עמודי אש ל

דבס' יוכל לברך ברכת השבח. וכ"כ שם להדיא בסי' ט'. (ונראה דהפחד יצחק בעצמו חזר בו בזה וע"כ כ' (באות ח' ערך חמה בתקופתה) דהקשה דלמה מברכין במחזור מכ"ח שנה הא זה אינו אלא לדעת שמואל ולא לתקופת רב אדא. וכתב דאפשר לומר עפ"י דברי ההלק"ט דבברכת השבח ליכא משום ברכה לבטלה ע"ש מוכח דס"ל דלהלק"ט ברכת השבח יוכל לברך מספק) וע"כ צל"ע עמ"ש בהלק"ט (ח"א סי' רכ"ד) וז"ל עלה בדעתי לומר שלא אסרו ברכה שא"צ אלא כשלא נזדמן לפניו על מה שהיא מברך דנראה דמוציא דבריו לבטלה אבל אם היא לפניו יברך ושפיר דמי ובנין אב לכולם דלעת חדשה עכ"ל. דמלבד דדבריו המה נגד משמעות כל הפוסקים מאי ראי' מדלעת דהיא ברכת שהחיינו דשאני לדעתו וכמ"ש במקומות שהבאתי בשמו וכמו כן יש להעיר על המעשה אורג ברכות (פ"ט מ"ג) שגם הוא כתב קרוב לדברי ההלק"ט האלו ונתקשה בדברי הש"ס ברכות כחא דהיתרא עדיף שהבאתי למעלה. והוא בעצמו בנוצר חסד באבות (פ"ד מ"ה) כ' דבברכת השבח ליכא משום ברכה לבטלה א"כ לק"מ על הש"ס וא"צ לחדש מה שחידש שהוא נגד דברי הפוסקים

והנה דין הזה דבברכת השבח בס' ליכא משום ברכה לבטלה. נ"ל לחזק אותו מדברי רבותינו. הנה במס' סופרים (פי"ג ה"י) איתא בזה"ל. ובכל מקום שנחלקו שני תנאים ושני אמוראים ולא בדיק לן הלכתא כחד מינייהו אזלינן בתר מחמיר כ"ש בשבח ותהלה של חי העולמים עכ"ל דמבואר להדיא דהיכא דיש פלוגתא בברכת השבח יש לברך מספק וראיתי בכסא רחמים שם שכ' שם ע"ז וז"ל. וא"ת והא קיי"ל ס' ברכות להקל והפירוש האמיתי הוא שלא לברך כמו שהיא הלכה רווחת עכ"ל. ותמהני עליו שלא זכר שר דברי הב"ח וההלק"ט האלו דבברכת השבח יש לברך מספק ואתיין דברי המ"ס כפשטן ולא כמו שהסיב אותן הכסא רחמים שם. ונ"ל דכ"ה דעת הרמב"ם (פ"י מה' גירושין ה"ג) שכ' שם וז"ל. וכן אם גירש את אשתו בגט פסול או שהיתה ספק מגורשת ורצה להחזירה ה"ז מותרת לבעלה וא"צ לחדש הנישואין ולברך ז' ברכות עכ"ל וראיתי להלח"מ שם שכ' וז"ל. לשון א"צ קשה לזה דמשמע הא אם רוצה מברך ואינו כן דאינו יכול לברך עכ"ל. האומנם אם נאמר דבברכת השבח יכול לברך מספק א"ש לישנא דאין צריך דהא ברכות אלו ברכת השבח הן וכמ"ש הט"ז ביו"ד (סי' ב' ס"ק י"ז) וא"כ אם רוצה יוכל לברך מספק ואמה שהבית שמואל באה"ע (סי' ק"נ סק"ו) כתב עמש"ש המחבר שא"צ לברך כ' הוא וגם איסור יש לברך בס' מגורשת דהא אין מברכין על הספיקות עכ"ל. וכ"כ בסי' ס"א סק"ה דבברכות אלו ס' להקל ע"ש וכ"כ הלבוש סי' ק"ן. אולם מדברי הר"מ וש"ע שכ' א"צ לברך וכ"ה לשון ר' האי שבתשו' הגאונים (סי' שמ"ד) משמע דלא הוי ברכה לבטלה אם רוצה דהוי ברכת השבח ובזה א"ש מה שהקשה בשו"ת נ"ב מה"ת (חאה"ע סי' פ"א) הגאו' ר' ישעי' פיק דלמה אנו חותמין בברכת האירוסין הלא בכתובות (ד"ז ע"ב) איכא פלוגתא בזה אם נחתום אם לא וספק ברכות להקל ולהנ"ל א"ש דבברכת השבח מס' צריך לברך. [ובדרך אגב אבא אעיר ע"ד הנ"ב שם שכ' שמה שאמרו המשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא הוא רק דהיכא שצריך לחתום ולא חתם אבל היכא שאינו צריך לחתום וחתם בזה לא הוי שינה ממטבע שטבעו חכמים כיון שכבר גמר הברכה רק שבמג"א סי' קפ"ז מצא שס"ל שגם בזה הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים יעו"ש ותמהני שבמחכ"ת לא ראה בר"מ ה' ק"ש (פ"א ה"ז) שכתב מקום שהתקינו לחתום בברוך אינו רשאי שלא לחתום ומקום שהתקינו שלא לחתום אינו רשאי לחתום כו' כללו של דבר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות ה"ז טועה וחוזר ומברך כמטבע עכ"ל מבואר להדיא שגם במקום שא"צ לחתום וחתם ה"ז משנה ממטבע שטבעו חכמים וכ"כ הכ"מ (פ"א מה' ברכות ה"ו) על השגת הרמ"כ דבה' ק"ש כ' דלא יצא אם שינה ממטבע שטבעו חכמים ובה' ברכות כ' דיצא וכ' הכ"מ דבה' ק"ש מיירי ששינה שחתם בברוך במקום שהתקינו שלא לחתום ע"ש ומהתימה מהנ"ב שלא ראה כל זה] שוב ראיתי בשו"ת תועפות ראם (חאה"ע סי' ס"ו) שגם הוא פי' כן דברי הר"מ שכ' א"צ דאם רוצה יברך דהוי ברכה השבח וכמו שכתבתי למעלה האומנם שבתי וראיתי דא"א לפרש כן בדברי הר"מ מלבד דא"א לדייק מדכ' א"צ דיהי' מוכח מזה דאם רוצה מברך. דהא ליתא דלשון א"צ יוכל להתפרש גם כשאסור לו לברך דכיון דא"צ ממילא אסור לו לברך (כמו שלפעמים לשון רשאי פירושו חייב ע' שערי חכמה שער י"א סי' ה') וראי' ממ"ש הר"מ ה' ברכות (פ"א ה"ב) ומטעמת א"צ ברכה דהכוונה דאסור לברך ע' א"ר (סי' ר"י סק"ד) וא"כ קושיות הלח"מ מעיקרא לק"מ. ובזה א"ש דברי הרשב"א ח"א סי' רמ"ה) שכ' דכל הנך ברכות המבוארים בברכות (דנ"ט) המה רשות. וראיתי בשו"ת חו"י (סי' רל"ז) שתמה ע"ז דאס"ד דהוא רשות א"כ מאי צריך ואין צריך דקאמר הל"ל מברך ואינו מברך יעו"ש. ועם האמור א"ש דלשון א"צ שפיר מתפרש על אסור לברך וכמ"ש ולשון צריך ג"כ א"ש לפמ"ש בשו"ת ח"ס חא"ח (סי' נ"ה) דרשות הוא דלמא לית לי' הנאה מיני' וכשיש לו הנאה הוא חייב לברך וא"כ א"ש לשון צריך וא"צ [ומה שהקשה עוד החו"י שם על הרשב"א דאי ס"ד דאינו חובה הי' אסור לברך ברכה שא"צ ולא קשה ממ"ש בעירובין אנא אקרא חדתא כו' שכבר הקשה זה הב"י עכ"ל. תמהני דהא הב"י בא"ח (סי' תל"ב) כשהקשה מקרא חדתא כו' כתב דקים לי' לרבנן דהכי תקנו לברך זמן אקרא חדתא אם ירצה עכ"ל וא"כ גם בברכות האלו י"ל דהכי תקנו כו' ומה שהקשה שם על מש"ש הרשב"א דע"כ אינם חובה כיון דאינם באים מזמן לזמן דמה יעשה בההיא דהי' מקריב מנחות כו' לפי פירש"י עכ"ל לק"מ דהא בחי' הרשב"א למנחות (דל"ז) פי' שם כפי' התוס' ואם אמנם כי לפי דעתי החי' האלו אינם מהרשב"א אולם הלא גם בחי' הרשב"א ברכות (דל"ז ע"ב) פי' שם כפי' התוס'] וא"כ אין מוכרח לפרש כן בר"מ דהאי א"צ נוכל לפרשו דאסור לברך. אמנם באמת א"א לפרש כן בדברי הר"מ כמו שפרשתי וכפי' התועפות ראם. דאם רוצה יוכל לברך משום דהוי ברכת השבח דהא כ' הר"מ בה' אישות (פ"ג הכ"ג) דצריך לברך קודם הקידושין ואם קידש ולא בירך לא יברך אחריו. מבואר מזה דהוי ברכת המצוות דבברכת השבח א"צ לברך מקודם ומצאתי בח' הריטב"א לכתובות (ד"ז ע"ב) שכ' עוד הר"מ הללו וז"ל ולאו מלתא היא דהתם היא בברכת המצות שצריך להקדים ברכה למעשה וזו אינו ברכת המצות כלל כמ"ש לעיל עכ"ל הריטב"א ועל מ"ש הר"מ שיכול לברך הוא או שלוחו כתב הריטב"א אזיל לטעמי' שזו ברכת המצוה כו' ע"ש. וכ"כ הריטב"א בחי' לפסחים (ד"ז ע"ב) וז"ל והרמב"ם ז"ל סובר דברכת אירוסין שאמרו פ"ק דכתובות הוא ברכת המצוות ולפיכך כתב שהמקדש מברך אותן קודם הקידושין וכבר נדחו דבריו עכ"ל. מבואר דלהר"מ ברכת אירוסין לא הוי ברכת השבח רק ברכת המצוות וא"כ נסתר הפי' הזה בדברי הרמב"ם הן אמת שמה שהכריח הריטב"א ממ"ש הר"מ דאין לברך אח"כ דמוכח מזה דסובר דהוי ברכת המצוות אינו מוכח לפמ"ש הר"מ ה' תפלה (פ"ז ה"ט) דטעות היא מה שנוהגין לברך ברכת השחר בין נתחייב בהן בין לא נתחייב בהן כו' ופי' הכ"מ שם דעושין שני טעיות דהן מברכין אחר שנתחייב בהן כו' ע"ש ובב"י (סי' מ"ו) וא"כ נראה מזה דהר"מ סובר דגם ברכת השבח אין לברך אח"כ. וכן הביא הב"י בשם הר"ן מהירושלמי בברכת רעמים דדוקא תכ"ד מברכין וא"כ אפילו אם יסבור הר"מ דברכת אירוסין הוי ברכת השבח מ"מ אין מברכין אח"כ מיהו ממ"ש הר"מ דשלוחו יוכל לברך יש ראי' דס"ל דהיא ברכת המצוה. ותו דנהי דהר"מ ס"ל דגם ברכת השבח אינו יכול לברך אח"כ עכ"ז עובר לעשייתן לא בעינן וראי' ממ"ש הכ"מ ה' מילה (פ"ג ה"ג) וז"ל וממה שכתב רבינו המל מברך קודם שימול ולא כ' ואבי הבן מברך קודם שימול משמע דס"ל כר"ת דלאחר המילה הוא מברך ברכת להכניסו כו' ואע"ג דכל הברכות מברך עליהן עובר לעשייתן שאני ברכה זו שאינה אלא שבח והודאה בעלמא עכ"ל מבואר דברכת השבח לא בעינן עובר לעשייתן לדעת הר"מ וא"כ סותר לכאורה מ"ש בה' תפילה דטעות הוא מה שמברכין אח"כ אע"כ דנהי דעובר לעשייתן לא בעינן אולם גם אח"כ אין לו לברך. והן אמת שמ"ש הכ"מ בפשיטות בדעת הר"מ דס"ל דמברכין להכניסו אחר המילה והביא כן בשם הר"א בנו של הרמב"ם שכתב כן בדעת אבי' וגם הכריח כן ממ"ש הר"מ המל מברך קודם שימול ועלה אמר ואבי הבן מברך ברכה אחרת כלומר קודם שימול כו' תדע דהא ברכה של אחר המילה כתב בסמוך ואח"כ מברך אשר קידש ידיד מבטן כו' משמע בהדיא דהנך דלעיל ה"ל קודם המילה ע"ש באורך. ובזה א"ש מה שהקשה המעשה רוקח כאן בה' מילה ע"ד ה"ה ה' אישות (פ"ג הכ"ג) עמ"ש הר"מ דהמקדש אשה צריך לברך מקודם ככל המצוות. וע"ז כ' ה"ה דזה מבואר בכמה מקומות כל המצוות מברך עליהן קודם לעשייתן וכ' המעשה רוקח נוראות נפלאתי דהא ברכת האירוסין הוי ברכת השבח וא"צ עובר לעשייתן ואי נימא דה"ה ס"ל בדעת הר"מ דגם ברכת השבח צריך עובר לעשייתן תקשה מברכת להכניסו דהוי ברכת השבח ולמה פסק הר"מ כאן דיברך אותו אח"כ עכ"ד. אמנם לפי דברי מהר"ם אלשקר מעיקרא לק"מ דאדרבה דעת הר"מ דצריך לברך ברכת להכניסו קידם המילה וא"ש. ומהתימה מהמעש' רוקח שנעלם ממנו דברי הר"א בנו של הרמב"ם ומהר"ם אלשקר הללו. ותו נעלם מהמעשה רוקח דברי הריטב"א שהבאתי למעלה שהוכיח דהר"מ ס"ל דברכת אירוסין הוי ברכת המצוה ולא ברכת השבח. וא"כ מעיקרא לק"מ על ה"ה דשפיר כתב דכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן דגם זה הוי ברכת המצוה וא"כ דעת ה"ה כן ולק"מ. וי"ל עוד לפמ"ש הר"ם אלשקר להוכיח דברכת להכניסו לא הוי ברכת השבח מדאמרינן אקב"ו מוכח דהוי ברכת המצוה ע"ש וא"כ י"ל דברכת אירוסין כיון דאמרינן בהו אקב"ו שוב לא הוי ברכת השבח רק ברכת המצוה. ובזה א"ש דברי הר"ן פ"ק דפסחים שהביא דברי הר"מ ה' אישות שצריך לברך אותן קודם נשואין וכתב דלא משום דהוי בכלל המצוות שאמרו שמברך עליהן קודם עשייתן שהרי אלו ברכת השבח הן אלא מפני שחופה יחוד היא ובעינן ראויה לביאה וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. וע"ז כ' המעשה רוקח בשם הר"ח אלפנדרי שכ' עליו וז"ל דליתא דברכת אירוסין נמי הוי ברכת השבח והודאה וכמ"ש הרא"ש ופסק הר"מ דצריך לברך קודם הקידושין כו' עכ"ל. ולהנ"ל א"ש דברכת אירוסין דאמרינן בהו אקב"ו כו' ס"ל להר"מ דלא הוי ברכת השבח משא"כ ברכת נישואין דלא אמרינן אקב"ו הוי ברכת השבח. ובזה א"ש מ"ש הר"מ פ"ג גבי ברכת אירוסין דמברכין קודם הקידושין כמו בכל המצוות וגבי ברכת נישואין לא כתב שהוא כמו בכל המצוות ולהנ"ל א"ש דבפ"ג גבי ברכת אירוסין הוי ברכת המצוות לכן כ' שהיא כמו בכל המצוות משא"כ גבי ברכת נישואין דהוי ברכת השבח לכן לא כ' שהיא כמו בכל המצוות וע"כ הוצרך הר"ן לומר טעם אחר בזה וא"ש ובזה מבואר דלא תקשה מה שהקשה בספר עצי לבונה ביו"ד (סימן א' ס"ז) על הט"ז שכ' שברכת השחיטה הוי ברכת השבח וע"ז הקשה העצי לבונה ממ"ש הר"מ דברכת השחיטה צריך לברך מקודם ע"ש ולהנ"ל א"ש דאין ראי' מהר"מ דהוא ס"ל דהיכא דאמרינן אקב"ו לא הוי ברכת השבח וא"כ לדידי' ברכת שחיטה לא הוי ברכת השבח משא"כ הט"ז כ"כ לדעת הרא"ש דהוא ס"ל גבי ברכת אירוסין דהוי ברכת השבח אף דאמרינן אקב"ו א"כ לדידי' שפיר כ' הט"ז דגם ברכת השחיטה הוי ברכת השבח. וידעתי שיש עקום לחלק דאין אומרים