עמודי אש לא

אקב"ו לקדש אשה עכ"ז י"ל לדעת הר"מ שס"ל שפלגש אסור להדיוט והנבעלת בלא קידושין היא קדשה כמבואר בפ"א מה' אישות א"כ שפיר שייך לומר אקב"ו על העריות וכו'. וראיתי להרי"ף בתשובה (סי' רצ"ג) שנשאל אם מברכין ברכת אירוסין אחר הקידושין והשיב שאין ראוי לעשות כן כל עיקר מפני שהמצוות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן הלכך מברך ואח"כ נותן הקידושין עכ"ד. מבואר שס"ל שברכת אירוסין לא הוי ברכת השבח וכ' מפני שהמצוות כולן כו' וכמ"ש ה"ה ובחנם תמהו עליו ועמ"ש באבודרה"ם ה' ברכת נישואין (דקי"ד ע"א) וא"כ העולה מזה דאין ראי' מהר"מ דס"ל דבברכת השבח יש לברך מספק וכמו שנתבאר

וראיתי להתשב"ץ (ח"ב סי' ע"ד) שכ' וז"ל וגדולה מזו מצאתי בסמ"ק שר' טובי' הורה באותן שעושין אירוסין ומברכין ברכת אירוסין ואין עושין נישואין עד זמן מרובה שצריך לחזור ולברך בשעת הנישואין ברכת אירוסין מפני הלעז שלא יאמרו העומדים שם בנישואין ולא באירוסין זאת נשאת בלא ברכת אירוסין עכ"ל ולכאורה הדברים תמוהים וכי מפני הלעז יתירו לברך ברכה לבטלה ולעבור על לא תשא וע"כ דס"ל דברכת אירוסין הוי ברכת השבח וס"ל דבברכת השבח לא הוי ברכה לבטלה והנה דבר הזה דבברכת השבח ליכא משום ברכה לבטלה יש ללמוד מתורתו של רבינו הרמב"ן בתורת האדם (שער ההודאה) שכ' שם וז"ל וא"ת רב יהודא פטר נפשי' ברבנן דאמרי קמי' בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא בלא מלכות. רב יהודא תלמודא דרב הוי דלא הוי מצריך מלכות ועביד כרבנן ורבנן דברוכי הכי משום דלא מיחייבי אינהו בברכה אלא משום דחביב להו טובא מעיילי נפשייהו בנס לשבוח להקב"ה שלא בטל תורתו מינייהו וכה"ג שבח היא ולא לבטלה הוא כו' ע"ש באורך דמבואר מדבריו דבדרך הודאה ושבח לא הוי ברכה לבטלה וראיתי בכל בו (סי' מ"ג) לענין הלל שכ' וז"ל והראב"ד ז"ל פי' ואם התחיל גומר בברכה כו' ואין נוסח ברכה זו רק הודאה בעלמא כמו תשבחות והודאות שאנו אומרים בפסוקי דזמרה אך בירושלמי כתב גומר בלא ברכה ונראין הדברים כיון דברכה שא"צ היא ויש בה הזכרה ומלכות אם יברך יהי' עובר על לא תשא עכ"ל. ובכדי ליישב דברי הראב"ד נראה שהראב"ד סובר דבברכת הודאה ושבח אין בו משום ברכה לבטלה ואזיל לשיטתו שבס' תמים דעים שבהשגתו על בעל המאור סוף ברכות כ' וז"ל על מה שתמה הבעל המאור למה השמיט הרי"ף דהנכנס לכרך מתפלל שתיים דאוקמינא בכרך שדנין והורגין בו וכ' הראב"ד וכי יש הפסד בתפלה והודאה בכדי להקפיד בין שדנין ללא דנין גם באלו הברכות שתפס עליהם וכן בכל הברכות שבמשנה אומר אני שהם רשות ולא חובה כההיא דאמרינן בעירובין אנא כו' תדע דאין בהם אזכרה כו' מ"מ על כולן אם אומר ברכה ומלכות לא הפסיד עכ"ל מבואר דאזיל בשיטה זו. דבברכת השבח והודאה אין בו משום ברכה לבטלה הן אמת שראיתי להראב"ד בהשגתו לר"מ ה' תפלה (פ"א ה"י) שכ' וז"ל. אני דעת אחרת יש עמי בכל אלה. דר' יוחנן לא אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום אלא י"ח שהיא תפלת רחמים ובקשה ושוהה ביניהם כדי שיתחולל דעתו עליו ויתכוון דעתו לבקש רחמים. אבל תפלת שבת ויו"ט שאינן אלא הודאות לא אמר ר' יוחנן ואם יודה ויחזור ויודה ברכה לבטלה היא כו' עכ"ל וזה סותר לכאורה ממ"ש בשמו למעלה. ויש לחלק דנהי דיש בידו להודות להקב"ה אבל לכפול הודאה אחת ב' פעמים אסור וגם דברי הכלבו צע"ק שממ"ש בשמו ס"ל דגם בברכת השבח הוי ברכה לבטלה. ואלו בסי' א' גבי ברכת השחר כ' דאע"ג דמלשון הש"ס משמע דרק אם נתחייב בהן מברך אותן עכ"ז הגאונים החמירו בהן לברך בכל עת עכ"ל. וקשה האיך יכולין להחמיר בברכות הא ס' ברכות להקל ע"כ משום דהוי ברכת השבח ובהו מס' מברכין ולית בהו משום ברכה לבטלה. וע' בס' הפרדס הגדול (סי' ה') שכ' וז"ל שהרי ברכת השחר הן יותר מעשרים לפי שבני אדם הוסיפו לברך על כל צורך וצורך להם ומן הדין לא הי' ראוים אלא תמני סרי ואין לחוש אם הוסיפו שלא נאמר אלא שלא לפחות אבל להוסיף יש רשות לברך על כל חביב לו עכ"ל משמע ג"כ מדבריו דברכת השבח ליכא משום ברכה לבטלה. וכן נ"ל מתוך דברי התוס' תענית (כ"ח ב' סד"ה אמר) שכ' דמברכין על הלל דר"ח וכ' ונראה דאין יחיד מחויב לקרוא הלל אלא אם רוצה לחייב עצמו הרשות בידו עכ"ל ומשמע דיקרא בברכה (עתוס' סוכה מ"ד ע"ב מה שכתבו שם בשם ר"ח) וע"כ משום דהוי ברכת השבח וכ"נ דעת השר מקיצו שבהגמי"י פ"ג מה' חנוכה שכ' לגבי הלל דר"ח דלא הוי ברכה לבטלה אם יברך כיון שרוצה להתחייב ומשמע משום דהוי ברכת השבח (וצ"ע מה שסיים שם מדי דהוי אברכת לולב) וכ"ה דעת רב עמרם הובא בס' מאה שערים להר"י ן' גיאות (דף קי"ח) דמברכין בשמחת תורה ברכת אשר בגלל אבות. ובמנהיג כ' דר' סעדי' תמה עליו וע"כ דס"ל לר' עמרם דבברכת השבח ליכא משום ברכה לבטלה וכ"כ ביצחק ירנן שם ועמ"ש החוות דעת בקונטרס הספיקות שק"ש מותר לקרות בדרך הודאה ע"ש הכלל העולה מהמקובץ דבדרך שבח והודאה בס' מותר לברך

(ד) ויש לעיין אם ברכת יוצר המאורות הוי ברכת השבח או הוי ברכת הנהנין והנה המרדכי בברכות (פ' אלו דברים) כ' הטעם שאין מברכין על הקול והאור שאין נהנה מגופן משמע מזה דברכת יוצר המאורות לא הוי ברכת הנהנין אמנם ראיתי במור וקציעה בטוא"ח (סי' רט"ז) שהשיג באורך על דברי המרדכי וס"ל דהוי ברכת הנהנין יעו"ש. אמנם בהגלות עלינו דברי הרמב"ן בחידושיו לברכות בסופו שם האריך בזה וכתב דריח סועד הגוף כמאכל ומשתה משא"כ אור יעו"ש באורך אתה תחזה דבזה נפלו כל דברי המו"ק וכ"כ הריטב"א בחידושיו לפסחים (דנ"ד ע"א דברכת יוצר אור לא הוי ברכת הנהנין וע' בפי' הרמב"ן לשיר השירים (דמ"א ע"ב) שכתב וברכת הנהנין האוכל והשותה כו' וברכת יוצר אור כו' יעו"ש משמע מזה דיוצר אור הוי בכלל ברכת הנהנין. אך שם לא נחית לחלק בין ברכת המצוות לברכת השבח. וגם נודע דספר הזה מיוחס להרמב"ן ואינו ממנו. וא"כ כשנסתפק לו בברכת יוצר אם אמרו הוי כמו שנסתפק לו בברכת השבח ויש לו לברך

(ה) ויש לעיין בס"ס לברך אם מברכין וראיתי להפרמ"ג ביו"ד (סי' כ"ח) ובפתיחה כוללת לא"ח שנסתפק בזה וכ' דמהלח"מ ה' ברכות (פ"ד ה"ו) מוכח דסובר דיש לברך. ולדעתי אין ראי' מהלח"מ דהנה בה' גירושין (פ"ב ה"ה) כ' הלח"מ דאם אמר לב"ד כתבו והם אמרו לסופר וכתב דאיכא ב' ספיקות לחומרא. דספק לן אם כתבו כתב ידן הוא או כתב הגט ואת"ל דהוא כתב ידן עדיין אם אומר אמרו בטל או לא ע"ש וראיתי בספר דברי מאיר (דנ"ט ע"ב) תמה עלי' דא"כ איך כתב הר"מ דהגט הוא בטל כו' יעו"ש. אמנם י"ל דהלח"מ ס"ל בדעת הר"מ דס"ס עדיף מרובא (ע' באחרונים ביו"ד סי' ק"י) וא"כ המיעוט כמאן דליתא ולהכי כ' דהגט הוא בטל דהוי כמו ודאי וא"כ להכי כ' הלח"מ ג"כ כאן בס"ס לברך לפי דהוי כמו ודאי אבל לדידן דס"ס לא הוי כודאי רק דבס"ס הדעת יותר נוטה לצד הזה י"ל דלא יברך ואף דברוב גמור מברכין גם לדידן וכמ"ש למעלה (בסי' ב') היינו משום דברובא הוי כמו ודאי לדידן דאחרי רבים להטות וגם המיעוט נהפך לרוב א"כ הוי כמו ודאי משא"כ בס"ס דעדיין צד השני במקומו עומד רק דהדעת יותר נוטה לצד הזה י"ל דלא יברך. והלום ראיתי בשו"ת שמש צדקה (חאו"ח סי' ב') שגם הוא נסתפק בס"ס אם מברכין וכ' דלפמ"ש המלמ"ל בה' בכורות פ"ד דס"ס לחומרא גם בדרבנן הולכין להחמיר והמל"מ חילק שם דבנטילת ידים מקלינן גם בס"ס לחומרא וע"ז כ' השמש צדקה וז"ל ולכאורה נ"ל לומר דאין חילוק בין נט"י לשאר איסורי דרבנן דמי השמיענו כזאת עכ"ל. ולדעתי יש לשמוע כזאת ממשנה (פ"ב דידים) דאיתא התם ספק בידים טהור והוא לכאורה תמוה דלמה הוצרך להשמיעני הא דכל איסורי דרבנן הדין כן. וכבר ראיתי שנתקשה בזה חכם א'. ולהנ"ל א"ש דאשמעינן דאפי' ס"ס להקל בידים. וכן נראה דעת הר"ש דבידים כתב דאפילו אם יהיו הספיקות בבת א' דטהור ובמקוואות פ"י כ' דאו או קתני ולהנ"ל א"ש דיש חילוק בין טומאת ידים דבזה גם בס"ס להקל משא"כ בשאר איסור דרבנן. וראיתי להחיי אדם (כלל ה') ולהאגודה אזוב (בעמק סוכות דל"ח ע"א) שהביאו ראי' מתרומת הדשן (סי' ל"ז) דאמאי לא נימא דאפילו אם ספירה בזה"ז הוא דרבנן מ"מ יברך דהא איכא ס"ס לחומרא. אע"כ דגם בס"ס לא יברך ולא ראו דברי מהר"ח אלפנדרי שבשו"ת גינת ורדים (חא"ח כלל ל' סי' ט"ז) שכ' שהספק שמא הלכה כתוס' לא הוי ספק כלל דאנן קיי"ל כבה"ג. וע' בני חייא א"ח (סי' י"ז הגה"ט ס"א) שדחה כן הראי' מתה"ד ולא זכר מג"ו הנ"ל ובעיקר הספק ראיתי שהוא מחלוקת בתראי דהלבוש כ' בא"ח (סי' י"ז) דמברכין על ס"ס. והתיו"ט בספר מלבושי יו"ט הובא בא"ר שם כ' דאין מברכין יעו"ש. ותמהני על האחרונים שלא ראו זה ומדברי מהרימ"ט (חיו"ד סי' ל"ג) יש ללמוד דס"ל דמברכין על ס"ס

(ו) ויש לחקור היכא שעושה מצוה ולא נתרמה לו לעשות כ"א באופן שכשר רק בשעת הדחק אם יברך עליו או לא ולכאורה הוה אמינא כיון שפסקינן שיוצא בזה בשעת הדחק שוב יברך עלי'. אמנם ראיתי בשו"ת ח"צ (סס"י ק"ל) שכתב לענין להניח עירוב תבשילין בכבוש שאינו כשר כ"א בשעת הדחק שלא יברך עלי' ע"ש. ולכאורה הי' נראה ראי' דאף היכא דאינו כשר כ"א בשעת הדחק מ"מ יוכל לברך עלי' מש"ס ברכות (ד"ח ע"ב) דאמרינן התם כדאי ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק לקרות ק"ש לאחר שעלה עמוד השחר ועכ"ז מברכין ברכת ק"ש כמבואר ברמ"א (סי' רל"ה ס"ד) ותקשה מזה על החכם צבי אך באמת לק"מ. חדא דאין ראי' מק"ש דהא הברכות לא נתקנו כלל על קיום מצות ק"ש והמה רק להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה וע"כ יוכל לאומרם גם אחר שעלה עמוד השחר וע' מרדכי פ"ק דברכות בשם ראבי' ובהגמי"י פ"א מה' ק"ש מבואר להדיא כן. וע' תר"י פ"ק דברכות שכ' שיוצא ידי הברכות כשקורא ק"ש של ערבית קודם לילה וכ' וז"ל והכי חזינן לקמן שאמרו שהקורא ק"ש של לילה קודם הנץ החמה ואע"פ שהוא יום שכבר עלה עמוד השחר כו' יע"ש וא"כ מבואר שאין ראי' מש"ס הזה. ותו י"ל דהנה בא"ח (סי' תרמ"ט) הובא פלוגתת הראשונים דכל ד' מינים הכשרים רק בשעת הדחק אם מברכין עליהן והראב"ד כ' שם ואיך יתכן זה להיות שבשעת הדחק יוצאין בו ומברכין עליו ושלא בשעת הדחק אפילו בדיעבד לא יצא ובש"ע שם נפסק דרק בלולב היבש מברכין בשעת הדחק וכ' הטו"ז שם לחלק דדוקא בלולב שהוזכר בגמרא שכשר בשעת הדחק בזה מברכין ולא בשאר פסולין שלא הוזכר בגמרא שכשרים בשעת הדחק יעו"ש. מבואר שהיכא שלא הוזכר בגמרא שכשר בשעת הדחק רק שהפוסקים הכריעו כן אין לברך על זה ונראה שלהכי בא"ח (סי' ל"ג) על מה דאיתא בש"ע שם בשעת הדחק יש לתפור הרצועה שנקרעת כ' הט"ז שם שנראה לו שלא יברך. היינו מטעם הנ"ל כיון שלא הוזכר בגמ' ומזה יש לדון על מ"ש בשו"ת השיב משה (חא"ח סי' י"ד) דהיכא שלא נראה הלבנה עד אחר ט"ו יש לברך דכדאי המאירי לסמוך עליו בשעת הדחק והביא ראי' מש"ס ברכות הנ"ל יעו"ש דמבואר מדבריו דהיכא דבשעת הדחק יוצאין בו ידי חובת המצוה יש לברך ובאמת אין ראי' כלל מהש"ס הנ"ל וכמו שכתבתי. (וע' שו"ת ספר יהושיע חא"ח סי' י"ד שפסק בנידון של ההשיב