עמודי אש כו

בביאורו לסמ"ג (ה' ערב פסח) והגמי"י ה' מגילה פ"ב (וע' מ"א סי' תרצ"ו) וע' בה"ג ה' מגילה (סי' י"ט) ובפרדס הגדול ה' פורים (סי' ר"ד) וע"ש שגירסתם היתה אמר רב שימן בר אבא א"ר יוחנן כו' ומיושב בזה מה שהקשה בשאילת שלום (סי' ע"ד) דלא מצינו שאמר ר' יוחנן בשם רב והברור שצ"ל בשאלתות כמו בבה"ג ופרדס [ובס' יראים (סי' קכ"ט) הגירסא ומנלן דמנהגא מילתא היא דכתיב כו' וכ"ה בתניא רבתא (סי' מ"א) ובשה"ל (כלל נ"ו) הגירסא ומנלן דמנהגא דאיסורא מלתא דא"ר יוחנן אמר קרא כו'] עכ"פ מבואר מכל הנ"ל דבמקום שנהגו איסור וא' פרץ גדר משמתינן לי'. אמנם ראיתי בריטב"א במגילה (ד"ה ע"ב) שכ' וז"ל ויש לחלק לומר דמעיקרא דהוי ס"ל דאסור במלאכה ביומו הוי מקשינן לשמותי משום דהוי עבריינא ומשמתינן מאן דעבר אדרבנן כדאיתא בפ' מקום שנהגו אבל השתא דליכא איסורא דגזרת נביאים אלא משום ביטול מנהג העולם מילט לייטינן שמותי לא משמתינן לי' בכה"ג כן נ"ל עכ"ל ומצאתי בב"ח א"ח (סי' תרצ"ו) שכ"כ מדעת עצמו וכוון לדעת הריטב"א הרי דס"ל להריטב"א והב"ח דאין לשמת עבור מנהגא ונ"ל דדעת רש"י דמנדין על מנהגא ממ"ש בפסחים (דע"ד ע"א) איזהו גדי מקולס דתנן בפ' מקום שנהגו שאסור לאכול צלי בערבי פסחים בזה"ז במקום שלא נהגו מבואר דס"ל דבמקום שנהגו לאכול מותר לאכול אף גדי מקולס ולפ"ז מה ששלחו לתודוס איש רומי בפסחים (נ"ג א') דאלמלא דתודוס אתה גוזרני עליך נידוי הוא במקום שנהגו שלא לאכול וכן פי' לדעתי הא"ז בפסחים (סי' ר"ל) מבואר דסובר דמנדין על מנהגא עכ"פ מבואר דיש מחלוקת אם מנדין ומשמתין על מנהגא ולענין מ"מ על מנהגא. הנה במס' נדרים (ט"ו א') איתא רבינא אמר לעולם כדקתני ומאי בל יחל מדרבנן ומי איכא בל יחל מדרבנן אין והתניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור וכו' ופרש"י שם ומי איכא בל יחל מדרבנן דמלקינן לי' מדרבנן כו' מבואר מדברי' דס"ל דמלקין מ"מ מדרבנן בדברים שאחרים נהגו בהם איסור אולם מדברי הר"מ ה' נדרים (פ"ג ה"ט) שכ' הנודר בדברים שאין בהם ממש כו' אין מורין להן היתר כו' והיינו מהא דרבינא משמע דלא ס"ל דמכין בזה מ"מ (וצל"ע על הר"מ שהשמיט הך דינא בדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור) וע' ר"מ המ"א (פ"ח ה"ב) שכתב בשומן הגיד שלוקה מ"מ אף דהוא רק מנהג קדושים. וע' ירושלמי ביכורים (פ"א ה"ה) וקידושין (פ"ד ה"ו) דאיתא התם ר' יוסי בשם ר' יוחנן הלכה כר' יוסי וכהנים נהגו סילסול בעצמן כראב"י חד כהן נסב בת גרים אתי עובדא קמי ר' אבוהו וארבעי על ספסלא אמר לי' רב ביבי לא כן אלפן רבי הלכה כר' יוסי א"ל ולא כהנים נהגו סילסול בעצמן כר"א א"ל ועל מנהגא לוקין כו' ע"ש מבואר משם דאין לוקין על מנהגא והנה הב"י בא"ח (סי' תרצ"ו) כ' בשם האורחות חיים וז"ל אע"ג דמלאכה לא קבולי עלייהו אח"כ נתקבל המנהג ומנדין כל העושה מלאכה כיון שנתפשט איסורו בכל ישראל עכ"ל מבואר דדוקא במנהג שנתפשט איסורו בכל ישראל מנדין ולא במנהג שנתפשט בקצת מקומות והא"ח אזיל בזה לשיטתו שכ' בה' שבת (סי' א' דין ג') הובא במכתב לחזקי' (דמ"ג ע"א) דעקום שנהגו לעשות מלאכה בע"ש עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ומ"מ מן המנחה ולמעלה אין עושין ובשמתא דרבנן קאי עכ"ל משמע דקודם המנחה אף במקום שנהגו שלא לעשות אינו בשמתא כיון שלא נתפשט בכל ישראל וכן נראה מהכל בו (סי' ל"א) והנה מדברי הב"י בשלחנו שכ' אינו רואה סי' ברכה משמע אבל לא משמתינן לי' וכמ"ש הברכ"י שם וכן פי' בפשיטות באלי' רב' וא"כ מבואר שאין משמתין אף על מנהג שנתפשט בכל ישראל וצ"ע דהא בסי' תצ"ו כ' דמכין ומנדין בעושה מלאכה ביו"ט שני שהוא מנהגא ער"מ ה' יו"ט (פ"א הכ"א) שכ' מנהגא הוא כו' מד"ס וצ"ל דס"ל דלאו מנהגא היא ער"מ ה' קידוש החודש (פ"א ה"ה) שכ' תקנת חכמים שיזהרו במנהג אבותיהם ועשו"ת דברי נחמי' חא"ח (ד"ע ע"ד) וע' תוס' סוכה (מ"ד ב') וס' הישר לר"ת (סימן תמ"א) שהביאו ראי' דמברכין על מנהגא מיו"ט ב' של גליות מבואר דס"ל דהיא רק מנהגא והר"ן בסוכה תמה שם על ר"ת דהוא תקנה קבוע וע' ערוך לנר שם. עכ"פ נראה לחלק דבמנהג שנתפשט בכל ישראל מכין ומנדין ובמנהג שלא נתפשט בכל ישראל אין מכין ומנדין וע' ר"ן פ' אין מעמידין ובריטב"א ע"ז (דל"ה ע"ב) ובמנהיג (בדין איסור פת של עכו"ם) וד"מ יו"ד (סי' קי"ג) דאין מכין למי שאוכל פת של עכו"ם כיון שלא נתפשטה בכל ישראל וע"כ מה מאד תמי' לי על שו"ת יכין ובועז (ח"א סי' ע"ו) שכ' בפשיטות דמכין לעי שאכל פת של עכו"ם היפוך דברי הגאונים והראשונים שהבאתי. הן אמת שבמשנה שביעית (פ"ח מ"י) איתא האוכל פת של עכו"ם כאוכל בשר חזיר ופי' שם הרע"ב דחייב מ"מ אך משם אין ראי' דזה הי' בשעת הגזירה אבל אח"כ כשראו שלא נתפשטה הגזירה אין מכין. וע"כ דברי היכין ובועז תמוהים וע' ר"מ ה' ממרים (פ"א ה"ב) ובפתיחתו למשנה תורה שכ' שהמנהגים שהנהיגו חז"ל הוי בכלל לא תסור א"כ בודאי מלקין על מנהגא אולם רש"י סוכה (מ"ד א' ד"ה מנהגא) שכ' וז"ל הנהיגו את העם ולא תיקנו עליהם ונ"מ דלא בעי ברכה דליכא למימר וצונו דאפי' בכלל לא תסור ליתא עכ"ל. מבואר שחולק על הר"מ בזה וס"ל דמנהגא לא הוי בכלל לא תסור וע' ראב"ן (דפ"א ע"ב) שכ' וז"ל מידי דהוי אב' יו"ט של גליות דקרי להו מנהגא ומברכין עלייהו מנהג אבותינו הן קרינן בהו שאל אביך ויגדך ולא תסור מן הדברים אשר יגידו אבל ערבה שהיא מנהג נביאים שהם הי' נוהגים ולא הנהיגו את ישראל לא מברכין עלייהו עכ"ל מזה נראה דסובר כהר"מ [ערש"י ברכות (י"ט ב') שכ' שד"ס הם בכלל לא תסור וע' מעשה מקשה שם שכ' שדעתו הוא שאסמכתא בעלמא היא ע"ש וברבבות אפרים ושניהם לא ראו דברי הר"מ והראב"ן האלו שס"ל כרש"י ועדיף מיני' שגם המנהגים המה בכלל לא תסור] דגם במנהג איכא משום לא תסור וא"כ בודאי דמלקין עליו

(יח) ויש לחקור בדבר שהיא אסור משום מראית העין אם לוקין ונראה דגם בזה לוקין. וראי' ממ"ש הר"מ (פ"ו מהמ"א ה"ב) דהאוכל דם אדם לוקה מ"מ אף שהיא אסור רק משום מראית העין כמבואר בש"ס וכ"ה בטוש"ע יו"ד (סי' ס"ו ס"י) וע' שבת (קל"ט א') דאיתא התם רב עמרם חסידא מנגיד עלה וכ' שם התוס' דאע"ג דהלכה כר' טרפון דמותר עכ"ז לפי שלא הי' בני תורה וחששו שמא יבאו לחלופי לכן מנגיד עליו אף שהוא איסור קל וגזירה בעלמא. וראיתי להפרמ"ג בא"ח בא"א סי' של"ט ס"ק י"ד שכ' ויש לספק מ"ע במקום רואין אי לוקה מ"מ הואיל ואין רואין שרי עכ"ל ולדעתי יש לפשוט זה ממ"ש הר"מ ה' שבת (פ"כ ה"י) לא תצא בהמה בזוג שבכסותה והיינו משום מ"ע דמחזי כמאן דאזיל לחינגא ובהלכה י"ג כ' דבחצר מותר והיינו דאסור רק במקום רואין (ע' באר שבע דצ"ו באורך שביאר דעתו דבדרבנן לא גזרו משים מ"ע בחדרי חדרים) ולפי הכללא שכייל לן בפ"א לוקין ע"ז מ"מ ש"מ שגם על מ"ע דשרי במקום שאין רואין עכ"ז במקום שיש רואין לוקין עליו מ"מ הכלל העולה שגם על מנהג שנהגו בכל תפוצות ישראל ועל דבר שהוא אסור משום מ"ע לוקין מ"מ. אך כבר כתבתי למעלה שנמצאו הרבה דברים שאין לוקין עליהן וקשה ליתן כלל בזה וע' ר"מ (פכ"א מהא"ב ה"ח) דנשים המסוללות זו בזו אסור כו' וראוי להכותן מ"מ הואיל ועשו איסור וכ' ה"ה שדין מ"מ שכ' רבינו פשוט הוא וצל"ע שבפי' המשנה פ"ז דסנהדרין כ' הר"מ שם וז"ל וכן העושה זו המעשה המגונה הנהוג בין הנשים ג"כ מביאת אשה על אשה היא מעשה תועבה אבל אין בו עונש מה"ת ולא מדרבנן עכ"ל מבואר שאין לוקין על זה מ"מ וצ"ל שחזר בו בחיבורו או שכ' שראוי להכותו ולא חיובא וע"כ מ"ש ה"ה שפשוט הוא ואתה רואה שאין זה פשוט כ"כ. וראיתי להעיר על מה שראיתי בעקרי דינים (חא"ח סי' י"ז סל"ב) בשם חיים שאל (סי' י"ב) דהכריח דמאן דאכל מצה בע"פ אינו לוקה ומאי דאיתא בירושלמי דהאוכל מצה בע"פ כבא על ארוסתו והבא על ארוסתו לוקה היינו רק לענין איסורא ולא למלקות ולא כהפר"ח סי' תע"א עכ"ל. ותמהני ע"ז דלהדיא כ' הר"מ החו"מ (פ"ו הי"ב) דלוקה וכ"ה בכל בו (סי' מ"א) והאוכל מצה הראויה לצאת בה ע"פ לוקה וכן מבואר בס' הפרדס (סי' קכ"ט) והאוכל מצה ע"פ כאלו בא על ארוסתו בבית חמי' וילקה. מבואר שגם האוכל מצה לוקה. ואין אתי ס' חיים שאל ולפי מה שהביא בשמו העקרי דינים היא תמוה וראיתי להעיר ע"ד ההגר"א בביאורו ליו"ד (סי' רצ"ו ס"ק פ"ח) שכ' וז"ל ודעת הראב"ד דלא פליג ר' יאשיה אלא למלקות אבל איסורא איכא ופי' הרא"ש דאיסורא דרבנן וצ"ע מההיא דקידושין דהא משמתין על איסורא אפי' דרבנן כמ"ש סי' של"ד סי"ג ועמ"א ברסי' תצ"ו עכ"ל ההגר"א ואחרי המחילה מכ"ת לק"מ על הראב"ד דהא כ' הרא"ש בהק"ט ה' כלאים (סי' ד') וז"ל אף לדעת הראב"ד ז"ל לא אסר בח"ל אף שהוא אסור בהנאה בארץ כיון דלא אסור לי' אלא מדרבנן לא עדיף מכלאי זרעים דאסורי מדאורייתא בארץ ולא גזרו עליו בח"ל עכ"ל ולפ"ז דבח"ל ליכא איסורא גם לדעת הראב"ד א"כ קושיות ההגר"א לק"מ מההיא דלא שמתי' דהא התם בח"ל הוי כמבואר שם בקידושין (ל"ט א') דאיתא התם כלאי הכרם דבארץ אסור בהנאה בח"ל נמי גזרו בהו כו' מבואר דהי' בח"ל וא"כ גם לדעת הראב"ד ליכא איסורא ולק"מ ועמ"ש השונה הלכות ה' כלאים ודו"ק

(יט) ויש לעיין אם מלקין מ"מ בשבת וראיתי להפרמ"ג בפתיחתו לה' שבת שנסתפק בזה וכ' דמה שמכין קודם העבירה עד שתצא נפשו זהו אפשר דשרי יעו"ש. והנה מה שנסתפק אם מכין ע"מ בשבת במח"כ לא ראה שהב"י בא"ח (סי' רס"ג) כ' בשם רב שרירא גאון דאין מלקין בשבת ויו"ט דהוי דין. אולם בשה"ל איתא פלוגתא במלקות ממש אם מלקין בשבת וכ' בשם רב כהן גאון דמלקינן לי' ונתכפר לו והשה"ל פליג דמלקות במקום מיתה עומדת והביא דבריהם בס' ברית עולם (סי' ת"ח) ועי"ש דהקשה דדברי רב שרירא סותרים דברי הר"מ דמשמע דס"ל דהוי דאורייתא מה שאין מלקין בשבת וע"כ פי' דרב שרירא מיירי במ"מ וא"כ מבואר מזה דאין מכין מ"מ בשבת והן אמת שיש לפרש דבריהם במלקות ממש ורב שרירא מחולק עם הר"מ דהר"מ אזיל לשיטתו בה' שבת (פ"א ה"ז) שמלאכה שא"צ לגופה חייב וא"כ איכא במלקות חיוב גמור וע"כ ס"ל דאסור מה"ת משא"כ לרב שרירא י"ל דס"ל משצא"ל פטור וע"כ ס"ל דליכא רק איסורא דרבנן וא"כ י"ל דמיירי במלקות ממש דה"א דמותר כיון שליכא איסורא דאורייתא וכיון שאנו צריכין להלקותו ה"א דמותר גם מדרבנן וע"ז כ' דהוי בכלל הגזירה דאין דנין וא"כ עדיין אין ראי' למ"מ אולם המעיין בדברי רב שרירא ההובא בב"י שנשאל בזה"ז מהו להלקותו בשבת ובזה"ז כל המלקות הם מ"מ ועכ"ז כ' דאין לוקין וכ"כ הרמ"א (סי' של"ט) מבואר דגם ע"מ אין מלקין בשבת. ותו כיון שכ' הטעם דמלקות במקום מיתה עומדת ובזה ג"כ מ"מ בכלל זה. ע' מרדכי מ"ק (סי' תתקל"ז) שכ' וז"ל וזאת מתה בנידוי ושמתא חמירא מנגידא כדאמרינן בפ' מקום שנהגו ממנו אנגידא ולא ממנו אשמתא ומלקות תחת מיתה עומדת עכ"ל מבואר דגם במ"מ אמרינן מלקות תחת מיתה עומדת ועשו"ת ברית אברהם (סי' ק"ג ס"ב) וא"כ בודאי אין להכות מ"מ בשבת (ומדברי המרדכי האלו צל"ע על מהר"י בי רב באגרת הסמיכה שבשו"ת מהרלנ"ח שכ' על דברי הגאונים שהביא וז"ל ומלשונם נראה שמדברים במלקות דאורייתא ממש דמלקות במקום מיתה והמלקות שבמקום מיתה אינו אלא במלקות דאורייתא ממש עכ"ל ומהרלנ"ח הסכים עמו בזה ומדברי השה"ל