקי תוס' מנחות פ' הקומץ רבה (סי' כ"ב) שכ' יש מניחין תפילין בלא ברכה. הרוקח הניח והר"ר אברהם והריב"ק עכ"ל ואולי הי' טעמם מטעמו של הזרע יעקב הנ"ל לפי שא"א שיהי' מרובעים ואמרתי אתורה נא ואראה איככה נוטה דעת הפוסקים ברין אם ביד"א אפשר לצמצם

הנה רש"י בזבחים (דל"ח ע"ב) כ' מאי לאי אפלגי' דמזבח כנגד חצי גבהו וא"א לצמצם שלא יהי' מקצתו למעלה ומקצתו למטה. משמע לכאורה דס"ל דגם בידי אדם א"א לצמצם. עילה (די"ז ע"ב) דאם יש חצי זית נותר וחצי זית פיגול מחייב אמאי דהתרו בו. וכמו שפי' התוי"ט שם דברי'. וקשה דדלמא רובא מנותר והתרו בו משום פיגול ואינו חייב וכן להיפוך ע"כ צריכין אנו לומר דס"ל אפשר לצמצם בידי אדם וכמ"ש הכסף נבחר (כלל כ"ב סי' ד') ואין קושיא ממ"ש בזבחים דהתם בשפיכה כיון שהוא מרחוק כ"ע ס"ל דא"א לצמצם וכמ"ש בשי"ת מנחת יהודא (חיו"ד סי' ל') וע' כתובות (צ"ד א') גבי ב' שטרות היוצאים ביום א' דרב אמר חולקין לימא רב דאמר כר' מאיר ופי' רש"י שם במהדורא קמא דאפשר לצמצם שיהי' נחתמים בבת א' ועיי"ש בשיטה מקובצת שביאר דעתו באורך ומבואר משם דס"ל דבידי אדם אפשר לצמצם. וע' רש"י זבחים (ע"ג ב') גבי שמא יבאו י' כהנים בבת א' שכ' שם ואפשר לצמצם כי' דמשמע משם דס"ל דבידי אדם אפשר לצמצם וע"ש ד"ה ובבת אחת. וע' רש"י ר"ה (כ"ז א') על מה דאיתא שם בהלל ומגילה י' קורין כ' וז"ל וי' קילות יש כאן שא"א להם לצמצם דיבורם שלא יהי' א' לאחור או לפנים עכ"ל משמע מזה דס"ל דא"א לצמצם בידי אדם. וערש"י שבת (דצ"ד ע"ב) שכ' והא דתני פטור דאפיק חצי זית מכזית ומחצה דאע"ג דמצמצם לשיעור לאו מלתא היא ולא אמרינן אהני דאי שקיל מיני' פורתא תו ליתא לשיעורא עכ"ל משמע מזה דס"ל דאפשר לצמצם. וע' רש"י נדרים (ל"ט ב') ליעיילו שיתין ולוקמי יכנסן ששים בני אדם כא' לבקרו. וע' חי' אגדות למהרש"א שם שכ' שלאו דוקא דהא א"א לצמצם כו' ע"ש. אמנם נראה דרש"י ס"ל דאפשר לצמצם וא"ש. וע' רש"י גיטין (ט"ו ב' ד"ה הנוטל) דבכדי להצילו מקושיות התוס' משמע דס"ל דא"א לצמצם גם בידי אדם. וכמ"ש בספר זכרון שמואל (ד"כ ע"א) אולם אינו מוכרח כל כך. וע' רש"י יומא (ע"ט א') שכ' ע"מ דאיתא בש"ס ככותבות שאמר כגרענותה או בלא גרענותה ופירש"י דהמשנה או או קתני והקשו התוס' שם דלתני הקטן מהם דא"א לצמצם. וע' שי"ת שנות חיים (סי' קנ"ב) שביאר דבריהם דאי הי' אפשר לצמצם לא קשיא דליתני רק א' רק דהתוס' ס"ל דבידי שמים א"א לצמצם וא"כ א"א להיות שניהם שוים ובידי אדם אפשר לצמצם וא"כ נחזי אנן איזהו הקטן ולתני ע"ש וא"כ בכדי להצילו מקושיות התוס' הי' צ"ל דרש"י ס"ל דגם בידי אדם א"א לצמצם ולכן תני שניהם. ועכ"ז קשה לדחות דברי רש"י המפורשים בכמה דוכתי להדיא דס"ל אפשר לצמצם בידי אדם ונראה שכן הוא דעתו ושאר המקומות שנראה שסובר שא"א לצמצם יש לדחות כאשר יראה המעיין

והנה דעת הראב"ד נראה דסובר דא"א לצמצם בידי אדם וכמ"ש בתמים דעים (סי' רל"ב) וז"ל נ"ל דמחצה על מחצה כרוב דא"א לנו לצמצם בשיעורו עכ"ל. מבואר מזה דסובר דא"א לצמצם וכ"כ הטוא"ח (סי' תרמ"ח) בשם הראב"ד הובא בש"ע שם סי"א. וע' בש"כ יו"ד (סי' ר"א סק"ו) שהביא בשם הראב"ד בבעל הנפש שכ' א"נ כיון שא"א לצמצם בעינן רובו ע"ש שהש"כ הקשה דדברי הראב"ד שבבעל הנפש סותר למ"ש הב"י בשמו דמחצה על מחצה מותר ע"ש ונ"ל ליישב זה עפ"י מ"ש הרמב"ן בחי' לשבת (ס"ה ב') דכשבאו הנוטפין על הזוחלים אז מחצה על מחצה הוי כזוחלין וכשבאו הזוחלין על הנוטפים אז מחצה על מחצה אסור שכל במקומן חשיבים יעו"ש וא"כ יש ליישב בזה סתירת דברי הראב"ד שלא תקשו אהדדי שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר חיו"ד (סי' רי"א) שחכם א' רצה לחלק בזה מטעם חוזר וניער והוא ז"ל הקשה עליו וע"ש מ"ש בזה. ומהתימה ממנו שלא ראה דברי הרמב"ן שכל במקומו חשיבי וכה"ג איתא ביו"ד (סי' צ"ב) לענין תתאה גבר וא"כ משמע מזה דדעת הראב"ד והטור והש"ע דא"א לצמצם בידי אדם. ומיושב בזה מה שהקשה התוי"ט בהגהותיו לאה"ע (סי'