עמודי אש כט

מברכין שמא נפל היא ע"כ נראה דגם הרוקח סובר דבברכות אנו הולכין אחרי הרוב ורק בברכת שהחינו שנתקנה על מה שאדם מהנה את עצמו שזכה לקיים המצוה וזה תלוי בדעת האדם וע"כ נהי שאנו מברכין ברכת המצות על הרוב לפי שעפ"י דרך התורה אחרי רבים להטות עכ"ז בדעת בני אדם אינו תלוי ברובא. דע"כ אין מתאבלין עד ל' יום משום דאין לבו דוה עלי' אף שרובא לאו נפלים נינהו עכ"ז הוא חושש שמא נפל הוא וע"כ אין בלבו הנאה מהמצוה כיון שלפי דעתו לא הי' בר קיימא בבירור וע"כ לדעת הרוקח אין מברכין שהחיינו אבל בשאר ברכות גם הרוקח מודה דאזלינן בתר הרוב וע"כ אני תמה על שו"ת הלק"ט (ח"א סי' רי"ב) שכ' בשם הרדב"ז דעל קבר א' מברכין ברכת צידוק הדין וע"ז הקשה בהלק"ט דאיך יאמר והשופט אתכם בדין אולי הוי כעין מרים מגדלאה יעו"ש. דהא מבואר דבברכות הולכין אחרי הרוב וכן פסק בשו"ת הלק"ט בעצמו (שם סי' קל"ז) דהמסתפק בשנה שלישית או רביעית לענין מעשר יברך בשנה שהוא לפי רוב הפוסקים יעו"ש. ותו דגם אם נימא דבברכות לא אזלינן בתר רובא עכ"ז לחשוש שמא תמת הוא כעין מרים מגדלאה היא מיעוטא דמיעוטא ותו דלפי שיטות הרדב"ז בלא"ה לק"מ דהא כ' (בח"ג סי' תקס"ט) דהברכה דצידוק הדין נתקנה על מנהגו של עולם יעו"ש א"כ גם אם המת הזה הוא כעין מרים מגדלאה עכ"ז יוכל לברך על מנהגו של עולם ובזה מיושב גם הקושיא השני' שהקשה בהלק"ט שם על הרדב"ז דאיך יברך בלשון רבים על קבר א' יעו"ש. ולפי המבואר בדברי הרדב"ז שהבאתי דמברך על מנהגו של עולם א"ש. עכ"פ מבואר דברובא בודאי יוכל לברך והיכא שיש ספק השקול אם מברכין ראיתי בשו"ת הלק"ט (ח"ב סי' ת"ז) שכתב דס' ברכות להקל ויברך. יעו"ש שכ"כ בשם איכא מ"ד ונראה דהמ"ד הזה. הוא ר"י שבתוס' ברכות (י"ב א' ד"ה לא) שכ' ור"י הי' אומר לחומרא דצריך לברך פעם אחרת מבואר דזה הוי חומרא מה דצריך לברך ועפנ"י שם ומהרש"א פסחים (דק"ב) ובהגהות ר"ע איגר בברכות שם. וע"כ לא ידעתי מה נתקשה הגרע"א בתוס' ברכות (דמ"ט ע"ב ד"ה ר"מ) שכ' בשם ר"י דלענין שתי' יש להחמיר ולברך אפי' בפחות ממלוא לוגמי' וכ' ע"ז הגרע"א קשה לי הא בברכות ס' להקל וצ"ע עכ"ל [ע' ב"י א"ח (סי' ק"ץ) שכ' וז"ל כ' האגור ר' יצחק צרפתי כתב נראה שיש להחמיר ולברך אחריו אפילו שתה פחות ממלוא לוגמיו כו' ואני אומר שזה הוא חומרא במקום שאמרו ס' ברכות להקל עכ"ל והנה הר"י צרפתי הוא ר"י בעל התוס' והקשו עליו כקושיות רע"א ותמהני שלא הביא דברי הב"י] דמאי קושיא הא דעת ר"י דס' ברכות יש לברך דס"ל דהוא ס' איסורא כיון דאסור לאדם ליהנות מעה"ז בלא ברכה א"כ לא קשה כלל על התוס' (והב"י לא הקשה עליו רק שכ"כ לדינא לפי מה דסבירא לן דס' להקל ולא יברך) ואולי דשאני התם דיש בידו לשתות מלוא לוגמיו אולם י"ל דמיירי היכא דליכא רק פחות ממלוא לוגמי'. ובלא"ה נראה דלק"מ והוא דהר"י לא מחמת ספק פסק כן רק דכן נראה לו שיש לפסוק כן לדינא עיין תוס' יומא (ע"ט א' ד"ה ולא) יעו"ש והנה כדעת ר"י הנ"ל נ"ל דכ"ה דעת ר"ח דס' ברכות יש לברך ממ"ש בשמו בא"ז ה' ק"ש (סי' כ"ו) לענין בה"ת. וז"ל פיר"ח הא דאמר רב מאן דבעי למקרי בין למקרא בין למשנה בין לתלמוד ואפי' למדרש צריך לברך ברישא וקיי"ל כותי' ואע"ג דר"ה פליג על למשנה ור"א על לתלמוד הלכתא כותי' וכו' ועוד רב מחמיר הוי עכ"ל מבואר דס"ל דיש לברך בספיקו ואם אמנם כי יש לדחות דהר"ח ס"ל דבה"ת הוי ברכת השבח דבזה גם לדידן בס' יש לברך וכמו שיתבאר להלן ואין מזה ראי' לשאר ברכות אמנם יש להביא ראי' דכ"ה דעת ריח ממ"ש בשמו בא"ז ה' סעודה (סי' קנ"ח) וז"ל כיון דסלקא לרב חסדא בקושיא אע"ג דמוקי לה כר' יהודא שינויא הוא ולא סמכינן עלה להקל אלא עבדינן כרב ששת דמחמיר טפי עכ"ל מבואר להדיא דס"ל בכל ס' ברכות דיש להחמיר ולברך. וע' מהרי"ל (ה' הגדה) שכתב שיש לברך בד' כוסות על כל כוס וכוס כהתוס' ולא כהרא"ש דס' איסורא לחומרא ואסור ליהנות מעה"ז בלא ברכה ע"ש מבואר דאזיל ג"כ בשיטה הזאת וע' חק יעקב (סי' תע"ד סק"ב) שתמה עליו דהא הלכה רוחת בישראל דס' ברכות להקל ולא יברך וכן הלכה האומנם לכאורה קשה ע"ז מש"ס ברכות (ד"ס ע"א) דאמרינן התם כחא דהיתרא עדיף ואי ס"ד דס' ברכות להקל ולא יברך א"כ אדרבה כחא דאיסורא עדיף וכבר ראיתי' להבאר יעקב בכללי הסוגיות (כלל י"ד) ולהקהלת יעקב (ד"ט ע"א) ולהמכתב לחזקי' (דל"ב ע"ג) שהניחו זה בקושיא והנה מה שהחליטו הרבנים האלו דהיכא דס' להקל לא שייך לומר כחא דהיתרא עדיף יש להעיר ע"ז ממ"ש מרן הב"י בא"ח (סי' קנ"ט) וז"ל דלא ניחא לי' לפרושי דנקט בתוספתא שנתכוון כו' לאשמועינן כחו דר' יוסי דאדרבה ה"ל למינקט בלא נתכוון א' מהן לאשמעינן דאפ"ה מכשיר ת"ק דכחא דהיתרא עדיף עכ"ל. מבואר דגם בנט"י דס' להקל עכ"ז אמרינן כחא דהיתרא עדיף האמנם ראיתי להא"ז (בח"א בשו"ת סי' תשמ"ח) שכ' וז"ל ונראה בעיני דרשב"ל שרי לכתחלה והא דתני והפקיר בעבור ר' יוחנן דאוסר אפי' בדיעבד דאע"ג דכחא דהיתרא עדיף איסורא בדרבנן ניחא לי' לאשמעינן עכ"ל מבואר דהא"ז ס"ל כסברת האחרונים האלו שהבאתי דהיכא דס' להקל אמרינן כחא דאיסורא עדיף וא"כ קושיות האחרונים האלו קמה וגם נצבה אולם באמת לק"מ לפי מה דחדית לן הב"ח בא"ח (סי' כ"ט) דבשהחיינו גם בס' יש לו לברך יעו"ש מלתא בטעמא וכ"כ הא"ר (סי' כ"ב סק"א) ובאור חדש (דיני ברכת הנהנין) וא"כ א"ש דברי הש"ס דמיירי בשהחיינו ובזה בס' צריך לברך וע"כ אמרו כחא דהיתרא עדיף ועצל"ח ברכות שם שכ"כ מדעתי' דנפשי' ולא הזכיר מדברי הב"ח והא"ר הללו. ובזה א"ש מה שתמה באור חדש לפסחים (דק"ב ע"א) על הרש"ל שם. שכ' שכחא דהיתרא עדיף שצריך לברך ולא הוי ברכה לבטלה דהא בסוגיא דברכות מבואר דמה דפטור מהברכה הוי קולא יעו"ש ולהנ"ל א"ש דשאני בההיא דברכות דמיירי בברכת שהחיינו משא"כ בפסחים דמיירי בברכת הנהנין בזה הוי כחא דהיתרא מה דצריך לברך. הן אמת שהקושיא מהש"ס הנ"ל בלא"ה לק"מ לפי מה שראיתי בס' אדרת אלי' לבעל משנת חסידים שפי' פי' חדש בסוגיא שם וז"ל כחא דהיתרא עדיף דאף אם אטעה בבר פלוגתי' כגון הא דאפשר לו לטעות בדר"י ולמימר דבדקנה וחזר וקנה לדידי' א"צ לברך אני טועה לאסור לברך את המותר לברך. אבל אי מיפלגי בקנה וחזר וקנה לאשמעינן כחא דר"י דאפי' בהא צריך לברך אני טועה בדר"מ דיש לו כיוצא בהן שלא הי' נזכר בדבריו להתיר לברך או שהוא אוסר לברך באמרו דדוקא כי קנה וחזר וקנה ס"ל דא"צ לברך דאין הקנין שני קנין חדש וזהו נקרא כחא דהיתרא עדיף כי הנמנע לברך על מה שהיא צריך לברך לגבי המברך מה שא"צ לברך הוא כהיתר לגבי איסור כו' יעו"ש. שלפי פירושו מעיקרא הקושיא לק"מ. ועכ"ז הך דינא דבשהחיינו בס' יש לו לברך הלכתא היא, דכן הסכימו האחרונים. וכן נ"ל מתוך דברי הריב"ש בתשובותיו (סי' תק"ה) הן אמת שמתוך דברי המהרי"ק (שורש מ"ט) שכ' וז"ל ואשר שאלת אם יש לברך שהחיינו על פדיון בנו שמת הולד לפי הנלע"ד שר' יצחק נסתפק בדבר כו' פשיטא דאין לנו לברך דיש לחוש משום ברכה שא"צ דאמרינן בברכות דעובר משום לא תשא עכ"ל משמע דס"ל דגם בשהחיינו דס' אין לו לברך. וכן משמע ממ"ש הרוקח שהבאתי למעלה דאין לברך שהחיינו במילה משום שמא הולד נפל ש"מ שבס' אין לברך גם שהחיינו אולם עדיין אינו מוכח דס"ל דבשהחיינו שהוא על הנאת הגוף שלא יהי' רשאי לברך וי"ל דדוקא בשהחיינו דהוא על המצוה בזה ס"ל דבס' אין לברך וכמו שחילק כעין זה בישועת יעקב בא"ח (סי' מ"ו סק"ו) לענין ברכת הודאה יעו"ש ועמ"ש הכ"מ ה' סוכה (פ"ו הי"ב) ובעמק ברכה (כלל י"א סי' ב') ודו"ק וראיתי בס' קובץ על יד ה' ברכות (פ"י ה"א) שכ' דלהר"מ דסובר דברכה לבטלה אסור מה"ת לא שייך לדידי' סברת הב"ח ע"ש (ובאמת אינו מוכרח כלל דהא תקשה להר"מ דברכה לבטלה אסור מה"ת וברכות הן דרבנן איך רשאי לברך וע"כ צריכין אנו לומר דדוקא לבטלה אסור אבל כשתקנו חכמים הברכה והוא עושה כתקנת חכמים אינו עובר כלל ויש כח ביד החכמים לתקן לברך וכ"כ הישועות יעקב (סי' מ"ו) וא"כ גם כשאמרו רז"ל דבשהחיינו גם בס' יש לו רשות לברך אינו עובר כלל וגם להר"מ יוצדק סברת הב"ח וז"ב). והנה הרשב"א בתשו' (ח"א סימן רמ"ה) כ' דהנך ברכות דמבוארים במס' ברכות (דנ"ט) המה רשות וכשקנה וחזר וקנה אין מניחין אותו לברך וראיתי בשו"ת ח"ס ( חא"ח סי' נ"ה) שכ' שדברי הרשב"א האלו המה נגד דברי הב"ח יעו"ש ובאמת לא מוכח מידי דגם הב"ח לא כתב רק כשיש ספק יש לו רשות לברך אבל בכדי בודאי אין לו לברך. וא"כ כיון שלפי דעת הסוברים שהביא הרשב"א שם נפסקה ההלכה דאין לו לברך (ע' חי' הרשב"א ברכות דף ס') ע"כ אין מניחין אותו לברך ואין ראי' דהרשב"א חולק על הב"ח ואולי נכלל זה בדברי הח"ס שם) עכ"פ מבואר דסברת הב"ח דבשהחיינו מברך מס' הלכה הוא

(ג) ויש לעיין בברכת השבח אם מברכין מס'. אם דומה לברכת שהחיינו או לא. והנה ראיתי בס' דרך פיקודיך (מל"ת ל' סק"ו) שכ' שברכת השבח אין יכולין לברך מס' יעו"ש אמנם בשו"ת הלק"ט (ח"א סי' רס"ד) כ' שברכת השבח יוכל לברך מס'. ויען שדברי ההלק"ט סתומים עד שראיתי בס' פחד יצחק (אות ב' ערך ברכת השבח) שהחכם השואל כתב לו שלא ידע ביאור אקרא ואדייתרא שמבואר בהלק"ט שם ותשובתו נשארה מעל. ע"כ ראיתי להעתיק דברי ההלק"ט ולבארם. הנה נשאל שם במקומות שאין מברכין ברכת אשר רב ריבנו אם מי שבירך אותם הוי ברכה לבטלה. וע"ז השיב וז"ל לדעתי ברכת השבח אין שם ברכה לבטלה וראי' דשהחיינו רשות ולא דמי אקרא אבל לדברי הסוברים בהיפך אפשר דהוי דומיא דאייתרא עכ"ל וכוונתו שכתב דברכת השבח אין בהן משום ברכה לבטלה וכשרוצה לשבח להקב"ה הרשות בידו. וראי' דשהחיינו רשות ולאו דוקא (כצ"ל ולא כמו שהוא לפנינו ולא דמי) אקרא. והיינו דאמרינן בעירובין (ד"מ ע"ב) אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן כו' רשות לא קא מיבעיא לי כו' דמשמע מזה דבכל ברכת שהחיינו הוא רשות וכשרוצה לברך יכול לברך וה"ה ברכת השבח. אבל לדברי הסוברים בהיפוך היינו דבשאר ברכת שהחיינו אינו רשות רק בקרא חדתא וגם ברכת שהחיינו אינו יכול לברך כמו בשאר ברכות (וע' בש"ג בפ' בכל מערבין שם) אפשר דהוי דומיא דאייתרא כוונתו למה שאמרו בחולין (ד"נ ע"א) לגבי דאייתרא אינהו (בני ארץ ישראל) מיכל אכלי ולדידן מיסתם נמי לא סתים. וה"נ דכוותי' כיון דיש מקומות שמברכין ברכה הרב את ריבינו וסוברין אותו לחובה ולמקומות שאין מברכין נימא דיהי' ברכה לבטלה זה כוונת דברי ההלק"ט. ותמהני על החכם השואל ועל הפחד יצחק שלא עמדו על כוונתו והנה הפחד יצחק שם האריך לתמוה על ההלק"ט דאיך אפשר דבברכת השבח יברך מספק וע"כ העלה שם דבס' גם ההלק"ט מודה שאין לברך יעו"ש באורך ואני תמי' עליו דלא זכר שר מדברי הב"ח דס"ל כן בברכת שהחיינו דיברך מספק וא"כ מה יפלא בעיניו שיאמר ההלק"ט כן גבי ברכת השבח. ותו נעלם ממנו במח"כ דברי ההלק"ט (ח"ב סי' קס"ה) שכ' שם וז"ל ומה שכתבתי לעיל דבברכת השבח אין בו משום ברכה שא"צ היינו בדאיכא טעם קצת וכההיא נוסחא שכתבתי בשם הרמב"ם דס' ברך המוציא דיברך והיא ישרה בעיני עכ"ל מבואר דס"ל