עמודי אש רלט

ר' האי בספר המקח וממכר (שער ל"א) וז"ל אבל תדע האיך יתבטל המודעא כגון שמחדש כתב המכר פעם שני' ויסתלק מכל וכל ואם בטל המודעא התם הוי מבוטלת וכ"כ הבעל העיטור (אות ע' מודעא) מבואר דצריך כתב מכר מחדש ואי לאו השטר שמקודם בטל (ועח"מ סי' ע' ס"ו) וע' ביד המלך (פ"י מה' מכירה ה"א) שנסתפק בזה ודעתו נוטה דהשטר מועיל ולדעתי נראה כמ"ש

(לד) גזל עכו"ם שאסור ע' בש"מ לב"ק (פ"ג א') שדעת ר' ישעי' שם שאף גזל דדבריהם אסור בעכו"ם וכ"ה בשו"ת הריב"ש (סי' רע"ו). אולם מדברי הרמב"ם (פ"ו מה' גזילה) שכ' דהמשחק בקוביא הוי גזל דדבריהם ואח"כ כ' דעם עכו"ם מותר לשחוק משמע דגזל דדבריהם מותר בעכו"ם וכ"כ הסמ"ע בח"מ לדעתו. ומדברי הרב המאירי בב"ק שם נראה דאף גזל מפני דרכי שלום אסור בעכו"ם אולם בש"מ לב"ב (דכ"ג א') שכ' ואבע"א בעכו"ם ואפי' למ"ד גזלו של עכו"ם אסור יוני שובך שאני דאפי' בישראל ליכא גזל גמור אלא מפני דרכי שלום עכ"ל משמע דגזל מפני דרכי שלום מותר בעכו"ם. והנה האחרונים חידשו דאף דנאמר דגזל וגניבת עכו"ם אסור מה"ת עכ"ז אינו צריך להחזיר כיון דהאיסור הוא מוחשב עם קונהו א"כ מניין לנו השבה כמבואר זה בשו"ת נ"ב מה"ת (חיו"ד סי' פ"א) ויום תרועה ר"ה (דכ"ח) ונה"מ בח"מ (סי' שמ"ח) ולדעתי ליתא לזה דלדעת האומרים דגזילו וגניבתו אסור מה"ת אהדרי' קרא לאיסורא קמא כמו בישראל ושוב גם ההשבה חיובית וראי' ממ"ש הר"מ (פ"א מה' גזילה ה"ב) ואם גזלו או עשקו יחזיר ואין לומר דהוא רק מדרבנן הא ליתא דהא כ' (בפ"ט מה' גניבה ה"ח) א' הנושא ונותן עם ישראל או עם עכו"ם אם מדד או שקל בחסר עובר על ל"ת וחייב להחזיר וכ' ה"ה שהמשקל הוא כגזל מבואר דבגזל חייב להחזיר מה"ת גם בעכו"ם דאל"כ מדוע אין לוקין עליו וכן מבואר בפ"א מה' גניבה דעובר בל"ת א' הגונב מישראל או מעכו"ם וחיוב ההשבה מבואר בפ"ב ה"א דהגונב מהעכו"ם אינו משלם אלא הקרן בלבד שנאמר ישלם שנים לרעהו ולא של עכו"ם ומדאצטריך קרא למעט שא"צ לשלם כפל מבואר דהחזרה היא מה"ת וע' חי' הר"ן סנהדרין (דנ"ז) שחילק דגזל העכו"ם הוא מדרבנן וגניבתו הוא מה"ת ודקדק כן מדברי הר"מ וזה כפי' הכ"מ פ"א מה' גזילה והש"כ בסי' שנ"ח השיגו ולפ"ד הר"ן א"ש ומיושב בזה מה שהניח בקושיא הלח"מ פי"ב מה' שכירות דלמה לא כ' הר"מ רעיך ולא של עכו"ם ע"ש. אולם מדבריו בפ"ט מה' גניבה גבי משקל לא נרא' כן וע' בית מאיר באה"ע סי' ק"ך שהקשה דאי ס"ד דגזל עכו"ם אסור מה"ת א"כ למה אין מורידין הוא רק דרבנן ע"ש. ומצאתי כדבריו בחי' ר' יונה בסנהדרין (נ"ז א') ע"ש שמשם יש לפשוט ג"כ מ"ש הב"י ביו"ד (סי' קנ"ח) דאין מורידין היינו שאין מצוה להורידן אבל אין איסור והט"ז שם השיגו ובר' יונה מבואר כדברי הט"ז יעו"ש

(לה) בח"מ סי' ק"ג מבואר דאם אמר המלוה שישומו אחרים דאין שומעין לו וראיתי במשנה דר"א (דנ"ו א') שכ' וז"ל אבל אם ידוע שהללו לא הי' בקיאין לשום או שהאחרים ידועים ליותר בקיאים שומעין לו בדין דהכא כי כן מתבאר מלשון הרב"י דלקמן ס"ס ר"ו עכ"ל וצל"ע דהא הב"י סיים שם אחר שכתב דנראה מהש"ס דאם האחרים בקיאין יותר דמעכב וז"ל ורבינו סתם הדברים ואמר אין שומעין לו וכ"כ הרמב"ם פ"ח מה' מכירה שכ' אין שומעין לו שהרי קנו מידו תחלה שמכר מעכשיו עכ"ל מבואר שחזר בזה מכח דברי הטור והרמב"ם וא"כ איך כ"כ המשנת דר"א לדינא. וע' בש"כ סי' ר"ו שכ' ג' אחרים. עב"י אפי' גם אחרים הן בקיאין ביותר וצ"ע לדינא עכ"ל מבואר שכ' בשם הב"י להיפוך ממ"ש בשמו המשנת דר"א. והנה הן אמת שראיתי להריטב"א בחי' לע"ז (דע"ב ע"א) שכ' וז"ל ומדקאמר דלמא קמאי קים להו משמע דכל היכא דחזינן ודאי דאידך קים להו אפי' ר"ה ברי' יהושע מודה דדינא קאמר כיון שלא נעשה הברירה ראשונה לדעתו אבל נעשת לדעתו שוב אין שומעין לו כיון דשמוה עכ"ל מבואר להדיא דחילק בין היכא שהוא בעצמו בירר הג' אז לא יוכל לעכב אף שהאחרים בקיאין ביותר ובין היכא שלא בירר הג' וא"כ הי' נראה בנ"ד לחלק בכך בין שהוא בעצמו בירר לבין היכא שבררוהו אחרים וע' בנה"מ סק"ד דבלוה כיון שיש עלי' שיעבוד הגוף הוי כאנשים ידועים ולפ"ז הי' נראה מ"ש המחבר דאם אמר המלוה כו' אין שומעין לו דדקדק המלוה ולא אמר גם הלוה כיון דמסיים דאין שומעין לו דמשמע אבל אם נתברר דהאחרים בקיאין ביותר אז שומעין להאחרים ובלוה כיון דהוי כאנשים ידועים ובזה לעולם אין שומעין להאחרים ובזה י"ל דברי המבי"ט (ח"ג סי' כ"ח) שכ' בשמאו אנשים ואח"כ באו אחרים ושמאו פחות מזה דאין בדברי האחרונים כלום והביא ראי' מדברי הש"ע שכ' דאין שומעין לו וקשה דמה ראי' הוא הא התם אמרינן אין שומעין אבל אם באו אחרים כבר ושמאו שמעינן להם ולפמ"ש י"ל דכיון דבמבי"ט שם מיירי דבררו להם אנשים ידועים ובזה אף אם באו אח"כ אחרים יותר בקיאין מהראשונים אין שומעין להם. אולם דברי הנה"מ צ"ע לי מדוע יהי' זה כאנשים ידועים נהי דצריך למכור ע"י שמאים אבל לא דוקא על אלו ועמ"ש בשער המשפט והנה התומים הקשה ע"מ דאי' שם בש"ע דהשלשה יכולים להיות קרובים זה לזה וע"ז הקשה התומים דא"כ גם פסולי עדות תהני ותירץ הנה"מ דבאיסורים מהני גם פסולי עדות ותמהני דהא מבואר בש"ס סנהדרין (די"ד ע"ב) דגם עכו"ם מהני ובאיסורים לא מהני עכו"ם כשאינו מסל"ת וזה עיקר קושית התועים ולא הועיל כלום הנה"מ בתירוצו

(לו) הנה אי יש זכי' באיסורי הנאה. נראה מדברי הרשב"א מדברי' שהביא רמ"א בא"ח (סי' תרמ"ט) ומדברי' שהובא ביו"ד (סי' רכ"א) ומחידושי' לנדרים דאיסורי הנאה לא מקרי לכם וראיתי בספר החיים (סי' תרמ"ט) שהקשה שזה סותר למ"ש בחידושי' לסוכה דמקרי לכם וכן הקשה בק"א לשו"ת בית דוד (סי' ע"ב) ובזכרון שמואל (כ"ה א'). אולם לק"מ בפשיטות דנודע דחידושי סוכה המה להריטב"א ולא לרשב"א ולא קשיא כלל. אולם ראיתי בשו"ת אבני מילואים (סי' ז') שכ' שדעת הריטב"א שבאיסורי הנאה לא יוכל לזכות ממ"ש בקידושין (נ"ו א') דהאפר יוכל אחר לזכות ונפקע שם בעליו ע"ש ותמהני דלדברי' יהי' דברי הריטב"א סותרים זה את זה מקידושין לסוכה אע"כ דבאמת מעת שנאסר בהנאה נפקע ממנו שם בעליו וצריך זכי' מחדש אבל קודם שזכה לא הוי שלו. וע' באבני מלואים (סי' כ"ה ס"ק נ"ו) שהקשה לשיטות הריטב"א דאיסורי הנאה לית להו בעלים א"כ מדוע גט שכתבו על איסורי הנאה כשר ותירץ דהריטב"א לא אמר רק בהנקברין ולא בהנשרפין ע"ש ולא עיין היטב בריטב"א בקידושין שם שמבואר שקאי להדיא בנשרפין. אולם לפמ"ש לפרש דברי' דצריך זכי' מחדש לק"מ. ועמ"ש הריטב"א בחי' לפסחים (ד"ו ע"ב) גבי מה דאיתא התם ב' דברים אינם ברשותו של אדם וז"ל ואע"ג דאין זכי' באיסורי הנאה לדין ממון. יש בהם זכי' להוסיף בהן איסור עכ"ל משמע מדבריו כאן דסובר דלא הוי לכם לענין דין ממון וצע"ק והנה יש להעיר על הסוברים דאיסורי הנאה אם מכרן מכור מש"ס סנהדרין (ט"ו ב') דאיתא התם בשלמא לר"י למאי זכה לעורן אלא לר"ל למאי זכה כיון שהמיתו שוינהו רבנן כמאן דגמיר דינייהו ואיסורי הנאה נינהו מאי זכה זכה לשמים ואי ס"ד דיש זכי' באיסורי הנאה א"כ למה לא משני הש"ס דמאי זכה שזכה אם מכרו מכור וביותר יש להקשות דהנה היד המלך (פ"א מה' חמץ ה"ג) תמה על הנ"ב (מה"ק חא"ח סי' י"ט) שכ' שאין זכי' באיסורי הנאה דנעלם ממנו גמ' ערוכה בע"ז דמ"ב דלהכי אין ישראל מבטל ע"ז של עכו"ם דגזרינן דלמא מגבה לה והדר מבטל לה והוי ע"ז של ישראל ומשום דזכה בהגבהה הרי מבואר דשייך זכי' בע"ז דהא קני לה בהגבהה וכ' דזה סותר מ"ש ר"ת בתוס' סנהדרין (ד"פ ע"א) שסובר דאיסורי הנאה אם מכרו אינו מכור והנה מ"ש דהסוגיא הזאת סותרת דעת ר"ת נעלם ממנו דברי הר"ן פ' כל הצלמים שכ' על הש"ס הזה ואע"ג שאסורה בהנאה ואין בה דין ממון אפ"ה כיון שיכולה להתבטל ע"י עכו"ם מצי זכי בה ומכאן לחמץ בפסח של עכו"ם שאפשר לישראל לזכות בו הוי חמץ של ישראל ואסור לעולם עכ"ל (וע' בשו"ת מנחת יהודא חיו"ד סי' קכ"ה סק"ד שחכם א' אמר לו כן בשם הר"ן ולא ידעתי מקומו עכ"ל ונעלם ממנו שהוא בפ' כל הצלמים) מבואר שהר"ן מחלק בין שאר איסורי הנאה לאיסור הנאה של עכו"ם. אולם כל זה לא יעלה ארוכה לדברי הנ"ב דהא לפי סברת הר"ן בחמץ יועיל זכי' והנ"ב כ' דבחמץ אינו מועיל זכי' וע"כ נראה בדעת הנ"ב. דהנה מבואר בתוס' ע"ז (ס"ד ב' ד"ה מסתברא) דדוקא לר"ל אמרינן הטעם דלמא מגבה לה כו' אבל לר' יוחנן אמרינן הטעם דמאן דלא פלח לא מבטל ולפ"ז י"ל דבהא גופא פליגי ר"י ור"ל דלר"ל עכצ"ל דלמא מגבה לה סובר דיש זכי' באיסורי הנאה אבל לר"י אין זכי' באיסורי הנאה ולפ"ז נתחזקה הקושיא על הש"ס דסנהדרין שהבאתי דמאי מקשה לר"ל למאי זכה הא לדידי' יש זכי' באיסורי הנאה לק"מ. וע' ברמ"כ ההובא בכ"מ (פ"ח מה' עכו"ם הי"ב) שסובר דגם לר"י אית לי' הך גזירה דדלמא מגבה לה ועמש"ש הסדר משנה שלא ראה דברי התוס' שהבאתי בע"ז. וע' במעשה רוקח שם

(לז) אם עכו"ם יוכל להיות שליח לעכו"ם חבירו כ' בשו"ת מ"ב (סי' צ"ז) דדוקא לישראל לא יוכל להיות שליח אבל לעכו"ם חבירו יוכל להיות שליח והביאו ופסק כן הש"כ בח"מ (סי' רמ"ג סק"ה) ומ"ש המל"מ בה' שלוחין (פ"ב ה"א) שהמ"ב נסתפק בזה. המעיין במ"ב יראה שכתב כן לפשיטות. אולם המל"מ שם והמ"א (סי' תמ"ח סק"ד) והמחנה אפרים (ה' שלוחין סי' י"ד) תמהו ע"ד המ"ב מירושלמי דמאי (פ"ו ה"א) ותרומות (פ"א ה"א) דאיתא התם דעכו"ם לא יוכל לעשות שליח לעכו"ם ע"ש אולם בכדי שלא יהי' דברי המ"ב תמוהים כל כך נראה דהא עיקר טעם המ"ב הוא משום דבעינן שיהי' שניהם שוין ובאם שאין שניהם [שוין] שא' אינו בן ברית וא' בן ברית אין שניהם שוים וע"כ עכו"ם לעכו"ם ששניהם שוים שוב יוכלו להיות שליח זה לזה. וא"כ שם בס"ד דהירושלמי דאיתא התם ר' יוסי סבר מימר אין העכו"ם עושה שליח בעכו"ם אחר חבירו הא בישראל עושה. וא"כ כיון שבדעתו הי' שעכו"ם יוכל לעשות שליא לישראל ע"כ לא ס"ל להסברא הזאת דצריכין שניהם להיות שוים. ע"כ הי' סובר דגם לעכו"ם חבירו לא יוכל לעשות שליח משא"כ לפי המסקנא שם שעכו"ם לא יוכל לעשות שליח לישראל וע"כ מהטעם שצריכים שניהם להיות שוים א"כ שוב עכו"ם יוכל לעשות שליח לעכו"ם חבירו. ועשו"ת מהר"ם מינץ (סי' ה') שנסתפק בדין זה ובשו"ת מהר"י מברונא (סי' רמ"ד) תמה עליו דמנא לי' הא ועמ"ש הב"ש (סי' ה' ס"ק י"ט) ונ"ל דדעת הב"ח דעכו"ם יוכל לעשות שליח לעכו"ם חבירו ממ"ש ביו"ד (סי' רל"ב) דמיירי שמזכה לנכרי הדינר ע"י עבדו. וראיתי בשו"ת ס' יהושע (בפו"כ סימן שט"ז) שתמה ע"ז דהאיך יוכל לזכות לנכרי ע"י שליח הא אין שליחות לעכו"ם ע"ש אולם לפ"ד המ"ב א"ש דעבד לעכו"ם הוי כמו עכו"ם לעכו"ם דיש שליחות. וכן נ"ל שהוא דעת התוס' בכתובות (ד"ז ע"ב) דיש ללמוד מההוא דרבקה שיש לברך ברכת אירוסין לאשה המתקדשת ע"י שליח שהרי