עמודי אש לג

הזבח כיון דהשתא הוי כמו שאוכל העיקר מקודם אבל לאכול הזבח מתחלה ע"ד שיפטור אותו בברכת הפסח אין לנו ללמוד ממשנה הזאת עכ"פ נראה דלדעת התוס' דס"ל הטעם משום שבירות עצמות ואסור לאכול הפסח מוכרחים המה לפרש המשנה כדעת הא"ז אולם עדיין אינו מוכרח כל כך. כאשר יראה המעיין והנה ראיתי להטל אורות (די"א) שכ' שדברי הש"כ סתראי נינהו דביו"ד סי' י"ט פסק דאין לברך אחר המצוה ובסי' רס"ה פסק דמברך אחר המילה ע"ש שהניח בצ"ע. ולא ידענא מאי קושיא דהא הש"כ שם הביא דעת הפוסקים דבמילה מברך אחר המילה דוקא דשמא ימלוך וא"כ להכי שפיר כ' הש"ך במילה דהמברך אח"כ יצא כיון דיש פוסקים כן ולשיטתם הוי כטבילת הגר דמברך אח"כ וז"פ. גם הלום ראיתי להחוקי דעת (אות כ' סק"ב) שכ' בשם הפר"ח וז"ל ואם שכח ולא בירך קודם הכיסוי יברך אח"כ ובכל המצוות מברך אח"כ וצ"ע איך נעלם ממנו דברי הרמב"ם ומו"ח מ"א מביאו בס' מגיני ארץ וז"ל כ' הרמב"ם העושה מצוה כו' אינו מברך אחר עשייתו כו' וצ"ע עכ"ל ושגם בזה ולא ראה בפר"ח (סי' י"ט) ששם הביא דברי הרמב"ם והאריך בזה דלא קיי"ל כותי'. ולא נעלם ממנו דבר. וע' בס' ארץ חמדה (סי' ל"ג ח"ב) שדעתו דאחר עשיית המצוה אינו חוזר ומברך וכ' ע"ז ונ"ל אפי' תכ"ד לעשיית המצוה עכ"ל. ונעלם ממנו שהוא פלוגתת האחרונים שהפר"ח ביו"ד (סי' י"ט) כ' דבתכ"ד יוכל לברך גם להרמב"ם והתב"ש שם חולק ע"ז ע"ש

וראיתי להעיר ע"ד שו"ת מהר"י מברונא (סימן פ"ד) שנשאל באשה שהדליקה נרות לשבת בע"ש ושכחה לברך ונזכרה אח"כ אם יש לה לברך והשיב דאף להא"ז אין לה לברך דלהדליק להבא משמע אבל על השחיטה לשעבר משמע וכיון דתקנו להדליק אין לה לברך עכ"ל ולפענ"ד ליתא לזה דהא ראיית הא"ז הוא מברכת הפסח והזבח. והנה שם תקנו לומר הברכה לאכול את הפסח. לאכול את הזבח. וכמבואר בתוספתא פסחים (פרק י') וכ"ה בפי' ר"ח לפסחים בסופו וכן העתיק הר"מ בפי' המשנה בסוף פסחים. (וצל"ע על מה שהעתיק בה' חמץ ומצה (פ"ח ה"ז) נוסח הברכה על אכילת שלא כהמבואר בהתוספתא) וכן הוא ברש"י ברכות (דמ"ח ע"ב) ובספר הפרדס (סי' נ"ב) ומ"ש בפסחים (דקכ"א ע"א) הוא לאו דוקא וכ"ה בר"ן פ"ק דפסחים וביותר שכן העתיק נוסח הברכה הא"ז בעצמו בה' פסחים (סי' רל"ו) וא"כ מבואר שאף שתקנו נוסח הברכה לאכול דמשמע להבא עכ"ז להא"ז פוטר את של זבח ששכח לברך עלי' מבואר דלא כמהר"י ברונא דכ' דהיכא דתקנו נוסח הברכה להבא גם הא"ז מודה דאין לברך אחר עשיית המצוה והא ליתא וכדכתיבנא

(ח) ויש לחקור בדבר שהוא רק משום מראית העין אם מברכין עליו וכן במנהגא אם מברכין והנה ראיתי בשו"ת פרי תבואה (סי' ס"ו) שחקר בעיסת כלבים שאין הרועים אוכלים ממנה שחייבת בחלה רק משום מראית העין אם מברכין עליו ודעתו שם שאין לברך ע"ש. ותמהני עליו שאשתמיט מיני' שו"ת הרשב"א (ח"א סי' תקכ"ה) בבן פקועה שא"צ שחיטה רק משום מראית העין דיש לברך ש"מ שגם בדבר שהוא רק משום מ"ע מברכין עלי' וע' פר"ח יו"ד (סי' י"ג ס"ק כ"ה) מה שהקשה ע"ז מדברי הר"ן אולם הבני חייא ביו"ד הגה"ט (סי' כ') הסכים דברי הר"ן להרשב"א ע"ש וכן נ"ל ראי' בזה משוכר בית בח"ל לאחר ל' דצריך לברך על המזוזה אף להסוברים דתוך ל' אסור לברך גם לכשירצה משום דמחזי כשלו. מבואר דמפני מראית העין יש לברך וע' פרמ"ג א"ח (סי' תרע"ו) שנסתפק באם הדליק בחנוכה נר א' ונזכר טרם שדלק השאר דהם רק משום הידור אם לברך. ובאמת הוא פלוגתת האחרונים דהפר"ח (סי' תרע"ב) דעתו שלא לברך ובשו"ת הלק"ט (ח"א סי' ג') דעתו דיברך והפרמ"ג לא ראה כל זה

והנה ראיתי בס' מלבושי טהרה (סי' ר' סק"א) שכ' באשה שרואה כתם שאין לה לברך כשטובלת כיון דהוא רק ספק ומנהגא ע"ש. ולענ"ד ליתא לזה דמה דקיי"ל דעל הספיקות אין מברכין היינו כשקרה לו ס' בדבר אם מחויב או לא או אם עשאה או לא וכדומה אבל דבר דניתקן על הספק בודאי דמברכין כמו בדיקת חמץ דמברכין וא"כ לפי מה שהשרישו לנו התוס' ברכות (י"ד א') סוכה (י"ד ב') עירוכין (י' ב') והרא"ש והרשב"א בברכות שם דמברכין על מנהגא בודאי דמברכין כשרואה כתם. ועשו"ת שאילות שמואל (חיו"ד סי' ע"ד) שכ' בפשיטות כן וע' שו"ת ח"ס חיו"ד (סי' קצ"א) שהאריך בדיני המנהגות ולפי דבריו פשיטא שיש לה לברך. וראיתי להחתם סופר שם שתמה דלמה חקרו הפוסקים אם יברך על המנהג הא איתא בפסחים (ד"נ ע"ב) דמנהגא היא מאל תטוש תורת אמך א"כ בודאי דמברכין כמו שמברכין על מצוה דרבנן מלא תסור יעו"ש ולדעתי לק"מ דהנה קיי"ל דעל ל"ת אין מברכין ע' פרמ"ג ביו"ד (סי' י"ט במ"ז סק"א) שכ"כ בשם האו"ה וכן ראיתי שכ"כ בס' הפרדס הגדול (סי' רט"ז) וע' היטב בשאלה ששאל הראב"ד להר"ר יוסף ן' פלא"ט ההובא באבודרה"ם (בברכת המצות) ובבעה"ע (ח"ב שער ג' ח"ב) והנה בס' הפרדס שם כתב דלהכי אין מברכין על ל"ת משום דאין זמנו קבוע ולפ"ז נסתר הוכחות הנ"ב מה"ת (חא"ח סי' ס' וס"א) שהוכיח שם דלא כדעת השואל דהעשה דתשביתו הוא רק קודם הפסח ולא בפסח דא"כ איך כ' הר"מ דמברכין כשבודק בפסח הא ליכא עשה רק לאו ואין מברכין ע"ז. אולם לפי המבואר לא מוכח מידי דהא הטעם דאין מברכין על ל"ת הוא משום דאין זמנו קבוע וכאן קבוע זמנו א"כ גם אם היא ל"ת הי' מהראוי לברך. אולם נראה דצדקו דברי הנ"ב לפ"ד הרמב"ם דהא בר"מ ה' תפילין (פ"ד הי"א) כ' דכשמניח תפילין בלילה עובר בלאו וא"כ למה אין מברכין בלילה כשמסירין אותן. ע"כ משום דהיא לאו ואין מברכין על לאו וכ"כ בעטרת תפארת (ד"מ ע"ב) ש"מ שס"ל להר"מ דגם היכא שזמנו קבוע אין מברכין על לאו וא"כ שפיר הוכיח הנ"ב מהר"מ דהעשה איכא גם בפסח. וראיתי להשער המים (סס"י ר"ט) שכ' שאין לברך על בדיקת הריאה דהיא לאו וכ' וז"ל אחרי שאלת המחילה רבה מכ"ת הלאו היא שלא לאכול טריפה אמנם עיקר הבדיקה הוא עשה והלמ"מ היא עכ"ל ודבריו תמוהים דהרי נודע דבדיקת הריאה הוא רק דרבנן והרמב"ם כ' שהיא מנהגא ואיך כ' השער המים דהוא הלמ"מ וכוונת הכנה"ג דהיא ל"ת דרבנן. וע' שער המים (סי' ל"ט סק"ב) שהוא בעצמו הביא שם דברי הפוסקים וע"ש שתמה על הר"ן דמוכח מהירושלמי פ' אין צדין דאיתא התם חש לומר שמא ניקבה הריאה חזקת בני מעים כשר דמוכח דא"צ בדיקה. וע"ז תמה דהא בירושלמי איתא רק בני מעים וי"ל דריאה בעי בדיקה ועוד הקשה דאמאי לא הביא מש"ס דילן בא זאב ונטל בכי מעים כו' ע"ש ודבריו תמוהים בעיני ודברי הר"ן צודקים דבאמת הר"ן הביא מש"ס דילן ודחה די"ל דלא קאי רק אבני מעים ולא על ריאה ומה שהביא מהירושלמי הנה אף שראיתי שגם הש"כ בס' הארוך (סי' ל"ט) הקשה כן עכ"ז לדעתי לק"מ. דהנה הירושלמי הזה הוא ג"כ בברכות (פ"ט ה"ג) ושם איתא שחיטה אימת הוא מברך עליה ר"י אומר עובר לשחוט יוסי בר נהוראי אומר משישחוט למה שמא תתנבל בשחיטתה מעתה משיבדוק הסימנין (ופי' הפני משה דאף לאחר שיבדוק הסימנין והן נשחטין כתיקונן ניחוש שמא ימצא איזה טריפות בבני מעים) ומשני חזקת בני מעים כשרין וע"ז הביא ראי' תני שחט ונטל הזאב כו' (וכן פי' הפר"ח ביו"ד סי' י"ט סק"ב דברי הירושלמי) א"כ שוב מוכח דגם בריאה אמרינן חזקת בני מעים כשר דאל"כ עדיין תקשה דגם משיבדוק הסימנין לא יברך שמא ימצא בריאה איזה טריפות אע"כ דאמרינן חזקת בני מעים כשר גם בריאה וא"כ צדקו דברי הר"ן עכ"פ מבואר דבדיקת הריאה הוא מדרבנן דלא כהשער המים וביותר תמוה מש"ש וז"ל ועט"ר הרב המופלא א"א הקשה עוד דבהדיא כ' הר"מ ז"ל דעשה הוא שהרי מנה אותו במ"ע בהקדמתו לחלק הראשון וגם הראב"ד ז"ל מודה לו אלא דפליג עליו דהוי לאו הבא מכלל עשה כו' ע"ש והוא הפלא ופלא דהתם מיירי הרמב"ם והראב"ד לבדוק בסימני בהמה וחיה ולא בבדיקת הריאה ואין לומר דגם השער המים מיירי לענין לברך כשבודק בסימני בהמה וחיה שהרי תירץ שהוא סעיף מסעיפי השחיטה מבואר דמיירי בבדיקת הריאה וא"כ דבריו שגבו ממני ועיקר התירוץ הוא משום שהוא ל"ת דרבנן ואין מברכין על ל"ת ובזה מיושב מה שהקשה בשו"ת הלק"ט (ח"א סי' קל"ז) דאמאי לא מברכין קודם התשמיש דהא מקיים ועונתה לא יגרע ע"ש ולהנ"ל א"ש דאין מברכין על ל"ת וא"כ מאי דמברכין על דבר דרבנן אף שהוא משום לא תסור ע"כ כוונתם על סיפא דקרא על פש התורה כו' דהיא מ"ע וכ"כ הר"מ בס' המצוות (מ"ע קע"ז) וכ"ה בחיבורו פ"א מה' ממרים ולכן שפיר מברכין עליו משא"כ במנהג דהוא משום אל תטוש דהוא לאו ע"כ אין מברכין עליו ומיושב קושיות הח"ס דעל כן חקרו הפוסקים בזה ודו"ק

(ט) ויש לחקור בשהה אחרי הברכה ולא עשה המצוה כמה צריך שישהה ויצטרך לברך והנה בטוש"ע א"ח (סי' ר"ו) הביא הב"י בשם השיבולי הלקט שצריך שישהה כדי דיבור דאז צריך לברך וכן פסק בש"ע שם. והנה כמה הוא השיעור מכ"ד נ"ל ברור דהשיעור הוא ג' תיבות שיאמר שלום עליך רבי או שלום עליך מורי. דכן מבואר בירושלמי ברכות (פ"ב ה"א) מ"ק (פ"ג ה"ז) נזיר (פ"ד ה"א) שבועות (פ"ב ה"ג) ועמ"ש השירי קרבן יומא (פ"ג ה"ג) וכ"ה ברי"ף (פ"ד דשבועות) ורש"י נזיר (ד"כ ע"ב) ושבועות (ל"ב א') וכ"ה ברשב"ם ב"ב (קכ"ט ב') ורא"ש ב"ק (פ' מרובה סי' ז') ושבועות (פ' שבועת העדות) וסמ"ג מל"ת (סי' ט"ז וסי' רמ"א) וכ"ה בתוס' נזיר (ד"כ ע"ב) וב"ב (קכ"ט ב') ופסקי תוס' שם ותמורה (כ"ה ב') וב"ק דע"ג (וכמ"ש בשמם הש"כ ח"מ סי' שנ"ה סק"ה) וכ"ה במאירי בבית הבחירה פ"ד דנזיר ורוקח (סי' רי"ג) והג"ה ברמב"ם (פ"ד מעכו"ם ה"ט) ואגודה שבועות (סי' כ') ונזיר (סי' ז') וכ"ה בנמק"י מ"ק פ' ואלו מגלחין וריטב"א נדרים (פ"ו ב') וכ"ה בתשו' רב יהודאי גאון ההובא בכל בו בשו"ת שלו (דק"ט ע"א) ובערוך ערך (ת"ך ב') וכ"ה בר"מ פי' המשנה פ"ד דשבועות ופ"ד דנזיר ובחיבורו (פ"ד דשבועות הי"ז) וכ"ה בשו"ת רדב"ז ח"ב בלשונות הר"מ (סי' קס"ג) ושו"ת מהר"ם מינץ (סי' פ"ה) ושו"ת מהר"ש שבשארית יוסף (סימן כ"ח) ומ"א (סי' ר"ו סק"ד) פרישה וש"כ יו"ד (סי' ר"י סק"ו) וסמ"ע (סי' פ' סק"ח וסי' קצ"ה ס"ק י"ט) אורים (סי' כ"ט סק"ב) ועטרת צבי (סי' קצ"ה סק"י) הגהות חדשות לסמ"ג למהר"י ציטלש (סי' פ"ו) נתיבות המשפט (סי' קצ"ה בחידושים ס"ק ט"ז) ובלוח ברכת הנהנין (פרק ט') וחיי אדם (כלל נ"ט סי' ז') ומנחת ביכורים בתוספתא נדרים פרק חמישי

ומזה יש להפליא על הט"ז א"ח (סי' ר"ו סק"ג) ולבוש שם. ותבואת שור יו"ד (סי' י"ט ס"ק י"ב) אור חדש דיני ברכת הנהנין (שער ו') הגהות ר' עקיבא איגר לח"מ (סי' כ"ט ס"א) הליכות עולם חולין נתיב ההוראה (פאר הלכה סק"ד די"א ע"א) שכתבו דשיעור תכ"ד היא ד' תיבות שלום עליך רבי ומורי דהוא היפוך כל הפוסקים שהבאתי וביותר יש לתמוה על הפרישה בח"מ (סימן ל"ח) שכ' שהוא ב' תיבות דמלבד דהוא היפוך כל הפוסקים עוד הוא סותר דברי עצמו בפרישה ובסמ"ע שהבאתי' ששם כ' שהוא ג' תיבות. ויש להעיר על הנמ"י נדרים (פ"ו ב') שכ' שם שהוא ד' תיבות שהוא היפוך מ"ש בפ' אלו מגלחין שהבאתי ששם כ' דהוא ד' תיבות. וכמו כן יש לתמוה על התניא רבתא (סי' ל') ששם כי דהוא